לך יש בעל, לי יש מאהב

לך יש בעל, לי יש מאהב, אמרתי לה.

ישבנו במקום החדש הזה קרוב למים, שמוכרים בו בירה בלגית עכורה וצוננת ואוכלים בו שרימפס אלוהי.

את זוכרת מה אני עונה כשאומרים לי על האבא שלהם – "בעלך היה כאן", נכון? שאלתי אותה. יש לה נטייה לשכוח דברים כאלה, שעושים לה נאחס על הנשמה כי אז היא נזכרת במצב שלה. על הקנטים. לה, בניגוד אלי, יש בעלים. אבל אני לא אחפור בזה, זה עושה לה כואב ואז היא מתפזרת עלי בכל מני הצהרות של מוסר וזוגיות ועם מי בכלל אני אזדקן אם לא יהיו גם לי בעלים. לא סתם בעלים, אלא רשומים כחוק.

הפאתוס שלה במצבים האלה מזכיר לי את זה של המתנחלים ההזויים כשהם רוקדים באקסטזה של מסוממים סביב קרוואן מצחין, שמסמל עבורם את תקומת עם ישראל. ככה היא, יש לה גבעת טרשים זוגית וקופסת מגורים רעועה והיא רואה בהם את הגשמת הצו האלוהי. האלוהים שלה זה ההוא.

את לא רוצה מאהב? שאלתי אותה.
היא לא מתבלבלת בתשובות אף פעם. יש לה, את בעלה.

את זוכרת שבאת לכאן מלאה דמעות פעם, שאלתי, כי מצאת את האס-אם-אס מההיא? והפעם ההיא מזמן שהוא היה צריך "למצוא את עצמו" והיה מביא הביתה רק תחתונים עם ריח של סקס עם מישהי אחרת, שתכבסי.

תראי, זוגות מתגברים על כל מיני משברים בחיים, היא עונה. זה מה שמייצר את הקשר העמוק, ההתגברות המשותפת על משברים. 

אבל תמיד הוא עושה את המשבר ואת משלמת עליו, הזכרתי לה בעיניים מצומצמות כדי שהיא תחשוב שאני מדברת מכאב ומהזדהות ולא תרגיש שזה מצחיק אותי, ההסבר שלה. תראי אותי, גם אם רע, אני לא צריכה לשלם על המשברים שהוא מייצר. אני פשוט חותכת ועוברת הלאה. לבא בתור.

אין לך יציבות בחיים, היא אומרת לי, מה יהיה איתך? מתי תמצאי גבר לחיות איתו?

אני חושבת רגע ושואלת אותה אם היא זוכרת שהוא נעלם מהבית לשלושה חודשים ואפילו לא שלח כסף לצרכים של הילדים, כלום, אפילו לא טלפון. כמה יציבות יש לך איתו? שאלתי.

אוף איתך, היא אומרת, אני צריכה לשבת לבירה רק עם חברות חדשות שלא זוכרות כלום. 

וכל זה יימחק?…שאלתי.

ויה קון דיוס, אלו של:

 I don't know why / We where chosen by faith / to preform all the rights / that turn love into hate

כאן ב- What's a women.

נו, מי היא בלי הבעלים שלה….ב"פמיניסטית" קוראים לזה "מעמד באמצעות סוכן" (by proxy). רק שכשאת כל כך תלויה בו, הוא הופך בהכרח לסוכן כפול…

פוסט זה פורסם בקטגוריה כתיבה תמה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

21 תגובות על לך יש בעל, לי יש מאהב

  1. שרון רז הגיב:

    חזק
    פוסט מעולה
    ובמיוחד המשפט שמתחיל ב-
    יש לה גבעת טרשים זוגית וקופסת מגורים רעועה…

    אהבתי

  2. וירצי הגיב:

    כי יש גם זוגיות אוהבת ומרגשת, סועדת ותומכת, מגדילה ומעצימה, ומרפאת את פצעי העבר (כמו זו שלי ב-10 השנים האחרונות, טפו-טפו)

    אהבתי

  3. צבי הגיב:

    יש משהו מרתיע בכתיבה הנשית, המתארת יחסי היא-הוא בחד מימדיות כה דהויה ושטחית

    אהבתי

  4. אחת מהצפון הגיב:

    וכשהכתיבה היא גברית וחד-מימדית כה דהויה ושטחית- אז זה לא מרתיע?

    וירצי- זוגיות זו לא בעלות ומה הקשר לפוסט?

    חנה, כ"כ עצוב השקרים שאנשים מספרים לעצמם כדי להמשיך להחזיק את…את מה בעצם?
    ויופי של פוסט.

    אהבתי

  5. תא הגיב:

    זה הצורך שלך להשוות אותה אלייך ולהקפיד לתאר שוב ושוב איך ש"לך אין בעלים אלא מאהב", כלומר שאת יעני "בסדר" במדד הפמיניסטי, שהזוגיות שלך בניגוד לשל אותה "חברה" היא בריאה, שתפיסת הזוגיות שלך היא כמו שצריך להיות.

    כשאת עושה את זה את עושה בעצם את אותו הדבר שהיא עושה כשהיא באה אלייך עם מה שאת קוראת "הצהרות של מוסר וזוגיות ועם מי בכלל אני אזדקן אם לא יהיו גם לי בעלים". נשמע לי שכל אחת מכן מתאמצת להצדיק את בחירותיה בחיים ומשום מה תוך כדי המאמץ חשוב לכן לבטל אחת את הבחירות של השניה, ולך חשוב גם לנתח אותה פסיכולוגית עד שלא תישאר אבן על אבן כדי להוכיח מעל לכל ספק שהיא המסכנה והנתעית בשווא, היא זאת עם הנפש מלאת הדיסוננסים, ואת היא הבריאה בנפשה והשלמה בחייה.

    לא עצוב קצת?

    אהבתי

  6. תודה לשרון.

    וירצי – זה טקסט ממוקד בשני עולמות של 2 נשים. ברור שיש עולמות נוספים.

    צבי – חד מימדיות דהוייה נמצאת בעיקר בכתיבה מכלילה ולא קונקרטית, יוצא שבאת לומר על הטקסט שלי משהו, ואמרת אותו למעשה על תגובתך. אשמח תמיד להעמקת המשוב.

    אחת מהצפון – הבאתי את השקרים העצמיים הללו בבחינת "האישי הוא הפוליטי" (כשמו של הבלוג) – שכן במרחב הזוגי, "היא" מייצגת סמלים נשיים טיפוסיים בזוגיות, למרות שכפי שציינה וירצי וכפי ש"אני" מספרת בטקסט – אפשר גם אחרת, באופנים שונים. לצד האפשרות האחרת, המיצוב הנשי ה"טיפוסי" בולט יותר.

    תא – אחלה ניתוח פסיכולוגי על טקסט דמיוני לגמרי…אני מסכימה איתך בדבר אחד – כמתנגדת באופן גורף לנישואין רשומים כחוק, שהם מפתח מרכזי לאי-שוויון ולשיעבוד נשי: זה עצוב.

    אהבתי

  7. תא הגיב:

    היא לא נשמעת טוב. במקומה צריך לבוא:

    למה, בעצם?
    והאם כולנו לא מלאים דיסוננסים ופשרות?

    אהבתי

  8. תא הגיב:

    הקדמת אותי עכשיו בכמה שניות.

    עזבי, באמת חבל שהגבתי מלכתחילה. לא יודעת מה נכנס בי שניסיתי, בעצם היה לי ברור שלעולם לא נראה עין בעין והתגובה האחרונה שלך ממחישה לי את זה טוב מהכל. באמת חבל על המילים. כל טוב 🙂

    אהבתי

  9. הן בעיני שני מרחבי תוכן שונים.
    אתחיל מכך שאני מחקתי כבר מזמן את המילה "פשרה" מהמילון הפנימי שלי והחלפתי אותה במו"מ win win. אני לא "מתפשרת", אלא מנהלת מו"מ בגובה העיניים, שמטרתו החלטה משותפת ששני הצדדים יכולים לחיות איתה בהנאה.
    חייבים "להתפשר" הוא מושג, שבתפיסת ה"שפה מעצבת תודעה" מהווה טריגר להתמסרות לוויתור. לא ל"פשרה".
    לגבי דיסוננסים – כולנו א/נשים מורכבים והמציאות גם היא מורכבת.
    סביב הכל מסתובב "עיקרון המידתיות", זה שקובע בעצם אם דיסוננס הוא "מורכבות" או "שקר עצמי" (למשל).

    אהבתי

  10. עברת לסיסמאות מכלילות? לא מתאים לך. ממליצה בחום על תגובה קונקרטית, לדברים שאהבת או לא אהבת.

    אהבתי

  11. תא הגיב:

    לא ברורה לי ההאשמה ב"סיסמאות מכלילות" ואני לא רואה שום קשר בין תגובתי לזו של צבי (וכי התייחסתי לנשים באשר הן? לנשים מסויימות? למשהו עקרוני שחורג מהדיאלוג הזה בכלל?)

    בכל אופן, לא נעים לי (ואפילו די משעמם) לנהל דיון שבו הטענות של הצד השני יוצאות מנקודת המוצא של ביטחון לקבוע עבור נשים בוגרות אחרות מי מהן חיה ב"שקר עצמי" ומי מהן חיה ב"מורכבות". נראה שאת משוכנעת שבידייך היכולת לקבוע זאת. זכותך. וזכותי להרגיש שקו כזה של דיון פשוט לא מדבר אלי.

    אני גם מאוד לא מתחברת לתפיסה של "שפה מעצבת תודעה", להתרכזות היתרה (בעיניי) בסמנטיקה, לטענות כמו אילו מילים ראוי למחוק מהלכסיקון ואילו לא, וכו'. מניסיון העבר של התפתויות לנהל דיונים בנושא (עם אנשים שיוצאים, כמוך, מנקודת המוצא של "שפה מעצבת תודעה"), ברור לי שדיון כזה במקרה הטוב סתם ייתקע, ובמקרה הרע יגלוש למחוזות לא נעימים. הפער התפיסתי כנראה פשוט גדול מדי.

    אנא קבלי וכבדי את העובדה שיש אנשים שאינם נהנים לנהל דיון בדרך זו. אני בטוחה שיש מספיק אנשים שישמחו לנהל איתך דיון בתנאים האלה. אלי זה פשוט לא מדבר, מה לעשות?

    בהצלחה בבלוג 🙂

    אהבתי

  12. ולא גוזרת על שום דיון את סופו, עוד לפני שהתחיל. שפה בהחלא מעצבת תודעה ומציאות – זוהי שפת התכנות האנושית היחידה, ושמעצבת את תפיסת המציאות שלנו, תפיסה שמייצרת החלטות ועמדות, כלומר מחזקת את עצמה. המציאות היא הסרטים שרצים לנו בראש. בעברית (או כל שפה אחרת שאת אמונה עליה).
    אחד הדברים שמדהימים אותי (עדיין, אחרי שנים) ברשת, היא נהגישה של לכתוב המון על למה לא ניתן לקיים דיון ועל כך שאין לו סיכוי, במקום פשוט….לקיים את הדיון.

    אהבתי

  13. תא הגיב:

    יש אנשים שמרגישים שזה מנומס לנסות להסביר את עצמם, בכל זאת, לפני שהם פורשים מדיון ומפסיקים להגיב. אני מבטיחה שזה לא יקרה לי שוב כאן, אני לא אפריע עוד את שלוות הבלוג שלך ולא משנה איזו תגובה אקבל הפעם 🙂 ביי ביי.

    אהבתי

  14. תכונתו הטובה היא שאין בו שלווה. שוב – אני אשמח, מתוך עניין אמיתי, לקרוא את התייחסותך לדברים עצמם, יותר מאשר לדון על השיחה אודותיהם.

    אהבתי

  15. רב-תאית הגיב:

    אני יוצאת רגע מעולמי הקטן כדי להצטרף לתא ואלייך: נראה לי שיש כאן בעיה שחבל שלא תידון.
    יש משהו במה שתא אומרת – גם אני כשקראתי עם ליל את הפוסט שלך הרגשתי ככה. אני מישהי שפעם אחת חיה עם בן זוג וילדים משותפים ולא התחתנה כדי לא להשתעבד ולשתף פעולה עם מנגנוני הרבנות הראשית והאופל ופעם אחר כך כן נישאה (לא ברבנות, אבל בנישואים אזרחיים). החזקתי בדעה שלך, שאין כמו נישואים כדי להרוג את היחסים, אבל הודתי בפני עצמי אחר כך: הבעיה בזוגיות לא היתה נפתרת לו הייתי נשאת כדת וכדין או לא. והבחירה לא להינשא ברבנות (שאני עדיין עומדת ואעמוד כנראה מאחוריה) היתה סימפטומטית ליחסים הללו גם.
    מדברייך עולה, גם אם את לא מתכוונת לכך, שהשקרים הם אצל "הנשואה". אולי אם היינו יושבות לקפה יחד הייתי חווה אותך אחרת: ככה זה יוצא כאן.ולדעתי חבל.
    כי כולנו משקרות לעצמינו או מעצבות את המציאות כדי שיהיה לנו קל בה: וכל זמן שאין כאן הכחשה מסוכנת, זה בריא וטוב. את אומרת שהנשואה בסיפור הזה עושה משהו לא טוב.והגבול הוא הרי קשה לקביעה.
    ולתא,
    אני דווקא מסכימה שהשפה קובעת את התודעה (וגם להיפך, יש כאן אינטראקציה) וחושבת שהבעיה היא שאין כאן דיאלוג אמיתי, כי הרושם בינתיים הוא שחנה כותבת ואנחנו מגיבות וצריכות להסכים או לא – אין מספיק מקום לחוסר הסכמה ותזוזה באופן כללי.
    וזה חבל, אם כי אני מבינה אותך.
    חנה, אם לא נרגיש שאפשר לדון על אופני השיחה הלא מספיק מקבלים, איך נוכל להיכנס לשיחה אם אנחנו מרגישות חוסר קבלה?

    אהבתי

  16. מעט רקע: אני נמצאת בשיח אינטרנטי אינטנסיבי בנושאי שוויון, מגדר, נשיים, זכויות אדם וכיו"ב כבר כ- 12 שנים. אני חשה שהרווחתי בזכות ובכבוד את הבחירה לא להכנס לשיח דפנסיבי, מנתק או כזה שדן במסגרת ולא במהות ונושאי הדיון. הייתי שם, הבנתי שזה לא מביא לשום מקום, ולכן אני לא משתפת עם זה פעולה. תגובות של "הפער בינינו גדול ואין על מה לדון" הן תשובות (סליחה – לא מתייחסת לאף אחד/ת אישית) פחדניות ומתחמקות מהתמודדות. אז להיפך – אני מזמינה כל כותב/ת טקסטים שכאלו לדון בנושא (במקרה זה – סיפור בדיוני על דינמיקה ויחסים בין 2 נשים ושל שתיהן עם גברים לזוגיות). אני עדיין אשמח אם תא תענה להזמנה, במקום לקבוע מראש לאן עומד הדיון להגיע, ולהזין בכך את עתידו (של הדיון) מעברה (של תא), במקום לדון בנושאים בהווה. גם אי הסכמה ודיון סוער חיוניים לליבון וחשיבה. להימנע מהם, גם זו בעיה גדולה בעיני.
    אני בהחלט מעריכה ומודה לך על הכניסה לדיון, מסכמת בזאת את התייחסותי למסגרת – וניגשת להשיב בנפרד לתובנות שהעלית כאן.

    אהבתי

  17. הסיפור משתמש בסמלים, של נישואין מול חופש ממסגרת כובלת. כפי שעניתי לוירצי – יש אכן במציאות פנים רבות לזוגיות. אם קראת את הפוסט שלי מלפני כשבועיים – קונסטלציות של זוגיות – אני מתייחסת לכך שם. אין להתכחש לכך שנישואין (כל פורמט רישום ברשומות המדינה, אגב) ובעקבותיהם התא המשפחתי הפטריארכאלי, הם מנגנון הדיכוי ההמוני והנפוץ ביותר של נשים בחברה. חלקן שם "מרצון", כלומר מתוך הגדרת מיצובן החברתי בעיני עצמן, באמצעות הנישואין והגבר לו נישאו. כמובן שנישואין או אי נישואין אינם ערובה ליחסים טובים ובריאים – לשם כך נדרשת כוונה הדדית, רצון ועבודה, ובעיקר כבוד הדדי ושוויון.
    לגבי קבלת הדברים – **וודאי** שאינני "מקבלת" דברים שאני לא מסכימה איתם, אולם אני לחלוטין מקבלת את זכות האחר/ת להחזיק בדעתו/ה, ומשם מתחיל הדיון.

    אהבתי

  18. צבי הגיב:

    מעניין לקום בבוקר ולהיווכח כי הפכת מושג.
    תא – נדבקת מתגובתו של צבי?"

    כך זה כאן? כל כך קשה לקרוא תגובות, אלא אם הן משופעות במחמאות קלושות?
    גב' בית הלחמי, הבה נזכרה בשירו האלמותי של מאיר אריאל, לומינט, ובטקס המתאר את אותו איבר שהשמש לעולם לא זורחת בו

    אהבתי

  19. רב-תאית הגיב:

    חן-חן על התשובה. אני מבינה שאת כותבת אחרי תריסר שנים של דיוני אינטרנט, אבל את כל מה שהרווחת ביושר אנחנו לא יודעות, כי לא היינו שם. אני מניחה שיש לך בלוגים במקומות שונים כיוון שאת רוצה להגיע ליותר קהל ולהשפיע, שזה מבורך. אם זה באמת ככה ואני לא טועה, ואם יש כאן מנגנון תגובות, הרי שכדאי לנהל דיאלוג, כמו שאת מציעה. ובדיאלוג הזה תא, נגיד, נמצאת במקום אחר ואין סימטריה ביניכן. בכל זוגיות, אם כל אחד יגיד שהוא לא זז ממקומו, העסק לא יזוז. אבל כאן זה הבלוג שלך, לך יש את הכוח להחליט על מה יהיה הדיון והתגובות שלך הן משמעותיות יותר משלנו. אז אם את ותיקה, משופשפת ובעלת הבית: אז יאללה, תהיי קצת יותר מארחת/אמא/בלבוסטית/מה שתרצי. אבל תדעי שזה מה שתא רוצה עכשיו – שיהיה מקום לדעות שלה ושהידענות שלך מפחידה אותה. מה תעשי עם זה, זה כמובן להחלטתך.
    ולעניין הנישואים:
    נישואים היא מערכת כובלת כמו כל זוגיות, עם חוק ובלעדיו. אחרת אנשים לא היו מתשגעים עד שהם נפרדים. וגם הסיפור כאן הוא על זוגיות בין שתי נשים, שהיא זוגיות שונה מזו של אישה-גבר (גם אם הן נשואות, כמובן).
    בתור מי שהיתה בשני המקומות – הנישואים, כמו כל מסגרת שמגדירה גבולות, מאפשרים גם הרבה חופש בתוך המסגרת. זה משחרר אותי לדעת שבן הזוג שלי חייב לשלם מזונות לילדים גם אם לא בא לו, שהבית שקנינו יחד הוא חצי שלי, גם אם בתקופת תשלומי המשכנתא למדתי או גידלתי ילדים או השתכרתי כמו אישה למרות שעבדתי כמו חמור.
    זה לא שאני מרוצה מהסדר החברתי הקיים, יש הרבה מודלים (כולל הניסועים של נבון ובח"ל) ומה שמתאים לבת 25 לא מתאים לבת 45 ולא לבת 65 לרוב.
    מה שחשוב הוא שתהיה לנו אפשרות בחירה פנימית ומסגרת חיצונית שתתמוך בזה (שלא נשתכר כל כך מעט ושלא נישאר עם הגבר הנוכחי מסיבות כלכליות למשל). וזה נכון לנשים וגברים כאחד: לא רוצה גם גבר שישאר איתי כי אני נשארת איתו כי יש לו כסף…
    הפמיניזם ומודלים של פרידות מהירות ו"חתיכת קשרים" (מושג כל כך גברי אגב) הם פעמים רבות כיסוי לחוסר יכולת להחזיק קשר, לקחת מחוייבות ושאר עניינים אישיים. זה סידור מצויין, כמו הרבה אידיאולוגיות אחרות (ולא שאני לא מחזיקה בו יותר, מחזיקה אבל קצת פחות). אצלי הוא היה גם פיצוי יתר על העובדה שדווקא בסידור הלא נשוי והמאוד רומנטי שלי הייתי הרבה יותר מדוכאת (בעיקר ע"י עצמי כמובן) מאשר בתוך הנישואים, אלו של הסדר החברתי הישן והבכלל לא תמיד טוב.

    אהבתי

  20. רב תאית, תודה על התשובה המפורטת.
    אני מסכימה איתך בנקודות רבות מאוד.
    כמה התייחסויות, בכ"ז:
    פמיניזם אינו קשור לחיתוך קשרים מהיר וחיתוך כזה אינו "מודל", אלא אם כן את מתייחסת דווקא למודל גברי מאוד של מיניות סדרתית. גם הסיפור (שאינו על זוגיות בין 2 נשים…איך הגעת למסקנה כזו?) – אין בו שום "מודל" כזה אלא התייחסות של אחת הנשים למה שנקרא היום ומקובל היום כ"מונוגמיה סדרתית" – מערכות יחסים מונוגמיות, לעיתים אף ארוכות מאוד – אולם לא ל"כל החיים".
    והדיכוי…אכן, בדר"כ מתחיל מעצמי. לכן פיתוח תודעה נשית ריבונית הוא המפתח לשוויון, הרבה לפני חקיקה ותמיכה חיצונית.
    שבת נהדרת,
    חנה

    אהבתי

  21. יצור שלישי הגיב:

    3 פעמים ביום
    סרוקל
    זה מספיק?או עוד לא

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s