
גדי בר לוי, בן דוד שני שלי מארה"ב, הגיע בזמנו לארץ לחגוג את בר המצווה שלו. זה היה באמצע שנות השמונים, עבדתי אז כסלקטורית בסכיפהול, שדה התעופה של אמסטרדם.
בדרכם בחזרה לארה"ב, פגשתי את גדי ואביו רמי בגייט והם השמיעו לי הקלטה של סבי (אז – צעיר נמרץ בן למעלה מ- 80), מספר להם פכים קטנים מתולדותיה של משפחת הומינר מאז עלותו של ר' שמואל הומינר לארץ ב- 1871, ואף אנקדוטות שקדמו לעליה לארץ.
מי שראיינה את סבי היא אחותו, מיכל גור אריה (אמו של רמי וסבתו של גדי), אשה מוארת בעלת מבט כחול צלול, שנודעה במומחיותה המיתולוגית לתורה שבעל פה, וכמורה ידועה לנושא בסמינר הקיבוצים.
פגשתי שוב את ההקלטה המרגשת הזו השבוע, כשקבלתי אותה מגדי במייל, מחולקת ל- 9 קבצים דיגיטליים.
קול מן העבר.
בשנים שחלפו מאז ההקלטה, שרד סבי והגיע לגיל המופלג של 101 שנים, כשהוא שומר על צלילות וחיוניות שאין לצעירים ממנו. הוא הלך לעולמו בשנת 1998 וזכה לשמחתי להכיר את בני הבכור – נינו השלוש עשרה – שהיה כבר כבן שנתיים במותו.
סבא יהושע היה דמות דומיננטית במשפחה העניפה שלנו ובחיי כל חבריה וחברותיה. הוא היה איש אשכולות: חקלאי מיומן, איש אדמה, בעל עבר של תרומה ענקית ליישוב בראשיתו ולמאבק להקמת המדינה, דובר עברית, ערבית, אנגלית ואידיש על בוריין, איש ספר, גדול בהבנה וידע יהודיים והלכתיים (לפני שיצא בשאלה – נחשב לעילוי בתורה ובעל עתיד רבני מזהיר), מעורה ברזולוציה גבוהה בכל המתרחש בארץ ובעולם, אביהם הרחום של כל חתולי השכונה, הומאניסט, שמאלן-ציוני, אוהב הארץ ומתנגד מנומק לדת ולדתיוּת. קולו העשיר ליווה אותי במשך 37 שנים וממשיך להדהד בנשמתי גם היום.
בחודשים האחרונים ערך אחד מצאצאי משפחת הומינר, הראל כהן, את עבודת השורשים של כל הזמנים: אתר אילן היוחסין של משפחת הומינר (אתר "שומר שבת" – ואתכם/ן הסליחה).
ההקלטה מעניקה סוג של קול וצבע לאלפי שמות בני ובנות המשפחה העניפה הזו, שמרושתת בכל מרקם החיים בארץ ובכל מגזריה. ניתן למצוא את ההומינרים בכל הארץ, דתיים וחילוניים, מתנחלים ואנשי שמאל רדיקלי, אנשי אקדמיה ואנשי מלאכה, לאורך כל הציר האידיאולוגי, לאומי ואמוני. מה שמשותף להומינרים, בכל עמדה ומקום, הוא האמונה העקשנית בדרכם – והנכונות להאבק עליה.
לא פשוט, במשפחה ובה כל כך הרבה קצוות עקשניים…
להומינרים סקרנים: להלן קבצי האודיו.
בתמונה: סבי יהושע, סבתי עדה ושלושת ילדיהם (הילדה – אימי). סביבות 1929.
הערה: סבי נולד כיהושע הומינר. את שמו עברת לירושלמי לאחר עזיבת העולם החרדי, בהזדמנות שנוצרה עם עזיבת הטורקים וכניסת הבריטים לארץ, ומשום ש(לדבריו)נולד בירושלים, לא באוּמַן (שממנה נגזר השם הומינר). איש עקרונות.
אבל אני מתה מקנאה.
.נולדתי משוללת סבים וסבתות
אב היה לי רק 10 שנים.
ובכל זאת, שמחתי לקרוא ואף נהניתי. מאחלת לך ולמשפחתך רוב בריאות ונחת.
אהבתיאהבתי
הי חנה
נראה שהושקעה הרבה מחשבה ועבודה בפרוייקט הזה.
טיבם של מחקרים כאלו שהם גורמים לך להיפגש עם חלקים בעצמך, כאלה שלא תמיד אנו פוגשים אותם בשגרה.
מקווה שהפקת מזה טוב עבורך
בהערכה
קרן
אהבתיאהבתי
וירצי, יש לנו "מאומצים" 🙂
קרן, דומני שפלובר היה זה שאמר שאי ידיעת העבר גורמת לנו לבזות את ההווה. לכולנו יש שורשים, חשוב לעשות משהו כדי להכיר בהם. אולי לעפר נשוב, אבל לא מעפר באנו 🙂
אהבתיאהבתי
גם אימיילים וגם…טלפונים מפתיעים מהומינרים של הכרתי אישית קודם לכן. היה שווה להעלות את הפוסט הזה. השלב הבא…כנס משפחה?
הכנס האחרון היה בשנת 1979 (הייתי אז בי"ב). הכנס התקיים בבית היתומות הירושלמי שהוקם 100 שנים קודם לכן ע"י ר' שמואל הומינר. נכחו מאות בני ובנות משפחה. התחולל ריב גדול על הבמה, בין שני זקני המשפחה דאז – סבי ז"ל מחד, סב חרדי מאידך – סביב אמירה של ההומינר החרדי נגד גיוס בנות לצבא.
מוזמנים/ות להעלות זכרונית, מי שזוכרים מהכנס יותר ממני.
אהבתיאהבתי
מאוד מעניין תודה על ההשקעה הכתיבה מאוד נהנתי
אהבתיאהבתי
אתר שמעלה מדי יום 9 המלצות על דברים מעניינים ברשת.
כאן
http://www.kolyom.co.il/Site.php?SiteID=41240
תודה למי שהעלה את זה לשם 🙂
אהבתיאהבתי
של מיכל הומינר-רביקוביץ'-גור אריה, שבנה רמי בר לוי ישלח אלי בזמן הקרוב.
אהבתיאהבתי
אשרייך שזכית
אהבתיאהבתי
רציתי לתקן שהשם הומינר מגיע מכך שהסבא שמורל היה גר בהומן עם ה׳ שזה בליטא ולא באומן שהיא באוקראינה
אחד ההומינרים
אהבתיאהבתי
תודה 🙂
אהבתיאהבתי