איפה הייתי כשדני בלוך מת

אמא שלי, שטלפנה לומר לי שדני בלוך מת, זוכרת את דני מאז שהוא היה בחור צעיר והורי שהו בשליחות ביחד עם אחיו, ביה בלוך. שניהם – דני וביה – היו הילדים של דורה בלוך ז"ל ואצלינו בבית ילדותי עקבו בדריכות אחר גורלה, כאמא של ביה ודני, במבצע אנטבה ואחריו. הזיכרון נצרב בי מאז, ואני – ששוכחת אנשים די בקלות – לא יכולה לשכוח אותם.

אח"כ עבדה אמי שנים עם דני במכון הייצוא הישראלי, אני זוכרת אותו מהמסדרונות ומהנימה החמה בה שיבחה את איכויותיו. אני מניחה שההערכה היתה הדדית – מאז שהצטלבו דרכינו שוב בבלוגוספירה, הוא לא פספס אף הזדמנות לשאול לשלומה ולהתעניין בשאר ילדיה.

כשדני בלוך מת אני בחרתי חולצות מצחיקות באוזן השלישית ברעננה. למי שיחפשו סמליות – הרבה סמלים היו סביב הרגע בו התבשרתי על מותו ע"י אמי;

האוזן השלישית ברעננה נסגרת כי הם לא הצליחו לגייס מספיק לקוחות שמחפשים קולנוע ומוזיקה איכותיים באיזור השרון. 'האוזן' – מעוז איכותי נכחד, שחשוב לו גם בנסיגתו להיות הוגן והגון עם לקוחותיו – העניק בונוס ששוויו 25% מעל יתרת המנוי שלנו, שכלל תלוש שי ומנוי חלופי בבלוקבאסטר. מתנות נוצצות וזיכוי תאגידי במקום תרבות.

על החולצה שקניתי לעצמי כתוב "אני לא סובלת מהשפיות, אני מדחיקה אותה".

על זו שהבן שלי קנה כתוב: Zakka collecting people.

המציאות הישראלית אותה ביקר דני,  In a nutshell.

ביחד עם דני, הלך מעולמינו אחד החיבורים האחרונים בין איכות, תרבות, שליחות ותקשורת. אבד לנו עיתונאי עם עמדה ערכית ואידיאולוגית שיש בה עומק, אנושיות והומאניות, שהיה מאחרוני אנשי התוכן בתקשורת הלהגנית של היום. אבד גם אדם נעים הליכות שלימד אותנו שאין סתירה בין נועם הליכות לעמדה נחרצת. אדם שהעניק לי אישית בכתיבתו את התחושה שאני לא לבד מול הקיר האטום, ושאני גם לא מדמיינת אותו – הקיר באמת אטום, וזה בסדר לא להפסיק לומר את זה. בכל פעם שקראתי אותו, נרגעתי. אם יש כאלו אנשים, יש תקווה.

ועכשיו הוא מת.

אין לי שמץ של ספק, שלמותו של דני לא יהיה אותו רייטינג שקבל, להבדיל אלפי הבדלות, דודו טופז.בחייו או במותו. מראשית ימי עולם, היה לטפשות ולרוע רייטינג גבוה יותר מזה שניתן לתבונה ולטוּב.

רק אתמול הוא כתב כאן את הפוסט האחרון, היחידי שלא הספקתי לקרוא. קראתי עכשיו. כרגיל, הוא ניסח את מחשבותי.

תודה, דני.

החולצה השלישית שקניתי – "Enjoy the silence" – כבר נרכשה לאורְךָ, בהשראת מותך.

תהנה מהשקט.

תנחומי לפיליס בלוך ולמשפחתו של דני.

 

 

תחילת שנות השישים באדיס אבבה, אתיופיה, לפני כל הטרגדיות והארועים המכוננים. ביה בלוך, רעייתו אורה ובנו הפעוט עופר (לימים מנכ"ל תנובה), עם אמי ואחיי הגדולים. לפני חודשים ספורים נמצאה התמונה באלבום ישן  ושלחתי אותה לדני.


הספדים נוספים ברשימות:

צבי גיל, ידידו של דני  מנחם רבוי   צביקה גוטליב   גלעד סרי לוי  חיים שיבי רשימות אקסטרה

 

ארונו של דני יוצב ב- 11.00 בבית סוקולוב. הלווייתו תתקיים ב- 13.30 בבית העלמין החדש בכפר סבא.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כתיבה תמה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

16 תגובות על איפה הייתי כשדני בלוך מת

  1. אייל גרוס הגיב:

    תודה שכתבת עליו. תנצבה.

    אהבתי

  2. איריס הגיב:

    כתבתי אצלו טוקבק, (האחרון בשרשור) וכניראה שממש בדקות אלה נפטר, אבל עוד יש לו טוקבק מהבוקר מוקדם. "אין שלטון ביום המוות" או משהו כזה.

    חשבתי שאמרת שאבא שלך היה חשמלאי , איזה שליחות ? כולם היו בשליחות …בדיוק הדיאלוג האחרון שלי עם בלוך היה לאחרונה בשאלה איזו שליחות הוא מילא במשרד החוץ בתור הקונסול לענייני איגודים מקצועיים.

    אהבתי

  3. איל בד הגיב:

    אבל הוא הכיר את אמי (שעבדה ברשות השידור), וכתב עליה באחד הפוסטים שלו דברים שעזרו לי אולי להבין כמה תעלומות בהסטוריה שלי (המדובר בעמידתה נגד פיטורי קומוניסט). הוא גם עזר לי להכין עליה ערך לויקיפדיה.
    ממה שהתרשמתי – גם מרשימותיו כאן וגם מחילופי מיילים באינטרנט – כל מה שכתבת עליו נכון, הייתי מגדיר אותו כשמאלן-הומניסטי, סוג של (כמה שישמע נמלץ) איש אשכולות.
    תנצבה.

    אהבתי

  4. עפרה הגיב:

    צער גדול

    אהבתי

  5. יגאל חמיש הגיב:

    כמו כולנו, קראתי עליו רבות בעיקר בהקשר לאימו דורה ז"ל. בהמשך, קראתי אותו ובמיוחד מאז שהפך לשכן כאן. פגשתי אותו בפעם הראשונה בפסח האחרון בו נפגשנו כולנו בכנס כותבי 'רשימות' בבית בתו של צבי גיל, בקדימה, שם צילמתי גם אותו (ראו בתמונה האחרונה – http://www.notes.co.il/yigal/55235.asp). רק בשבוע שעבר הוא היה המגיב הראשון לרשימה שלי על כנס החינוך בחולון (http://www.notes.co.il/yigal/59983.asp). רצה לברר עוד פרטים, תבע לדעת אם יש בשורה חדשה.
    עצוב.

    אהבתי

  6. אסתי הגיב:

    לי זה נודע מהפוסט של חיים שיבי, כשהייתי בדרכי להגיב על הרשימה האחרונה שלו (מאתמול) על ברק וגלעד שליט

    לא מצליחה להפנים את זה

    אהבתי

  7. דפנה לוי הגיב:

    תודה על פוסט זיכרון לעיתונאי מיוחד.

    אהבתי

  8. מיכל עלמה הגיב:

    כואב מאוד.
    תודה חנה.

    אהבתי

  9. שולמית אפפל הגיב:

    תהא נשמתו הטובה צרורה בצרור החיים

    אהבתי

  10. שאול הגיב:

    אהבתי

  11. גלי הגיב:

    הייתי קוראת את הרשימות שלו ועכשיו מאוד עצוב כאן ברשימות בלעדיו.

    אהבתי

  12. שרון רז הגיב:

    מאוד עצוב. כתבת מאוד יפה. תודה.

    אהבתי

  13. מאחר וזהו לא פוסט פובליציסטי, אני לא נוטה להגיב בו. יע"ז רציתי לומר תודה למגיבים ולעודד אחרים להגיב, לזכרו של דני. כ"כ העליתי לפוסט קישורים לפוסטים אחרים ברשימות ואעדכן אם יהיו נוספים.
    כפי שכתבתי לצבי גיל בתגובות לפוסט שלו – חֲבָל עַל דְּאָבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין, במובן זה שאנשים כמו דני אינם שכיחים כלל וכלל.
    הצבתי את הלינק בפייסבוק וטוויטר, קבלתי תגובות שם ובמייל, בין השאר אף מאחד ממחלצי אנטבה. בקשתי מהמגיבים הללו להגיב כאן ברשימות לאחד הפוסטים לזכרו של דני.

    אהבתי

  14. טלי הגיב:

    לא הכרתי את דני בלוך, מדי פעם הצצתי בבלוג שלו, קראתי קצת, וידעתי שהוא היה איש תקשורת מעמיק ורציני. ובכל זאת, כשראיתי אתמול שהוא איננו, משהו צבט גם בלב שלי.

    יהי זכרו ברוך.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s