תשחררו אותו, תשחררו אותם כדי שישחררו אותו. די!

הקפצתי את הפוסט והוספתי טקסט. עד להחלטת הממשלה – זה יהיה באוויר. אני לא יוצאת אמנם להפגין בירושלים, אבל המקלדת היא רגלי הצועדות במחאה.

על מה הם יושבים לעזזל בישיבת הממשלה?

הלב קטן,

המחשבה קטנה וצרה,

על הקוד האתי הנקמני והמפוקפק שלהם חתום מי שכבר הפסיד. ההורים של גלעד וגלעד עצמו עוד יכולים להרוויח.

מה המסר באי אישורה של העסקה למגוייסי העתיד?

אני יודעת מה אני אומר לבן שלי אם זה יקרה: תחשוב טוב טוב אם להתגייס לצבא, שיקח אותך עמוק לקרבות אלימים ומיותרים, ויפקיר אותך שם לגורלך.

אז טלו קורה.

ההימנעות של עכשיו היא רק המתאבן, המחיר הלאומי שנשלם על כך, יעלה כמובן על סיפוק יצריו הרגעיים של האגו הלאומני הנרקסיסטי, שהוביל עד כה את המהלכים.

אם נפסיד את גלעד – הפסדנו את הבסיס המוסרי לקיומו של המפעל הציוני, אם הוא לא ממושכן כבר מזמן.

תנו תקווה, לגלעד ודרכו גם לארץ הזאת.

טקסט שכתבתי בחורף שעבר לאחר ביקור במאהל של אביבה וגלעד שליט;

בשם המתים, או בשם הדוֹגמה?

מפגן קהותו הבינאישית של הכאב האישי הוא מפגן מתסכל מתסכל, דווקא משום שלכאורה לא ניתן לבוא אליו בטענות. האנשים הללו פועלים ומופעלים מכאב. אבל את כאבם הם בחרו להפגין דווקא אל מול פניה של משפחת שליט, מרחק פסיעות ממנה, מעבר לכביש. המאהל שלהם עזוב. יש בו צלליות אדם בשחור ואדום ומאות שמות מודפסים, של הרוגי טרור שרוב משפחותיהם לא נשאלו האם הם מוכנים שייעשה שימוש כזה במתים כדי להרוג את החי. השכול של מיעוט העבדקנים שאכלסו את המאהל העזוב הזה זועק מהדֶקוֹר, מהעזובה ומנרות הנשמה. הוא כואב לא פחות מזה של משפחת שליט. רק שכשאנחנו למדים שמאחוריהם עומד ארגון אלמגור, שהוקם ע"י רבנים מהימין הקיצוני, נראה על פניו שלא הכאב הקים את המאהל אלא האג'נדה, זו שבדומה לאיסלאם המיליטנטי, מקדשת את הרעיון והגאווה הלאומית על פני קדושת החיים.

שיגרתי היום "יריית ניסוי" של המחשבה הזו בשבתי בבית הקפה השכונתי ונתקלתי בהתנגדות רגשית עצומה של הנוכחים לכל נימה של ביקורת על בחירתם הצינית, האכזרית (דה פקטו) של אלמגור למקם את המאהל שלהם ממש אל מול פניהם המאופקות של אביבה ונועם שליט. עברה בי לכן המחשבה שהציניות אף גדולה מששיערתי – שכן אנשי אלמגור יודעים שהכאב שלהם קדוש בעיני החברה הישראלית ועושים בו שימוש על מנת לערער על קדושת חייו של גלעד.

שלא תבינו אותי באופן מוטעה: ליבי עם כאבם, כפי שאני מאמינה שאכן ליבם עם כאבה של משפ' שליט, רק שכנראה שהמאהל לא מוקם מול משפחת שליט בשמו של הכאב הזה, אלא בשמה של כוונה פוליטית, רעיונית וכּתית רחבה ממנו והרבה פחות אישית ואנושית ממנו.

 

ופוסט עכשווי של טלי כוכבי