תעודת כשרות

פוסט שני בנושא פמיניזם עכשווי. לפוסט הראשון – פמיניזם Now.

כבר שנים שאני חוטפת נאצות מגברים ברשת. אפילו כתבתי על כך את שירת הטרול. חלקם סתם מיזוגנים, חלקם משתמשים אינסטרומנטלית בטכניקות דמגוגיות כאלו ואחרות על מנת "להכריע"  אותי בדיון ענייני. הם עושים זאת בעיקר על ידי הטיית השיחה לתכונות אישיות ושימוש במטאפורות משפילות עם ניחוח מגדרי עז. כל אלו – פמיניזם לא יורד להם טוב בגרון, במיוחד כשמדובר באקטיביזם פמיניסטי שמזיז להם את הגבינה. להפתעתי, אני נתקלת יותר ויותר בחודשים האחרונים בנשים שמאמצות את הז'רגון של המודל הגברי המיזוגני הזה ומחליפות את השיח הפמיניסטי – שממילא לא היה מעולם שקט במיוחד – באותן מילים בדיוק.

ראשית אציין שאני אופטימית; עד לא מזמן, ניסו רוב הנשים שפגשתי להתנער מפמיניזם ומהגדרה עצמית פמיניסטית. הן נפנפו בשאט נפש את המילה הזו מדש הבגד, בכיווץ פנים חמצמץ והבעת תיעוב קלה. והנה, בן לילה, נוצר יש מאין דור של נשים המתווכחות ביניהן מי פמיניסטית אמיתית – ובעיקר מי לא. הגענו לזמנים טובים בהם הפמיניזם נטמע בממסד, הפך למיינסטרים ומנפיק תעודות כשרות.

ואכן, אני חושבת שפמיניזם צריך להפוך למיינסטרים, לקו חשיבה המנחה את ניהול המדינה ותהליכי קבלת ההחלטות. תרבות פמיניסטית היא כזה שתאפשר עולם טוב יותר לכולם/ן. הפמיניזם לגווניו מייצר חיים שוויוניים המציבים את כבוד האדם במרכז. לא בכדי מתאפיינות פעילות פמיניסטיות במעורבות בשלל נושאים של חברה וקהילה, שחשיבה פמיניסטית היא המכנה המשותף שלהם. תמצאו פעילה פמיניסטית מתחת כל אבן שתהפכו – זו של הורות שוויונית ושווה דה-פקטו, זו של מאבק על זכויות אדם בשטחים, זו של המאבק בעובדי קבלן, זו של מאבק נגד מדיניות כלכלית המייצרת קיטוב מעמדי ומרחיבה את רצועת העוני, היציאה מלבנון, מאבק נגד כפייה פסיכיאטרית, למען זכויות הקורבן, נגד הוצאת ילדים מהבית על ידי הרשויות, מאבק החד הוריות, מאבק לחלוקה הוגנת של עוגת תקציב המדינה, שיקום גברים אלימים, שיקום נשים שהדרדרו לזנות, מאבק בהטרדה מינית ובתקיפה מינית, זכויות הילד, חקיקה בכל התחומים, זכויות עובדים, מאבק נגד ההחלטה לצאת למלחמת לבנון השניה, רופאים למען זכויות אדם, מאבק בשחיתות ועוד כהנה וכהנה.

מה שמדאיג אותי יותר, הוא רידוד השיח הפמיניסטי ושימוש של נשים בכלים גבריים נגד נשים אחרות (למה רק בבלוגוספירה? ראינו את זה אפילו במקרה של ציפי לבני, וחמור מכך – במקרה החברות של רמון). אני מניחה שבמקרים רבים מונפקת תעודת הכשרות הפמיניסטית על ידי מי שלא מודעות לכך שהויכוח הזה – מה זה בכלל פמיניזם – קיים מקדמת דנא והתנהל במישור האידיאולוגי בעוד שבשטח שיתפו רוב הזרמים פעולה לקידום מכנים משותפים. אני מניחה שרבות מהן לא יודעות שבל הוקס כתבה פמיניזם ללא הא-הידיעה, שכן יש הרבה סוגים, גוונים וגישות ב'פמיניזמים'. אני מניחה שהן לא נותנות את הדעת לכך שמהות הפמיניזם הינה מהות פלורליסטית השואפת לתת לנשים קול משלהן (קולות שונים ולעיתים אף סותרים, מטבע הדברים) ובמה לשאת אותו. סביר להניח שחלקן נמצאות בשלב הכעס (על פי המודל של דאונינג ורוש) והן מוציאות אותו – על פי הסדר הישן והטוב – נגד נשים, כי זה קל ונוח יותר וכי נשים פמיניסטיות אחרות מסכנות את הנוחות החמימה של ההגדרה העצמית הפמיניסטית החדשה שלהן.

הנטייה להכפיף נשים לאינדוקטרינציה אחת וידידותית לסביבה הפטריארכאלית, הועתקה למצער לז'רגון שנשים משתמשות בו על מנת לצאת תקינות פוליטית, בסביבה בה נהיה בונטון לומר "אני פמיניסטית". בה בעת, חשוב להן לנהוג לפי הסדר הישן, על מנת שלא ידבקו בהן הסטריאוטיפים על פמיניסטיות. הן לא רוצות הרי להיחשב על ידי גברים ובכלל כאגרסיביות, שונאות גברים, לסביות, מכוערות, מתוסכלות, מוזנחות וכיו"ב. יש משפט קטן שמאפשר להן ליהנות משני העולמות: "אני, כפמיניסטית, טוענת שאת [זו שמזיזה יותר מדי גבינות, אוחזת בדעה עצמאית – גם אם לא פופולארית, ולא מרככת את עמדותיה] לא פמיניסטית אמיתית". במקרים אחרים נשלף טיעון-המחץ מהסוג שמככב גם בשירת הטרול ובשיח הפוליטי מדיני: "את נגועה בשנאת נשים".

פעם זה היה ברור יותר – אם נשים תקפו פמיניסטיות, היו אלה נשים שהתנגדו לפמיניזם. כעת זה מבלבל יותר, שכן נשים פמיניסטיות הן אלו שנושאות את דגל המאבק בפמיניסטיות אחרות שמזיזות להן את הגבינה. זו חגיגה אמיתית לחברה גברית שוביניסטית המצופפת שורות על מנת להדק את תקרת הזכוכית: "את לא צודקת, וזה ממש לא כי אני שוביניסט – הנה, אפילו אשה פמיניסטית אומרת את זה".

או במילים אחרות:     אין לך תעודת כשרות.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כתיבה תמה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

23 תגובות על תעודת כשרות

  1. נפוליאון בעל היונים הגיב:

    קוראים לה שלי, שלי היונה. במקור קראו לה פלומה בלנקה, עד שיום אחד עופפה אל המספרה, ובלחץ פיזי מתון שכנעה את הספר לצבוע את הכנפיים שלה בכחול, מאז היא יונה כחול לבן. היא גם נושכת דובים, אז כדאי להיזהר ממנה. שלי היונה גם מאד אוהבת את היון רון, שאוהב את הים אבל יותר מכל אוהב את הבתים הגבוהים שעל ידו.
    היונה הכי אינטליגנטית שלי היא היונה יולי, שקוראת הרבה ספרים וגם כותבת מאמרים. היון הכי קטן שלי הוא היון איתן, שאנחנו קוראים לו גם יונה פודל. יש לי גם את היונה פרילי, שהיא יונת עסקים המקימה חברות, יש לי גם יונת רווחה שאבא שלה היה פעם נשיא השובך אז דיר בלקום מהיונים שלי ולא לכתוב תגובות מז לא ציוניות כי היונים שלי מתעצבנות!

    אהבתי

  2. אפשר גם תו תקן?
    הנה לך קושי אחד שגבר פמיניסט לא צריך להתמודד איתה… עדיין.

    אהבתי

  3. ניקי הגיב:

    אובר סמכותיות פמיניסטית גורם לייצור מוגבר באנטגוניזם שוביניסטי להרים הראש מעל המים.
    לא צריך להגזים

    אהבתי

  4. נפוליון – קראת את "יונה ונער"?
    במגעים עם מכון התקנים, הם מערימים דרישות שציבור הפמיניסטיות אינו יכול לעמוד בהן.
    ניקי – לא לגמרי ירדתי לסוף דעתך, אם אפשר שוב.

    אהבתי

  5. השורה השניה על המגעים עם מכון התקנים כוונה לבעז, כמובן.

    אהבתי

  6. ניקי הגיב:

    לא צריך להגזים, עדיף לעשות פחות לדבר.

    אהבתי

  7. תגדירי הגזמה…מה זה "להגזים"? איך זה בא לידי ביטוי?

    אהבתי

  8. נפוליאון בעל היונים הגיב:

    ספרות ליאפים ועל יאפים. מעדיף לאחרונה את נידחי החיים, קנז, פוגל.

    אהבתי

  9. איריס הגיב:

    לדתעי התופעה שאת מתארת התרחשה בכל הנושא של הזניית השפה הציבורית. בגלל השימוש המוגבר בשיווק, יח"צ, וספינים, בתחום הפוליטי (מה שקודם היה שמור לשיווק מוצרים), גילו שלא כדאי להשקיע בהתנגדות לרעיון אלא לנכס אותו בשינוי קל. זה קרה עם המונח "תומך בשלום" או בכלל שלום, שרק הוצמד לו "בטחון" (מה, תגיד שאתה שוחר מלחמה ?), שמאל, פמיניסטית, ציוני (פה זה ההזנייה הכי גדולה לדעתי ליצירת סלוגן), וכולי.
    וכמובן, "טרוריסט" ועוד הרבה מונחים שדוללו ורוקנו את המשמעות והכוח הפוליטי מתוכן.

    לדעתי, עוד לפני שלמדו את תורת הספינים בוושינגטון, המציאו את השיטה הזו במפא"י, אבל על כך בפעם אחרת.

    בעיני, מה שקרה לך בויכוח הזה היה תחילתו של ניכוס ולא "תעודת הכשר". כלומר, לא תמיד הביקורת היא בכלל בתום לב, ולפעמים קשה לדעת אם מישהי רוצה להשיג עליך (זה מותר) מאותה נקודת מוצא כללית או לא. במקרה השני, רצוי לא לענות בכלל.

    אהבתי

  10. אכן מדובר כנראה בניכוס ואין בו תום לב. ככלל, אין תום לב ב(למשל)אינסידנט שהיה לי השבוע, בו אמרתי משפט של ארבע מילים והותקפתי על רשימה של עשרות דברים שלכאורה אמרתי, שלא היה כל קשר בינם לבין ארבע המילים המקוריות שלי… כשהמסקנה של התוקפת השוצפת לכל התיזה שהמציאה אודות הדברים שלכאורה אמרתי היתה, שהם מקרינים פמיניזם צבוע ושנאת נשים.
    מאחר ולא אמרתי דבר וחצי דבר מהדברים שיוחסו לי (כפי שציינתי – אמרתי ארבע מילים בלבד – זו היא שאמרה את כל מה שהיא תקפה), זה עורר אותי למחשבה על מה מניע ספינולוגיה כזו.
    הוספת לי מימד.
    תודה.

    אהבתי

  11. עומר הגיב:

    כתבת:
    "מה שמדאיג אותי יותר, הוא רידוד השיח הפמיניסטי ושימוש של נשים בכלים גבריים",
    לאילו כלים גבריים את מתכוונת בדיוק?

    אהבתי

  12. בדיוק לאותם כלים גבריים-פטריארכאליים, נוטפי מיזוגניה, שתיארתי בהרחבה. מאחר וזה היה כל כך ברור מהטקסט כולו – אני נוטה לשער שיש כוונה ומגמה מאחורי שאלתך. אם לא – כבר מודה ועוזבת. אם כן – הרי שזוהי הדגמה מצויינת לאותם כלים. מה מהשניים?

    אהבתי

  13. אלון הגיב:

    גם לי אין מושג לאיזה כלים את מתכוונת.

    אבל אם הבנתי נכון את יוצאת נגד התופעה של נשים נגד נשים. כלומר של נשים נגד נשים פמניסטיות יותר. או משהו כזה.

    אז האם מותר לך, לפמניסטית יותר, לצאת נגד התוקפות אותך, ולהם אסור לצאת נגדך?
    עצם ההתקפה שלך על התוקפנות שלהם היא התקפה, ואם ההתקפה שלך אוסרת עליהם להתקיף אז…מה קורה פה?

    אני גם לא הבנתי את הקטע של החברות של רמון. יש פה נשים שהן בהחלט פמניסטיות – כמו שולמית אלוני – עם רקורד של פעילות חוכמה וגם תיאוריה, שחושבות שפמינזם צריך לומר משהו אחר משהמנכסים/ות אותו אומרות/ים. מה לא בסדר בזה?

    האם פמניזם צריך לומר לאישה תהי חזקה ותני לו סטירה? האם הוא צריך לומר שהחוק יגן גם על האישה החלשה שלא תתן סטירה? ואם אי אפשר לומר את שניהם? אם לומר לחוק להגן על החלשה משמע הנצחת החולשה ופגיעה בחזקה?
    צריך ויכוח פנים פמיניסטי…. אני לא מבין איך אפשר בלי, כי המשמעות של הדרישות של הפמניזם מהחברה, האימוץ של עמדות בשמו, הוא תוצא של דיון פנימי. איך אפשר בלי דיון פנימי? לא הכל נובע בנביעה דדוקטיבית לוגית מתוך נקודת המוצא, שגם עליה יש ויכוח!
    האם אישה שווה לגבר? האם לאמץ את המיוחד לאישה ולא לטעון לשיוויון גמור? זה גם ויכוח פנים פמניסטי.

    בקיצור, אין פמניזם בלי שיח פמיניסטי. ונדמה לי ששיח פמניסטי זה ניסיון לדון "מי הוא הפמניסט האמיתי" ("אמיתי" = בעצם לומר "מוצדק"). אז איך אפשר להיות פמניסטי ולצאת נגד זה?

    אני מבולבל

    אהבתי

  14. עומר הגיב:

    ממש לא ברור מדבריך בהמשך מהם אותם כלים. אשמח אם תוכלי לפרט באופן מפורש בשתיים שלוש שורות.

    אהבתי

  15. אורית הגיב:

    המיזוגניה הושרשה מקדמה דנא בכל המין האנושי, והיא קיימת גם אצל נשים גם אצל גברים. בספרות מקצועית פסיכולוגית הנושא מוגדר "כהטמעה התנהגותית" כמו שילדים נוהגים לומר "אבא" במילה הראשונה וכמו שכולנו יודעים להגדיר מתי הבוקר ומתי הלילה .אין אפשרות להילחם בתופעה , זאת תופעה מושרשת באופי האנושי ובסביבה. הפמיניזם לא יכול למגר את התופעה, גם אם כל הנשים על כדור הארץ יחליטו שהן פמיניסטיות קיצוניות. גברים רועדים ממיזוג אידאלים משותף לכל הנשים, לכן המיזוגניה לא תוכל להשתנות גם לא בעוד מאות אלפי שנים.

    אהבתי

  16. אין "פמיניסטית יותר", ובהחלט ניתן לזהות מדי פעם ז'רגון פמיניסטי שנעשה בו שימוש נגד פמיניסטיות. פעם, הספין הזה נעשה בידי גברים ונשים המתנגדים לפמיניזם. היום, בעידן הספינים – זה נעשה לכאורה "מבית".
    פתלתל ובעייתי. שים לב לכל הקישורים שזרעתי בגוף הפוסט, שנותנים תמונה רחבה יותר.

    אהבתי

  17. איריס הגיב:

    מדוע נעלם הפוסט מהאינקדס ?

    אהבתי

  18. ברשימת הפוסטים הוא אחד מתחת לזה של ההוא שלא שמע שהמציאו את ה- PC. אולי כדאי שיספרו לו את זה, באותה הזדמנות 🙂

    אהבתי

  19. אריאלה הגיב:

    נכון, חנה, אמרת ארבע מילים:
    pick-up ו-חילופי זוגות.
    בדיוק ארבע מילים.

    אהבתי

  20. על מנת שישמשו לך כקרדום לחפור בו, היא ספין די שחוק. בדרך כלל משתמשים בו אנשי ציונות דתית מוקצנים במיוחד ומיזוגנים/שוביניסטים במיוחד. שני הסוגים לא לוקים חו"ח בתום לב או כוונות טובות. אין לי ספק שלא רק שלא ניסית להבין מה אני אומרת, אלא שעלזת על ההזדמנות לקחת כל אמירה שהיא על מנת להשתמש בה נגד האומרת. במקרה הטוב – זה מגוחך. אריאלה, לא כדאי לנסות להתנצח איתי בצורה מלוכלכת כי זה לא עובד. I've seen them all בשנותי ברשת. או שתתאפסי ותעברי לדיון ענייני, או שפשוט אל תבקרי כאן. זה דבר אחד לנסות להכפיש אותי בזירות של אחרים ולנסות לעשות זאת אצלי בסלון. כאן – זה לא יקרה.
    אם תרצי ללמוד על שיווק עצמי, dress code, המלצות של שיווק עצמי ותדמית לנשים שרוצות לעשות פריצת דרך, רוצות שבריהן יישמעו וישפיעו, רוצות לשנות את עולמן – את מוזמנת. תמיד.

    אהבתי

  21. אלון הגיב:

    אני לא מבין אז מה המסר?

    זה תיאור של המצב שהוא מורכב (היום יש גם התקפות על הפמניזם שנעשה מ"בפנים")?

    או שזו תלונה לפמניסטיות שמתקיפות פמניסטיות אחרות?

    אהבתי

  22. כבר מזמן רציתי לכתוב לך והנה הזדמנות טובה: לדעתי, את עושה הרבה בכתיבתך על פמיניזם ועל עניינים פמיניסטיים. זהו. רציתי לחזק אותך 🙂

    שנה טובה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s