
על הספר:
כמעט שאין אישה בישראל שלא עברה הטרדה מינית;
אבל מה לעשות כדי לצפות הטרדה ולנסות למנוע אותה? מנגד, גברים רבים תוהים האם התנהגותם כלפי נשים עודנה מותרת, ולא מעטים חוששים מפני תלונות שווא; מה לעשות כדי לא להכשל בהטרדה, ולא להחשף לתביעת שווא?
בישראל קיים חוק למניעת הטרדות מיניות, והספר זה מטריד אותי מציג את החוק ותשובות לשאלות “יום יום” שהוא מעורר. הוא מסביר מה אסור, מדוע, וכיצד להתמודד עם הטרדה. הספר, מקיף, שיטתי, מקצועי וקריא ו”ידידותי למשתמשים”, מביא שלושים סיפורים של הטרדה (”אירועים”) המתארים סיטואציות מן החיים, שרבים אינם יודעים לזהותן כהטרדות מיניות אסורות.
הסיפורים נועדו להרחיב את המודעות הציבורית לכל גווני ההתנהגויות האסורות, ולשרטט את הקו בין המותר והאסור (למשל – כשאחד מבני זוג רוצה להיפרד, והשני מאיים שאם יעזוב אותו הוא יפיץ עליו דברים שיפגעו בפרנסתו או במעמדו החברתי – מעטים מודעים לכך שזוהי סחיטה מינית באיומים, המהווה הטרדה מינית).
לספר הזה זקוקים כל אישה ולכל גבר. הוא מיועד גם לאנשי מקצוע העוסקים בתחום: לשופטות ולשופטים, לעורכי דין ולעורכות דין, למנהלים ולמנהלות שיש להם אחריות על התנהלות תקינה במקומות עבודה, בידור וארגונים חברתיים. הספר חיוני במיוחד לאחראיות על הטרדה מינית במקומות עבודה, ולסטודנטים וסטודנטיות למשפטים ולמדעי החברה.
אם הגעתן/ם לעמוד הזה – אנא גלשו מכאן לאתר הספר. תמצאו את לשון החוק ומידע חיוני רב אודות יישומיו. כמו כן, המלצות על הספר וחומרים רלוונטיים שיסייעו לכם/ן להתמודד עם מקרי הטרדה מינית;
-
“ביום שקיבלתי את ספרה של ד”ר אורית קמיר, הגיע אלי מייל ששלחה לי חברה, מרצה באחת האוניברסיטאות. המייל, שנשלח על ידי סטודנטית שלה, הכיל תוכן מיני ברור, והחברה ביקשה לדעת כיצד להגיב.
חמושה בספרה של קמיר, זיהיתי במכתב הצעה מינית והתייחסות למיניותה בדרך שעשויה לסבך אותה בעתיד בהאשמות של הטרדה מינית”… טלי ברנר, אתר קולך.
ליצירת קשר לרכישת הספר “זה מטריד אותי” וגיבוש פעילויות ארגוניות (סדנאות והרצאות, עם או בלי הסרט) בנושא – hbh@zahav.net.il
לבלוג של אורית: www.notes.co.il/orit/
גרסת הסרט |
מקווה שלא טעיתי באייקון
אני מתכוון לויכוח שלך עם ד"ר אייל גרוס שנגע לאורית קמיר וזהבה גלאון
אהבתיאהבתי
כך שלא ברור לי מדוע אתה מייחס לנו כזה.זה לא לעניין.
אין לי אף תאום או תאומה שהופרדתי מהם בלידתי, לכך אחידות דיעות מוחלטת אינה ממין העניין, מול שום אדם.
אהבתיאהבתי
מתבטאת בכך שיצרה חוק שמהווה גם מקור פרנסה ועיסוק לשארית חייה. החוק הישראלי הוא המחמיר ביותר ובניגוד לארצות הברית שם הטרדה מינית מהווה לכל היותר עוולה אזרחית בישראל מדובר בעבירה פלילית. הפרשנותכב רמרחיקת לכת גם ממה שקמיר עצמה התכוונה וכך הוחל החוק גם על יחסי מין מלאים-בניגוד לכוונה הראשונית.
החוק יצר אבסורד-מעביד יכול לכנות עובדת שלך בכל כינוי גנאי אפשרי ולהתייחס אליה כאל אשפה ובכך לא עבר כל עבירה ולעומת זאת מעביד או מי שנמצא מעל העובדת במדרג יכול לומר לה פעמיים באופן הנחמד ביותר שהוא מעוניין בקשר מיני אתה ומבלי שהיא תטרח להגיד לו לא-הוא כבר עבר עבירה.
שאלה מעניינת איזה אינטרס חברתי החוק הזה באמת משרת-על זה אף אחד לא חשב
אהבתיאהבתי
לפיו בכל הקשור לפגיעה ב"אחר" – כשנשים מוגדרות כ"אחר" כמו גם פלשתינאים, חלשים, מיעוטים וכו' – לא צריך להיות דין או דיין, וכל דאלים גבר. כך שתגובתך לא מפתיעה אותי.
אתה אמנם לא נותן לעובדות לבלבל אותך, אבל כדאי להזכיר לגולשים כי מי שמתפרנס על גב של חלשים – זה אתה ולא קמיר, ואין ספק ש"אידיאולוגיה" שוביניסטית עמוקה כזו מסייעת בייצור מתמיד של לקוחות הנזקקים לשרותיו של עו"ד פתלתל כזה או אחר. זה הזמן גם להזכיר לגולשים, ששוביניזם הוא שנאת האחר על בסיס דת, גזע ומין, מחשבה שהשוביניסט טוב מהאחר והחפצת האחר. גולדבלט ושו"ת.
אהבתיאהבתי
אולי ננסח את מה שמשה היה יכול לאמר, אם היה יכול.
ההגנה מפני פשעי שינאה ללא הגנה על זכויות העובד וללא תשתית סוציאליסטית מובילה לעיוותים הקיימים למשל בארצות הברית. כלומר, רק אם אתה נכנס "לנישה" של פשע שינאה, אתה מוגן. אחרת, סתם למות הומלס ברחוב, זה בסדר, כי זה לא על רקע גזע, דת או מין. לכן אי אפשר לנתק את ההצלחה של החקיקה הפמיניסטית בסקנדינביה מן התשתית הסוציאלית החזקה והמוצקה מאד במדינות אלה. בארץ זה אכן דומה יותר לכיוון האמריקאי או בעצם מין שילוב של עולם שלישי עם אמריקה.
נידמה שהטיעון של משה הוא פרסונאלי, כלומר לא לעניין התוכן אלא לעניין האליטות הישנות, שכיום נבחנות באופן שלילי, גם על השאלה מאיפה מומנו פעילויות פרוגרסיביות שונות (למשל מרצ והעבודה) האם לא על רווחי סרסרות בעצם נכתבו חוקים להגנת האשה. אינני יודעת אם זה חותר תחת התכנים החשובים, אבל אלה השאלות שבעצם מעצבות את הדיון הציבורי היום, לכן כשירות לציבור הארתי את הקונטקסט.
כדאי היה לנהל את הדיון בצורה מושכלת ולא יצרית, כיון שהוא חשוב למדי.
אהבתיאהבתי
ולמרבה הצער השאלות הללו לא מעצבות את הדיון הציבורי אלא רק את הדיון בין שתינו, שמסכימות בחלק גדול מהדברים.
אהבתיאהבתי
הפוסט של חיים שיבי, למשל.
העיצוב של הדיון הוא בלא מודע הקולקטיבי. כלומר, אם המבשר פסול פוליטית בעיני מישהו, אזי הבשורה נפסלת איתו. זה דרכו של עולם.
הדברים אולי לא עולים בצורה ישירה (בינתיים) אבל מבצבצים מהתכנים, לא בתגובה שלעיל אבל אם ניקח את השיח החברתי-מזרחי, למשל, נשאלות שאלות מה התוקף המוסרי של מסרים המגיעים מממסדים שכל קיומם מבוסס על אי מוסריות עמוקה שהוסתרה. זה נוגע גם לפלשתינאים ולשלום וכולי, אבל מאד בולט לאחרונה בשיח על הפמיניזם לצערי, ומבשר רגרסיה שתגיע.
ישנו חשד, מוצדק לדעתי, הנובע מכך שלממסדים הפרוגרסיבים יש שתי פנים, הפן הגלוי מקדם שיח שוויון, והפן הפחות גלוי אך הנוכח יותר, מקדם ניחשול עמוק, עושק, כולל אפליה בוטה.
החוק נגד הטרדה מאיימת למשל מומן וקודם בעסקה מצחינה של מפלגת העבודה תמורת השתקה של סרסרות בענק (אני מבדרת על גרוס ושות). ראינו חלק מזה מבצבץ בפרשת גיארון (חלק שולי בעיני). מה התוקף של פעולה למען "מוחלשים" אם לצידה עסקאות ענק שבבסיסן עושק ברוטאלי, בדיוק באותם נושאים, על ידי נושאי הדגל.
נכון שזה מחוץ לדיון על התוכן, אבל לדעתי ועוד איך מעצב את הדיון ברמה של "הלא משוכנעים". שאולי לא מעניינים כרגע, כאשר מדובר בדיון פנימי בין משוכנעים. נשאלת גם שאלה אם בימים כאלה יכול מישהו כמו קמיר להתעלם משאלות פוליטיות כמו מאיפה הגיע מימון לקמפיינים של חקיקה מסויימת, שהיא טובה כלשעצמה, אך העברתה היתה כרוכה בקומבינות החותרות ישירות תחת התוכן.
לצערי, אולי, בימים אלה, ההפרדה נעשית כמעט בלתי אפשרית,וגם יחס ענייני הוא בלתי אפשרי, מעשית. ובאמת אם רוצים לקדם את הנושא בכללותו, אי אפשר לעצום עין לתמורה העצומה המתרחשת ממש בימים אלה בנוף הפוליטי הישראלי.
שלא לדבר על כך שיש גם התנגדות עצומה למודולריות בשיח הזה, כיום. בדיוק מן הטעם הזה.
אהבתיאהבתי
בזמן שהחל הקמפיין לקראת חקיקת החוק למניעת הטרדה מאיימת, הוזמנתי לעבוד בקבלנות על ניסוח החוק הזה (בעיקר בתחום המחקר המשווה לחקיקה בקליפורניה), עבור המחלקה המשפטית בנעמ"ת, תחת דפנה בוסתן. הגשתי אז תלונה בנושא זה בדיוק נגד בן זוגי לשעבר, שהיה מנכל עיתון הארץ, ונגד חבורת גרוס (שהיא גם חבורתו) וכל החרא הכרוך. גברת בוסתן – ש"ייצגה אותי" בתיק זה מטעם נעמת, רקחה קומבינה עם יגאל שפירא, לסגירת התלונה תמורת האתנן שבהעסקה זו. כמובן התפטרתי מיידית, אך התלונה נקברה בכל מקרה, עד היום הזה כידוע. בוסתן ויגאל שפירא הם חלק מאותה סיעה במפלגת העבודה אינני זוכרת את שמה, אלה שהיו קשורים לעמיר פרץ ולהסתדרות כמדומני.
מה שעולה הוא שהחשבון הוא השתקה ספציפית של עבירות חמורות (כי לא מדובר רק בי כמובן), תמורת תמיכה של הסיעה וכניראה כספים נאים לקידום הניירות, כלומר החקיקה,מה שמספק עבודה לאנ"ש.
לצערי, זה אופן הפעולה המקובל במפלגת העבודה ומרצ, מימים ימימה.
נכון שלכאורה זה יכול להיות מנותק מהחוק עצמו, המשובח והמעולה, אבל בחיים האמיתיים דברים לא עובדים כך. לא רק שלשקר יש רגליים, אלא הקומבינות האלה מתפוררות בסוף, כמו שאנו חוזים היום בקריסה של המערך המושחת של אותה "אליטה" עאלק.
לצערי העמוק, המסרים שתמכתי בהם נשטפים לביוב ביחד עם האנשים שהובילו אותם, בכחש…
אהבתיאהבתי
ותגובתך היא באמת תת רמה אז כל דיון ענייני ומעניין שניתן לקיים בנושא חשוב זה יצטרך להתקיים במקום אחר האתר שלך הא בוודאי לא המקום הנאות לכך. עמדתי ביחס לחוק מניעת הטרדה מינית השתנתה מתמיכה להתסיגות כשראיתי מה קורה שהחוק נופל לידיים של נשים מסוגך-
זה כמובן תמורר אזהר מפני כל נסינות לחקיקה נוספת
ובאשר לפרנסתי אני מתפרנס ממה שהחוק מתיר לי להתפרנס ממנו שזה העברת כספים מחברת ביטוח או מהדינה וכיו"ב לנפגעים-אם יש לך בעיה עם זה תתמודדי איתה לבד
אהבתיאהבתי
ספר רלוונטי לי היום יותר מתמיד לצערי
אהבתיאהבתי
וזה שאתה מכנה אותה "שפת ביבים" אינו הופך אותה לכזו אלא מאשרר את תוכן דברי, שמן הסתם אינם נעימים לאזניך. שכן בדר"כ מי שעיקר תכניהם עוסקים בגזילת כבשת הרש וזכויות האדם שלו – מעדיפים להיות בבחינת "הרצחת וגם ירשת". כלומר – לומר את דבריהם ולזכות בתדמית של מי שדבריהם דברי אהבת אדם וכבוד אדם.
מה לעשות שזה לא מצליח לעבור את חסם ההבנה הבסיסית של הקוראים, באשר למשמעות המאוד בעייתית ומגמתית של דבריך כאן (ובהזדמנויות אחרות בהן התקיימו דיונים גדולים).
אז רק זכור: אי אפשר כאן לעשות ספינים על דברי. לא כדאי לנסות – זה לא עובד.
איריס – אענה בהרחבה אח"כ.
גלית – לכולנו, ברוב הזמנים. אין אשה בעולם הזה, לצערי, שלא עברה ועוברת חוויות של הטרדה מינית, לעיתים ברמה יומיומית.
אהבתיאהבתי
אני לא חושבת שזה נכון
לא כל אישה עברה חוויות של הטרדה
אוי לנו אם זה היה נכון
גלית
ואני מוסיפה.. הספר הזה צריך להיות ספר חובה בעיריות (לצוות עובדים}כדי שידעו מה מותר ואסור
גלית
Marganiot36@nana10.co.il
אהבתיאהבתי
אם התרומה המנומקת שלך לדיון היא ההערה הכוללת הזאת על עורכי דין ממנה אני אמור לגזור על עצמי מסקנות אז באמת חבל על זמני-אני יכול לנצל אותוטוב יותר בגזילת עוד כמה כבשות רש
שפת ביבים אינה מילים אלא תוכן פנימי וחיצוני ואצלך בושם סגנוני לא יחפה על הביב התוכני
אהבתיאהבתי
האתר של הספר לא עולה
הוא תוקע את המחשב
{ניסיתי כמה פעמים היום )
אהבתיאהבתי
חנה, זה בסדר, אני לא מצפה לתשובה. אני יודעת שכולן חיות בתוך השניות הנורמטיבית.
נזכרתי בביטוי אגב כתב האישום נגד יעקב ויינרוט, עוד אילן גבוה, שהיה מורה שלי בסמינר ששמו
"השניות הנורמטיבית של המשפט הישראל"
אמר ולא ידע…
קיבלתי 100, מה שאומר שהבנתי כבר אז את הנושא על בוריו.
—
אני לא חושבת שאשתכנע ש-1 פלונית ואלמונית לא יודעת במה מדובר אז זה לא שייך. 2. שככה זה בכל בעולם.
אבל בהחלט ככה זה פה.
אהבתיאהבתי
חנה, זה בסדר, אני לא מצפה לתשובה. אני יודעת שכולן חיות בתוך השניות הנורמטיבית.
נזכרתי בביטוי אגב כתב האישום נגד יעקב ויינרוט, עוד אילן גבוה, שהיה מורה שלי בסמינר ששמו
"השניות הנורמטיבית של המשפט הישראל"
אמר ולא ידע…
קיבלתי 100, מה שאומר שהבנתי כבר אז את הנושא על בוריו.
—
אני לא חושבת שאשתכנע ש-1 פלונית ואלמונית לא יודעת במה מדובר אז זה לא שייך. 2. שככה זה בכל בעולם.
אבל בהחלט ככה זה פה.
אהבתיאהבתי
והרבה יותר מפעם אחת. בעוד שסטטיסטיקת התקיפה המינית עומדת על אחת לשלוש, הטרדה היא 1:1. אין אשה שלא עברה הטרדה מינית.
גולדבלט – גם אם נניח שאתה צודק (עניין מגוחך לכשעצמו, בהתחשב בהיותך זה שכותב ארוכות ובדקדקנות בשבחי כל דיכוי באשר הוא) – it takes one to know one. אם כבר הגענו לכלל שיחה בנושא – הרי שרוב עמדותיך (מזנות, דרך זכויות אדם ועד לכיבוש) מעוררות בי סלידה כאדם, כאשה ומתוך חשיבה הומאנית, שוויונית ומוסרית בסיסית.
איריס – מה אכפת לך שאקרא ואגיב? 🙂
אהבתיאהבתי
מזכירה לכם/ן שאין בבלוג הזה זכות העברת ביקורת בעילום שם.
אהבתיאהבתי
http://hatrada.com
או
http://www.hatrada.com
אהבתיאהבתי
לגבי ההטרדות לדעתי זה תלוי למה את קורת הטרדה.ז"א לדעתי זה תלוי פרשנות
מעדיפה להפריד בין הצקות להטרדות
לגבי האתר
שתי הכתובות זה תקוע
זה כותב לי
Not responding
לטיפולך
ניסית במשך כל היום את שתי הכותות
אהבתיאהבתי
ניסיתי משני מחשבים שונים ושלחתי את כתובת האתר להרבה מאוד א/נשים. לכולם זה עלה. אני מעבירה את זה את זה אמנם לבדיקה, אבל כדאי לבדוק גם את קיר-האש שלך ואת הגדרות האבטחה.
לגבי ההטרדה – זו לא שאלה של פרשנות. הסטטיסטיקות לגבי הטרדה הן של 100%. כדאי לזכור שהטרדה מינית מתבטאת בהתבטאויות והתנהגויות. נגיעות כבר גולשות לעבירות מסוג אחר. אני עובדת שנים רבות עם מאות עד אלפי נשים בשנה – עוד לא נתקלתי באשה שלא חוותה מתישהו הטרדה מינית. מצער, מקומם, אבל זו המציאות, שהיא ביטוי ישיר לחברה פטריארכאלית וכלי מרכזי בדיכוי תרבותי מעשי של נשים.
אהבתיאהבתי
אני כן חושבת שזה עיניין של פרשנות או סמנטיקה
מה שאני קוראת הצקה
את תקריא- הטרדה
אהבתיאהבתי
ומה שחשוב ממנו ברמה החברתית – התחושה הסובייקטיבית של קורבן ההטרדה, שלא מן הנמנע שבמקרים רבים היא תחושה מצטברת מהרבה מקרי הטרדה לאורך השנים.
בכל מקרה – מה שאני מדברת עליו ומה שהספר מדבר עליו הוא החוק, ולא פרשנויות אישיות שאינן תלויות בו. עוד לא הכרתי מעולם אשה שלא חוותה הטרדה שנכנסת לגדירות החוק – גם אם קרתה לפני 1998 או כשלא היתה מודעת לכך שביכולתה להתנגד התנגדות פעילה ליחס המינני שהיא מקבלת.
אהבתיאהבתי
גולדבלט – לא התרשמתי שננקטת כלפיך שפת ביבים. גם לא הבנתי את ה"ויכוח" שהתנהל אתך (נדמה לי שהוא מכיל הדים של ויכוחים קודמים ודורש "ידע אישי"). כן התרשמתי שהוא לא ממש קשור לפוסט
(כמעט?) כל אשה עוברת עשרות מקרים של הטרדה מינית (בדרגות שונות של חומרה וטראומטיות) גם לפי החוק הקיים. הפעולה החיונית ביותר (שבעיני היא פוליטית) היא לתת לזה שם והקשר ומשמעות אקטיבית – זה נקרא הטרדה, זו עבירה, זה קורה לכולן (וגם במידה פחותה בהרבה לגברים, בעיקר ילדים ונערים, בעיקר על ידי גברים אחרים), אפשר ומותר וחובה לדבר על זה, אפשר ומותר וכדאי לפעול בעניין – וזה בדיוק תפקידו ומטרתו של הספר המצוין של קמיר
אז בואו נדבר עליו
אהבתיאהבתי
אני חולקת עלך
כן יש לזה שם
וצריך לדייק ב"שם" שנותנים
אני מעדיפה להבדיל בין הצקה להטרדה
רוב המקרים של הטרדות אם נבחן אותן בעין ביקורתית אינם הטרדות אלה הצקות
כאחת שחוותה גם את זה וגם את זה אני מאמינה שהשמות שאנו נותנים לחוויות שלנו עושות את ההבדל
גם במשמעות וגם בהרגשה שלנו
אהבתיאהבתי
גלית, אני מזמינה אותך לקרוא את הספר, להבחין בהבדל, להימנע מתוך ידע בבלבול מושגים, ולהכיר מתוך כך שכל ההטרדות המיניות הן הטרדות מיניות.
אהבתיאהבתי
קראתי את הספר טראומה והחלמה של ג'ודיט הרמן פלוס עשיתי קורס שנתי בנושא אלימות כלפי נשים באקדמיה
כך שידע יש לי
ועדיין אני אומרת שרוב ההטרדות אינם בעצם הטרדות אלה הצקות
אהבתיאהבתי
והידע שאת מתארת הוא על טראומה ופגיעה מינית, לא על הטרדה מינית, הגדרתה על פי החוק והתגובה המומלצת במקרים שונים. גם לי יש ידע רב בנושאים שונים הקשורים לפגיעה בנשים, אולם כל ידע הוא אחר. אני ממליצה בחום לא להיאחז בקרנות המזבח של מה שאת כבר יודעת ולהשליך משם על כל תחום ידע אחר – אלא פשוט לקרוא את הספר ולהבין היכן את מבלבלת כנראה בין מה שהוא הטרדה למה שהוא לא. זה חשוב במיוחד על מנת להגדיר ולהבחין בהטרדה ולמנוע את הבלבול, מניעה שיש בה אולי גם כדי למנוע הגעה למצבים הטראומטיים שאותם כן, לדברייך, למדת.
ניתן להשיג את הספר בחנויות.
אהבתיאהבתי
האם ניתן להשיג בספריות העירוניות (רעננה)למשל?
האם יש דרך להתכתב איתך בצורה יותר אישית?
תודה
אהבתיאהבתי
אמור להיות. אם עדיין לא נרכש – ניתן לבקש מהספרנית להזמינו.
המייל שלי hbh@zahav.net.il
אהבתיאהבתי
מרפרוף באתר אני רואה שאת תומכת של מפלגת קדימה, וציפי לבני בפרט.
אנני מבינה כיצד את תומכת בחוק שהוא צודק, לבין תמיכה בציפי לבני שבגדה בנשים, וקירבה את רמון לאחר שהורשע במעשה מגונה.
רמון ממשיך להיות יועצה הקרוב, והיא אף מינתה ליו"ר מועצת קדימה.
אהבתיאהבתי
בפוסטים רלוונטיים, שם מוצה המבט הפוליטי, על מורכבויותיו, עד תום.
אומר בהערת שוליים, כי המפגש עם גישות פשטניות במציאות מורכבת, מצער אותי בכל פעם מחדש, שכן הוא תרומתן הייחודית של נשים להדרתן.
אהבתיאהבתי
אם כל הכבוד לא אני זאת שמחזיקה בגישה פשטנית. הצבעה לקדימה בראשות ציפי לבני משום שהיא אישה היא הפשטנית. ציפי לבני נותנת בתמיכה שלה ברמון אור ירוק להמשך הטרדות מיניות נגד נשים.
אני גם לא מתפלאת שרוב התמיכה הקולנית בתקשורת באה מנשים מבוססות ובד"כ אשכנזיות כמו: ענת גוב ואסתר הרצוג.
אני הצבעתי בקלפי למפלגה של זהבה גלאון יוזמת החוק המקורי, ולחברותיה: צביה גרינפלג ואורית רוזן. חבל שבמקום זה בלעו את הספין השובנסטי של אדלר, והכניסו את חיים רמון ועתינאל שנלר שלא יקדמו את מעמדם של הנשים במילמטר.
אהבתיאהבתי