זכור לי המפגש של הגיבור עם הסב מאוחר יותר, כשמשפמו של הסב עלה ריח ים.
לזוגיות, לחברות, לאינטימיות, למרקם המרובד ולריבוי האפשרויות למימושה של ההוויה הזוגית – אין תאריך תפוגה או הגדרות יצרן. לעיתים אנו מתבלבלים ומתבלבלות, חושבים שיש הגדרות יצרן, מסתובבים עם ספר הוראות הפעלה להוויה שמגדירה את עצמה מחדש בכל שילוב של שניים, על פי כל אחד/ת מהם/ן והמרחב שמייצרים שניהם יחדיו.
לא רק הסב הקשיש מסיפורו של מאיר שלו מדגים זאת מצויין. גם הדוגמאות הרבות בספרה של גייל שיהי, "סקס והאשה הבשלה", מעבירות מסר שהכל אפשרי: סקס, אהבה, שילוב ביניהם, הפרדה, זוגיות ארוכת טווח, מונוגמיה סדרתית, הפרשי גילאים לכל כיוון, חיים משותפים, זוגיות מופלאה בבתים נפרדים, זוגיות טרנס-אטלנטית, מחויבות, היעדר מחויבות: ה-כ-ל. הספר נכתב כספר המשך ל"מעברים". שיהי עצמה מציינת בפתיח, שבעת שכתבה את "מעברים", לפני כ- 30 שנה – לא חשבה מעבר לגיל 50. הספר מדגיש מסר חשוב לנשים באשר הן: לאחר שסיימת את פרק ההולדה וגידול הילדים, אין שום דבר שקושר אותך לתפיסות אנכרוניסטיות של זוגיות. מה שחשוב מזוגיות, הם מרכיביה, והריבונות שלך: עצמאות כלכלית, מרחב לחיות את חייך גם במסגרת זוגית, חברות, תמיכה הדדית, סקס, בילוי משותף. אין שום סעיף בספר ההוראות שאומר שאת צריכה להתפשר על מה מאילו, או לחיות תחת קורת גג אחת עם גבר כלשהו. המפתח לאושר היא הכרה בצרכייך, אחד אחד, ברזולוציה מדויקת, ובכך שניתן לספק אותם ממקורות שונים. עידן התלות בזוגיות הישנה נגמר. עידן הזוגיות המאושרת מתחיל.
זוג שהיטיב להבין זאת, הם הנשיא לשעבר יצחק נבון ורעייתו הטריה (לאחר 10 שנות זוגיות) – מירי שפיר. היא גרה בתל אביב, הוא בירושלים. בראיון שנתנו לאחד העיתונים בערב יום העצמאות, ציינו את אהבתם הרבה, הכבוד ההדדי, העניין, האינטימיות והכבוד למרחב חייו וחייה. לה יש את חייה בתל אביב, שאינם חייו. לו יש את אלו שלו בירושלים, שאינם חייה. לכל אחד יש בית, שהוא גם מעון חם לאירוח האחר/ת.
מזל טוב לנשיא נבון ולמירי שפיר על נישואיהם, ותודה על המודל לחיקוי שאתם מציבים בפני אלו שסוברים שזוגיות – פנים ברורות ומוגדרות לה.
http://www.text.org.il/index.php?book=0704126
מתנצלת, יש בעיות קשות בהעלאת פוסטים ביומיים האחרונים…אעדכן תמונה וקישורים בהמשך.
חנה.
אהבתיאהבתי
הרשימה הזאת שלך תופשת אותי בדיוק ביום שבו אני לא מפסיקה לחשוב על העניינים האלה ונותנת לי חומר למחשבה. תודה.
אהבתיאהבתי
יפה, פוסט יפה וממוקד, סיקרנת אותי לגבי הספרים
הכתבה הזו במעריב צדה גם את עיניי, וגם אני אהבתי את פורמט הזוגיות הזו עם עצמאות בשני בתים בשתי ערים שונות
אפילו הזכרתי זאת בכמה מילים אצלי בדה מארקר בפוסט הבוקר
אהבתיאהבתי
ב"רומן רוסי".
אהבתיאהבתי
אכן, לא הייתי בטוחה 🙂
אהבתיאהבתי
תודה לירדן על הסיוע.
אהבתיאהבתי
זוגיות אמנם לא טרנס אטלנטית אלא טרנס ים תיכונית. מבחינת המחירים של כרטיסי הטיסה זה פחות או יותר אותו דבר.
יש לזה יתרונות, אך גם הרבה חסרונות, ובלי ספק היינו רוצים להיות יותר יחד. זה גם מניח ששני בני הזוג בריאים, אמידים יחסית, משוחררים מהצורך לדאוג לילדים או הורים מבוגרים
בקיצור: לוקסוס של עשירים, ועל כן אם נסתכל בהיסטוריה נראה שאצל מי שיכול היה להרשות לעצמו את זה זה היה קיים תמיד
אהבתיאהבתי
מתכון מצויין.הייתי ממשיכה לוא היו לי האמצעים.מומלץ ומאד בריא.
אהבתיאהבתי
אכן דורש משאבים. אולם אילו אפשרויות קצה. מה עם ר"ג/ת"א? נתניה/חיפה? יש שיפסלו שאת על הסף, נעולים בקונספציה האנכרוניסטית של הגדרת ה"ביחד" הישנה – ומפסידים בכך, בגדול. ובהתייחס לדבריך – נראה לי גם שיש משהו נעים ב"היינו רוצים להפגש יותר". לא?
אהבתיאהבתי
של זוגיות: "סדר נשים" (שוקן)
אהבתיאהבתי
היא מזכירה את אשתו הראשונה ז"ל שתי טיפות מים
אותו טיפוס בדיוק, נו אז מה הפלא שיש להם זוגיות נפלאה?
אהבתיאהבתי
היי חנה
מאד נהניתי לקרא את המאמר שלך
רונית
אהבתיאהבתי
למה זוגיות אם אפשר לרכוש אדנית עם גרניום ואמריליס?
אהבתיאהבתי
צריך מרחב וכבוד הדדי זה א-ב.
להתרחק פיסית זה לא פתרון בעיני.
אפשר לדור יחד ועדיין לכבד ולתת אוויר.
אהבתיאהבתי
טלילה:
אישית, המחשבה של לגור ביחד לא נראית לי אטרקטיבית. אבל הכל אפשרי, יישים ולגיטימי על פי מפתח של העדפה פרסונלית.
ארז:
נו, לפחות תגדל גרניום. נאה דורש….
רונית:
תודה.
שרולינה:
אנחנו בוחרים דפוסית, הרי…
אהבתיאהבתי
מקסים. תודה!
אהבתיאהבתי
אהבה היא הכח
אהבתיאהבתי
הכוח הוא להכיר באהבה שיש סביבנו. לייחל לזו שאינה קיימת (עדיין?) היא החלשה עצמית, במידה רבה….
אהבתיאהבתי