בגשם בככר ספרא

אתמול, בעודי משוטטת לי בין מדפי השופרסל דיל ברעננה עם עגלה עמוסת כל טוב, צלצל הטלפון שלי ומתוכו קפץ הדיסוננס, ממש קוואנטום-ליפ; על הקו היתה אשה שהציגה את עצמה בקול רועד כ- ס', שיושבת כבר חודש בגשם ובקור בככר ספרא בירושלים, עד שהרווחה יחזירו לה את הבנות. רבות נכתב בבלוג הזה ובכלל, על מדיניות ההשמה החוץ-ביתית של משרד הרווחה, שבאה בעיקר להזין מערך של עובדים ותקציבים המיועדים לנושא. ממש לא את טובת הילד, טובת ההורים וטובת המשפחה. מספיק לקרוא קצת סיפורים בבלוג הפרת זכויות הילד והמשפחה, בפורום משמורת הוגנת.

בין מדפי החלב והבשר, חיפשתי בקדחתנות מי שיסע עם מצלמות לככר ספרא. מצלמות הן נשק יום הדין בענייני צנעת הפרט, אולם הן גם נשק יום הדין בכל האמור להרתעת פקידות סעד לסדרי דין ו/או חוק נוער מביצוע הוצאות ילדים מהבית שלא לצורך: הן מפחדות מתקשורת. לא רק הן – גם הממונים עליהן (שחוששים פן תישמטנה ידיות סיר הבשר מידיהם) וגם כבוד השר ומקורביו, שממש לא צריכים שערוריות שתירשמנה על הקיר הפוליטי שלהם.

סיפרו לי שיש כתבת רווחה שכבר עשתה משהו עם הסיפור של ס', אז טלפנתי אליה. כן, היא ניסתה לעזור לה באופן אישי אולם ס' בעייתית ולא קבלה את הפתרונות המוצעים. לא, היא לא עשתה על זה כתבה כי לא צריך לחשוף אותה (את ס') בטלויזיה. תביני, היא אמרה, הסיפור יותר מורכב ממה שנראה לך. חברתי מ', למודת קרבות נגד הרווחה ובעד קורבנותיה, אמרה מייד באירוניה עייפה: בטח שהיא לא אייטם, הרי היא לא הסכימה לפתרונות שהציעו לה והמדיה לא עושה אייטמים על מי שמרגיזים אותה.

היתה אולי כוונה טובה בטיפול בנושא, אולם לא דרייב עיתונאי של ממש, וגם לא הבנה תחקירית רצינית של השיטה;

אחד ממרכיבי השיטה בהתעללות ממסדית באזרח/ית (לא רק כאן – זו שיטה ידועה מקדמת דנא) היא ניצול מרכיב רעוע בנפש הקורבן על מנת להוביל את הקורבן אל פי התהום ולגרום לו לדחוף את עצמו למטה. אז, אומרת השיטה: אתם רואים – הוא לא כשיר. אני רואה את זה במקרים קשים אליהם נחשפתי של "השמה חוץ ביתית" (מינוח מכובס ל"ניקח ממך את הילדים כי אנחנו יכולים").

עוד מרכיב בשיטה היא להציע לקורבן פתרונות שנראים טובים למציע/ה אולם לא נאים בעיני הקורבן, ומאחר ומעצם הפוזיציה הראשונית בה הושמ/ה הקורבן אין לו/לה זכות בחירה באשר לפתרונות המתאימים לו/לה – להכריז עליה/ו כ"לא משתפ/ת פעולה". אם או אב שאינם משתפים פעולה ושיצאו מדעתם (תגובה נורמלית) בשל האיום לגזול מהם את ילדיהם – הם מזון מדמם שחושי המערכת הטורפת מריחות ממרחק רב. ידה הארוכה של פקידת הסעד מצפת הגיעה עד ככר ספרא בירושלים. מאחר ובתי המשפט מתייחסים לתסקירי פק"ס כאל תורה מסיני – הדרך להוצאת צו והבאת הילדים, במחיר טראומה קשה, למרכזי חירום ופנימיות – קצרה.

מה קורה שם לילדים? בדידות, פחד, עלבון, אימה, התעללויות נפשיות ופיזיות (גם ובעיקר מילדים אחרים), תחושת נטישה, התעללויות מיניות (כנ'ל), חריצת חתך עמוק בנשמתם. כמו שאמרנו: טובת הילד.

אנחנו, ה"מושיעות", מגיעות תמיד באמצע הסיפור, ולא היינו עדות לניואנסים שיצרו אותו. הסיפור שמספרים לנו לעולם אינו הסיפור השלם והמלא, אין לנו את הכלים לשפוט את ההורים או את המצב (מנקודת מבטינו בת המזל והשופעת), ויש בו רק אמת אחת: זו של הקורבן, של הפרדת הילדים מהוריהם והריסת התא המשפחתי (פשוט כי לא מתועלים תקציבי רווחה מספקים לשיקומו, אלא רק להריסתו).

באופן תמוה, החשיבה הזו, שאמורה היתה להיות כטוטפות בין עיני אנשי הרווחה – בולטת שם בהיעדרה.

לא נותר לי אלא לקוות ש:

1. מישהו ירים את הכפפה ויעשה תחקיר רציני ומקיף בעניינה של ס', של פקידת הסעד בצפת ושל נושא ההשמה החוץ ביתית כשיטה ממסדית לשבירת רוח הפרט ועשיית רווחים משניים על גבו.
2. שהיום לא יהיה גשם בככר ספרא ו- ס' תוכל לשבת כמה דקות לנמנם בשמש חורפית חמימה, לפני דרך החתחתים שעוד מצפה לה.

חוק נמרודי ומוזס נגד אדלסון

כבר כתבו את זה קודם לפני: וולווט, רגב, דרוקר ומרמרי.

אם לקשר לנושא הקודם, הרי שנתקלתי בעבר בתחקיר על התעללות בילדים בפנימייה של הרווחה, שנגנז כי השר התקשר לעורך. לעיתונות ולקשרי הון שלטון שלום. אני לא בטוחה לגבי הילדים.

בכלל, זו נהייתה שיטה: שימוש בכנסת ובבית המשפט כדי (מחקו את המיותר) לסגור חשבון, להשיג בלעדיות מסחרית, לצאת מהמינוס, להשיג רווחים לקבוצה החברתית שלהם, להשתלט על תחום עיסוק כזה או אחר או להתנקם במישהו שעצבן אותם.

דוגמאות?

יורי גיא רון, יו"ר לשכת עורכי הדין, עליו ועל העסק שלו לעיצוב והפקת מודעות זנות כבר כתבתי לאחרונה, עולה שוב לכותרתו בהקשרנו החדש: עושה שימוש בבית המשפט על מנת לעשות (כדבר הכותרת בכלכליסט) סדרת חינוך למזכירה שלו, באמצעות תביעה משפטית מופרכת בגודלה (96K ש"ח) נגד משתכרת-פחות-מהשכר-הממוצע, כי נסעה לאילת עם בעלה כשהוא חשב שהיא חולה.

נמרודי ומוזס יסלקו ככה את המתחרה. או לא (נקווה שפחד הח"כים מטרור העיתונות החופשית נגד המהלך, יגבר על פחדם מהטרור שמפעילים בעלי העיתונים בעד החוק).

איגודים מקצועיים מייצרים ככה חקיקה ה"מסדירה את התחום" על פי קריטריונים שרק חברי האיגוד היוזם מכירים ויכולים להסמיך אליו (ע"ע יוזמת חוק המאמנים, למשל).

חוק הבאת עובדי סיעוד נתפר בזמנו להסדרת "השוק הפרוץ" (המינוח האהוב על מי שפונים לח"כים בנייר עמדה בפונט 14 ורווח כפול, שמניב חוק שהח"כים עצמם לא בהכרח מבינים את משמעותו) וחפירת תעלה דמיונית המתעלת את רווחי השוק הפרוץ לכיסים העמוקים של מקורבי ש"ס.

ליצמן מעביר תקציבים בהצבעת ממשלה לטיפולי שיניים ל(בעיקר)ילדים חרדיים.

גם האינפלציה בתביעות לשון הרע מצביעה על בית המשפט ועל חסות המחוקק כערוץ אטרקטיבי לשיפוצי אגו חבוט וכחלופה ליכולת התמודדות חברתית פשוטה של התובעים (גם אני הייתי לאחרונה קורבן לאחד כזה – פעמיים הבהיר השופט שהוא מצוי במלכוד החוק וזכות התביעה של התובע אולם נהיר לו שמדובר בניצול לרעה של מערכת המשפט, פעמיים פטר אותי באופנים שונים מהתביעה ומעונשו של אותו תובע סדרתי).

הערה פמיניסטית:

נראה שלירות על זבובים בתותחים זו תכונתו הטובה של ה"גבר גבר", זה שהתגים ליד שמו באינטרנט או דפי העיתון שלו מובילים איכשהו גם לזנות, ליווי, ומיני אביוז אחר של נשים. המחוקק ובית המשפט הם אחלה תותח.

בוז'י והרחם הלאומית

הרצוג מנסה להוכיח נאורות. הבעיה היא שבכל פעם שפוליטיקאי ממין זכר מנסה להוכיח נאורות – יש נשים בעם שמשלמות את המחיר.

ככה זה עם מיסוד הזנות, אישור שידורי הפורמנוגרפיה, ניטרול האפשרות לחסימה סלקטיבית של האינטרנט לתכני פורנו, וככה זה עם השטות האינפנטילית (למי שמתיימר להיות פוליטיקאי מוסרי וחברתי) והנצלנית של אישור פונדקאות לזוגות חד מיניים.

אם קודם לכן היו מעט נשים ששימשו שקית איברים לטובת האספירציות ההוריות הקפריזיות (My way or no way – רק ילדים ביולוגיים שלי) של הורים To be קהים, נרקסיסטיים ונטולי חשיבה חברתית, הרי שכעת יהיו מעט יותר.

פונדקאות היא מעמדית והריון הוא דבר מסוכן. אין הבדל גדול לטעמי בין סחר באיברים מכל סוג שהוא לסחר באיברים לצורך הולדת תינוקות. פונדקאות היא הניצול האולטימטיבי של גוף האשה, ובוז'י הופך את זה לאידיאולוגיה, שם על זה ארגומטציה מזוייפת של "שוויון". תפקידו, כשר הרווחה, לדאוג לרווחת החלשים, או במקרה זה – החלשות. רק שזה לא יביא לו תרומות ובוחרים בסיבוב הבא. הכלכלה הורודה כן.

אם קודם עדיין היה סימן שאלה על מחשבתי שמא מפלגת העבודה אבדה את הבסיס האידיאולוגי-חברתי המצדיק את קיומה, בוז'י העניק לי כעת סימן קריאה, על מגש איברים כסוף.

 

זה רק חלק ממה שקרה השבוע. רק חלק.