בשם האב

הרבה 'מעשים טובים' נעשים בשמו. את שירת הטרול כתבו בעיקר מאמיניו האדוקים, בשמו (הלינק הוא לקפה דה מרקר – כאן ברשימות זה הופיע בגרסה התמציתית). פעם, לפני יותר משנות דור, רצה איזה רס"פ דתי להשאיר אותי (אז חיילת בת 19) לבד בחולות המדבר עם חשיכה כי הוא רואה טומאה בהתייחדות של שניים, גבר ואשה, באותו הג'יפ בלב המדבר. השבוע, ברעננה, הסתבר כי על פי הצו האלוקי, ילד בן 6 אינו יכול להיכנס עם אמו לערב נשים בבריכה העירונית, שכן נוכחותו הגברית תעביר את הנשים על דעתן ותזרה תשוקה טמאה בחלציהן. השבוע נתפס מתנחל אמיץ שפעל בשמו כשקשר נער פלסתיני לג'יפ ונסע. משמרות הצניעות הפליאו באותו השבוע מכותיהם באשה חילונית שגרה בשכנותם, על מנת להעביר לה את המסר שלו – נגד הפריצות החילונית. ועוד לא הזכרנו את הראיון הישן עם איתמר בן גביר מהימים שלפני רצח רבין, שם הוא מתגאה בשמו: כמו שהגענו לסמל של האוטו של רבין, נגיע לרבין.

והם הגיעו. והם מגיעים בשמו גם אלינו, יום יום שעה שעה.

ואנחנו יושבים בכורסאת העור או הקנבס המעוצבת שלנו, מגלגלים עיניים ביאוש מעושה ומצביעים בקלפי לעוד אחד או אחת שיכנסו איתו לקואליציה כזו או אחרת, שתסייע *לו* ללמד אותנו
מ א י פ ה   מ ש ת י ן   ה ד ג :

  • מבין החריצים של הכותל
  • מארון הקודש
  • מהתנחלויות לא חוקיות
  • מאוכלוסיה עבריינית שמיישבת אותן
  • ממדרגות הרבנות
  • מחדרי החדרים של הרבנים הראשיים יותר והראשיים פחות
  • מבית הכנסת השכונתי
  • מהתהלוכה של ילדי חב"ד בל"ג בעומר
  • מהכנסת ספר תורה בכל אחת משכונות מגורינו
  • מהרב שמשיא אתכם
  • מהמוהל שמל את ילדיכם
  • ממשגיח הכשרות שפועל בצללים של כל מה שעולה של שולחנכם
  • מהמקווה ליד הבית
  • מתפילת כל נדרי שנדמה לכם שזו "מסורת" להגיע ולשמוע אותה
  • מהטיול "הרומנטי" שיערוך לכם בית תפילה כזה או אחר לכבוד ט"ו באב
  • מהלילה הלבן שנראה לכם נורא טרנדי להשתתף בו בחג השבועות
  • מהביקור התמים של הילדים שלכם להכנת מצות בבית חב"ד שליד הגן שלהם, ברוח מסורת ישראל
  • מהמשרד המצחין של איש חבר'ה קדישא במרתף ביה"ח בו החזיר אחד מהוריכם (החילוני/ת)
    את נשמתו/ה לבורא
  • מהמזוזה שהביאו לכם מתנה לדירה החדשה
  • מהערב של "שחיה נפרדת" בבריכה העירונית שאתם מימנתם
  • ממלבוש השק שהולבשו בו הרקדניות בגשר המיתרים
  • מצו המאסר שהוצא לאם חילונית ע"י בית הדין הרבני, שכן לא שלחה את ילדיה
    למוסד חינוכי חרדי
  • מהמכתב התמים המבקש לא לשלוח כריך עם פסטרמה לילד לארוחת עשר בגן 
    כי חלק מההורים שומרי כשרות
  • מארגז הכיפות והצעיפים המונח בכניסה לאתרים שונים

תתבוננו רגע למעלה, למטה, לצדדים: משם משתין הדג. בשמו, כמובן.

אז למי ולמה אתם מצביעים בבחירות המוניציפאליות הקרובות, בעוד שלושה חודשים? למה אתם מעדיפים את לבני/מופז/ברק/אחרים לראשות הממשלה?

האם לקחתם את הדג, השתן ורוח הקודש בחשבון?

(מוגש כחומר למחשבה)

פוסט זה פורסם בקטגוריה מחאה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על בשם האב

  1. טל הגיב:

    "גדולה שנאה ששונאים עמי הארץ את תלמידי החכמים יותר משנאה ששונאים אומות העולם את ישראל".

    אהבתי

  2. שאני מלבטת כבר שנים אם צריך להתייחס אליה או לא. הרי לכל בר-דעת ובת-דעת ברור, שלא שנאה אלא להיפך – אהבה, אמונה ודאגה עומדים מאחורי הדברים. רק שאם אותו פלח-הדיוטות (רחב מדי, לצערי) שמנכסים לעצמם את היהדות ואת האמונה מבלי להבין שבעצם הניכוס הם עוברים על חוקיה, יודה שמדובר באמונה ואהבה – כל חייהם ישמטו מתחת לרגליהם.
    רוב הסוטים, שונאי החינם, המנאצים, האלימים שפגשתי בשנות כתיבתי באינטרנט – הצהירו על אמונתם היהודית ועל קנאותם הלאומית. מה זה אומר על שנאה?
    אני יכולה לומר לך מה זה אומר על דאגה: ככל שירבו דתיים-לאומיים-קנאים במדינתנו, כך תקצרנה ימיה. אני, שמגדלת כאן דור-עאתיד, מודאגת. הטמטום הקנאי העמוק שבטענת ה"שנאה", שאף אתה העלת כאן, פחות מטריד אותי לכשעצמו, מאשר השלכותיו על תוחלת קיומה של מדינת ישראל.

    אהבתי

  3. חולי הגיב:

    דווקא המוזיקה מצאה חן בעיני…
    🙂

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s