גרנט. כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם.

 

אני לא ממש מבינה בכדורגל, אולם בהחלט מבינה את המסר הרקוב, הקלוקל, ששידר קרנבל גרנט לעולם ולאומה. בהרצאות על מושגי יסוד וסטריאוטיפים במגדר, אני מתייחסת תכופות למשחק הכדורגל כסוכן סוציאליזציה של גברים בעולם של גברים. השילוב הבלתי חדיר (לנשים) של כל מרכיבי ההגמוניה הגברית והשליטה במוקדי ההשפעה:

  • תחרות אישית
  • יצרים עזים 
  • קודקס היררכי ברור (לכולם)
  • "כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם"
  • רוח הקבוצה
  • היכולת להעביר נאמנויות מקבוצה לקבוצה
  • השאיפה האישית והמשותפת לדבר אחד בלבד: להחדיר את הכדור עמוק לתוך השער.

בקריירה הקצרה של גרנט כמאמן צ'לסי, יש את הכל: את מועדון הגברים שמייצר את תקרת הזכוכית, את התחרות, את הזאביות, את האחווה, את החדירה, את הלקיחה בכוח, את הלגיטימציה לאגרסיה, את הפחתת ערך הדימוי האלים שלה, את רשת הביטחון אחד לשני, את הסלחנות אחד לשני.
 
נשים בעידן הנוכחי מתמודדות, בעצם, מול סאב-טקסט חברתי-פטריארכאלי של משחק כדורגל, כמטאפורה. ככה זה מתנהל, זרה לא תבין זאת. עיקום האף באלגנטיות והאמירה ש"אני לא מבינה בזה", לא תוביל אותנו רחוק.
 
להלן הגרסה שלי לערכים הסמויים המשודרים אלינו במדיה:

  • את/ה טוב/ה כמו הדבר האחרון שעשית. את המסר הזה חיים רבים מאיתנו, בעולם תעסוקה דורסני, בסביבה חברתית דורסנית לא פחות. אף אחד לא יזכור לכם/ן את התרומה העצומה שלכם/ן לאנושות.
  • הם רוצים רק לנצח, גם אם זה ממש לא בליגה שלהם. ממוקדי מטרה. זה שקידמת אותם למקום שלא חלמו להיות בו – זה לא נחשב.
  • אין שום משמעות לְתהליך.
  • ה"אמת" היא רק הגרסה המגוייסת לקמפיין, המשרת את האינטרס של בעלי הכוח הרב יותר במשחק. אפשר לומר עליך הכל (כל דיבה שהיא)  – אין שום משמעות לאמת המעשית. 
  • רוץ, תסתכן עד הסוף, תמיד תהיה לךָ רשת ביטחון: אם אתה גבר הממוקם במעלה מידרג סמלי-הגבריות הפטריארכאלית,  ופוטרת – נעניק לך רשת ביטחון כלכלית וחברתית (וגם אם נניח שמדובר, כפי שהם נימקו את הפיטורין, בכישלון – 5 מליון שטרלינג? עם יד על הלב – מאמנת היתה מקבלת את זה?).
  • ההיצמדות לכישלון של האחר כמעודד ומושיע היא אמצעי נפלא לגיוס האחר למענך. וכי גרנט יעיז לומר משהו נגד אולמרט, אחרי שזה אמר לו: "אתה עוזב את צ'לסי כמנצח"? אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד הוא המסר הבסיסי של משחק הכדורגל של החיים. גם אולמרט, בתורו, יעזוב כמנצח עם חשבון בנק שמן – ובלתי-נגיע מבחינת שכר ועונש ע"י החברה ש"פיטרה" אותו.
  • דע את מקומך ותקבל קידום לזה שמעליך, כך או אחרת: מי שמנהלים את "תחזוקת המדרגות" (גרנט והפוליטיקה הגברית סביבו), יודעים היטב את מקומם (מי מתחתי, מי מעלי ואת סוד הציות לקוד ההיררכי שמקדם אותי), ואת כללי המשחק. גרנט, במיקרו, שיחק "משחק של תוצאות", לא של תהליכים, יצא ממנו גבוה בשוק הבית שלו, וכמובן עם כיס מלא. עומק הכיס מעלה את ערכו בסביבה, שאחת מהגדרות ה"אני" שלה הוא כסף, השניה היא שיוך מיני והשלישית – הקשר בין שתיהן.

נסו לבחון את פסטיבל גרנט, מראשיתו, בעין ביקורתית דרך הפריזמה של כדורגל כמשחק סוציאליזציה גברי בחברה פטריארכאלית. התוצאה מעניינת. אם זה לא היה הטיפש שלי גם אני הייתי צוחקת (אוי, כמה הרבה יוצא לי לצטט את הפתגם הזה בשנים האחרונות….).

ניסיתי לפשט – לכן לא הכנסתי את אברמוביץ' או את האוהדים. אבל הכל חלק מהשיטה, הכל קשור;
גרנט "הפסיד" וקבל "פיצויי תנחומים", אולמרט ברך, האוהדים של צ'לסי ריככו את עמדתם כלפיו רגע לפני איבחת החרב (שהוא עשה קולות של כואב לכשהונחתה), גרנט חזר כמנצח עם מינוף גבוה של חמלת הקהל, מה שהיה זה מה שיהיה – המשחק במיטבו.

צ'לסי עלתה ליגה. ואנחנו? עדיין במערות.
 

פוסט זה פורסם בקטגוריה כתיבה תמה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

18 תגובות על גרנט. כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם.

  1. תראי
    הקטע הראשון שלך הוא סטרואטיפי בדיוק כמו שאת לא רוצה להיות
    ולכן עיקום אף חייב לבוא ולהגיע לא רק בגלל שמקומו שם, להיות מעוקם אלא גם בגלל שאין מה לעשות ולהסביר אלא רק לעקם את האף
    שזה כמו אל מול בחורה שחושבת שהמשחק הזה הוא 22 אדיוטים
    שזה צד אחר של המטבע של מישהי שמשחקת אותה אוהבת את המשחק, ו"אני יודעת מה זה נבדל", בשניהם, האותו דבר הזה, אין טוהר כלפי המשחק הזה
    לבוא ולתת אנאלוגיה עם הדגש של בולד על "להחדיר את הכדור עמוק לתוך השער" עם עם רעש של מצילת פאנץ' ליין כהבנה לאנאלוגיה משולת זיון כיבוש או מזהו כזה, זה כבר גול עצמי, אם נהיה אינטר (מילאן) טקסטואלים למה שכתבת

    לגבי החלק השני
    רובו נכון, זה המשחק השני, הסוציולוגי, הפוליטי, כמעט כמו הסרט "לכשכש בזנב" בו יוצרים ספין מלחמתי כדי לצאת מתוהו ובוהו פוליטי, או יותר נכון, הגדרה של דבר, משהו, רק ברוורוס
    קוראים לזה בכדורגל: הבנה טקטית…

    אהבתי

  2. חנוך גיסר הגיב:

    "כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם"
    הוא מסר שתחילתו באחווה גברית של "כיבוי צופי" במחנות תנועת הנוער, והמשכו כגירסה מעודנת של פאשיזם – הקרבה אישית עבור המדינה, כאשר המדינה "מגנה" עליך.

    אהבתי

  3. צבי הגיב:

    כמי שאיננו מבין או מתעניין בכדורגל, מעניין להבין – מה הייחודיות, מבחינת הרשימה, של מקרה גרנט? וכי עיקר התופעות הללו אינן אופייניות לאירועים דומים מתחומי הספורט (ולא רק)?

    אהבתי

  4. אודי, קטע המתייחס לכדורגל ומנתח אותו כמשחק סוציאליזציה מגדרי, אינו סטריאוטיפי. זה תפקידם של משחקי ילדים. בהזדמנות אשמח לערוך כאן השוואה בין המיומנויות והתכונות שמעצב הכדורגל לעומת אלו של משחקי בובות, קלאס וגומי. לא כל מה שמקומם אותך, בהיותך מושאו, הוא "סטריאוטיפי", you know… <>.

    חנוך, שורה בינינו הסכמה, אתה יודע (אבל זה לא חדש) 🙂

    צבי – קרנבל גרנט ייחודי בעיני בשלושה מובנים:
    (1) המפגש המשעשע (בעיני) בין כדורגל אמיתי למשמעויות החברתיות שלו ולמאפייני הקרנבל התואמים, (2) קנה המידה של הקרנבל, כמעט בכל מדד (3) הצוהר אל מה שידוע לי / לנו אבל מודגש כאן עד גרוטסקיות: הבינלאומיות של הקרנבל הזה, שמראה לנו כי פטריארכליה היא פטריארכליה, חוצת-גבולות לאומיים וכאילו-תרבותיים.

    אהבתי

  5. גדי שמשון הגיב:

    לא הבנתי מהיכן הגיע הערך של העברת הנאמנות מקבוצה לקבוצה, שלא קיים באתוס של שום אוהד לעולם ומעולם. לא התייחסת למצב שבו דווקא בחברה האמריקאית הדי אלימה נחשב הכדורגל למשחק רגוע ואפילו מעט נשי. הרבה נשים משחקות שם, ויש את מושג ה"סוקר מאמס" של אמהות שמעדיפות שילדיהן ישחקו כדורגל ולא ספורט אחר.
    העיקר בכדורגל הוא לא ההחדרה. שאלי אוהדים אמיתיים, והם אמנם ירצו לנצח אבל במשחק יפה ואלגנטי, לא בגולים משעממים. "דבר אחד בלבד"? פחחחחח ארוך.
    אם להמשיך את דימוי הפאנץ' שלך, הם רוצים סקס סוער ולא רק להתיז ולספר לחבר'ה.

    אהבתי

  6. המשל (הדוגמאות שהארת מתוך דברי) נכון. הנמשל (הפרשנות) – לדעתי לא.
    היכולת להעביר נאמנות ולהתגייס למטרה משותפת עם הרכבים מישתנים, הוא אינהרנטי למשחק. יש לי מספיק שעות כדורגל בחצר בתי ספר כדי לא להתבלבל בסעיף הזה, כשאני מנתחת משחקי ילדים כסוכני סוציאליזציה פטריארכאליים-מגדריים. מספיק שתראה מה קורה בעולם הגדולים – העברת שחקנים ומאמנים – כדי להבין שזה ממש לא מופרך אלא חלק מכללי המשחק.
    אכן, בארה"ב ה- football תופס את הבכורה וה"סוקר" הפך לכינור שני. כינור שני (חברתי) משוייך אינטואיטיבית לנשים. אם זה לא חיזוק להיות המשחקים הללו מקודדי גבריות ומשחקי סוציאליזציה – אז מה כן?
    אין לי פאנצ' ליין בכל הפוסט הזה. אפילו לא אחד. מעניין שבעיני המתבונן (שני מתבוננים, בעצם) – זוהה כזה…
    החדירה לטריטוריה השכנה היא כן חלק מרכזי במשחק. אם אתה רוצה פאנצ'ליין – הרי שהחדירה לטריטוריה היריבה וכיבוש טריטוריאלי הם גם יעד אישי וגם יעד קבוצתי במשחק.

    אהבתי

  7. מרסל רייך הגיב:

    מסכים עם על מילה שלך. אם מעוניינת בזווית נוספת על אותו נושא בדיוק, ממליץ לך להעיף מבט במאמר פרי עטה של לוחמת נוספת, כרמית גיא:
    http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/220508_Avraham_Grant_is_not_a_national_hero.aspx

    אהבתי

  8. מנשה הגיב:

    מה שמשעשע במיוחד זו ההתגייסות הגברית כנגד הפגיעה בקודש הקודשים, קתדרלת הכדורגל. אבל, אם הטקסט היה פוגעני ושוביניסטי באופן מהופך (כמו לא מעט דברים שנקראו באתר הזה), אותם גברתנים ספק היו מצקצקים בלשונם, ספק מניפים יד בביטול ועוברים לדבר הבא שנקרה בדרכם.
    מסקנה: לא מתעסקים עם שואה וכדורגל, או לפחות לא עם כדורגל.

    אהבתי

  9. צבי הגיב:

    כמי שאיננו מצוי ברזי הכדורגל [ולא רק במשחק גופו], הסברך, חנה, נשמע בעיניי מעניין ומשכנע למדיי. אולי, לא חוכמה גדולה, שכן מלכתחילה חיבת הכדורגל, או ליתר דיוק מימדיה של חיבה זו, ומאפייניה, העלו אצלי מחשבות ממחשבות שונות. בכל אופן, חן חן לך על נקודת המבט וההסבר

    אהבתי

  10. מרסל, תודה על הקישור המעניין לכרמית גיא. שים לב שגם היא השתמשה באותו צילום מיתמם של גרנט עם הבעה של סנופי 🙂

    מנשה, כן – כולם נעמדים יד ביד כחומה בצורה להגן על מעוז הגבריות, מבלי לשים לב שזה בדיוק מאשרר רת דברי 🙂

    צבי, חחן חן גם לך.

    אהבתי

  11. ארז אשרוב הגיב:

    גדי,
    מה שמעולם לא הבנתי, זה מדוע האוהדים, שמחרפים את נפשם למען קבוצה (מעשה ריק בכל מקרה; מה לך ולגברים הדקים האלה?), לא עוזבים הכול בשאט נפש ברגע ששחקן עוזב קבוצה לטובת חוזה יותר שמן בקבוצה מתחרה.
    זוהי העברת הנאמנויות, היא מכוערת בעיניי, והיא שמה את הכסף לפני הספורט והעיר והקבוצה והסנטימנטים והערכים וכל מה שאולי עשוי להיות חשוב בספורט הזה.
    בגלל זה אגרוף הוא ספורט אמיתי וכדורגל לא: יש רק שחור ולבן, אין מעבר בין נאמנויות, ואין למתמודד אשליה שמישהו "חבר" בקבוצה שלו. אחד מול אחד, כמו שצריך להיות.
    צ'ינגיס דיבר!

    אהבתי

  12. כבר הצעתי לך אי פעם להיות המשכתב של דברי? יש לך את זה 🙂

    אהבתי

  13. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אם כדורגל הוא ספורט גברי, מטפורה פטריאכלית וכל הסיפורים האלה, אז למה כדורגל נשים זה ענף הספורט שגדל בצורה המהירה ביותר כיום?

    אהבתי

  14. גדל כמו שגדלה שכבת המנהלות בקרב כלל המנהלים (בבכירים ביותר, מגיע ל- 6% נשים מכלל המנהלים). במקרה אני מכירה את נתוני הכדורגל – בלי תקציבים, בלי משכורות עתק וללא כיסוי טלוויזיוני למשחקים.
    די לדמגוגיה.

    אהבתי

  15. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    העובדה היא שבחמש השנים האחרונות כדורגל נשים הוא ענף הספורט שגדל במהירות הגבוהה ביותר מבין כל ענפי הספורט (גברים ונשים). ודרך אגב – זה מצוין. אז נראה לי שאת מחפשת הגמוניה גברית בכל פינה אפשרית ולא נותנת לעובדות להפריע לך.

    אהבתי

  16. כדורגל נשים, היעדר סיקור, היעדר תג-תמורה עבור סיקור משחקים, משכורות נמוכות, וכיו"ב – הם העובדות. צמיחה באחוזים? פחחחח….בוא נדבר מספרים, לא אחוזים. בין גיל שנה לשנתיים גדלים ב- 100%, למשל…
    הניסון שלך לייצר "משוואה", פאטתי בעיני. חולשה מכמירה של "חזקים", שימוש מניפולטיבי ודמגוגי בז'רגון פמיניסטי.

    אהבתי

  17. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    טוב, פעם אחרונה בשביל מי שאולי קורא את זה:
    1. כדורגל נשים הוא ספורט שנמצא בשגשוג מדהים בשנים האחרונות (כולל כל המדדים: ליגה מקצוענית בארה"ב, נבחרות לאומיות בהרבה מדינות אירופאיות, משרות מאמנים, סיקור)
    2. מספר הנשים שצופות בכדורגל עלה בסדרי גודל בעשור האחרון. אין לי נתונים, אבל מועדונים באירופה פונים כיום הרבה יותר לקהל של זוגות ומשפחות בעוד שזה היה די גברי-הומוגני בעשורים קודמים.
    אז, כמו שאמרתי, העובדות האלה לא מסתדרות עם הסיפור על הכדורגל הפטריאכלי. אבל, לא נורא, מה לא נעשה בשביל חופש הביטוי.

    אהבתי

  18. אני לא יודעת מה קורה בארה"ב, רק שגם שם זה עוד רחוק משוויון – וכאן, שאני כן יודעת – כל אמירה על "שגשוג" היא מופרכת.
    כשהמאמנת הישראלית הראשונה תקבל 5 מליון יורו כפיצויי-שחרור מחוזה, ורשתות טלויזיה תתחרנה על שידור משחקים, נדבר שוב.
    בינתיים גם חצי מליון נראה חלום באספמיה, ואין תחרות או שידור בפריים טיים.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s