
"הארץ", 30.5.2014. רק חשש מאיידס גורם להורים להתלונן, לא האינוס ההמוני של אשה מסכנה ע"י בניהם
מצב נפשי קשה ♦ הזנחה ♦ ילד מת ♦ ילדה שהרווחה לקחה ממנה ♦ ילד שילדה ברחוב מחשש שילקח ממנה ♦ התעלמות ♦ היעדר טיפול באופן שיטתי ♦ מאות ה"ילדים" שמספסרים אותה ביניהם, בע"פ ובאינטרנט ומפיצים סרטים של סקס קבוצתי אתה ♦ הרווחה שיודעת ♦ העירייה שיודעת ♦ ההורים שמוטרדים רק כשיש חשש מאיידס ♦ האלימות כלפיה ע"י ה"ילדים" ♦ שבירת חפצים בביתה ♦ אלימות פיזית ומינית ♦ והיא העצורה ♦ אשה אחת מקריית גת. הנרטיב הלאומי המכונן.
—
הארץ סוערת מזה יומיים מגילוי "פרשיית המין" (מונח שגור להכשרת ונרמול אונס קבוצתי של אשה מוחלשת בידי "בני טובים") החדשה בדרום, בקריית גת: "עשרות נערים קיימו יחסי מין עם אשה, ויש חשש שנדבקו באיידס" (כאן).
הדיבור ברחוב, הרמיזות במדיה והדיבור ברשתות החברתיות מתייג אותה כזונה חולת איידס, למרות שלא עסקה בזנות למחייתה ולא לקחה כסף עבור יחסי המין עמם, שהנערים העבירו את שמה מפה לאוזן ואף באינטרנט (למשל: המלצות באתר טיפים ידוע), כסוג של "חניכה לגבריות" בגיבוי מלא שבשתיקה של המערכות כולן, כולל כנראה הוריהם (אלו שהחלו להטריד את עצמם בסוגיה רק כשעלה חשש מאיידס – "חשש" שמקורו באחד האבות ולא בתיק הרפואי של האשה), שהאשה מוכרת היטב לרווחה ולא טופלה על ידם לאורך השנים כפי שראוי היה להיעשות, מלבד התערבותם להוצאת בתה מרשותה.
כלומר, בסביבת הסבל האנושי, במיוחד זה איפה שתרימו אבן, תמצאו גם את הרווחה.
רקע כללי
בעשירי בנובמבר, 2010, פרסמתי כאן בבלוג פוסט בשם שתי ילדות פחות, שנפתח במילים: "החלונות האחוריים בבניין שלי ברעננה, בקומה שלי, נשארו מוגפים היום. השכנים לא ממש רצו להציץ דרכם אל המציאות הכואבת בבניין הסמוך – מציאות שהחליפה את האשה שתלתה שם כביסה מדי יום, בשתי ילדות מתות".
פרשתי שם כרוניקה של דם השפוך לאורכה ולרוחבה של הארץ, בשיטתיות מצמררת. ילדים שנרצחו בידי הוריהם, תחת עינם המשגיחה מקרוב של רשויות הרווחה. ומקרים הללו, אינם מנותקים מאלפי ילדים שהוצאו שלא לצורך מרשות הוריהם הלא-מתעללים, רק כי משם אפשר: בגין עוני ומוחלשות, ומתוך כוחניות, אטימות ויוהרה המובנית חזק בתרבות הארגונית של מי שנראה, על פניו, ששכחו מזמן מה משמעות המונח "עבודה סוציאלית".

מתוך הפוסט "שתי ילדות פחות": שירותי הרווחה תמיד "פעלו נכון". הניתוח הצליח והחולה מת/ה.
זה גם הולך טוב ביחד עם ההתעללות ההמונית והשיטתית לאורך השנים במוסדות, וחשיפה שיטתית של ילדים ע"י המדינה לחוויות מפוקפקות וחורצות גורלות של אונס, אלימות, התעללות רגשית, ניתוק מקרובים וכיו"ב. מהמון ניירת ותיקים שנתקלתי בהם לאורך השנים בהן אני פעילה בנושא,גיליתי שלא צריך כנראה יותר מהתרשמות שטחית, סובייקטיבית ולא מקצועית של עו"ס, כדי להוציא ילד/ה מרשות הוריה (לרוב: אמהות חד הוריות ללא גב או מעגל תמיכה הגמוני כלשהו, ללא יכולת התנגדות או מו"מ). שופטים אינם דורשים דיוני הוכחות, רוב הצווים מוצאים במעמד צד אחד – הצד של הרווחה. השופטים/ות, כמעט עד האחרונ/ה שבהם/ן, משמשים כחותמת גומי לתסקירים של עו"ס, חלקם נעים על הציר שבין הזויים לבדויים. למי שחושבים שאלו סיסמאות של אקטיביסטים, אני ממליצה להציץ במסקנות ועדת סילמן (מנכ"ל הרווחה).
איכשהו, בהרבה מדי מקרים נוראיים של עוול או אונס קבוצתי או התעללות בקטינים/ות או רצח ילדים/נשים, העולים לכותרות, מסתבר שהרווחה מעורבת בתיק בצורה כזו או אחרת. לרוב, הייתה לרווחה הכרות עם הנפשות הפועלות עוד טרם האירוע, במקרים רבים מדי, החלטותיהם הן שחשפו את הנפגע/ת לפגיעה.
ההיסטוריה מלמדת, שאם מדובר באליטה, בבעלי ממון, או בקבוצת כח חברתית סגורה, או במטילי-איום כלשהו – הרווחה נסוגה, ללא קשר לנחיצות התערבותם, כפי שברור בדיעבד. הם נכנסים במגף ממוסמר ורגל גסה בעיקר היכן שאפשר, לא היכן שצריך. רצח הילדות ברעננה, האמא המרעיבה, אמא טאליבן, רצח נעה גולדרינג, רצח ילדיה של ליאת בן דרור ע"י אביהם, ועוד לא דברנו על אלימות נגד נשים והסגירה השערורייתית של בית נועם, ההוסטל היחידי שטיפל ביעילות בגברים אלימים ויצר דינמיקה של שיקום התא המשפחתי במקום פירוקו, מטעמי חיסכון תקציבי.
על כך, נושאות ונושאים לעתים מפגינים/ות את השלט: זו לא טעות, זו מדיניות!
המקרה בקריית גת

הארץ, 30.5.2014
מתוך הסיקור בעיתון הארץ: "בית המשפט הורה אתמול למחלקת הרווחה בעיריית קרית גת למסור לידי המשטרה את התיק של החשודה, ובו פרטים על אופן טיפולה, לאחר שסירבו לשתף פעולה עם החקירה. לאשה סיפור חיים מורכב, הכולל מצב כלכלי קשה ובעיות אישיותיות שלא אובחנו באופן רשמי, והיא מוכרת למחלקת הרווחה כבר שנים. בנה מת חודש אחרי לידתו, וילדה אחרת שלה נלקחה על ידי שירותי הרווחה. תושב העיר סיפר כי לפני כשנתיים היא כרעה ללדת, אך כנראה חששה שתינוקה יילקח ולכן החליטה ללדת ברחוב, ולא בבית החולים תחת השגחה".
במשטרה מעריכים שמאות נערים קיימו אתה יחסי מין, ללא כל תמורה כספית. עצם המחשבה שאשה שקיימה יחסי מין עם מאות (!) נערים, יכולה להיות אשמה בדין כל שהו, מעוררת תמיהה. או שאולי לא…כשאנחנו מדברות ומדברים על "תרבות אונס", זו מהות העניין: מערכת שלמה מתגייסת אינטואיטיבית לפרק אישה מחייה ולהפוך אותה לכלי קיבול למאות רבות של חדירות ע"י נערים זרים, שהעבירו אותה מיד ליד ומחדירה אלימה אחת לשנייה, הפכו אותה לבובת מין ולחפץ עינוגים, כשכל מה שמטריד אותם, את הוריהם ואת המשטרה היא העובדה שמדובר ב"בגירה" שעלולה הייתה להדביק את בני הנוער הלא תמימים הללו באיידס. האנסים מוצגים כקורבנות, מערכת ההתעללות הממסדית מוצגת כרווחה, האב שבמקום להעניש את בנו בחומרה על עבריינות המין הזו, פנה למשטרה נגד קורבנו של הילד – מוצג כאב אחראי ודואג, וכולם רוחצים בניקיון כפיהם.
לידי חדשות 10 (30.5.2014) הגיעו סרטונים בהם מקיימת ה"חשודה" יחסי מין עם מס' נערים בו זמנית, שהופצו ע"י הנערים בפייסבוק ובווטסאפ. כמו כן הגיעו עדויות על גילויי אלימות של הנערים כלפי האשה. הסרטונים הגיעו לתפוצה רחבה וכולם שתקו. בחדשות 2 דווח כי הרווחה ידעו על המתרחש לאורך זמן ולא עשו דבר. מהרווחה סרבו להגיב לשאילתות מהתקשורת.
סירוב הרווחה להגיב, גם הוא שיטה. שתיקה, הכחשה, תקיפת הקורבן. חברתי ועמיתתי הבלוגרית והפסיכולוגית הקלינית אושרית נברה, כתבה בשבוע שעבר פוסט בפייסבוק על השיטה של דחיקת נשים אל הקצה ע"י הרווחה, על מנת לגרום להן להתפרק באופן שיצדיק אלימות ממסדית והוצאת ילדים מרשותן. הפוסט, שנכתב בשפה תקינה ובניתוח מקצועי לעילא ולעילא, הוסר ע"י פייסבוק כ"חומר תועבה" בעקבות, כנראה, המוני דיווחים של בעלי עניין על פוסט פוגעני. כותבת אושרית, במקום אחר:"מדהים איך שהמערכת, באטימותה האיומה והמתנשאת, יודעת לקחת אמהות עד לנקודת הקצה שלהן ואז לתת להן דחיפונת קלה ו-הופ!! את מוצאת את עצמך מידרדרת מצוק ומאבדת את כל מה שיש לך. במקום לחזק את החלשים, המערכת הזו מקשה עליהם ומאבדת אותם לדעת".
לאשה האומללה מקריית גת, לא היה סיכוי: כל מי שהיו אמונים על פרישת רשת הביטחון הסוציאלית שתאפשר לה לחיות כאדם, מעלו בתפקידם. הרווחה, ההורים שמגדלים "גבר גבר", החברה סביבה. כעת היא עצורה על פשעיהם. זו לא טעות, זו מדיניות.

הארץ, 30.5.2014
—
תוספות ועדכונים 1.6.2014
הבוקר כבר ברור מכל הכותרות, שאכן הרווחה ידעו, בבתיה"ס ידעו, ההורים ידעו, וכולם עודדו דה-פקטו את המשך האינוס ההמוני של האשה האומללה מקריית גת ע"י הנערים.
הרווחה מנסה ככל שביכולתה לטרפד את החקירה, ומנכ"ל הרווחה והשר הודיעו על "פתיחת ועדת חקירה" כדי לברר את התנהלות הרשויות. בקריית גת נזכרו להכריז על שעורי חינוך מיני לתלמידים. הבעייה היא, שלא לשעורי חינוך מיני הם זקוקים, אלא לשעור שלא ניתן להם בבית או בביה"ס – להיות בני אדם. עברייני מין ואנסים אינן קטגוריות הנכללות בהגדרה הזו, של להיות בני אדם. אם לפנטז רגע על כך שאולי בכל זאת יצא משהו טוב מהסיפור, זה יהיה כדלקמן: תיק פלילי לכל ילד ששכב עם האשה, תיק פלילי להוריהם על הזנחה, פיטורין לעובדות הרווחה ולצוות החינוכי עם פירוט הנסיבות בתיקיהם האישיים, כך שלא יוכלו לעבוד לעולם במגזר הציבורי, דרישת פיצויים לשיקום האשה מהנערים והורים. מותר לפנטז על מדינה מתוקנת, לא?

כותרת ידיעות 1.6.2014

הצוות החינוכי בביה"ס ידע