מיברג, כאחרון העיתונים שהוא מבקר?

מעיון ב"אחר" של רון מיברג, אין בו לטעמי משהו אחר. כנראה שטשרניחובסקי צדק גם כאן: האדם הוא תבנית נוף מולדתו; אפשר להוציא את העיתונאי מהעיתון – אי אפשר להוציא את העיתון מהעיתונאי.

אתר "אחר" הוא אתר נחמד. יש בו כמה כותבים/ות טובים/ות, אולם לא משהו שלא ניתן למצוא באתרים פתוחים ברשת, בייחוד בבלוגוספירה.

אני מודה: מעולם לא נעצרה נשימתי בהתפעמות למקרא רשימה של מיברג. כן, יש לו לעיתים פסקה מענגת. הוא יודע לכתוב – ובעיקר דרך, באמצעות ו/או אודות עצמו. ז'אנר הכותבים שרק על עצמם לספר ידעו, משגשג כאן לאורך שני העשורים האחרונים: יאמר לזכותו של מיברג (לעומת הדור הצעיר והגרפומני של הז'אנר הזה), שהוא אכן איש תרבות וחף משגיאות בעברית. רק ש"רק על עצמי לספר ידעתי" איננו בעיני מתכון לעריכה איכותית.

כמה מחברותי נרשמו לאתר החדש בהתלהבות רבה. גם אני חשבתי לעשות את זה, מתוך סקרנות עדרית (אירוני – לנוכך האייל בלוגו), עד לפקחון המפגש עם רשימת הכותבים, כלומר עם מיעוט הכותבות;

17 כותבים באתר, מתוכם רק 3 נשים: 17.6%.

אפילו חוק הדירקטוריות מדבר על שיעור גבוה יותר הנדרש לאכילת בורקס ע"ח משלם המיסים. אז שנשלם מכיסינו גם על החטא הזה?

אחת מהכותבות – נילי לנדסמן – נתחבה בגיליון הראשון עמוק (ע"י העורך?) לנישה המשומשת של "הדוגמניות והפוטושופ", נושא שנטחן עד דק ע"י עשרות כותבים וכותבות בעת האחרונה.  אני מניחה (מתוך פירגון בסיסי לעורך ומיזמו האינטרנטי)  שאפילו מיברג מבין, שניתן לייצר טקסט מעניין יותר, מאתגר יותר וחתרני/חדשני יותר בנושאים פמיניסטיים, מזה שהוא אישר ללנדסמן.

שתיים מהכותבות מצויינות בכל קנה מידה – עפרה ריזנפלד, עמיתתנו ברשימות, ודנה קסלר. 

קראתי אותן בהנאה צרופה. כשהכתיבה טובה – הנושא מוצא את הכותב/ת.

וגם איתן – מיברג לא מצליח להיחלץ מהמלכודת של דשדוש גברי, לכאורה תרבותי ואיכותי, במיצים הסטריאוטיפיים של שיבוץ כותבות לנושאי דוגמניות, אוכל או מחאה פסאודו-פמיניסטית עקרה, שלא מזיזה לשום שוביניסט את הגבינה.

מה יש בשפע ב"אחר"? הרבה כותבים גברים, כמה מהם עם צ'יפ גדול על הכתף ומקלדת מחוררת, רק מעט מתוכם טובים ממש, ברמה שמגרה את יצר רכישת המנוי שלי (אבל לא מספיק כדי לשלוף את כרטיס האשראי מהארנק).

הבן של מיברג, עמנואל מיברג, לא נכלל לצערי בטובים מגרי היצר הללו. מעניין היכן הוא באמת בסולם מיברג (שמעיד על עצמו כמי שמציב רף גבוה משל העיתונות המודפסת בישראל). מיברג הבן כתב ביקורת נחמדה על ספר קומיקס פוליטי אודות הסכסוך, שעיקר איכותה ב"זרימתה", כלומר בהיעדר מוחלט של ניסיון לאתגר את הקורא/ת ולהקשות עליו/ה. אבל הוא הבן של מיברג, Beyond הטיפקס העוקצני של העורך, שעל פי מבחן התוצאה המגדרי – מופנה בעיקר לכתיבה נשית.

אז מה ההבדל בינו לבין שוקן, נמרודי ומוזס?

באופן מופלא, ברמה הקונספטואלית ובמבחן הסטטיסטי היבש של מצאי הכותבים באתר – לא גדול.

לכותבות ב"אחר" אני פונה: אל תסכמנה להיות עלה תאנה ל- Old school. או שמחצית מהכותבים תהיינה כותבות, או שיתכבד מיברג וישאר עם הבנים, לבד. או שהנושאים שיוזמנו מכן גם יכללו פוליטיקה, חברה ובטחון – או שתוותרנה על התענוג. להיכנס ל"אחר" בנישה נשית סטריאוטיפית כל כך, כדי לשמש עלה תאנה לסיסמאות על מגזין אחר – לא בהכרח עושה טוב לקריירה שלכן.

FootNote

עוד דבר שלא הצלחתי להימנע מראות: הלוגו דומה להפתיע לזה של האתר הסופר-שוביניסטי, מעוז ההגמוניה התרבותית-גברית עד זרא – האייל הקורא. האם על כך אמרה אמורי הקטנה לג'וקים המכוערים*: "לא בכוונה זה פשוט בכוונה אחרת"?

מצאו את ההבדלים:

הלוגו של אחר:

מגזין אחר

האייל הקורא

בהצלחה למיברג ולאתר שלו. אני מקווה שהמשוב הזה יסייע לו לערוך את השינויים ההכרחיים על מנת שאני ורבים שכמותי נוכל להרשות לעצמנו (אתית) לרכוש מנוי ולסייע לו. אני ספקנית, אולם אשמח להתבדות.

  

* אמורי אשיג אטוסה / נורית זרחי.

———————————————————————-

תוספת, שלושה חודשים לאחר הפוסט הזה:

מיברג לא משלם – איתמר שאלתיאל, מתוך התגובות: הוא לא שילם עד כה גם לבעז, שמגיב כאן ויוצא להגנתו.   עודד סספורטס כאן באתר – פרשנויות לפרשה.   נעמה כרמי – משהו אחר לגמרי.   וולווט מתכתבת עם מיברג. וגם נענע, חדר 404 ואחרים.

הזכות לתשלום היא זכות יסוד. רק שהיכן שאין שוויון – אין צדק. והיכן שאין צדק – גם אין זכויות. לאורך ההסטוריה האישית שלי כמי שעוסקת (בן השאר) בביקורת בעין מגדרית, עוד לא פגשתי מקום, אתר או התארגנות שאינם שוויוניים, שלא הסתבר בסוף שהגישה חילחלה אל סוגיות צדק נוספות (ע"ע רמדיה, שם התרעתי למפרע על זלזול אפשרי באבטחת האיכות בשל זיזולם באמהות – שהן לקוחותיהם – בפרסומות).

 11.7.10 – עידו קינן על סגירתו הצפויה של אחר

————————————————————

בשל תקלה בהעברת הפוסט מהפלטפורמה של רשימות, לא עברו כל התגובות. מפאת חשיבותן, הנה הן – בהעברה ידנית:

התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.

עידן  [אתר]  בתאריך 1/4/2010 8:11:44 AM

בקיצור

פחות מדי נשים.
פחות מדי צעירים.
פחות מדי בעיטות.
פחות מדי מציאות.
פחות מדי אירופה.

יותר מדי גברים מבוגרים, יותר מדי נינוחות, יותר מדי לייפסטייל, יותר מדי טלוויזיה, יותר מדי אמריקה.

הרבה יותר מדי מיברג.

לינוי  בתאריך 1/4/2010 8:41:48 AM

חנה, למה הכל צריך להיות גם עבורנו?

אין לי שום בעיה עם מעוזי גבריות, גטאות טסטוסטרון – יו ניים איט. על אחת כמה וכמה אין לי בעיה שיתגודדו הגברים בינן לבינם כשניתנת לי הבחירה אם לעיין בתוצריהם או לא. הבלוגספירה בפרט והרשת בכלל מלאה נשים כותבות ומלאה גם באתרים שמיועדים לנשים, נכתבים על ידי נשים וחלקם לא רק שלא משרתים בכך נשים – אלא אפילו מוציאים שם רע לנשיות. אבל זה בדיוק יתרונה של הרשת – את יכולה למצוא בה כל מה שאת רוצה ואין היררכיה בין הכותבים והכותבות. מיברג לא התחייב לשום דבר חוץ מלהיות מיברג, קרי: גבר המתעסק בענייניו בפומבי. מי צריך טובות?

אורי בר  בתאריך 1/4/2010 9:19:18 AM

חנה

"אני מודה: מעולם לא נעצרה נשימתי בהתפעמות למקרא רשימה של מיברג. ."

אם לא נעצרה נשימתך מרוב התפעלות, מה הפלא שגם האתר של מיברג אינו לרוחך?

אם במשך 30 שנות כתיבתו של העיתונאי החשוב והפורה ביותר שלנו לא הצלחת להבין את הקסם, למה שתביני אותו עכשיו?

מיברג היה ונשאר הטוב בכותבים הישראלים בעיתונות העברית לדורותיה. שום דבר לא ישנה את זה.
הפרויקט שלו הוא נסיון לעשות משהו אחר, שונה מהעיתונים השבלונים ובעלי האינטרסים המו"לים. משהו שיש בו רמה אחרת של כתיבה והתייחסות מכובדת לקורא. נראה לי שקצת החמצת את העיקר, מרוב חיפזון להעלות פוסט ביקורת על אתר שזה עתה נחנך.

אסתי  [אתר]  בתאריך 1/4/2010 9:36:31 AM

חולקת עליך בחלק מהנושאים

ומסכימה על חלקם בהסתייגות מה.
כמו שאמרתי כבר בבלוג שלי, אני בוחנת את הכתיבה לא על פי הג'נדר או הדת או הצבע או המוצא של הכותב, ולכן העובדה שיש רק שלוש נשים דווקא לא בעייתית בעיני.
לא אוהבת אפליה מתקנת.
ואני גם חושבת, ששתיים מהן פשוט מעולות: עפרה ריזנפלד ודנה קסלר מוכיחות בכל משפט שלהן שכתיבה עמוקה, רחבה ובעלת ידע יכולה גם לענג.

ורוצה להגיד משהו על ז'אנר הניאו-ז'ורנליזם שמאפיין את המגזין הזה, ועל הכתיבה של רון מיברג.
בשנות השמונים כשאדם ברוך, רינו צרור ומיברג הביאו לכאן את הבשורה הזו התלהבתי והתאהבתי. מאז הצטננתי משהו. בעיקר כי הרבה כותבים לקחו את הדברים כפשוטם והם מנצלים כל נושא וכל אייטם כהרמה להנחתה להגג על עצמם. לנדסמן (לדעתי) היתה מאלו שלקחו את הדברים לקיצוניות שהביאה בעקבותיה את דנה ספקטור ודומותיה שלטעמי הוציאו שם רע גם לז'אנר וגם לכתיבה הנשית
לא ברורה לי ההצלחה האדירה שלהן. גם משעמם עד מוות וגם פתאטי וגם לא משאיר אחריו שום דבר.
אצל מיברג לעומת זאת, גם כשהוא כותב רק על עצמו יש כל כך הרבה תובנות, ידע ודיון תרבותי בדברים, עד שברוב הגדול של הטקסטים שלו, הקורא יוצא עשיר יותר (בידע, בתובנות, בהסתכלות שונה על המציאות. יו ניים איט)
וזה כל ההבדל.
ניאו-ז'ורנליזם לא איבד את כוחו אם הוא בידיים הנכונות ומופעל על ידי כותבים בעלי כשרון, ידע וחשיבה אחרת.

לכן, למרות הרמה הלא שווה של המגזין הזה, בעיני הוא מרתק ואותי באופן אישי מאוד משמח.

ריקי  בתאריך 1/4/2010 9:56:09 AM

חנה, זה נורא פשוט

כתיבה טובה היא כתיבה טובה, ללא כל קשר למין הכותב.
זו הסיבה שמיברג גורר עמו שובל של קוראים נאמנים בכל אשר ילך. ואילו לך, למשל, אין שום סיכוי להגיע לפרומיל מזה.

עידו לם  בתאריך 1/4/2010 9:56:23 AM

מיברג כותב מעניין

ואין שום דבר רע בנוף התבנית הישראלית.

אסתי  [אתר]  בתאריך 1/4/2010 10:03:36 AM

אה

וגם סוף סוף יש כאן מגזין תרבות. דבר שלא ראינו בארצנו הקטנטונת כבר שנים רבות.
מגזין שגם כשהוא כותב על בידור – הוא תרבות. וגם כשהוא כותב על פוליטיקה – הוא תרבות.
וגם כשהוא כותב על אוכל – הוא תרבות. וגם כשהוא כותב על חזיות – הוא תרבות.

יואלה  בתאריך 1/4/2010 10:40:25 AM

ללא כותרת

מיברג כותב יפה אבל לא צריך להגזים, ומשום נקשרים לו כתרים מאוד מופרזים לאחרונה. הוא היה אחד מהצאצאים של ה"מהפכה" של אדם ברוך בשנות השבעים והשמונים. ליד המהפכות של התקשורת כיום, אותה מהפכה נשכחה כבר מזמן.לא קראתי את העתון הזה עדיין. ההערה על הלוגו מוצדקת מאוד. אם זה צריך להיות "אחר" שיהיה אחר, שלא יהיה אותו הדבר.

לינוי  בתאריך 1/4/2010 10:41:18 AM

עידו, ריקי ואורי בר – נימוקים?

יתכן שבעיניכם מיברג כותב מחונן, אבל האם זאת לא שאלה של טעם? מדוע אתם קובעים את טעמכם כאקסיומה מחייבת? וד"א, האם מיברג כותב טוב או לא, למיטב הבנתי, כלל אינו הנושא של הפוסט הזה. יתכן שאתם נהנים לקרוא כאן רק כדי להתרגז?

חנה בית הלחמי  [אתר]  בתאריך 1/4/2010 11:47:06 AM

כתבתי תגובה ארוכה שנמחקה, אז שוב:

ראשית, נראה לי שנגעתי כאן לכמה אנשים בפרה קדושה, ומאחר שדעתי על פרות קדושות ידועה – לא ארחיב בהתייחסות. רק אומר שהן בהחלט (כמו אלוהים ואמונה דתית) גורמות לטיפוסים שמאמינים בהן, לתגובות פאסיב אגרסיב לא אינטליגנטיות, בדר"כ אנונימיות, הנוגעות לגופי במקום לגופו של עניין.

עידן – אכן, למעט ה"אירופה" ששירבבת (אני מנחשת) לצורך התאמה דמגוגית לקונספט שאתה מציג?…

לינוי – כפי שאת יודעת, אין לי שאיפה למוסס התארגנויות סקטוריאליות 🙂 רק שמה שמשווק לי – צריך לכלול אותי ולכבד אותי. מדובר במגזין תרבות, לא בבלייזר. מעולם לא מחיתי לכן על קיום האייל הקורא – רק ציינתי כאן את הדומה, התמוה בעיני.

אורי בר – עם כל הכבוד (ויש כבוד) למיברג, קצת נסחפת עם "העיתונאי החשוב והפורה ביותר שלנו". ראה תשובתי על הפרה הקדושה. במבחן התוצאה – מסתבר שהוא עושה בדיוק את מה שעושים העיתונים האחרים, רק באיצטלא של משהו אחר. אני מניחה שאתה מאפשר לי את הזכות לומר את זה, בעברית, לקוראיו, ובאופן גלוי (בשונה מהטקסט הזה למשל:
My former boss, an extremely rich and vain man and a Harvard graduate, wore one of the
sloppiest rugs I ever came across. And I’m sensitive this way. The man could afford to have a full hair implant, but chose to wear a thick, dark hairpiece, that didn’t fit ell, wasn’t glued tight enough and forced whomever was talking with him to stare helplessly above his nomadichairline.
(מהספר של מיברג, פסקה שמזכירה את הספר של הולנדר יותר משהיא מזכירה איכות עיתונאית או ספרות).

אסתי, את יודעת שאנחנו מסכימות בהערכתנו לז'אנר. אני לא רואה הבדל תהומי בין "אחר" לעין השביעית, אגב. ויש כאן לא מעט מגזיני תרבות (בהגדרתה הרחבה והצרה), מארץ אחרת ועד אימגו.

יואלה – אכן.

לינוי – קלעת לדעתי.

עידו לם  בתאריך 1/4/2010 12:12:12 PM

רוב העיתונות העולמית היום בדירדור

ולא ממש הסברת איזה סוג של עיתונות היית רוצה לראות.

אסתי  [אתר]  בתאריך 1/4/2010 12:32:44 PM

אין הבדל תהומי בין "אחר" ל"עין השביעית"?

באמת חנה, הפעם פספסת.
ובעצם מתוך שבאת לקטרג יצאת מסנגרת כי אני מניחה שהדמיון שמצאת בין שני אלו הוא האיכות. האיכות והרוחב והעומק והתרבותיות.
כי "העין השביעית" הוא בפירוש עיתון שמתמקד בביקורת התקשורת הישראלית והעולמית, וגם תופעות חברתיות ופוליטיות רחבות. זו מטרתו וזה מה שהוא עושה באופן מעמיק וללא לאות כל הזמן.
"אחר" הוא מגזין תרבות. על זה הוא מדבר ובזה הוא עוסק.
והוא שונה מ"ארץ אחרת" בסגנון ובדרך הנגיעה שלו בנושאים שהם לא תמיד בראש סדר העדיפויות הציבורי. לפעמים נושאים שוליים לגמרי, אבל עדיין מעניינים וחשובים לחיינו.

אסף גרוניך  בתאריך 1/4/2010 12:50:03 PM

סליחה

למה הקטנוניות? למה מעניין אותך יחס הגברים/נשים במיזם פרטי? אם אלה האנשים שמיברג רוצה שיכתבו באתר שלו, זו זכותו המלאה. בין אם אוהבים אותו ואת כתיבתו ובין אם לא, צריך להודות שיש לו ניסיון ודעה ואג'נדה, ואם אלה הכותבים שהוא בחר – למה זה מפריע לך כל כך?

או שזאת בדיוק הסיבה: נראה שמעליב אותך שכותב מוכשר כמו מיברג בוחר את האנשים שהוא אוהב לקרוא, ורק מיעוטם נשים

אני מבין שהעניין בנפשך (סליחה על האנדרסטייטמנט), אבל ההיטפלות לנושא מוציאה שם רע לפמיניזם, שגם כך סובל בשנים האחרונות מתדמית בכיינית

אולי עדיף לנתב את הזעם שלך לאפיקים שיהיו קצת יותר מועילים לנשים כיום, כמו המצב בצה"ל והאלימות במשפחה

נ.ב

אחלה אתר הרים המיברג הזה. כאילו למישהו היה ספק

בירנית גורן  בתאריך 1/4/2010 2:13:52 PM

נשים באתר "אחר"

חנה,

אני אלך איתך על מטאפורת הדירקטוריון.

אתר "אחר" נבנה על ידי גבר אחד ושלוש נשים. כעת הצטרפה אליו עורכת אישה, וכן מנהלת אישה. אי לכך, הייתי אומרת ש"אחר" עומד בסטנדרטים פמיניסטיים נוקשים למדי בכל הקשור לדירקטוריון החברה. ולא שבחירת חברי הדירקטוריון התבצעה על בסיס דת גזע או מין, כמובן.

מה לגבי הכותבים? במטאפורה שלך, הוא מן הסתם צריכים להיות הפועלים (ואני מדגישה שאני נצמדת למטאפורה בלבד). איך נראית מפת כותבים המגזין בארץ, אם לא בעולם? מה אחוז כותבות הדיעות המשובחות?

כל מי שיודע/ת לכתוב היטב, כל מי שיש לה מה לומר – ויודעת איך לכתוב זאת – בסופו של דבר תוכל להשתלב במפעל כמו זה של "אחר".

אולי, אם בכלל, מפת הכותבים ב"אחר" מלמדת על מצבור הכשרון המבוזבז שהצטבר מחוץ לתקשורת המיינסטרימית בארץ, ולא בשוליו.

אם את רוצה להקיש אמירה פוליטית פמיניסטית מתוך צוות הכותבים שנמצא היום ב"אחר", זה שהנשים הן אלה שהתפשרו על שכר ותנאי ההעסקה ולכן נשארו בעיתונות המיינסטרימית בעוד הגברים מצאו עצמם בחוץ.

זו הכללה, כמובן, אבל את יודעת בוודאי שזו תמונת המצב של לא מעט תעשיות שבהן הרעת תנאי השכר התפתחה במקביל להעברת מרכז הכובד מהגברים לנשים, ולא בכדי.

בכל מקרה, בכל האמור לעיל אין כדי להכנס לדיון האם "אחר" הוא אכן אחר, האם הוא אתר טוב/רע, מעניין/משעמם וכו'. בכל הקשור לאתר עצמו, נדמה לי שמוקדם לשפוט – ובוודאי מוקדם לחרוץ דין.

בברכה,

בירנית

בירנית גורן  בתאריך 1/4/2010 2:27:25 PM

ללא נושא

… ואני מתנצלת על שגיאות הכתיב. קשה לי עם טקסט שלא ניתן לערוך אותו 🙂

גלוריה מונדי  בתאריך 1/4/2010 3:37:11 PM

בשוליים

זה באמת עניין שולי, אבל מה פתאום האייל הקורא הוא "סופר-שוביניסטי, מעוז ההגמוניה התרבותית-גברית עד זרא"? נכון, רוב הכותבים שם הם גברים, אבל הסקת מסקנות כאלה עפ"י הזהות המינית של הכותבים היא שוביניסטית לעילא ולעילא.

בועז כהן  [אתר]  בתאריך 1/4/2010 3:56:18 PM

מיברג

רון מיברג גאון. שום דבר לא ישנה את זה. גם לא התרעמויות פמיניסטיות כאלה ואחרות.
זכויותיו הרבות של רון מיברג ככותב עומדות לו, בזכות 30 ומשהו שנות כתיבה פנומנלית על שלל נושאים. כשבודקים את ההסטוריה של העיתונות העברית ב-40 השנים האחרונות קל לגלות שמיברג היה פורה יותר ומעניין יותר מדן בן-אמוץ, רלוונטי יותר מאהרן בכר וחשוב יותר מנחום ברנע – בהיותו כותב הנוגע, רוב הזמן לעומק, בנושאים רבים.
מיברג גם אישי, רגיש ואמיץ יותר מכל כותב ישראלי שאני מכיר.

אני אישית יצאתי מתחת למעילו של רון מיברג. הוא השפיע עלי ובלי נוכחותו בעיתונות הישראלית, לא הייתי נכנס לתחום. בניגוד ליאיר לפיד, למשל, כשמיברג כותב על ספרות אמריקאית, אני משוכנע שהוא קרא את הספרים שהוא מדבר עליהם. כנ"ל סרטים. אני יודע שהוא חי את מה שהוא כותב. הוא כותב שמעורב באופן עמוק במושאי הכתיבה שלו.

חנה, אני מבטיח לך שברגע שתהיה כותבת ישראלית עם כישרון הכתיבה של מיברג, עם רמת האינטגריטי של רון מיברג, כותבת שתהיה אמיצה כמותו, מגוונת כמוהו, בעלת שליטה בשתי שפות ובשתי תרבויות, כותבת שתהיה מספיק חשופה כדי לכתוב על גופה, על נשמתה, חיי המין שלה וגם על כדורסל, קלפטון, בגדים ופוליטיקה – ברגע שתהיה כותבת כזו, תודיעי לי.
אני אשמח לקרוא אוהה ולעשות מנוי על האתר שלה.

==============================

* גילוי נאות: לשמחתי, מיברג הציע לי לכתוב באתר "האחר". אני מקווה שהעובדה הביולוגית שלפיה אני "זכר" לא תעמוד לי לרועץ, כשאני כותב על הביטלס, על הבנות שלי או על המונדיאל

יוסי גורביץ  [אתר]  בתאריך 1/4/2010 4:46:50 PM

בקשת הבהרה

האם כתיבה על פוליטיקה ב"אחר" הופכת אותי אוטומטית לשובניסט? כי אני יכול לחיות עם זה.

איריס  [אתר]  בתאריך 1/4/2010 4:55:19 PM

בידור

שרשור של בידור.

מה יגידו המזרחים ? והערבים ?

מכל מקום לדעתי הפואנטה הוחמצה, זהו השטעטל הישראלי הראשון בגולה. סנונית ראשונה אולי. V' ואם לשפה העברית ולקשקשת הישראלית יש בית (ועוד בתשלום) בחוץ, אז הגוף ילך אחריה.


אם האתר ישלם לפרילנסרים על תחקירים, אשמח להציע להם כאלה, שנמצאים על התפר "ישראל-אמריקה", בתחום הפלילים והמשפט..

סיון  בתאריך 1/4/2010 5:12:40 PM

יוסי ובועז

נשים זה קצת מפחיד, לא?

בירנית   בתאריך 1/4/2010 5:51:13 PM

לאיריס

המדיניות של "אחר" היא לשלם לכותבים/כותבות. למה שלא תצרי קשר ותציעי ישירות?

חנה בית הלחמי  [אתר]  בתאריך 1/4/2010 6:09:37 PM

סנוניות ראשונות – השאר יבוא

איריס – אכן שרשור בידור. הפרעתי לחגיגה להתנהל תחת גלי הערצה עיוורת למשהו שהוא מעל לכל ביקורת. אופס…המלך עירום וחייבים לכסות אותו מהר (שתשתוק כבר החנה הזאת). אפילו ההיא (בלי להזכיר שמות) שמחפשת באופן מעורר חמלה הזדמנויות "להיכנס" בי, הגיעה להתגונן באלימות. שוין. חבל שאין כאן אייקון של סמיילי 🙂

יוסי – אם זה מה שהבנת מהפוסט שלי, נסה שוב. גם אם לא הייתי חלק מהבור – נפלת לתוכו. מה אני צריכה להבין מכך שלכאורה לא הבנת – שהפרעתי ל- Old boys club לפלוט טבעות עשן?
אני מעדיפה שיח פתוח ואינטליגנטי, עם אמירה, על פני תגובות סרקסטיות חסרות משמעות או תוכן. אתה לא טוקבקיסט – אתה כותב. זו גם תשובה לעידו לם על מה שאני מחפשת בעיתונות.
סיון ענתה לך ולבועז (בועז, לא ערכתי מבחן IQ למיברג, ביקרתי את הפער בין ההצהרה למימושה, ועל הפער הזה אני מצפה לדיון – לא עלי או על מיברג. האינטגריטי נגמר אגב, לפי מה שקראתי, כשהוא עבר לאנגלית).

גלוריה – ועוד איזה גברים 🙂

אסף – גם מעריב, הארץ וידיעות הם מיזם פרטי. מעניין שמיברג וצאן מעיתו מבקרים ללא רחם את המיזמים הפרטיים האחרים – אבל באים לספר לי ששלו הוא מיזם פרטי ולא ניתן לבקר אותו.

בירנית, קראתי את תגובתך עוד בסלולרי ופניתי מייד ב- סמס לשלושה חברים/ות שמעורים היטב בנעשה בתקשורת וברשת, לשאול האם ידעו שלמיברג יש שותפות. לא, הם לא. כך לא רק אני טעיתי לחשוב שקמפיין שכולו אדם אחד הוא של האדם עצמו. נושא נשים בתקשורת ראוי לדיון בפני עצמו, הוא אינו אמור לחלחל למיזמים של "תקשורת אחרת".
לגבי ההמלצה להפניית הזעם: אולי לא עשית זאת במודע – ואולי זה יפתיע אותך – אבל אני נטולת זעם באופן מוחלט, כאשה וככותבת. יעידו חברי הרבים כאן. ייחוס "זעם" לעמדה לגיטימית במקום לתת לה מענה, דומה בעיני ללומר לאשה "את בטח במחזור" או "חושבת מהרחם" כדי להפחית מערך עמדותיה. בקיצור – זו לא שיטה שתצליח (מסר ראוי גם לאחרים שניסו).

עידן  [אתר]  בתאריך 1/4/2010 6:36:43 PM

שתי הבהרות

אני לא מאלה שמחפשים בכל מיזם איזון טוטאלי בין גברים ונשים. במקרה של "אחר", הפער העצום (יחס של 1:6) די זועק לעין. מדובר סוף סוף בעיתונות, ועוד בנושאי תרבות עאלק, שבהם לא חסרות כותבות משובחות.

מעבר למגדר, יש גם מה שנקרא "זווית מגדרית". חלק ניכר מהכותבים שם הם בעלי זווית "גברית" מובהקת (בעיני דווקא בועז לא כזה). זה לא רע כשלעצמו, אבל זה נמאס כשזה משתכפל שוב ושוב. ובטח שזה לא "אחר".

חנה: פחות מדי אירופה, אמירה מאד רצינית. אחת מהרעות החולות שמיברג הביא לעיתונות זה הזיהוי המוחלט בין תרבות לבין אמריקה. כאילו שאין תרבות אירופית, ולאו דווקא מוזיאונים עבשים, אלא תרבות אוונגרדית עכשווית. עולמו הרוחני של מיברג, בניגוד למה שנדמה לעדת מעריציו כאן, הוא מוגבל להחריד. תחומי דעת ועניין שלמים מודרים ממנו (הגות פוליטית, ספרות לא אמריקאית, נניח לטינית או אפריקנית, זרמים באמנות האירופאית, ואפילו, שומו שמיים, מדע וטכנולוגיה).

כיוון שמיברג יצר בדמותו דור של עיתונאים, הוא במידה רבה הוריש להם את המוגבלות הזאת, שאינה רואה דבר מעבר לקרוסבי סטילס ונאש והאנטר תומפסון (כבודם במקומם מונח, אבל יש עולם מחוץ להם). ועכשיו הוא פתח מגזין ששוב פעם סובב סביב אותו פופיק של הדוד סאם.

ולא, בועז, הוא לא גאון. הוא פורה, הוא ידען גדול במה שהוא כותב, אבל הוא לא גאון. בחשבון האחרון (אסתי רמזה לזה) המיבריזם הזיק לעיתונות הישראלית יותר משהועיל לה. אבל את החשבון הזה צריך לפתוח עם אדם ברוך, וזה לא המקום.

בועז כהן  [אתר]  בתאריך 1/4/2010 6:48:22 PM

לסיון; לחנה; לעידן

סיון: לא. נשים זה לא מפחיד. בכלל לא. אם הייתי שובניסט הייתי אומר שהתגובה שלך מוכיחה שנשים אכן לא מבינות את מה שהן קוראות. אני לא שובניסט. לכן אני חושב שאת
(1) לא מבינה מה שכתבתי
(2) מרשה לעצמך פטרונות בנוגע אלי

חנה: את באמת חושבת שהפרעת ל- Old boys club לפלוט טבעות עשן?

עידן: אוקיי, הוא לא גאון. הוא פורה. הוא ידען. הוא כותב נפלא. אני חושב שאני יכול לחיות עם ההגדרות האלה.
בנוגע ל"האם המיברגיזם הזיק או הועיל לעיתונות", אני חושב שהתשובה ברורה.

אין אף אחד שהגיע לרמתו של מיברג, ככותב, בעשרים וחמש השנים האחרונות שבהן אני קורא עיתונים. מיברג אינו אשם שקמו לו חקיינים (לא מוצלחים). הוא תמיד היה ונשאר רון מיברג.

ושוב: ביום שבו תגיח אל העיתונות מישהי שתאגד את התכונות המרכזיות והבולטות של רון מיברג ככותב – אני אהיה הראשון למחוא לה כפיים ולפרגן ולכתוב באתר שלה. רק שבינתיים לא ראיתי אחת כזאת.

עידו לם  בתאריך 1/4/2010 6:48:37 PM

כן עידן?

וכמה למשל חומסקי יודע על התרבות הערבית אפריקאית? ואיך אתה בעצם יודע מה מיברג יודע על התרבות האירופית? לפי דעתי אתה משער יותר מאשר אתה יודע.

אסף גרוניך  בתאריך 1/4/2010 6:49:14 PM

חנה

אני מניח שאת צודקת, אם כי ברור לשנינו שיש הבדל ענק בין אמצעי תקשורת ממוסדים שמגיעים למאות אלפי צרכנים וצרכניות (ידיעות, מעריב, הארץ) לבין אתר אינטרנט שבינתיים הוא ברנז'אי על גבול המחתרתי. ואם אני מזהה נכון, ה"מערכת" של האתר והתכנים בו קרובים הרבה יותר להעדפותיך התרבותיות ולהשקפת עולמך מאשר היומונים (כולל "הארץ")

ובכל זאת, גם אם רוב הכותבים ב"אחר" הם גברים (ורוב האורחים אצל לונדון וקירשנבאום הם גברים וכו'), לא בטוח שיש פה מגמה מכוונת. מקסימום שאריות דלילות של שובינזם בד.נ.א של מערכת שוויונית יחסית. אני מהמר שהתהליך יביא לאיזון תוך כמה שנים

ואני עדיין סבור שחישוב אחוזי ייצוג הנשים משדר קטנוניות שגורמת יותר נזק מתועלת

חנה בית הלחמי  [אתר]  בתאריך 1/4/2010 6:51:59 PM

עידן, תודה על ההבהרות

ותודה על הדיון שאתה, אסתי, איריס ואולי בירנית מביאים לכאן. לא הבנתי אותך טוב ואני מתנצלת. גם היטבת לבטא את ההיבט המגדרי (שאכן, לעיתים סבלנותי האישית להבהירו בפרוטרוט שוב ושוב, נשחקת).
כשאני נתקלת בהערצה מקיר לקיר, מתעוררת חשדנותי הטבעית מריבצה. אותו דבר קורה כשבמקום דיון – עונים לי בהערות סרקסטיות ודברי הלל למה שאני מבקרת (כלומר לא עונים לי). על מה הם מגוננים? אולי זה מתוך אותה מוגבלות שאתם מדברים עליה?
לגבי המימד התרבותי האירופאי, אין לי אלא להסכים איתך.

נ.ב.
מחשבה:
הפוסט הזה מתקרב במס' הכניסות שלו לפוסט הכי נקרא שלי בחודש האחרון – פוסיקט. יש קשר בין הפופולריות של שני הפוסטים, עוד אבין מה הוא.

בועז כהן  [אתר]  בתאריך 1/4/2010 6:59:03 PM

לגבי המימד התרבותי האירופאי

אתם משעשעים אותי מאוד.

רון מיברג היה העורך של הוצאת הספרים אורבך בסוף שנות השמונים. בסדרה הזו יצאו ספרים שעסקו בהחלט באותו "מימד תרבותי אירופאי", כמו בתי מחסה של לין אלכסנדר, שעוסק בזכרון השואה ובמרד ההונגרי נגד הכובש הנאצי
http://booksefer.org/catalog.php?id=8647

ובעלילה מד"בית מקאברית המתרחשת על אי בסקוטלנד, ספרו (הנפלא) של איאן בנקס "מבוך הצרעות"
http://booksefer.org/catalog.php?id=32645

ובעוד ספרים שהיו לגמרי לטיניים או אירופאיים.

חוץ מזה, מיברג, כעורך "מוניטין", טיפח את הסיפור הקצר. לכתוב על עורך כזה שהוא זר ל"ספרות לא אמריקאית, נניח לטינית או אפריקנית" זה פשוט מופרך.

או סתם מעיד על אי ידיעת החומר. לא משהו להתהדר בו.

סיון  בתאריך 1/4/2010 6:59:04 PM

בועז

הבנתי טוב מאוד מה כתבת. כבר קראתי כמ כתובים מורכבים קצת יותר משלך, אפילו של נשים, והבנתי אותם באותה בהירות. הקביעה הקטגורית שלך שאין אישה שכותבת טוב כמו מיברג היא מטופשת, ולא ראויה להוכחה. לכן תשכח מדוגמאות. אתה מדבר מזוית טעמך האישי, שזאת זכותך, וגם מטעמים אישיים יותר, שזאת גם זכותך. אבל כל זה רחוק מאוד מאקסיומות ומתאוריות לא ברורות.

חנה בית הלחמי  [אתר]  בתאריך 1/4/2010 7:00:03 PM

אסף, כימי הפמיניזם

כך ימי הטענה שההיטפלות לפרטים משדרת קטנוניות. ובכן, היא לא. הפרטים משקפים תודעה וכוונה. לכן הבאתי בפוסט את הציטוט מאמורי של זרחי. הדרך לשינוי שאתה ואני מייחלים לו – היא ע"י הרחבת מושג ה- PC (פוליטיקלי קורקט) להתנהגויות והתנהלויות שונות, שכן אחרי המעשים נמשכים הלבבות. אם מיברג ישנה את מאזן הכותבים/ות והחלוקה הנושאית המגדרים, אני מניחה שזה יחולל שינוי גם אצלו ואצל צאן מרעיתו (סליחה על ההגדרה – אבל ככה הם נשמעים כאן, מתוך ביטויי ההתבטלות מחד וההערצה העיוורת מאידך – שתיהן תמוהות בעיני בה במידה, בייחוד כשמדובר בכותבים-יוצרים).

הדרישה לא להתקטנן – יש לה עבר מגדרי עשיר.

חנה בית הלחמי  [אתר]  בתאריך 1/4/2010 7:05:08 PM

בועז, איך זה מסביר

את הטקסט ההולנדרי המזוויע שקראתי הבוקר (באנגלית – הבאתי ציטוט)?
3 אפיזודות אירופאיות אינן נותנות מענה של ממש לניתוח של עידן, אלא מייצרות ויכוח.

סיון – תודה, היטבת לענות ממני.

בועז כהן  [אתר]  בתאריך 1/4/2010 7:08:51 PM

סיון

אם יש לך טיעון נגדי, את מוזמנת לטעון אותו. בינתיים, כל מה שיש לך להציע הן תגובות בנוסח "הקביעה שלך היא מטופשת". באמת, יופי של טיעון. גם המשפטים האחרים שלך כמו "הקביעה שלך לא ראויה להוכחה" או "לכן תשכח מדוגמאות" הן מבדרות למדי.

ויכוח אמור להיות מעל להתפרצויות רגשניות. ויכוח רציני וטוב אמור להיות מגובה בטענות מוצקות, דוגמאות והוכחות, ממש כפי שהבאתי אני למעלה, בתגובתי לעידן ולחנה.

אסף גרוניך  בתאריך 1/4/2010 7:21:50 PM

חנה, אני חייב לתקן אותך

את מניחה שאני מייחל להרחבה גורפת של מושג הפוליטיקלי קורקט, אבל אני דווקא חושב שיש מרחבים – בסאטירה, באומנות, בפובליציסטיקה ולפעמים אפילו ביחסים הבינאישיים – שהתקינות הפוליטית מעקרת ומסרסת אותם. ולו בגלל שאנשים מבלבלים בין פוליטיקלי קורקט לבין נימוס. כלומר, הם חושבים איקס אבל אומרים וואי. לפעמים אני אני מעדיף כנות גם במחיר של פרימיטיביות וחוסר אינטליגנציה

ולגבי הקטנוניות, אני מתכוון שאת אוטומאטית מייחסת שובניזם למי שאינו בהכרח כזה (ע"ע החידוש של בירנית גורן). עובדה שבדקת את העובדות רק אחרי שכתבת את הפוסט הזה

האם היית עושה את זה לאתר שהעורכת שלו היא אישה, נגיד ארנה לין?

האם את מפלה את מיברג רק בגלל שהוא גבר?

עידו לם  בתאריך 1/4/2010 7:52:48 PM

דוגרי אין לך קייס סיוון

והקביעה שלך שיוסי ובועז מפחדים מגברים נראית לי כמו שליפה מהמותן, אם רון מיברג מפריע לך הייתי שמח אם היית מסבירה למה.

חנה בית הלחמי  [אתר]  בתאריך 1/4/2010 7:58:15 PM

הבהרה לאסף

לא אמרתי שאתה מייחל ל- PC אלא שזו הדרך לשוויון ששנינו מייחלים לו, לפחות ע"פ מה שהבנתי מדבריך.

באשר לנשים/גברים – מאחר והאתר של מיברג איננו סקטוריאלי-מגדרי, השאלה לא ממש רלוונטית. התרבות הפטריארכאלית היא זו שכולנו גדלנו בתוכה – גברים ונשים. יש לכן גם נשים שמפלות נשים, מתוך נטיה לחלוקת תפקידים אינטואיטיבית. יע"ז, מאחר ואנחנו אלו שמשלמות מחירים כבדים יותר על המערך החברתי ומיקומנו בתוכו, יש יותר נשים בעלות מודעות שוויונית מאשר גברים (שיש להם לכאורה יותר מה להפסיד משוויון – גם אם אני אישית חושבת שהם רק ירוויחו ממנו).

אני לא מייחסת (ומעולם לא ייחסתי) שום דבר באופן אוטומטי. אני קוראת כל תמונה לחוד ויודעת לשבץ אותה בתמונה הכללית. זו אחת הסיבות שהבלוג שלי נקרא "האישי הוא הפוליטי". אין כאן שום אוטומט, יש הרבה ידע, ניסיון ויכולת התבוננות רחבה שבאה עימם.

סיון  בתאריך 1/4/2010 8:00:55 PM

בועז

הנחתך שתגובתי היא רגשית או רגשנית, היא עוד ביטוי של סקסיזם שחוק ועבש למדי, אישה = רגשנות יתר. סבבה. לא נתרגש מזה. מעבר לזה, רק כדי שתבין שאני מבינה טוב ממך מה אתה כותב. לצורך העניין, הפוסט כאן לא טען שהבעיה של המגזין של מיברג הוא שלא אישה ייסדה ועורכת אותו, אלא שאין שם די נשים כותבות, בין שלל הגברים, בין שלל קולות נעדרים אחרים. זאת היתה הטענה בדיוק. מה עשית אתה? הסטת את הנקודה למקום שאיש לא היה בו – אין אישה שכותבת טוב כמיברג, ולכן טענת הפוסט לא תופסת. טענה בעיתית שחילצת ממחשבותיך הפרטיות בלבד, לא מהרהורי הפוסט. אז מי לא מבין כאן את הנקרא?

עידו לם  בתאריך 1/4/2010 8:46:54 PM

את סיוון

ולגופו של עניין: מיברג בחר את הכותבים הטובים שהוא מכיר ואם לא היה יחס פרופורציונאלי בין נשים וגברים אז זה מה יש, זה ממש לא מעיד על שובניזם מודע או לא מודע אלא רק על ההערכה המקצועית של מיברג, אז צר לי יקירתי אבל אם את רוצה להאשים את מיברג בשובניזם את צריכה משהו שיתפוס.

עפרה ר.  בתאריך 1/4/2010 9:56:08 PM

פנייתך לכותבות באתר

חנה, במשך כל השנים ויתרתי על
המון הצעות עבודה – כתיבה ועריכה – עם ה-מון כסף (שאין לי, אני מתפרנסת מעבודתי בלבד) ופרסום גדול, מפני שהנושאים שבהם התבקשתי לעסוק לא עניינו אותי.
מיעוט נשים ביחס לגברים הוא לא שיקול. הרי לא מדובר במגזין לגבר ארבע על ארבע, אלא על מסגרת שנראית לי ממש מפתה, ואפילו לא צריך להתפשט.
הוזמנתי בפירוש, בכתב, לכתוב על מה שאבחר.
נדמה לי שבכל מקום שבו עבדתי היינו מיעוט, להוציא מגזין נשים חדש, שונה לגמרי מהקיימים, שהקמתי עם יעל נאמן לפני שנים אחדות, ואשר בוטל ברגע האחרון על ידי המו"ל מסיבות שלא קשורות בתוכן. ואני גם לא בטוחה שנישאר מיעוט במגזין של מיברג.

חנה בית הלחמי  [אתר]  בתאריך 1/4/2010 10:06:45 PM

עפרה, אני מקוה מקרב לב שלא תישארנה מיעוט

לאורך כל הקריירה שלי – הציבורית והאישית – אני נתקלת בתשובה ש"ככה יצא", כי "נשים לא באו", "עוד לא הספקנו לגייס", "לא היו נשים מתאימות" (ראי הכרזתו של בועז כאן, לפיה עוד לא נולדה הכותבת שתגיע לרמתו של מיברג אבל הוא ממש, אבל ממש ישמח אם תתגלה כזו ותוזמן לכתוב) וכד'. אני מתעקשת בעניין: יש כאן כוונה, גם היא חברתית-תרבותית, סמויה, עשויה ממשקפיים מערפלות וכד'. אי ידיעה אינה פוטרת עורכ/ת ממבחן התוצאה. האישי הוא הפוליטי – ומאחר שכפי שאת ואחרות מציינות כאן, גם בעיתונות זה המצב, הרי שהאישי הזה משכפל את עצמו לתופעה. ככה נראית, למשל, תקרת זכוכית. נשים לא חודרות בעד למסננת מאוסף של סיבות ענייניות, שבשורה התחתונה – משמרות הן מיעוט נשי והן "גטו" נשי (כלומר – נשים עוסקות בענייני נשים, בעוד מיברג כותב בחופשיותעל קניית חזיות בויקטוריה סיקרט. רק גברים חוצים את גדרות המגדר? מסתבר). אני יודעת שאני מהמחמירות, אולם לצערי – עוד לא קרה שהיתבדתי. גם כשכתבתי ביקורת דומה על שקוף בזמנו וניבאתי את התמוססותם מהסיבות הללו, עלו לכאן לרגל מסנגרים (עליהם) ומקטרגים (עלי). נו, ומה קרה לשקוף?…
טוב יעשה מיברג אם ייצר עיתונות אחרת, ולא more of the same. את הכותבים הטובים – את בהחלט ביניהם/ן, נקרא במקומות אחרים. אין לטעמי (ומנסיוני) עתיד כלכלי למיזם "אחר" שמביא את אותה בשורה שהוא מתיימר להוות לה אופוזיציה.
אם תהיינה מס' שווה של נשים, שכותבות על ספקטרום נושאים רחב – אשמח לעשות מנוי.

יעלה  בתאריך 1/4/2010 11:05:52 PM

רק נשים חנה? ואיזה נשים?

זה לא משנה?
לסביות צריך? מזרחיות? פלסטיניות? אתיופיות?
זה אכן נראה כמו דיון בשטייטל אם זה נשאר ככה וחבל.

בועז כהן  [אתר]  בתאריך 1/5/2010 1:56:18 AM

מיברג חוצה לא רק את גבולות המגדר

חנה, את כותבת: "נשים עוסקות בענייני נשים, בעוד מיברג כותב בחופשיות על קניית חזיות בויקטוריה סיקרט. רק גברים חוצים את גדרות המגדר? מסתבר…"
רוב רובם של הטורים הנשיים בעיתונות העברית עוסקים בנשים, נשיות, יחסים.

כל ההתלהמות הזו, והתגובות הללו, והתשובות לתגובות, ואף לא עובדה טובה אחת.

אני מבקש שתראי לי את התשובה הנשית לרון מיברג בעיתונות העברית. תשובה מבחינת תפוקה, איכות, מגוון תחומי כיסוי, ידענות ויזמות.

בירנית גורן  בתאריך 1/5/2010 3:45:00 AM

ללא נושא

חנה, כנראה שאני מפספסת משהו: איפה השתמשתי במילה זעם? או רמזתי לה?

באשר לאנונימיות השותפות: למיטב זכרוני, כבר בראיונות הראשונים של מיברג צויינה רוני שני כמי שחברה אליו להקמת האתר. וכן, אפשר להסתכל ב"אודות אחר" ולראות שם את הקרדיטים. זה שמיברג הוא הפנים הציבוריות של המוצר לא גורע במאום מהמעורבות של אחרים – או אחרות – בטוואי המוצר. זה אך טבעי שמי שהוא בוודאי הטאלנט המרכזי (שלא לומר הפרזנטור והמנחה – וכמובן העורך הראשי) יהיה גם הפנים הפומביות של המגזין.

בכל מקרה, יש משהו מאד חושפני בדרך שהגבת לדבריי: מה שאני מקישה מהעובדה שהשתוממת (עד כדי שליחת סמסים) מעצם קיומן של נשים מאחורי "אחר" הוא שבעצם לו היית יודעת על קיומן, אולי בכלל לא היית מעלה את הטיעונים שהעלת. לטעמי, זה מגמד את הדיון שלך לפרמטר אחד בלבד: או שיש נשים, או שאין. מתימטיקה. ולעזאזל האיכות.

חנה בית הלחמי  [אתר]  בתאריך 1/5/2010 5:35:10 AM

בירנית, אני בודקת ברצינות רבה

כל טיעון שהועלה כאן, שכן אני לוקחת את תפקידיי (כולם) ברצינות מרובה. לא ברור לי איך זה קשור לחושפני. אין לי אפשרות להתערב בהקשותייך, אני מציעה לכן לדבוק בדברי ולא בפרשנויותייך האישיות להם.

הפוסט הזה מוכיח את הנחות היסוד שלו יותר ויותר ככל שאני נכנסת לעומק הנושא באמצעות תגובותיכם, ולטעמי יתכן שאף היה סלחני מדי. הסאב טקסטים המגדריים של חלק מהתשובות מאוד ברורים לעין מיומנת, ויש עכאן לא מעט כאלו – גלויות או סמויות.

בירנית – יש רק הוכחת כוונה אחת: מבחן המציאות. לא הרבה זוכרים מישהו ב"אחר" מלבד מיברג (אולי מלבד כמה מנציגי תופעת ההערצה שהתבררה כאן – שהיא פסולה בעיני מעיקרה ללא קשר למושא ההערצה הנוכחי, מופרכת ולעולם מקטינה את בעליה ומגדילה מעבר למידותיהם הטבעיות והסבירות את מושאיה. אלו – נראה שמשננים כל מילה שהציבור לא הבחין בה). קמפיין "אחר" היה קמפיין מיברג. מן ההיבט השיווקי – הוא עשה נכון. רק קשה לבחוק בקמפיין סובב-דמות ופתאום לשלוף שפנים (או שפנפנות?) אחרים מהכובע, כי זה מתאים לטיעון.

במבחן התוצאה – שישית נשים, והן עוסקות בתחומים נשיים.

חנה בית הלחמי  [אתר]  בתאריך 1/5/2010 5:39:54 AM

תגובות נוספות

יעלה – לא ברור לי מה את רוצה.

בועז – הניסיון לבודד טיעון ארגומנטרי מהקשריו המגדריים, חברתיים, תעסוקתיים, סוגיית תקרת הזכןוכית של נשים בתקשורת וכיו"ב, לא יצלח. אני מצפה ממך לרף דיון גבוה ועמוק מזה. העובדה שיש נשים שכותבות מצויין ולא הגיעו לעמדות השפעה בעיתונות שאפשרו להן לבוא יותר לידי ביטוי, ידועה גם לך. לתרץ בעזרת זה את מיעוט הנשים במגזין גברי, זה בבחינת "הרצחת וגם ירשת". ציני ומרושע.

בועז כהן  [אתר]  בתאריך 1/5/2010 8:28:10 AM

הניסיון לבודד טיעון ארגומנטרי

אני מסכים איתך, חנה. הניסיון לבודד טיעון ארגומנטרי מהקשריו לא יצלח.

לכן הטיעון הג'נדרי שלך לא מחזיק מים. או שהמוצר איכותי או שהוא לא איכותי. כמה נשים, כמה גברים, כמה מזרחיים, כמה אשכנזים – הענין הזה מעניין אותי כקליפת השום. כמו אסתי, אין לי שום ענין ב"אפליה מתקנת".

חנה, את הודפת מעלייך כל טיעון נגדי נשי (אסתי, בירנית) כשלנגד עינייך (כפי שציינה יפה בירנית) הנימוק המתמטי בלבד.

יהודים היו ונשארו אחוז מזערי מתוך אוכלוסיית ארה"ב, ועם זאת יהודים שינו את מראה דמותה של הוליווד בשנות השלושים והארבעים, ולמרות שאיש לא יצר עבורם "אפליה מתקנת" היהודים באמריקה (שהיו אחוז אחד מהאוכלוסיה) הביאו פרסי נובל לאמריקה (סול בלו) והטביעו חותם של איכות אדירה על התרבות.
למרות שהיו אחוז מזערי מאוד מהאוכלוסיה, היהודים גם שינו את פני הרוקנרול. היו אלה ארבעה יהודים (אחוז אחד מאוכלוסיית אמריקה, כן?) שעשו את זה גם במוזיקה – לאונרד כהן, לו ריד, פול סיימון, רנדי ניומן, בוב דילן.

איכות היא לא מתמטיקה. ואכן: האישי הוא הפוליטי. גם פוליטיקה משתנה בידי מעטים, מוכשרים שנלחמים על זכותם לשנות.

ולא תעזור לך שום התפתלות כזו או אחרת. עד שלא תקום אישה שתקח על עצמה להוביל מהלך כזה, כפי שיזם רון מיברג, אי אפשר יהיה לנסח את הענין אחרת.

בניגוד לך, אני לא שופט מוצרים תרבותיים לפי ג'נדר, דת או מין, ולא מעניין אותי אחוז הגברים המזרחיים, או היהודים, או הקירחים, שהיו מעורבים ביצירתם. אפליה מתקנת היא מושג מעוות. כמו גם פוליטיקלי קורקט.

יעלה  בתאריך 1/5/2010 9:21:13 AM

לחנה ולבועז

חנה,
בניגוד לאחרים פה, אני חושבת שהמתמטיקה היא מאוד חשובה. לפני שלנשים, מזרחים, להט"בים, ערבים, אתיופים או אנשים מכל קבוצה מוחלשת אחרת תהיה הזדמנות להשפיע, הם צריכים להאמין שיש ביכולתם.
בועז מחכה שהאישה תבוא מהים: אבל אין לה דוגמאות ומודלים, שלא כמו לגברים. כמה נשים משפיעות יש בעיתונות העברית בכלל? חנה זמר היחידה שעולה בראשי, שהיה לה תפקיד מוביל. כל השאר בפינת "לאישה", "את" ואני והמלחמה הבאה.
לכן חשוב שתהיה אפליה מתקנת. את זה מיברג לא רואה כשהוא מביא לנו את "אמריקה" שלו. שבה כל מינוי באקדמיה צריך לעבור אישור לפי ייצוגיות. ובועז לא מספר לנו על האקדמאים והאקדמאיות השחורים שרק בזכות זה אנחנו שומעים את קולם. כמה קל להסתכל על היהודים באמריקה: שהם לבנים ובני המעמדות העליונים.
אלו שבפנים כמובן מתנגדים לזה, כי הם בפנים ויש להם מה לאבד. במיוחד בועז שיכולים גם לנפנף בך בתור המזרחי שלהם.
ההסתכלות שלך על אמריקה בועז ועל היהודים שבה, גם מוציאה אותם מהקשר: אתה לא מסתכל על המחיר שיהודים משלמים ושילמו בשביל ההצלחה הזו, ועל אלו שלא הצליחו ונידונו למות בגלל שהם יהודים (כמו האחים רוזנברג).
טיעון האיכותיות תמיד מועמד מול הטיעון המתמטי, כאילו יש סתירה. ובגלל שהיא לא מתמטיקה ואי אפשר לשפוט אותה (הלא על זה הויכוח פה: חלק חושבים שמיברג גאון וחלק לא מבינים בכלל מה הסיפור. אותי העובדה שאומרים שהוא טוב יותר מנחום ברנע בכלל משעשעת.מי שברנע הוא הסרגל מדידה שלו…נו שיהיה).
חנה,
את אמרת שתעשי מנוי לאחר אם יהיו בו יותר נשים. השאלה שלי היא: האם מדובר רק בפמיניזם לבן או שאת חושבת שצריך שיהיו גם יותר כותבים ערבים? או ששוב נשאיר לערבים את הנישה של לילית נגר?
כלומר: צדק לכולם או רק למגזר שלך?

בועז כהן  [אתר]  בתאריך 1/5/2010 9:49:40 AM

היהודים, אמריקה והקשר לפמיניזם

בין השנים 1881 ל-1914, עזבו את אירופה המזרחית כ-50,000 יהודים מדי שנה. ב-1930 כבר היו 2.5 מיליון יהודים באמריקה. יהודים אלה היו, ברובם, עניים מרודים. מצבם לא היה טוב מזה של השחורים, ובוודאי שמצבם של היהודים המהגרים היה גרוע בהרבה ממצבן של נשים אמריקאיות.

בתחילת המאה הקודמת היו למעלה מ- 60 אלף משפחות שנדחקו בכ- 6,000 בתי מגורים משותפים, באיסט סייד של מנהטן. המצב היה מחורבן. לא היתה שום אפליה מתקנת. אף אחד לא חשב על היהודים כעל "גברים לבנים".

אבל הכישרון (האדיר) והמוטיבציה להצליח ניצחו. וכמובן: היזמות. אני – מה לעשות – מאמין גדול בשילוב בין שלושת הדברים האלה, אינטיליגנציה גבוהה, מוטיבציה אדירה ויזמות יצירתית. לא מאמין באפליה מתקנת. לא רוצה שיקבלו את הבת שלי למשרה בכירה איפשהו מפני שהיא נקבה ביולוגית, אלא רק בזכות כישוריה ושאפתנותה.

שב"ק ס  בתאריך 1/5/2010 9:53:22 AM

לאיריס

רוצי להגיש מועמדות ל"אחר". הם מחפשים מועמדים מוכשרים ושפויים – דהיינו בדיוק את!

יעלה  בתאריך 1/5/2010 10:10:04 AM

בועז

לא יודעת על מה מסתמכת הקביעה לפיה "אף אחד לא חשב על היהודים כעל "גברים לבנים"".
מי זה אף אחד הזה? מיברג ושות'?
מצבם של היהודים היה טוב יותר מזה של השחורים, ומי שלא יכול לראות את זה, אז יש לו קורה ענקית מול העיניים:
היהודים הגיעו ממזרח אירופה, אחרי דיכוי קשה של אנטישמיות, אבל הם לא היו בעלי עבר של עבדות, ולא היו שחורים.
מאוד יכול להיות שמצבם היה גרוע יותר מזה של אישה לבנה. זה רק מחזק את מה שאני טוענת: אפילו לגבר עני יהודי יש יותר סיכויים מאישה לבנה שתלויה בגבר שלה.
מה שאתה מוכר לנו פה, זה בדיוק את המיתוס הקפיטליסטי שעיתון הארץ מוכר לנו:
מי שרוצה מצליח, מי שמוכשר מצליח. רק האינטיליגנטים ובעלי המוטיבציה וכל הזבל הזה.
זה בדיוק העיתון של מיברג: אמריקה.
והמחיר:
מליוני אנשים בלי ביטוח רפואי, מליוני אנשים בכלא (כמובן רובם שחורים לא אינטיליגנטים, חסרי מוטיבציה וילדים לאמהות שחורות שגם הן כאלו שה"היזמות היצירתית" שלהן מתבטאת במשגלים לא נסוגים עם גברים).
המסקנה ממה שאתה טוען:
אין נשים למעלה כי הן לא מספיק אינטיליגנטיות, בעלות מוטיבציה ועם "יזמות יצירתית". זה חבל, כי ממה שאני קוראת אצלך, אתה גבר שאוהב נשים. אבל אולי אני טועה, ואתה מעדיף אותן עם יזמות יצירתית במטבח ובמיטה. או במוטיבציה לרוץ כשהן מוטרדות מינית ונאנסות. אחרת קצת קשה להסביר את שוק הפורנוגרפיה הפורח, בו נשים מככבות כעבדות מין: 80% גברים עם יזמות יצירתית ואינטיליגנציה יש שם.
ועם כל זה אתה שוכח על מה אנחנו מדברים:
על עיתון. על עיתונות חוקרת שאמורה לספר לנו משהו אחר ממה שהשלטון רוצה שנדע.
בינתיים מה שאנחנו שומעים ממך היינו יכולים לשמוע מנחמיה שטרסלר ואותו יש לי בחינם ב"הארץ".
אבל אולי זו התוצאה של שנות רדידות רבות בעיתונות: טווח הדיון נע בין קפיטליזם רדיקלי לרך.

איריס  [אתר]  בתאריך 1/5/2010 10:29:16 AM

תודה בירנית

אני פרילנס, ואבדוק אצלכם גם כן.

למציע האלמוני בעל השם של להקת רוק (שבק-ס)@ אני לא מחפשת עבודה, תודה. יש לי שניים שלושה תחקירים שמחפשים בית, ואני מקווה למצוא להם.

גלי  בתאריך 1/5/2010 10:59:51 AM

קמצנות בשם האידיאולוגיה

האתר של מיברג, כשמו כן הוא – האתר של מיברג.

רוב המצטרפים (אם לא כולם) הסכימו לשלם עבור התוכן רק בגלל מיברג ולא בגלל כותב/ת אחר. לא מעטים מהם הצטרפו, או הביעו עניין בהצטרפות, עוד כשהרעיון לא קרם אור (לא שגיאה) וגידים. די ברור שללא מיברג אנשים לא היו מצטרפים כדי לקרוא כותבים שונים – משהו בסגנון העין.

מיברג עשה את הבחירות שלו לגבי כותבים נוספים כדי לתת ערך מוסף, לטעמו, באתר שלו ומן הסתם גם פה יהיו שינויים.

התירוץ של חב"ה לאי הצטרפות בתשלום בגלל חוסר נשי הוא תירוץ עלוב שבעלובים. ההחלטה אמורה להיות האם לשלם עבור מיברג ואם הוא לא כוס התה שלך אז למה לתרץ תוך היסמכות על אילנות נמוכי קומה?

גילוי נאות, לא הצטרפתי.

גילוי נאות נוסף, קראתי לא מעט מהחומר החינמי (כרגע) באתר ובטוחני שחב"ה עשתה אותו דבר.

ערן לוין  בתאריך 1/5/2010 11:27:48 AM

אבסורד ושוביניזם אצל בועז כהן

ציטוטים נבחרים:

אם הייתי שובניסט הייתי אומר שהתגובה שלך מוכיחה שנשים אכן לא מבינות את מה שהן קוראות. אני לא שובניסט. לכן אני חושב שאת
(1) לא מבינה מה שכתבתי

***

בניגוד לך, אני לא שופט מוצרים תרבותיים לפי ג'נדר, דת או מין, ולא מעניין אותי אחוז ה ג ב ר י ם המזרחיים, או היהודים, או הקירחים, שהיו מעורבים ביצירתם.

תמשיך ככה. זה מצחיק

איריס  [אתר]  בתאריך 1/5/2010 11:35:20 AM

עניין התשלום בכניסה לאתר

קודם כל, צריך לברך על הקמה של אתר בתשלום, לדעתי זה גם מה שרשימות היה צריך לעשות במקום לסגור.
מן הניסיון הקטן והלא מייצג שלי, לשים "בקשת תרומה" כמקובל בחו"ל, באתר שלי (שיש לו אולי הרבה שונאים אבל הרבה מאד מאד רייטינג, ואולי בגלל זה, לא חשוב), המדגם שיצא הוא כ20 תורמים נחמדים (חלק אפילו תרמו סכומים יפים וכמה פעמים לאורך הזמן), כולם
ג ב ר י ם
אף לא אישה אחת ! ובין התורמים היו לפחות שניים תפרנים מאד, כך שזה לא תירוץ. אפשר לתת חמשה דולר, זה עלות של שתי כוסות קפה בארומה בצפון תל אביב.

כלומר, אני חוששת שמסחרית כדאי לפנות לקהל "שוביניסטי" במרכאות, הם לפחות משלמים.

זו לא נקודה שכרגע קריטית לדיון אבל באופן כללי עדיף להקים אלטרנטיבות ראויות מאשר לדפוק על דלתות סגורות, שהן מסחריות ולא יכולות להרשות לעצמן את העלות של אפליה מתקנת (שאני בעדה). אם יש בסיס מסחרי לכתיבה אחרת צריך לבדוק וצריך להסביר לנשים הדעתניות בעיקר, שילמדו לשלם לבנות מינן, כמו שהן משלמות להגמוניה או אף יותר.

לצערי, המצב רחוק מזה מאד.

כרגע כולן מתפרנסות מהיררכיות פטריארכליות,ומבקרות את חברותיהן על אותו דבר. אף אחד לא צריכה לרעוב עד שי/תבוא המשיח/ה.

חנה בית הלחמי  [אתר]  בתאריך 1/5/2010 11:47:53 PM

תודה על התגובות

בועז, כדאי לבחור איפה לעשות ספין דמגוגי על דברי מישהו אחר. כאן – זו לא בחירה טובה. אשמח אם תענה לעניין ובין השאר – ניתן להשיב לשאלות פחות נוחות שהועלו כאן ולא קבלו מענה אלא הסתה בעזרת מיקוד במשהו אחר (ומדומיין למדי). כ"כ ערן הצביע על אמירת דבר והיפוכו באותו טקסט. מה שיפה בקוראי רשימות היא היכולת לקרוא טקסט על הסאב טקסטים שעולים ממנו. תודה, ערן.

תודה ליעלה ואירים.

גלי – מאחר ואנחנו לא מכירות, איך עלית על כך שמדובר בקמצנות? ממש קוראת כליות ולב בעזרת מיצי מרה. את הדה לגיטימציה שאת לא אוהבת לקבל – השתדלי נא לא להפעיל על אחרים, שלא תהיי בבחינת קוראת זאב זאב. בסוף תישאר לך רק ריקי.

בועז כהן  [אתר]  בתאריך 1/6/2010 6:30:45 AM

בקצרה, חנה

אסביר שוב:

אני חושב שאת שופטת מוצר לפי אחוז הנשים שמעורבות ביצירתו. אני לא.
אני לא נוהג כך.
אני לא בוחן את ה"מי" אלא את ה"מה".

אילו היית כותבת ש"האחר" הוא מגזין בינוני ורדוד, לא היתה לי בעיה עם זה. אבל גררת את זה לשדה המגדרי.

חנה בית הלחמי  [אתר]  בתאריך 1/6/2010 7:36:44 AM

בועז, אני לא "גוררת" את זה לשדה המגדרי

זה נמצא שם באופן וולונטארי. לא אני יצרתי את התמהיל, אלא מיברג. יש משהו מאוד לא אמין ופאסיב-אגרסיב בלייצר הצהרה שכזו ו"להעלב" מכך שזיהיתי אותה ואני מתארת את מה שהיא מייצגת.
אני גם לא "שופטת" אלא אומרת את דעתי, שמסתבר – מהרבה מאוד מקרים דומים בעבר – שהזמן מאשר את תקפותה שוב ושוב. כמו, שלהבדיל אלפי הבדלות, הזהרתי לא להאכיל תינוקות ברמדיה בזמנו, בטרם הפרשה, בשל יחסם לאמהות בפרסומת, כמו ביקורתי על "שקוף" וכד'.

גלי  בתאריך 1/6/2010 8:30:14 AM

קמצנות בשם האידיאולוגיה

כמה קל להיתפס למילה (שהושמה בבירור כפתיון) כדי לא להתייחס לכתוב.

שימוש קלאסי בשיטת יאללה, להרוג את השליח.

בועז כהן  [אתר]  בתאריך 1/6/2010 8:32:46 AM

נו, באמת

1
המבט שלך הוא המבט שלך. זו הבחירה שלך לראות את מה שאת מזהה כקיפוח שוביניסטי. אני רואה את זה אחרת, ואנחנו נישאר חלוקים.

2
המשפט שלך אני מצטט – "מה יש בשפע ב"אחר"? הרבה כותבים גברים" מקביל ל"מה יש בשפע בבנקאות האמריקאית? הרבה גברים יהודים", או "מה יש בשפע באן.בי.איי? הרבה גברים שחורים".

3
אני מצהיר בזאת שאני מתייחס לאלבומים, ספרים, אתרים וכו' בלי קשר למין, דת וצבע של יוצריהם, בין אם זה "נמצא שם באופן וולונטארי", ובין אם לא.

4
במקום לעסוק בקיטורים, מדוע שלא תעשי מעשה ופשוט תקימי את "האחרת" – התשובה הכל-נשית לאתר התוכן של רון מיברג?

חנה בית הלחמי  [אתר]  בתאריך 1/6/2010 9:30:39 AM

בועז, אני לא רואה את זה כ"קיפוח"

אלא כהדרה. חיים ומוות ביד הלשון ואני מקפידה לכן עד מאוד בהגדרות. מעולם לא נשמעה המילה קיפוח מפי ולעולם לא תישמע.

מאחר והקמתי מספיק מרחבי שיח כדי שלא תישמע הצעה מצחיקה כזו ממך – אני מניחה שהיא שייכת לאותו ניסיון ספינולוגי, גם אם הוא נעשה שלא במודע.

אוסיף משהו שעניתי לך במייל: התייחסות שוויונית למצב לא שווה, היא התייחסות אפלייתית. אין בה אמת ואין בה ממש.

ולמה שלא תדרוש לכתוב רק במקומות שבהם נמצאות המילים היכן שנמצאים אחוריי דובריהן? כלומר, אם מדובר במקום שוויוני – ההוכחה היא במעשה ולא בדיבורים. למה שלא תדרוש את ההוכחה?

גלי, יש לך משהו מעניין וחשוב לומר בעניין זה, או שפשוט קמת על הצד הלא נכון הבוקר?

ישרי  [אתר]  בתאריך 1/6/2010 10:59:32 AM

הצעה מצחיקה ? מה מצחיק בהצעה של בועז?

אני עוקב אחרי השיח המתרחש כאן בתגובות וקשה לי להבין איך את, חנה, לא רואה שהפוסל במומו פוסל. שום דבר לא מצחיק בהצעה של בועז. זו הצעה קונקרטית והגיונית, פרודוקטיבית וטובה הרבה יותר מכל האוי אוי אוי כמה אנחנו מסכנות ויושבות לבד בחושך. היבבה הפמיניסטית הזו גרועה לא פחות מהתאגדויות הגברים (בלייזר או מאן טוק הן דוגמאות טובות יותר מהאתר של מיברג)

חנה בית הלחמי  [אתר]  בתאריך 1/6/2010 11:48:10 AM

ישרי, לא נראה לי

שהתייחסת אלי או לתשובתי.
יבבה פמיניסטית?

מיטל  בתאריך 1/6/2010 3:52:04 PM

ללא נושא

גם אני הבחנתי מיד בדמיון המוחלט ללוגו האתר "האייל הקורא", אבל אם תורשה לי שאלת תם:
אשמח אם תאירי את עיני לגבי השוביניסטיות שלו.
קראתי בו מס' פעמים ולא הבחנתי.. הכשלו עיני?

עמרי  בתאריך 1/7/2010 11:13:08 PM

לבועז

חזרת והצהרת כאן על כך שאתה נגד אפליה מתקנת, שופט את המה ולא את המי,בעד הכישרון הבודד, וכיוצא בזה הצהרות איין ראנדיות, גבריות, לבנות ואשכנזיות
. שחור לא עוור לצבע, אשה לא עוורת למיגדר
ומזרחי לא עוור לעדה.

אז נכון למיברג כישרון רב, ויכולת התמדה בעיתונות העיברית אבל לא עליהם הביקורת. הביקורת היא בדיוק על הרמה הפוליטית הנמוכה. ובהבנה פוליטית הוא יכול ללמוד מעיתונאים כמו אורי אבנרי, עמירה הס, אריה כספי, חנה קים ורבים ורבות אחרים.

אוף לא ניכנס לי שום שם ערבי לרשימה.

חנה בית הלחמי  [אתר]  בתאריך 1/8/2010 9:05:55 AM

תגובות

מיטל – אני לא עוסקת בהבהרת עדשות המשקפיים של אף אחד/ת. כתבתי – לכי לקרוא שוב את הטקסטים, התגובות, רשימת הכותבים, האוריאנטציה שלהם. אישית, למעט אתרים ספציפיים שמיזוגניה היא לחם חוקם והם נושאים דגל מאבק בנשים באופן גלוי ובוטה – זה האתר השוביניסטית ביותר שנתקלתי בו ברשת.

עמרי – היטבת להבהיר, תודה.

מיטל  בתאריך 1/8/2010 11:06:02 AM

ללא נושא

חבל לי על הטון הציני ולא ביקשתי הבהרת עדשות.
שאלתי שאלה תמימה.
גם גלוריה שאלה ולא קיבלה תשובה.
אוקיי, נצטרך לברר בעצמנו כנראה (בינתיים לא מצאתי שום דבר שוביניסטי בכתבה על הצבוע).
נמשיך לחפש

ארז מ.  בתאריך 1/9/2010 11:03:48 AM

למיטל

מיטל, אני לא מבין מה לא ברור לך, חנה בית הלחמי אמרה "האייל הקורא" הוא אתר שוביניסטי, אז האייל הקורא הוא אתר שוביניסטי, זו באמת חוצפה לבקש נימוקים.

חנה בית הלחמי  [אתר]  בתאריך 1/9/2010 5:55:23 PM

שום ציניות

אני לא יכולה לקרוא עבורך, רק להסב את תשומת ליבך. שימי לב שאתר מורכב מהכותבים, עמדותיהם, שהויותיהם, "ספירת ראשים" מגדרית, מדיניות עריכה, מדיניות סינון טוקבקים וקהל קוראים ומטקבקים שהאתר מזמין באווירתו , תכניו וכותביו.
קריאה נעימה.

צפריר כהן  [אתר]  בתאריך 1/10/2010 10:15:12 AM

עדר איילים

נדמה לי שזה לא הוזכר כאן קודם, אבל יש סיבה יותר פשוטה ללוגו הזה. כמו שהזכירה מישהי (שבמקרה נמצאת גם במערכת "האייל הקורא", אבל מן הסתם מוכרת ממקומות נוספים):
http://www.haayal.co.il/thread?rep=532815
האייל מופיע על סמל מדינת מיין בארה"ב, שבה מתגורר רון מיברג.

חנה בית הלחמי  [אתר]  בתאריך 1/10/2010 5:21:46 PM

נמחק ג'קי 79.180.32.137

צפריר, תודה על הקישור. מעניין.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה אינטרנט, חברה, חוק, פמיניזם, שוויון. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

77 תגובות על מיברג, כאחרון העיתונים שהוא מבקר?

  1. עידן הגיב:

    פחות מדי נשים.
    פחות מדי צעירים.
    פחות מדי בעיטות.
    פחות מדי מציאות.
    פחות מדי אירופה.

    יותר מדי גברים מבוגרים, יותר מדי נינוחות, יותר מדי לייפסטייל, יותר מדי טלוויזיה, יותר מדי אמריקה.

    הרבה יותר מדי מיברג.

    אהבתי

  2. לינוי הגיב:

    אין לי שום בעיה עם מעוזי גבריות, גטאות טסטוסטרון – יו ניים איט. על אחת כמה וכמה אין לי בעיה שיתגודדו הגברים בינן לבינם כשניתנת לי הבחירה אם לעיין בתוצריהם או לא. הבלוגספירה בפרט והרשת בכלל מלאה נשים כותבות ומלאה גם באתרים שמיועדים לנשים, נכתבים על ידי נשים וחלקם לא רק שלא משרתים בכך נשים – אלא אפילו מוציאים שם רע לנשיות. אבל זה בדיוק יתרונה של הרשת – את יכולה למצוא בה כל מה שאת רוצה ואין היררכיה בין הכותבים והכותבות. מיברג לא התחייב לשום דבר חוץ מלהיות מיברג, קרי: גבר המתעסק בענייניו בפומבי. מי צריך טובות?

    אהבתי

  3. אורי בר הגיב:

    "אני מודה: מעולם לא נעצרה נשימתי בהתפעמות למקרא רשימה של מיברג. ."

    אם לא נעצרה נשימתך מרוב התפעלות, מה הפלא שגם האתר של מיברג אינו לרוחך?

    אם במשך 30 שנות כתיבתו של העיתונאי החשוב והפורה ביותר שלנו לא הצלחת להבין את הקסם, למה שתביני אותו עכשיו?

    מיברג היה ונשאר הטוב בכותבים הישראלים בעיתונות העברית לדורותיה. שום דבר לא ישנה את זה.
    הפרויקט שלו הוא נסיון לעשות משהו אחר, שונה מהעיתונים השבלונים ובעלי האינטרסים המו"לים. משהו שיש בו רמה אחרת של כתיבה והתייחסות מכובדת לקורא. נראה לי שקצת החמצת את העיקר, מרוב חיפזון להעלות פוסט ביקורת על אתר שזה עתה נחנך.

    אהבתי

  4. אסתי הגיב:

    ומסכימה על חלקם בהסתייגות מה.
    כמו שאמרתי כבר בבלוג שלי, אני בוחנת את הכתיבה לא על פי הג'נדר או הדת או הצבע או המוצא של הכותב, ולכן העובדה שיש רק שלוש נשים דווקא לא בעייתית בעיני.
    לא אוהבת אפליה מתקנת.
    ואני גם חושבת, ששתיים מהן פשוט מעולות: עפרה ריזנפלד ודנה קסלר מוכיחות בכל משפט שלהן שכתיבה עמוקה, רחבה ובעלת ידע יכולה גם לענג.

    ורוצה להגיד משהו על ז'אנר הניאו-ז'ורנליזם שמאפיין את המגזין הזה, ועל הכתיבה של רון מיברג.
    בשנות השמונים כשאדם ברוך, רינו צרור ומיברג הביאו לכאן את הבשורה הזו התלהבתי והתאהבתי. מאז הצטננתי משהו. בעיקר כי הרבה כותבים לקחו את הדברים כפשוטם והם מנצלים כל נושא וכל אייטם כהרמה להנחתה להגג על עצמם. לנדסמן (לדעתי) היתה מאלו שלקחו את הדברים לקיצוניות שהביאה בעקבותיה את דנה ספקטור ודומותיה שלטעמי הוציאו שם רע גם לז'אנר וגם לכתיבה הנשית
    לא ברורה לי ההצלחה האדירה שלהן. גם משעמם עד מוות וגם פתאטי וגם לא משאיר אחריו שום דבר.
    אצל מיברג לעומת זאת, גם כשהוא כותב רק על עצמו יש כל כך הרבה תובנות, ידע ודיון תרבותי בדברים, עד שברוב הגדול של הטקסטים שלו, הקורא יוצא עשיר יותר (בידע, בתובנות, בהסתכלות שונה על המציאות. יו ניים איט)
    וזה כל ההבדל.
    ניאו-ז'ורנליזם לא איבד את כוחו אם הוא בידיים הנכונות ומופעל על ידי כותבים בעלי כשרון, ידע וחשיבה אחרת.

    לכן, למרות הרמה הלא שווה של המגזין הזה, בעיני הוא מרתק ואותי באופן אישי מאוד משמח.

    אהבתי

  5. ריקי הגיב:

    כתיבה טובה היא כתיבה טובה, ללא כל קשר למין הכותב.
    זו הסיבה שמיברג גורר עמו שובל של קוראים נאמנים בכל אשר ילך. ואילו לך, למשל, אין שום סיכוי להגיע לפרומיל מזה.

    אהבתי

  6. עידו לם הגיב:

    ואין שום דבר רע בנוף התבנית הישראלית.

    אהבתי

  7. אסתי הגיב:

    וגם סוף סוף יש כאן מגזין תרבות. דבר שלא ראינו בארצנו הקטנטונת כבר שנים רבות.
    מגזין שגם כשהוא כותב על בידור – הוא תרבות. וגם כשהוא כותב על פוליטיקה – הוא תרבות.
    וגם כשהוא כותב על אוכל – הוא תרבות. וגם כשהוא כותב על חזיות – הוא תרבות.

    אהבתי

  8. יואלה הגיב:

    מיברג כותב יפה אבל לא צריך להגזים, ומשום נקשרים לו כתרים מאוד מופרזים לאחרונה. הוא היה אחד מהצאצאים של ה"מהפכה" של אדם ברוך בשנות השבעים והשמונים. ליד המהפכות של התקשורת כיום, אותה מהפכה נשכחה כבר מזמן.לא קראתי את העתון הזה עדיין. ההערה על הלוגו מוצדקת מאוד. אם זה צריך להיות "אחר" שיהיה אחר, שלא יהיה אותו הדבר.

    אהבתי

  9. לינוי הגיב:

    יתכן שבעיניכם מיברג כותב מחונן, אבל האם זאת לא שאלה של טעם? מדוע אתם קובעים את טעמכם כאקסיומה מחייבת? וד"א, האם מיברג כותב טוב או לא, למיטב הבנתי, כלל אינו הנושא של הפוסט הזה. יתכן שאתם נהנים לקרוא כאן רק כדי להתרגז?

    אהבתי

  10. ראשית, נראה לי שנגעתי כאן לכמה אנשים בפרה קדושה, ומאחר שדעתי על פרות קדושות ידועה – לא ארחיב בהתייחסות. רק אומר שהן בהחלט (כמו אלוהים ואמונה דתית) גורמות לטיפוסים שמאמינים בהן, לתגובות פאסיב אגרסיב לא אינטליגנטיות, בדר"כ אנונימיות, הנוגעות לגופי במקום לגופו של עניין.

    עידן – אכן, למעט ה"אירופה" ששירבבת (אני מנחשת) לצורך התאמה דמגוגית לקונספט שאתה מציג?…

    לינוי – כפי שאת יודעת, אין לי שאיפה למוסס התארגנויות סקטוריאליות 🙂 רק שמה שמשווק לי – צריך לכלול אותי ולכבד אותי. מדובר במגזין תרבות, לא בבלייזר. מעולם לא מחיתי לכן על קיום האייל הקורא – רק ציינתי כאן את הדומה, התמוה בעיני.

    אורי בר – עם כל הכבוד (ויש כבוד) למיברג, קצת נסחפת עם "העיתונאי החשוב והפורה ביותר שלנו". ראה תשובתי על הפרה הקדושה. במבחן התוצאה – מסתבר שהוא עושה בדיוק את מה שעושים העיתונים האחרים, רק באיצטלא של משהו אחר. אני מניחה שאתה מאפשר לי את הזכות לומר את זה, בעברית, לקוראיו, ובאופן גלוי (בשונה מהטקסט הזה למשל:
    My former boss, an extremely rich and vain man and a Harvard graduate, wore one of the
    sloppiest rugs I ever came across. And I’m sensitive this way. The man could afford to have a full hair implant, but chose to wear a thick, dark hairpiece, that didn’t fit ell, wasn’t glued tight enough and forced whomever was talking with him to stare helplessly above his nomadichairline.
    (מהספר של מיברג, פסקה שמזכירה את הספר של הולנדר יותר משהיא מזכירה איכות עיתונאית או ספרות).

    אסתי, את יודעת שאנחנו מסכימות בהערכתנו לז'אנר. אני לא רואה הבדל תהומי בין "אחר" לעין השביעית, אגב. ויש כאן לא מעט מגזיני תרבות (בהגדרתה הרחבה והצרה), מארץ אחרת ועד אימגו.

    יואלה – אכן.

    לינוי – קלעת לדעתי.

    אהבתי

  11. עידו לם הגיב:

    ולא ממש הסברת איזה סוג של עיתונות היית רוצה לראות.

    אהבתי

  12. אסתי הגיב:

    באמת חנה, הפעם פספסת.
    ובעצם מתוך שבאת לקטרג יצאת מסנגרת כי אני מניחה שהדמיון שמצאת בין שני אלו הוא האיכות. האיכות והרוחב והעומק והתרבותיות.
    כי "העין השביעית" הוא בפירוש עיתון שמתמקד בביקורת התקשורת הישראלית והעולמית, וגם תופעות חברתיות ופוליטיות רחבות. זו מטרתו וזה מה שהוא עושה באופן מעמיק וללא לאות כל הזמן.
    "אחר" הוא מגזין תרבות. על זה הוא מדבר ובזה הוא עוסק.
    והוא שונה מ"ארץ אחרת" בסגנון ובדרך הנגיעה שלו בנושאים שהם לא תמיד בראש סדר העדיפויות הציבורי. לפעמים נושאים שוליים לגמרי, אבל עדיין מעניינים וחשובים לחיינו.

    אהבתי

  13. אסף גרוניך הגיב:

    למה הקטנוניות? למה מעניין אותך יחס הגברים/נשים במיזם פרטי? אם אלה האנשים שמיברג רוצה שיכתבו באתר שלו, זו זכותו המלאה. בין אם אוהבים אותו ואת כתיבתו ובין אם לא, צריך להודות שיש לו ניסיון ודעה ואג'נדה, ואם אלה הכותבים שהוא בחר – למה זה מפריע לך כל כך?

    או שזאת בדיוק הסיבה: נראה שמעליב אותך שכותב מוכשר כמו מיברג בוחר את האנשים שהוא אוהב לקרוא, ורק מיעוטם נשים

    אני מבין שהעניין בנפשך (סליחה על האנדרסטייטמנט), אבל ההיטפלות לנושא מוציאה שם רע לפמיניזם, שגם כך סובל בשנים האחרונות מתדמית בכיינית

    אולי עדיף לנתב את הזעם שלך לאפיקים שיהיו קצת יותר מועילים לנשים כיום, כמו המצב בצה"ל והאלימות במשפחה

    נ.ב

    אחלה אתר הרים המיברג הזה. כאילו למישהו היה ספק

    אהבתי

  14. בירנית גורן הגיב:

    חנה,

    אני אלך איתך על מטאפורת הדירקטוריון.

    אתר "אחר" נבנה על ידי גבר אחד ושלוש נשים. כעת הצטרפה אליו עורכת אישה, וכן מנהלת אישה. אי לכך, הייתי אומרת ש"אחר" עומד בסטנדרטים פמיניסטיים נוקשים למדי בכל הקשור לדירקטוריון החברה. ולא שבחירת חברי הדירקטוריון התבצעה על בסיס דת גזע או מין, כמובן.

    מה לגבי הכותבים? במטאפורה שלך, הוא מן הסתם צריכים להיות הפועלים (ואני מדגישה שאני נצמדת למטאפורה בלבד). איך נראית מפת כותבים המגזין בארץ, אם לא בעולם? מה אחוז כותבות הדיעות המשובחות?

    כל מי שיודע/ת לכתוב היטב, כל מי שיש לה מה לומר – ויודעת איך לכתוב זאת – בסופו של דבר תוכל להשתלב במפעל כמו זה של "אחר".

    אולי, אם בכלל, מפת הכותבים ב"אחר" מלמדת על מצבור הכשרון המבוזבז שהצטבר מחוץ לתקשורת המיינסטרימית בארץ, ולא בשוליו.

    אם את רוצה להקיש אמירה פוליטית פמיניסטית מתוך צוות הכותבים שנמצא היום ב"אחר", זה שהנשים הן אלה שהתפשרו על שכר ותנאי ההעסקה ולכן נשארו בעיתונות המיינסטרימית בעוד הגברים מצאו עצמם בחוץ.

    זו הכללה, כמובן, אבל את יודעת בוודאי שזו תמונת המצב של לא מעט תעשיות שבהן הרעת תנאי השכר התפתחה במקביל להעברת מרכז הכובד מהגברים לנשים, ולא בכדי.

    בכל מקרה, בכל האמור לעיל אין כדי להכנס לדיון האם "אחר" הוא אכן אחר, האם הוא אתר טוב/רע, מעניין/משעמם וכו'. בכל הקשור לאתר עצמו, נדמה לי שמוקדם לשפוט – ובוודאי מוקדם לחרוץ דין.

    בברכה,

    בירנית

    אהבתי

  15. בירנית גורן הגיב:

    … ואני מתנצלת על שגיאות הכתיב. קשה לי עם טקסט שלא ניתן לערוך אותו 🙂

    אהבתי

  16. גלוריה מונדי הגיב:

    זה באמת עניין שולי, אבל מה פתאום האייל הקורא הוא "סופר-שוביניסטי, מעוז ההגמוניה התרבותית-גברית עד זרא"? נכון, רוב הכותבים שם הם גברים, אבל הסקת מסקנות כאלה עפ"י הזהות המינית של הכותבים היא שוביניסטית לעילא ולעילא.

    אהבתי

  17. בועז כהן הגיב:

    רון מיברג גאון. שום דבר לא ישנה את זה. גם לא התרעמויות פמיניסטיות כאלה ואחרות.
    זכויותיו הרבות של רון מיברג ככותב עומדות לו, בזכות 30 ומשהו שנות כתיבה פנומנלית על שלל נושאים. כשבודקים את ההסטוריה של העיתונות העברית ב-40 השנים האחרונות קל לגלות שמיברג היה פורה יותר ומעניין יותר מדן בן-אמוץ, רלוונטי יותר מאהרן בכר וחשוב יותר מנחום ברנע – בהיותו כותב הנוגע, רוב הזמן לעומק, בנושאים רבים.
    מיברג גם אישי, רגיש ואמיץ יותר מכל כותב ישראלי שאני מכיר.

    אני אישית יצאתי מתחת למעילו של רון מיברג. הוא השפיע עלי ובלי נוכחותו בעיתונות הישראלית, לא הייתי נכנס לתחום. בניגוד ליאיר לפיד, למשל, כשמיברג כותב על ספרות אמריקאית, אני משוכנע שהוא קרא את הספרים שהוא מדבר עליהם. כנ"ל סרטים. אני יודע שהוא חי את מה שהוא כותב. הוא כותב שמעורב באופן עמוק במושאי הכתיבה שלו.

    חנה, אני מבטיח לך שברגע שתהיה כותבת ישראלית עם כישרון הכתיבה של מיברג, עם רמת האינטגריטי של רון מיברג, כותבת שתהיה אמיצה כמותו, מגוונת כמוהו, בעלת שליטה בשתי שפות ובשתי תרבויות, כותבת שתהיה מספיק חשופה כדי לכתוב על גופה, על נשמתה, חיי המין שלה וגם על כדורסל, קלפטון, בגדים ופוליטיקה – ברגע שתהיה כותבת כזו, תודיעי לי.
    אני אשמח לקרוא אוהה ולעשות מנוי על האתר שלה.

    ==============================

    * גילוי נאות: לשמחתי, מיברג הציע לי לכתוב באתר "האחר". אני מקווה שהעובדה הביולוגית שלפיה אני "זכר" לא תעמוד לי לרועץ, כשאני כותב על הביטלס, על הבנות שלי או על המונדיאל

    אהבתי

  18. האם כתיבה על פוליטיקה ב"אחר" הופכת אותי אוטומטית לשובניסט? כי אני יכול לחיות עם זה.

    אהבתי

  19. איריס הגיב:

    שרשור של בידור.

    מה יגידו המזרחים ? והערבים ?

    מכל מקום לדעתי הפואנטה הוחמצה, זהו השטעטל הישראלי הראשון בגולה. סנונית ראשונה אולי. V' ואם לשפה העברית ולקשקשת הישראלית יש בית (ועוד בתשלום) בחוץ, אז הגוף ילך אחריה.


    אם האתר ישלם לפרילנסרים על תחקירים, אשמח להציע להם כאלה, שנמצאים על התפר "ישראל-אמריקה", בתחום הפלילים והמשפט..

    אהבתי

  20. סיון הגיב:

    נשים זה קצת מפחיד, לא?

    אהבתי

  21. בירנית הגיב:

    המדיניות של "אחר" היא לשלם לכותבים/כותבות. למה שלא תצרי קשר ותציעי ישירות?

    אהבתי

  22. איריס – אכן שרשור בידור. הפרעתי לחגיגה להתנהל תחת גלי הערצה עיוורת למשהו שהוא מעל לכל ביקורת. אופס…המלך עירום וחייבים לכסות אותו מהר (שתשתוק כבר החנה הזאת). אפילו ההיא (בלי להזכיר שמות) שמחפשת באופן מעורר חמלה הזדמנויות "להיכנס" בי, הגיעה להתגונן באלימות. שוין. חבל שאין כאן אייקון של סמיילי 🙂

    יוסי – אם זה מה שהבנת מהפוסט שלי, נסה שוב. גם אם לא הייתי חלק מהבור – נפלת לתוכו. מה אני צריכה להבין מכך שלכאורה לא הבנת – שהפרעתי ל- Old boys club לפלוט טבעות עשן?
    אני מעדיפה שיח פתוח ואינטליגנטי, עם אמירה, על פני תגובות סרקסטיות חסרות משמעות או תוכן. אתה לא טוקבקיסט – אתה כותב. זו גם תשובה לעידו לם על מה שאני מחפשת בעיתונות.
    סיון ענתה לך ולבועז (בועז, לא ערכתי מבחן IQ למיברג, ביקרתי את הפער בין ההצהרה למימושה, ועל הפער הזה אני מצפה לדיון – לא עלי או על מיברג. האינטגריטי נגמר אגב, לפי מה שקראתי, כשהוא עבר לאנגלית).

    גלוריה – ועוד איזה גברים 🙂

    אסף – גם מעריב, הארץ וידיעות הם מיזם פרטי. מעניין שמיברג וצאן מעיתו מבקרים ללא רחם את המיזמים הפרטיים האחרים – אבל באים לספר לי ששלו הוא מיזם פרטי ולא ניתן לבקר אותו.

    בירנית, קראתי את תגובתך עוד בסלולרי ופניתי מייד ב- סמס לשלושה חברים/ות שמעורים היטב בנעשה בתקשורת וברשת, לשאול האם ידעו שלמיברג יש שותפות. לא, הם לא. כך לא רק אני טעיתי לחשוב שקמפיין שכולו אדם אחד הוא של האדם עצמו. נושא נשים בתקשורת ראוי לדיון בפני עצמו, הוא אינו אמור לחלחל למיזמים של "תקשורת אחרת".
    לגבי ההמלצה להפניית הזעם: אולי לא עשית זאת במודע – ואולי זה יפתיע אותך – אבל אני נטולת זעם באופן מוחלט, כאשה וככותבת. יעידו חברי הרבים כאן. ייחוס "זעם" לעמדה לגיטימית במקום לתת לה מענה, דומה בעיני ללומר לאשה "את בטח במחזור" או "חושבת מהרחם" כדי להפחית מערך עמדותיה. בקיצור – זו לא שיטה שתצליח (מסר ראוי גם לאחרים שניסו).

    אהבתי

  23. עידן הגיב:

    אני לא מאלה שמחפשים בכל מיזם איזון טוטאלי בין גברים ונשים. במקרה של "אחר", הפער העצום (יחס של 1:6) די זועק לעין. מדובר סוף סוף בעיתונות, ועוד בנושאי תרבות עאלק, שבהם לא חסרות כותבות משובחות.

    מעבר למגדר, יש גם מה שנקרא "זווית מגדרית". חלק ניכר מהכותבים שם הם בעלי זווית "גברית" מובהקת (בעיני דווקא בועז לא כזה). זה לא רע כשלעצמו, אבל זה נמאס כשזה משתכפל שוב ושוב. ובטח שזה לא "אחר".

    חנה: פחות מדי אירופה, אמירה מאד רצינית. אחת מהרעות החולות שמיברג הביא לעיתונות זה הזיהוי המוחלט בין תרבות לבין אמריקה. כאילו שאין תרבות אירופית, ולאו דווקא מוזיאונים עבשים, אלא תרבות אוונגרדית עכשווית. עולמו הרוחני של מיברג, בניגוד למה שנדמה לעדת מעריציו כאן, הוא מוגבל להחריד. תחומי דעת ועניין שלמים מודרים ממנו (הגות פוליטית, ספרות לא אמריקאית, נניח לטינית או אפריקנית, זרמים באמנות האירופאית, ואפילו, שומו שמיים, מדע וטכנולוגיה).

    כיוון שמיברג יצר בדמותו דור של עיתונאים, הוא במידה רבה הוריש להם את המוגבלות הזאת, שאינה רואה דבר מעבר לקרוסבי סטילס ונאש והאנטר תומפסון (כבודם במקומם מונח, אבל יש עולם מחוץ להם). ועכשיו הוא פתח מגזין ששוב פעם סובב סביב אותו פופיק של הדוד סאם.

    ולא, בועז, הוא לא גאון. הוא פורה, הוא ידען גדול במה שהוא כותב, אבל הוא לא גאון. בחשבון האחרון (אסתי רמזה לזה) המיבריזם הזיק לעיתונות הישראלית יותר משהועיל לה. אבל את החשבון הזה צריך לפתוח עם אדם ברוך, וזה לא המקום.

    אהבתי

  24. בועז כהן הגיב:

    סיון: לא. נשים זה לא מפחיד. בכלל לא. אם הייתי שובניסט הייתי אומר שהתגובה שלך מוכיחה שנשים אכן לא מבינות את מה שהן קוראות. אני לא שובניסט. לכן אני חושב שאת
    (1) לא מבינה מה שכתבתי
    (2) מרשה לעצמך פטרונות בנוגע אלי

    חנה: את באמת חושבת שהפרעת ל- Old boys club לפלוט טבעות עשן?

    עידן: אוקיי, הוא לא גאון. הוא פורה. הוא ידען. הוא כותב נפלא. אני חושב שאני יכול לחיות עם ההגדרות האלה.
    בנוגע ל"האם המיברגיזם הזיק או הועיל לעיתונות", אני חושב שהתשובה ברורה.

    אין אף אחד שהגיע לרמתו של מיברג, ככותב, בעשרים וחמש השנים האחרונות שבהן אני קורא עיתונים. מיברג אינו אשם שקמו לו חקיינים (לא מוצלחים). הוא תמיד היה ונשאר רון מיברג.

    ושוב: ביום שבו תגיח אל העיתונות מישהי שתאגד את התכונות המרכזיות והבולטות של רון מיברג ככותב – אני אהיה הראשון למחוא לה כפיים ולפרגן ולכתוב באתר שלה. רק שבינתיים לא ראיתי אחת כזאת.

    אהבתי

  25. עידו לם הגיב:

    וכמה למשל חומסקי יודע על התרבות הערבית אפריקאית? ואיך אתה בעצם יודע מה מיברג יודע על התרבות האירופית? לפי דעתי אתה משער יותר מאשר אתה יודע.

    אהבתי

  26. אסף גרוניך הגיב:

    אני מניח שאת צודקת, אם כי ברור לשנינו שיש הבדל ענק בין אמצעי תקשורת ממוסדים שמגיעים למאות אלפי צרכנים וצרכניות (ידיעות, מעריב, הארץ) לבין אתר אינטרנט שבינתיים הוא ברנז'אי על גבול המחתרתי. ואם אני מזהה נכון, ה"מערכת" של האתר והתכנים בו קרובים הרבה יותר להעדפותיך התרבותיות ולהשקפת עולמך מאשר היומונים (כולל "הארץ")

    ובכל זאת, גם אם רוב הכותבים ב"אחר" הם גברים (ורוב האורחים אצל לונדון וקירשנבאום הם גברים וכו'), לא בטוח שיש פה מגמה מכוונת. מקסימום שאריות דלילות של שובינזם בד.נ.א של מערכת שוויונית יחסית. אני מהמר שהתהליך יביא לאיזון תוך כמה שנים

    ואני עדיין סבור שחישוב אחוזי ייצוג הנשים משדר קטנוניות שגורמת יותר נזק מתועלת

    אהבתי

  27. ותודה על הדיון שאתה, אסתי, איריס ואולי בירנית מביאים לכאן. לא הבנתי אותך טוב ואני מתנצלת. גם היטבת לבטא את ההיבט המגדרי (שאכן, לעיתים סבלנותי האישית להבהירו בפרוטרוט שוב ושוב, נשחקת).
    כשאני נתקלת בהערצה מקיר לקיר, מתעוררת חשדנותי הטבעית מריבצה. אותו דבר קורה כשבמקום דיון – עונים לי בהערות סרקסטיות ודברי הלל למה שאני מבקרת (כלומר לא עונים לי). על מה הם מגוננים? אולי זה מתוך אותה מוגבלות שאתם מדברים עליה?
    לגבי המימד התרבותי האירופאי, אין לי אלא להסכים איתך.

    נ.ב.
    מחשבה:
    הפוסט הזה מתקרב במס' הכניסות שלו לפוסט הכי נקרא שלי בחודש האחרון – פוסיקט. יש קשר בין הפופולריות של שני הפוסטים, עוד אבין מה הוא.

    אהבתי

  28. בועז כהן הגיב:

    אתם משעשעים אותי מאוד.

    רון מיברג היה העורך של הוצאת הספרים אורבך בסוף שנות השמונים. בסדרה הזו יצאו ספרים שעסקו בהחלט באותו "מימד תרבותי אירופאי", כמו בתי מחסה של לין אלכסנדר, שעוסק בזכרון השואה ובמרד ההונגרי נגד הכובש הנאצי
    http://booksefer.org/catalog.php?id=8647

    ובעלילה מד"בית מקאברית המתרחשת על אי בסקוטלנד, ספרו (הנפלא) של איאן בנקס "מבוך הצרעות"
    http://booksefer.org/catalog.php?id=32645

    ובעוד ספרים שהיו לגמרי לטיניים או אירופאיים.

    חוץ מזה, מיברג, כעורך "מוניטין", טיפח את הסיפור הקצר. לכתוב על עורך כזה שהוא זר ל"ספרות לא אמריקאית, נניח לטינית או אפריקנית" זה פשוט מופרך.

    או סתם מעיד על אי ידיעת החומר. לא משהו להתהדר בו.

    אהבתי

  29. סיון הגיב:

    הבנתי טוב מאוד מה כתבת. כבר קראתי כמ כתובים מורכבים קצת יותר משלך, אפילו של נשים, והבנתי אותם באותה בהירות. הקביעה הקטגורית שלך שאין אישה שכותבת טוב כמו מיברג היא מטופשת, ולא ראויה להוכחה. לכן תשכח מדוגמאות. אתה מדבר מזוית טעמך האישי, שזאת זכותך, וגם מטעמים אישיים יותר, שזאת גם זכותך. אבל כל זה רחוק מאוד מאקסיומות ומתאוריות לא ברורות.

    אהבתי

  30. כך ימי הטענה שההיטפלות לפרטים משדרת קטנוניות. ובכן, היא לא. הפרטים משקפים תודעה וכוונה. לכן הבאתי בפוסט את הציטוט מאמורי של זרחי. הדרך לשינוי שאתה ואני מייחלים לו – היא ע"י הרחבת מושג ה- PC (פוליטיקלי קורקט) להתנהגויות והתנהלויות שונות, שכן אחרי המעשים נמשכים הלבבות. אם מיברג ישנה את מאזן הכותבים/ות והחלוקה הנושאית המגדרים, אני מניחה שזה יחולל שינוי גם אצלו ואצל צאן מרעיתו (סליחה על ההגדרה – אבל ככה הם נשמעים כאן, מתוך ביטויי ההתבטלות מחד וההערצה העיוורת מאידך – שתיהן תמוהות בעיני בה במידה, בייחוד כשמדובר בכותבים-יוצרים).

    הדרישה לא להתקטנן – יש לה עבר מגדרי עשיר.

    אהבתי

  31. את הטקסט ההולנדרי המזוויע שקראתי הבוקר (באנגלית – הבאתי ציטוט)?
    3 אפיזודות אירופאיות אינן נותנות מענה של ממש לניתוח של עידן, אלא מייצרות ויכוח.

    סיון – תודה, היטבת לענות ממני.

    אהבתי

  32. בועז כהן הגיב:

    אם יש לך טיעון נגדי, את מוזמנת לטעון אותו. בינתיים, כל מה שיש לך להציע הן תגובות בנוסח "הקביעה שלך היא מטופשת". באמת, יופי של טיעון. גם המשפטים האחרים שלך כמו "הקביעה שלך לא ראויה להוכחה" או "לכן תשכח מדוגמאות" הן מבדרות למדי.

    ויכוח אמור להיות מעל להתפרצויות רגשניות. ויכוח רציני וטוב אמור להיות מגובה בטענות מוצקות, דוגמאות והוכחות, ממש כפי שהבאתי אני למעלה, בתגובתי לעידן ולחנה.

    אהבתי

  33. אסף גרוניך הגיב:

    את מניחה שאני מייחל להרחבה גורפת של מושג הפוליטיקלי קורקט, אבל אני דווקא חושב שיש מרחבים – בסאטירה, באומנות, בפובליציסטיקה ולפעמים אפילו ביחסים הבינאישיים – שהתקינות הפוליטית מעקרת ומסרסת אותם. ולו בגלל שאנשים מבלבלים בין פוליטיקלי קורקט לבין נימוס. כלומר, הם חושבים איקס אבל אומרים וואי. לפעמים אני אני מעדיף כנות גם במחיר של פרימיטיביות וחוסר אינטליגנציה

    ולגבי הקטנוניות, אני מתכוון שאת אוטומאטית מייחסת שובניזם למי שאינו בהכרח כזה (ע"ע החידוש של בירנית גורן). עובדה שבדקת את העובדות רק אחרי שכתבת את הפוסט הזה

    האם היית עושה את זה לאתר שהעורכת שלו היא אישה, נגיד ארנה לין?

    האם את מפלה את מיברג רק בגלל שהוא גבר?

    אהבתי

  34. עידו לם הגיב:

    והקביעה שלך שיוסי ובועז מפחדים מגברים נראית לי כמו שליפה מהמותן, אם רון מיברג מפריע לך הייתי שמח אם היית מסבירה למה.

    אהבתי

  35. לא אמרתי שאתה מייחל ל- PC אלא שזו הדרך לשוויון ששנינו מייחלים לו, לפחות ע"פ מה שהבנתי מדבריך.

    באשר לנשים/גברים – מאחר והאתר של מיברג איננו סקטוריאלי-מגדרי, השאלה לא ממש רלוונטית. התרבות הפטריארכאלית היא זו שכולנו גדלנו בתוכה – גברים ונשים. יש לכן גם נשים שמפלות נשים, מתוך נטיה לחלוקת תפקידים אינטואיטיבית. יע"ז, מאחר ואנחנו אלו שמשלמות מחירים כבדים יותר על המערך החברתי ומיקומנו בתוכו, יש יותר נשים בעלות מודעות שוויונית מאשר גברים (שיש להם לכאורה יותר מה להפסיד משוויון – גם אם אני אישית חושבת שהם רק ירוויחו ממנו).

    אני לא מייחסת (ומעולם לא ייחסתי) שום דבר באופן אוטומטי. אני קוראת כל תמונה לחוד ויודעת לשבץ אותה בתמונה הכללית. זו אחת הסיבות שהבלוג שלי נקרא "האישי הוא הפוליטי". אין כאן שום אוטומט, יש הרבה ידע, ניסיון ויכולת התבוננות רחבה שבאה עימם.

    אהבתי

  36. סיון הגיב:

    הנחתך שתגובתי היא רגשית או רגשנית, היא עוד ביטוי של סקסיזם שחוק ועבש למדי, אישה = רגשנות יתר. סבבה. לא נתרגש מזה. מעבר לזה, רק כדי שתבין שאני מבינה טוב ממך מה אתה כותב. לצורך העניין, הפוסט כאן לא טען שהבעיה של המגזין של מיברג הוא שלא אישה ייסדה ועורכת אותו, אלא שאין שם די נשים כותבות, בין שלל הגברים, בין שלל קולות נעדרים אחרים. זאת היתה הטענה בדיוק. מה עשית אתה? הסטת את הנקודה למקום שאיש לא היה בו – אין אישה שכותבת טוב כמיברג, ולכן טענת הפוסט לא תופסת. טענה בעיתית שחילצת ממחשבותיך הפרטיות בלבד, לא מהרהורי הפוסט. אז מי לא מבין כאן את הנקרא?

    אהבתי

  37. עידו לם הגיב:

    ולגופו של עניין: מיברג בחר את הכותבים הטובים שהוא מכיר ואם לא היה יחס פרופורציונאלי בין נשים וגברים אז זה מה יש, זה ממש לא מעיד על שובניזם מודע או לא מודע אלא רק על ההערכה המקצועית של מיברג, אז צר לי יקירתי אבל אם את רוצה להאשים את מיברג בשובניזם את צריכה משהו שיתפוס.

    אהבתי

  38. עפרה ר. הגיב:

    חנה, במשך כל השנים ויתרתי על
    המון הצעות עבודה – כתיבה ועריכה – עם ה-מון כסף (שאין לי, אני מתפרנסת מעבודתי בלבד) ופרסום גדול, מפני שהנושאים שבהם התבקשתי לעסוק לא עניינו אותי.
    מיעוט נשים ביחס לגברים הוא לא שיקול. הרי לא מדובר במגזין לגבר ארבע על ארבע, אלא על מסגרת שנראית לי ממש מפתה, ואפילו לא צריך להתפשט.
    הוזמנתי בפירוש, בכתב, לכתוב על מה שאבחר.
    נדמה לי שבכל מקום שבו עבדתי היינו מיעוט, להוציא מגזין נשים חדש, שונה לגמרי מהקיימים, שהקמתי עם יעל נאמן לפני שנים אחדות, ואשר בוטל ברגע האחרון על ידי המו"ל מסיבות שלא קשורות בתוכן. ואני גם לא בטוחה שנישאר מיעוט במגזין של מיברג.

    אהבתי

  39. לאורך כל הקריירה שלי – הציבורית והאישית – אני נתקלת בתשובה ש"ככה יצא", כי "נשים לא באו", "עוד לא הספקנו לגייס", "לא היו נשים מתאימות" (ראי הכרזתו של בועז כאן, לפיה עוד לא נולדה הכותבת שתגיע לרמתו של מיברג אבל הוא ממש, אבל ממש ישמח אם תתגלה כזו ותוזמן לכתוב) וכד'. אני מתעקשת בעניין: יש כאן כוונה, גם היא חברתית-תרבותית, סמויה, עשויה ממשקפיים מערפלות וכד'. אי ידיעה אינה פוטרת עורכ/ת ממבחן התוצאה. האישי הוא הפוליטי – ומאחר שכפי שאת ואחרות מציינות כאן, גם בעיתונות זה המצב, הרי שהאישי הזה משכפל את עצמו לתופעה. ככה נראית, למשל, תקרת זכוכית. נשים לא חודרות בעד למסננת מאוסף של סיבות ענייניות, שבשורה התחתונה – משמרות הן מיעוט נשי והן "גטו" נשי (כלומר – נשים עוסקות בענייני נשים, בעוד מיברג כותב בחופשיותעל קניית חזיות בויקטוריה סיקרט. רק גברים חוצים את גדרות המגדר? מסתבר). אני יודעת שאני מהמחמירות, אולם לצערי – עוד לא קרה שהיתבדתי. גם כשכתבתי ביקורת דומה על שקוף בזמנו וניבאתי את התמוססותם מהסיבות הללו, עלו לכאן לרגל מסנגרים (עליהם) ומקטרגים (עלי). נו, ומה קרה לשקוף?…
    טוב יעשה מיברג אם ייצר עיתונות אחרת, ולא more of the same. את הכותבים הטובים – את בהחלט ביניהם/ן, נקרא במקומות אחרים. אין לטעמי (ומנסיוני) עתיד כלכלי למיזם "אחר" שמביא את אותה בשורה שהוא מתיימר להוות לה אופוזיציה.
    אם תהיינה מס' שווה של נשים, שכותבות על ספקטרום נושאים רחב – אשמח לעשות מנוי.

    אהבתי

  40. יעלה הגיב:

    זה לא משנה?
    לסביות צריך? מזרחיות? פלסטיניות? אתיופיות?
    זה אכן נראה כמו דיון בשטייטל אם זה נשאר ככה וחבל.

    אהבתי

  41. בועז כהן הגיב:

    חנה, את כותבת: "נשים עוסקות בענייני נשים, בעוד מיברג כותב בחופשיות על קניית חזיות בויקטוריה סיקרט. רק גברים חוצים את גדרות המגדר? מסתבר…"
    רוב רובם של הטורים הנשיים בעיתונות העברית עוסקים בנשים, נשיות, יחסים.

    כל ההתלהמות הזו, והתגובות הללו, והתשובות לתגובות, ואף לא עובדה טובה אחת.

    אני מבקש שתראי לי את התשובה הנשית לרון מיברג בעיתונות העברית. תשובה מבחינת תפוקה, איכות, מגוון תחומי כיסוי, ידענות ויזמות.

    אהבתי

  42. בירנית גורן הגיב:

    חנה, כנראה שאני מפספסת משהו: איפה השתמשתי במילה זעם? או רמזתי לה?

    באשר לאנונימיות השותפות: למיטב זכרוני, כבר בראיונות הראשונים של מיברג צויינה רוני שני כמי שחברה אליו להקמת האתר. וכן, אפשר להסתכל ב"אודות אחר" ולראות שם את הקרדיטים. זה שמיברג הוא הפנים הציבוריות של המוצר לא גורע במאום מהמעורבות של אחרים – או אחרות – בטוואי המוצר. זה אך טבעי שמי שהוא בוודאי הטאלנט המרכזי (שלא לומר הפרזנטור והמנחה – וכמובן העורך הראשי) יהיה גם הפנים הפומביות של המגזין.

    בכל מקרה, יש משהו מאד חושפני בדרך שהגבת לדבריי: מה שאני מקישה מהעובדה שהשתוממת (עד כדי שליחת סמסים) מעצם קיומן של נשים מאחורי "אחר" הוא שבעצם לו היית יודעת על קיומן, אולי בכלל לא היית מעלה את הטיעונים שהעלת. לטעמי, זה מגמד את הדיון שלך לפרמטר אחד בלבד: או שיש נשים, או שאין. מתימטיקה. ולעזאזל האיכות.

    אהבתי

  43. כל טיעון שהועלה כאן, שכן אני לוקחת את תפקידיי (כולם) ברצינות מרובה. לא ברור לי איך זה קשור לחושפני. אין לי אפשרות להתערב בהקשותייך, אני מציעה לכן לדבוק בדברי ולא בפרשנויותייך האישיות להם.

    הפוסט הזה מוכיח את הנחות היסוד שלו יותר ויותר ככל שאני נכנסת לעומק הנושא באמצעות תגובותיכם, ולטעמי יתכן שאף היה סלחני מדי. הסאב טקסטים המגדריים של חלק מהתשובות מאוד ברורים לעין מיומנת, ויש עכאן לא מעט כאלו – גלויות או סמויות.

    בירנית – יש רק הוכחת כוונה אחת: מבחן המציאות. לא הרבה זוכרים מישהו ב"אחר" מלבד מיברג (אולי מלבד כמה מנציגי תופעת ההערצה שהתבררה כאן – שהיא פסולה בעיני מעיקרה ללא קשר למושא ההערצה הנוכחי, מופרכת ולעולם מקטינה את בעליה ומגדילה מעבר למידותיהם הטבעיות והסבירות את מושאיה. אלו – נראה שמשננים כל מילה שהציבור לא הבחין בה). קמפיין "אחר" היה קמפיין מיברג. מן ההיבט השיווקי – הוא עשה נכון. רק קשה לבחוק בקמפיין סובב-דמות ופתאום לשלוף שפנים (או שפנפנות?) אחרים מהכובע, כי זה מתאים לטיעון.

    במבחן התוצאה – שישית נשים, והן עוסקות בתחומים נשיים.

    אהבתי

  44. יעלה – לא ברור לי מה את רוצה.

    בועז – הניסיון לבודד טיעון ארגומנטרי מהקשריו המגדריים, חברתיים, תעסוקתיים, סוגיית תקרת הזכןוכית של נשים בתקשורת וכיו"ב, לא יצלח. אני מצפה ממך לרף דיון גבוה ועמוק מזה. העובדה שיש נשים שכותבות מצויין ולא הגיעו לעמדות השפעה בעיתונות שאפשרו להן לבוא יותר לידי ביטוי, ידועה גם לך. לתרץ בעזרת זה את מיעוט הנשים במגזין גברי, זה בבחינת "הרצחת וגם ירשת". ציני ומרושע.

    אהבתי

  45. בועז כהן הגיב:

    אני מסכים איתך, חנה. הניסיון לבודד טיעון ארגומנטרי מהקשריו לא יצלח.

    לכן הטיעון הג'נדרי שלך לא מחזיק מים. או שהמוצר איכותי או שהוא לא איכותי. כמה נשים, כמה גברים, כמה מזרחיים, כמה אשכנזים – הענין הזה מעניין אותי כקליפת השום. כמו אסתי, אין לי שום ענין ב"אפליה מתקנת".

    חנה, את הודפת מעלייך כל טיעון נגדי נשי (אסתי, בירנית) כשלנגד עינייך (כפי שציינה יפה בירנית) הנימוק המתמטי בלבד.

    יהודים היו ונשארו אחוז מזערי מתוך אוכלוסיית ארה"ב, ועם זאת יהודים שינו את מראה דמותה של הוליווד בשנות השלושים והארבעים, ולמרות שאיש לא יצר עבורם "אפליה מתקנת" היהודים באמריקה (שהיו אחוז אחד מהאוכלוסיה) הביאו פרסי נובל לאמריקה (סול בלו) והטביעו חותם של איכות אדירה על התרבות.
    למרות שהיו אחוז מזערי מאוד מהאוכלוסיה, היהודים גם שינו את פני הרוקנרול. היו אלה ארבעה יהודים (אחוז אחד מאוכלוסיית אמריקה, כן?) שעשו את זה גם במוזיקה – לאונרד כהן, לו ריד, פול סיימון, רנדי ניומן, בוב דילן.

    איכות היא לא מתמטיקה. ואכן: האישי הוא הפוליטי. גם פוליטיקה משתנה בידי מעטים, מוכשרים שנלחמים על זכותם לשנות.

    ולא תעזור לך שום התפתלות כזו או אחרת. עד שלא תקום אישה שתקח על עצמה להוביל מהלך כזה, כפי שיזם רון מיברג, אי אפשר יהיה לנסח את הענין אחרת.

    בניגוד לך, אני לא שופט מוצרים תרבותיים לפי ג'נדר, דת או מין, ולא מעניין אותי אחוז הגברים המזרחיים, או היהודים, או הקירחים, שהיו מעורבים ביצירתם. אפליה מתקנת היא מושג מעוות. כמו גם פוליטיקלי קורקט.

    אהבתי

  46. יעלה הגיב:

    חנה,
    בניגוד לאחרים פה, אני חושבת שהמתמטיקה היא מאוד חשובה. לפני שלנשים, מזרחים, להט"בים, ערבים, אתיופים או אנשים מכל קבוצה מוחלשת אחרת תהיה הזדמנות להשפיע, הם צריכים להאמין שיש ביכולתם.
    בועז מחכה שהאישה תבוא מהים: אבל אין לה דוגמאות ומודלים, שלא כמו לגברים. כמה נשים משפיעות יש בעיתונות העברית בכלל? חנה זמר היחידה שעולה בראשי, שהיה לה תפקיד מוביל. כל השאר בפינת "לאישה", "את" ואני והמלחמה הבאה.
    לכן חשוב שתהיה אפליה מתקנת. את זה מיברג לא רואה כשהוא מביא לנו את "אמריקה" שלו. שבה כל מינוי באקדמיה צריך לעבור אישור לפי ייצוגיות. ובועז לא מספר לנו על האקדמאים והאקדמאיות השחורים שרק בזכות זה אנחנו שומעים את קולם. כמה קל להסתכל על היהודים באמריקה: שהם לבנים ובני המעמדות העליונים.
    אלו שבפנים כמובן מתנגדים לזה, כי הם בפנים ויש להם מה לאבד. במיוחד בועז שיכולים גם לנפנף בך בתור המזרחי שלהם.
    ההסתכלות שלך על אמריקה בועז ועל היהודים שבה, גם מוציאה אותם מהקשר: אתה לא מסתכל על המחיר שיהודים משלמים ושילמו בשביל ההצלחה הזו, ועל אלו שלא הצליחו ונידונו למות בגלל שהם יהודים (כמו האחים רוזנברג).
    טיעון האיכותיות תמיד מועמד מול הטיעון המתמטי, כאילו יש סתירה. ובגלל שהיא לא מתמטיקה ואי אפשר לשפוט אותה (הלא על זה הויכוח פה: חלק חושבים שמיברג גאון וחלק לא מבינים בכלל מה הסיפור. אותי העובדה שאומרים שהוא טוב יותר מנחום ברנע בכלל משעשעת.מי שברנע הוא הסרגל מדידה שלו…נו שיהיה).
    חנה,
    את אמרת שתעשי מנוי לאחר אם יהיו בו יותר נשים. השאלה שלי היא: האם מדובר רק בפמיניזם לבן או שאת חושבת שצריך שיהיו גם יותר כותבים ערבים? או ששוב נשאיר לערבים את הנישה של לילית נגר?
    כלומר: צדק לכולם או רק למגזר שלך?

    אהבתי

  47. בועז כהן הגיב:

    בין השנים 1881 ל-1914, עזבו את אירופה המזרחית כ-50,000 יהודים מדי שנה. ב-1930 כבר היו 2.5 מיליון יהודים באמריקה. יהודים אלה היו, ברובם, עניים מרודים. מצבם לא היה טוב מזה של השחורים, ובוודאי שמצבם של היהודים המהגרים היה גרוע בהרבה ממצבן של נשים אמריקאיות.

    בתחילת המאה הקודמת היו למעלה מ- 60 אלף משפחות שנדחקו בכ- 6,000 בתי מגורים משותפים, באיסט סייד של מנהטן. המצב היה מחורבן. לא היתה שום אפליה מתקנת. אף אחד לא חשב על היהודים כעל "גברים לבנים".

    אבל הכישרון (האדיר) והמוטיבציה להצליח ניצחו. וכמובן: היזמות. אני – מה לעשות – מאמין גדול בשילוב בין שלושת הדברים האלה, אינטיליגנציה גבוהה, מוטיבציה אדירה ויזמות יצירתית. לא מאמין באפליה מתקנת. לא רוצה שיקבלו את הבת שלי למשרה בכירה איפשהו מפני שהיא נקבה ביולוגית, אלא רק בזכות כישוריה ושאפתנותה.

    אהבתי

  48. שב"ק ס הגיב:

    רוצי להגיש מועמדות ל"אחר". הם מחפשים מועמדים מוכשרים ושפויים – דהיינו בדיוק את!

    אהבתי

  49. יעלה הגיב:

    לא יודעת על מה מסתמכת הקביעה לפיה "אף אחד לא חשב על היהודים כעל "גברים לבנים"".
    מי זה אף אחד הזה? מיברג ושות'?
    מצבם של היהודים היה טוב יותר מזה של השחורים, ומי שלא יכול לראות את זה, אז יש לו קורה ענקית מול העיניים:
    היהודים הגיעו ממזרח אירופה, אחרי דיכוי קשה של אנטישמיות, אבל הם לא היו בעלי עבר של עבדות, ולא היו שחורים.
    מאוד יכול להיות שמצבם היה גרוע יותר מזה של אישה לבנה. זה רק מחזק את מה שאני טוענת: אפילו לגבר עני יהודי יש יותר סיכויים מאישה לבנה שתלויה בגבר שלה.
    מה שאתה מוכר לנו פה, זה בדיוק את המיתוס הקפיטליסטי שעיתון הארץ מוכר לנו:
    מי שרוצה מצליח, מי שמוכשר מצליח. רק האינטיליגנטים ובעלי המוטיבציה וכל הזבל הזה.
    זה בדיוק העיתון של מיברג: אמריקה.
    והמחיר:
    מליוני אנשים בלי ביטוח רפואי, מליוני אנשים בכלא (כמובן רובם שחורים לא אינטיליגנטים, חסרי מוטיבציה וילדים לאמהות שחורות שגם הן כאלו שה"היזמות היצירתית" שלהן מתבטאת במשגלים לא נסוגים עם גברים).
    המסקנה ממה שאתה טוען:
    אין נשים למעלה כי הן לא מספיק אינטיליגנטיות, בעלות מוטיבציה ועם "יזמות יצירתית". זה חבל, כי ממה שאני קוראת אצלך, אתה גבר שאוהב נשים. אבל אולי אני טועה, ואתה מעדיף אותן עם יזמות יצירתית במטבח ובמיטה. או במוטיבציה לרוץ כשהן מוטרדות מינית ונאנסות. אחרת קצת קשה להסביר את שוק הפורנוגרפיה הפורח, בו נשים מככבות כעבדות מין: 80% גברים עם יזמות יצירתית ואינטיליגנציה יש שם.
    ועם כל זה אתה שוכח על מה אנחנו מדברים:
    על עיתון. על עיתונות חוקרת שאמורה לספר לנו משהו אחר ממה שהשלטון רוצה שנדע.
    בינתיים מה שאנחנו שומעים ממך היינו יכולים לשמוע מנחמיה שטרסלר ואותו יש לי בחינם ב"הארץ".
    אבל אולי זו התוצאה של שנות רדידות רבות בעיתונות: טווח הדיון נע בין קפיטליזם רדיקלי לרך.

    אהבתי

  50. איריס הגיב:

    אני פרילנס, ואבדוק אצלכם גם כן.

    למציע האלמוני בעל השם של להקת רוק (שבק-ס)@ אני לא מחפשת עבודה, תודה. יש לי שניים שלושה תחקירים שמחפשים בית, ואני מקווה למצוא להם.

    אהבתי

  51. גלי הגיב:

    האתר של מיברג, כשמו כן הוא – האתר של מיברג.

    רוב המצטרפים (אם לא כולם) הסכימו לשלם עבור התוכן רק בגלל מיברג ולא בגלל כותב/ת אחר. לא מעטים מהם הצטרפו, או הביעו עניין בהצטרפות, עוד כשהרעיון לא קרם אור (לא שגיאה) וגידים. די ברור שללא מיברג אנשים לא היו מצטרפים כדי לקרוא כותבים שונים – משהו בסגנון העין.

    מיברג עשה את הבחירות שלו לגבי כותבים נוספים כדי לתת ערך מוסף, לטעמו, באתר שלו ומן הסתם גם פה יהיו שינויים.

    התירוץ של חב"ה לאי הצטרפות בתשלום בגלל חוסר נשי הוא תירוץ עלוב שבעלובים. ההחלטה אמורה להיות האם לשלם עבור מיברג ואם הוא לא כוס התה שלך אז למה לתרץ תוך היסמכות על אילנות נמוכי קומה?

    גילוי נאות, לא הצטרפתי.

    גילוי נאות נוסף, קראתי לא מעט מהחומר החינמי (כרגע) באתר ובטוחני שחב"ה עשתה אותו דבר.

    אהבתי

  52. ערן לוין הגיב:

    ציטוטים נבחרים:

    אם הייתי שובניסט הייתי אומר שהתגובה שלך מוכיחה שנשים אכן לא מבינות את מה שהן קוראות. אני לא שובניסט. לכן אני חושב שאת
    (1) לא מבינה מה שכתבתי

    ***

    בניגוד לך, אני לא שופט מוצרים תרבותיים לפי ג'נדר, דת או מין, ולא מעניין אותי אחוז ה ג ב ר י ם המזרחיים, או היהודים, או הקירחים, שהיו מעורבים ביצירתם.

    תמשיך ככה. זה מצחיק

    אהבתי

  53. איריס הגיב:

    קודם כל, צריך לברך על הקמה של אתר בתשלום, לדעתי זה גם מה שרשימות היה צריך לעשות במקום לסגור.
    מן הניסיון הקטן והלא מייצג שלי, לשים "בקשת תרומה" כמקובל בחו"ל, באתר שלי (שיש לו אולי הרבה שונאים אבל הרבה מאד מאד רייטינג, ואולי בגלל זה, לא חשוב), המדגם שיצא הוא כ20 תורמים נחמדים (חלק אפילו תרמו סכומים יפים וכמה פעמים לאורך הזמן), כולם
    ג ב ר י ם
    אף לא אישה אחת ! ובין התורמים היו לפחות שניים תפרנים מאד, כך שזה לא תירוץ. אפשר לתת חמשה דולר, זה עלות של שתי כוסות קפה בארומה בצפון תל אביב.

    כלומר, אני חוששת שמסחרית כדאי לפנות לקהל "שוביניסטי" במרכאות, הם לפחות משלמים.

    זו לא נקודה שכרגע קריטית לדיון אבל באופן כללי עדיף להקים אלטרנטיבות ראויות מאשר לדפוק על דלתות סגורות, שהן מסחריות ולא יכולות להרשות לעצמן את העלות של אפליה מתקנת (שאני בעדה). אם יש בסיס מסחרי לכתיבה אחרת צריך לבדוק וצריך להסביר לנשים הדעתניות בעיקר, שילמדו לשלם לבנות מינן, כמו שהן משלמות להגמוניה או אף יותר.

    לצערי, המצב רחוק מזה מאד.

    כרגע כולן מתפרנסות מהיררכיות פטריארכליות,ומבקרות את חברותיהן על אותו דבר. אף אחד לא צריכה לרעוב עד שי/תבוא המשיח/ה.

    אהבתי

  54. בועז, כדאי לבחור איפה לעשות ספין דמגוגי על דברי מישהו אחר. כאן – זו לא בחירה טובה. אשמח אם תענה לעניין ובין השאר – ניתן להשיב לשאלות פחות נוחות שהועלו כאן ולא קבלו מענה אלא הסתה בעזרת מיקוד במשהו אחר (ומדומיין למדי). כ"כ ערן הצביע על אמירת דבר והיפוכו באותו טקסט. מה שיפה בקוראי רשימות היא היכולת לקרוא טקסט על הסאב טקסטים שעולים ממנו. תודה, ערן.

    תודה ליעלה ואירים.

    גלי – מאחר ואנחנו לא מכירות, איך עלית על כך שמדובר בקמצנות? ממש קוראת כליות ולב בעזרת מיצי מרה. את הדה לגיטימציה שאת לא אוהבת לקבל – השתדלי נא לא להפעיל על אחרים, שלא תהיי בבחינת קוראת זאב זאב. בסוף תישאר לך רק ריקי.

    אהבתי

  55. בועז כהן הגיב:

    אסביר שוב:

    אני חושב שאת שופטת מוצר לפי אחוז הנשים שמעורבות ביצירתו. אני לא.
    אני לא נוהג כך.
    אני לא בוחן את ה"מי" אלא את ה"מה".

    אילו היית כותבת ש"האחר" הוא מגזין בינוני ורדוד, לא היתה לי בעיה עם זה. אבל גררת את זה לשדה המגדרי.

    אהבתי

  56. זה נמצא שם באופן וולונטארי. לא אני יצרתי את התמהיל, אלא מיברג. יש משהו מאוד לא אמין ופאסיב-אגרסיב בלייצר הצהרה שכזו ו"להעלב" מכך שזיהיתי אותה ואני מתארת את מה שהיא מייצגת.
    אני גם לא "שופטת" אלא אומרת את דעתי, שמסתבר – מהרבה מאוד מקרים דומים בעבר – שהזמן מאשר את תקפותה שוב ושוב. כמו, שלהבדיל אלפי הבדלות, הזהרתי לא להאכיל תינוקות ברמדיה בזמנו, בטרם הפרשה, בשל יחסם לאמהות בפרסומת, כמו ביקורתי על "שקוף" וכד'.

    אהבתי

  57. גלי הגיב:

    כמה קל להיתפס למילה (שהושמה בבירור כפתיון) כדי לא להתייחס לכתוב.

    שימוש קלאסי בשיטת יאללה, להרוג את השליח.

    אהבתי

  58. בועז כהן הגיב:

    1
    המבט שלך הוא המבט שלך. זו הבחירה שלך לראות את מה שאת מזהה כקיפוח שוביניסטי. אני רואה את זה אחרת, ואנחנו נישאר חלוקים.

    2
    המשפט שלך אני מצטט – "מה יש בשפע ב"אחר"? הרבה כותבים גברים" מקביל ל"מה יש בשפע בבנקאות האמריקאית? הרבה גברים יהודים", או "מה יש בשפע באן.בי.איי? הרבה גברים שחורים".

    3
    אני מצהיר בזאת שאני מתייחס לאלבומים, ספרים, אתרים וכו' בלי קשר למין, דת וצבע של יוצריהם, בין אם זה "נמצא שם באופן וולונטארי", ובין אם לא.

    4
    במקום לעסוק בקיטורים, מדוע שלא תעשי מעשה ופשוט תקימי את "האחרת" – התשובה הכל-נשית לאתר התוכן של רון מיברג?

    אהבתי

  59. אלא כהדרה. חיים ומוות ביד הלשון ואני מקפידה לכן עד מאוד בהגדרות. מעולם לא נשמעה המילה קיפוח מפי ולעולם לא תישמע.

    מאחר והקמתי מספיק מרחבי שיח כדי שלא תישמע הצעה מצחיקה כזו ממך – אני מניחה שהיא שייכת לאותו ניסיון ספינולוגי, גם אם הוא נעשה שלא במודע.

    אוסיף משהו שעניתי לך במייל: התייחסות שוויונית למצב לא שווה, היא התייחסות אפלייתית. אין בה אמת ואין בה ממש.

    ולמה שלא תדרוש לכתוב רק במקומות שבהם נמצאות המילים היכן שנמצאים אחוריי דובריהן? כלומר, אם מדובר במקום שוויוני – ההוכחה היא במעשה ולא בדיבורים. למה שלא תדרוש את ההוכחה?

    גלי, יש לך משהו מעניין וחשוב לומר בעניין זה, או שפשוט קמת על הצד הלא נכון הבוקר?

    אהבתי

  60. ישרי הגיב:

    אני עוקב אחרי השיח המתרחש כאן בתגובות וקשה לי להבין איך את, חנה, לא רואה שהפוסל במומו פוסל. שום דבר לא מצחיק בהצעה של בועז. זו הצעה קונקרטית והגיונית, פרודוקטיבית וטובה הרבה יותר מכל האוי אוי אוי כמה אנחנו מסכנות ויושבות לבד בחושך. היבבה הפמיניסטית הזו גרועה לא פחות מהתאגדויות הגברים (בלייזר או מאן טוק הן דוגמאות טובות יותר מהאתר של מיברג)

    אהבתי

  61. שהתייחסת אלי או לתשובתי.
    יבבה פמיניסטית?

    אהבתי

  62. מיטל הגיב:

    גם אני הבחנתי מיד בדמיון המוחלט ללוגו האתר "האייל הקורא", אבל אם תורשה לי שאלת תם:
    אשמח אם תאירי את עיני לגבי השוביניסטיות שלו.
    קראתי בו מס' פעמים ולא הבחנתי.. הכשלו עיני?

    אהבתי

  63. עמרי הגיב:

    חזרת והצהרת כאן על כך שאתה נגד אפליה מתקנת, שופט את המה ולא את המי,בעד הכישרון הבודד, וכיוצא בזה הצהרות איין ראנדיות, גבריות, לבנות ואשכנזיות
    . שחור לא עוור לצבע, אשה לא עוורת למיגדר
    ומזרחי לא עוור לעדה.

    אז נכון למיברג כישרון רב, ויכולת התמדה בעיתונות העיברית אבל לא עליהם הביקורת. הביקורת היא בדיוק על הרמה הפוליטית הנמוכה. ובהבנה פוליטית הוא יכול ללמוד מעיתונאים כמו אורי אבנרי, עמירה הס, אריה כספי, חנה קים ורבים ורבות אחרים.

    אוף לא ניכנס לי שום שם ערבי לרשימה.

    אהבתי

  64. מיטל – אני לא עוסקת בהבהרת עדשות המשקפיים של אף אחד/ת. כתבתי – לכי לקרוא שוב את הטקסטים, התגובות, רשימת הכותבים, האוריאנטציה שלהם. אישית, למעט אתרים ספציפיים שמיזוגניה היא לחם חוקם והם נושאים דגל מאבק בנשים באופן גלוי ובוטה – זה האתר השוביניסטית ביותר שנתקלתי בו ברשת.

    עמרי – היטבת להבהיר, תודה.

    אהבתי

  65. מיטל הגיב:

    חבל לי על הטון הציני ולא ביקשתי הבהרת עדשות.
    שאלתי שאלה תמימה.
    גם גלוריה שאלה ולא קיבלה תשובה.
    אוקיי, נצטרך לברר בעצמנו כנראה (בינתיים לא מצאתי שום דבר שוביניסטי בכתבה על הצבוע).
    נמשיך לחפש

    אהבתי

  66. ארז מ. הגיב:

    מיטל, אני לא מבין מה לא ברור לך, חנה בית הלחמי אמרה "האייל הקורא" הוא אתר שוביניסטי, אז האייל הקורא הוא אתר שוביניסטי, זו באמת חוצפה לבקש נימוקים.

    אהבתי

  67. אני לא יכולה לקרוא עבורך, רק להסב את תשומת ליבך. שימי לב שאתר מורכב מהכותבים, עמדותיהם, שהויותיהם, "ספירת ראשים" מגדרית, מדיניות עריכה, מדיניות סינון טוקבקים וקהל קוראים ומטקבקים שהאתר מזמין באווירתו , תכניו וכותביו.
    קריאה נעימה.

    אהבתי

  68. צפריר כהן הגיב:

    נדמה לי שזה לא הוזכר כאן קודם, אבל יש סיבה יותר פשוטה ללוגו הזה. כמו שהזכירה מישהי (שבמקרה נמצאת גם במערכת "האייל הקורא", אבל מן הסתם מוכרת ממקומות נוספים):
    http://www.haayal.co.il/thread?rep=532815
    האייל מופיע על סמל מדינת מיין בארה"ב, שבה מתגורר רון מיברג.

    אהבתי

  69. צפריר, תודה על הקישור. מעניין.

    אהבתי

  70. Shunra הגיב:

    אם אפשר רק לשנות את המיקוד: השאלה כאן אינה הזכות לתשלום אלא חובת קיום הסכמים.
    מיברג ככל הנראה הגיע להסכם עם כותבים (חלקם נפלאים; חלקם לא-כל-כך) ואז, אחרי שקיבל את מה שהוא רצה, בחר שלא לתת את חלקו (תשלום). הכותבים לא היו חייבים להיכנס להסכם, אבל שינויו חד-צדדית אחרי שהם נתנו את חלקם הוא סגנון התנהלות אופייני מאוד לסוג מסוים של אנשים, המכונים בעברית נוכלים.

    אהבתי

  71. ראם ש. הגיב:

    תקני אותי אם אני טועה, אבל בתוכנית הרדיו שלך יש שתי נשים, קרי מאה אחוז מהמשתתפים שייכים למעשה לאותו המגדר. לא 83 אחוזים, אלא מאה עגול. האם זה אומר שהתוכנית שלכן גרועה? הרי אם אין שיוויון, אין צדק ואם אין צדק אין איכות. אני אוהב את ההגיון שלך ומקווה שאת ממליצה לחברותייך להתרחק מצפיה בסיינפלד (שני כותבים גברים, שבעים וחמישה אחוזים מהגיבורים הם גברים), הסמויה, הסופרנוס וסדרות אחרות שמתגאות בכתיבה מושחזת ועלילה מרתקת. אני מקווה שאת מתרחקת כמו מאש מממאמרים שנכתבו על ידי מחלקות המגדר באוניברסיטאות, שמלאים ברוב נשי כמעט ומוחלט. הרי אם אין במחלקות האלו שיוויון מגדרי, משמע אין שם צדק ואם אין שם צדק, אז הן איבדו את זכותן המוסרית לבקר את שאר האוכלוסייה.
    שלא תביני אותי לא נכון, החתירה לשיוויון הזדמנויות היא קדושה בעיני, אך המלחמה המגדרית הזו שבשמה מוזכר הנושא בכל הזדמנות מעליבה את האינטיליגנציה.

    אהבתי

    • אסתי סגל הגיב:

      מה שמראה שאתה לא מאזין לתוכנית הרדיו שלנו.
      אין שם שתי נשים. כל שבוע זה מתחלף אבל תמיד יש שם אשה אחת.
      אם תבדוק תראה שהגשנו את התוכנית ככה:
      אסתי וחנה (תכנית ראשונה – שתי נשים)
      חנה ועדי בן יעקב
      חנה ומולי בנטמן
      חנה ודבורית (שתי נשים)
      חנה ורועי פלד
      אסתי וטובי
      אסתי וליאור מנצ'ר
      אסתי ואודי בן סעדיה
      אסתי ומני

      והמתראיינים – אם תבדוק תגלה שדווקא יש שם רוב כמעט מוחלט לגברים

      בקיצור – מומלץ לבדוק את העובדות לפני שכותבים תגובה, כדי שהקרקע לא תישמט מתחת לטיעון שלך.

      אהבתי

  72. ראם ש. הגיב:

    זה לא משנה אסתי. הטיעון הזה היה תלוש מלכתחילה מן הסתם. חוק המספרים הגדולים לא חל על שני משתתפים, משמע הדרישה לשיוויון כשהקבוצה מונה שני פרטים היא מגוחכת ונועדה רק להביע את דעתי על הטיעון המקורי כאן. כל הגישה הקומוניסטית הזו שמעוניינת לוודא שיהיה שיוויון גם בכוח שגויה בעיני. הטוב ביותר צריך לקבל את התפקיד, מלבד מקרים בהם נוצרה אפליה כלשהי לאורך שנים. בכל הנוגע לכתיבה אינטרנטית קשה לי להאמין שמישהו יטען שכזו קיימת, משמע אין צורך באפליה מתקנת כלשהי. חנה לא הציגה שמות של כותבות שניסו להתקבל וקיבלו תשובה שלילית. מבחינתי, יכול להיות שרון קיבל את כל מי שניסה וכל מי שניסה היה ברובו שייך למגדר הלא נכון כביכול. ואז היכן עומד הטיעון שלה? זו הייתה כתבה מתלהמת עד שיוכח אחרת, אלא אם כן דעת הכותבת היא שאם נשים לא מנסות לכתוב במקום כלשהו, אז אין לו זכות קיום.
    מן הסתם, כמו שכבר נאמר פה הטיעון שלה לגבי לוגו האתר, שנבחר מן הסתם בגלל העובדה שרון משתמש במילה "מיין" יותר פעמים מאשר בנקודות או פסיקים, שכביכול נבחר בגלל כוונה שוביניסטית כלשהי, היה לא פחות מחצוף או לכל הפחות חובבני לפי עניות דעתי.
    נ"ב – "רוב מוחלט של מתראיינים גברים". אסתי, אז קבלי תיקון, מעכשיו הטענה שלי היא שהתוכנית שלכן מלאה בחוסר צדק כי הרוב הכמעט מוחלט של המרואיינים שבחרתן היו גברים. האם זה שונה בצורה מהותית מהטענה של חנה נגד רון?
     
     

    אהבתי

    • אסתי סגל הגיב:

      אם תקרא את התגובות תראה שאני לא מסכימה עם חנה.
      לא קשור לעובדה שאתה בא להציג טיעון אז היה כדאי שתלמד את החומר לפני כן.
      בדיוק אותה טעות שעודד סספורטס עשה כשכתב את הפוסט שלו.
      יש עכשיו מין גישה כזאת פוסטמודרניסטית קוראים לה, שמחזיקה בדעה שאין צורך לדעת משהו בכלל כדי לכתוב, לטעון וכו'. אין תחקיר, אין מחשבה שנחוץ בכלל תחקיר. פשוט לבוא ולדבר על עצים ועל אבנים. מה חשובה האמת. מה משנות העובדות? אז מה אם אני לא יודע ולא טרחתי לבדוק.
       

      אהבתי

  73. אני מצטרפת לתגובתה של אסתי. נבון יודע לצאת ממצבים שחכם לא נכנס אליהם – ואפילו לצאת מהטיעון המופרך של עצמך לא הצלחת. יש רף מינימום לתגובות בבלוג הזה, והוא קשור לתוכן ואמינות הטיעונים. אפסה סבלנותי לסגנון הטוקבקיסטי הזה, ראם

    אהבתי

  74. ראם ש. הגיב:

    חנה, אומר לך מה ההבדל – אני כותב טוקבק, את כותבת המאמר. כשאת כותבת שהבחירה בלוגו נובעת ממניעים שוביניסטים זו עבודה עיתונאית רעה. כשאני כותב טוקבק ולא בודק לפני זה בדיוק מה שזה, טוקבק לא מוצלח. מה גם, שהצלחת שוב להסיט את הדיון מהשאלה החשובה. את טוענת שהאתר של מיברג מלא בחוסר צדק כי הוא מכיל רוב מוחלט של כתבים גברים. את מדברת בתוכנית רדיו שהמרואיינים שלה הם ברובם המוחלט גברים. איך זה שונה? מתוך הרשימה שאסתי הציגה יש שבעה גברים מתוך 19 אפשריים, משמע שלושים וחמישה אחוזים, למרות שאחוזם באוכלוסיה הוא כמעט חמישים. לא בדיוק שווה. אז נכון, שבע זה יותר משלוש, אבל בחיית זומזום חנה, או שהולכים על שיוויון מלא, או שכלום, לא? מעבר לכך, אני אומר שצריך שידוד מערכות כללי במחלקה למגדר באונ'. רוב מוחלט לנשים. לא יעלה על הדעת. צריכים להפסיק את קידומן. צריך לבטל עבודות דוקטורט וחייבים למצוא גברים שיתקדמו בשורות המחלקה. מה שטוב לאתר של מיברג, חייב להיות טוב גם לאקדמיה.
    נ"ב- תגידי חנה, כמה מזרחיים יש בתוכנית הרדיו שלך לעומת אשכנזים? למה שלא נדרוש אחוז שווה גם בנושא הזה, או שאפליה של מזרחיים לעומת אשכזנים זה לא חשוב כמו נשים לעומת גברים. הרי ראש ממשלה אישה כבר הייתה, אך ראש ממשלה מזרחי עדין לא ראינו. כנ"ל לגבי ערבים. 19 יהודים מתוך מנחי הרדיו שלך (מאה אחוז), למרות שבמדינה שלנו יש כמעט עשרים אחוז ערבים. בושה וחרפה. היכן השיוויון? כנ"ל לגבי חרדים, עולים חדשים, אתיופים וכל קבוצה אתנית אחרת. נשמע לך מגוחך הטענות האלו? זו בדיוק הרמה של הטיעונים שלך לפי עניות דעתי. אבל תרגישי חופשיה לא לענות ולומר שהרמה לא יאה בעיניך ושיש רף שאני לא עומד בו. זה בדיוק הרף שאני מצפה לו.

    אהבתי

  75. ראם ש. הגיב:

    ולהלן, הטיעון המרכזי שלי כאן. לצופה מהצד, קרי אני, התחושה שמתקבלת היא שאת דואגת בעיקר למגזר שלך, יהי במקרה הזה כלל הנשים. אני מניח שלא חשבת בכלל על העובדה שאין לך ערבים, אתיופים, דרוזים או מגזרים אחרים בין הקריינים שלך, כי בעיניך שיוויון משמע שהמגזר שלך יקבל את שלו. זו התחושה.
    מן הסתם אני לא מאמין בזה, ואני מניח שאם היה מגיע אתיופי או ערבי מוכשר ודעתני היית מקבלת אותו לתוכנית בזרועות פתוחות, אך העובדה היא שאין כזה (ותקני אותי אם כן. אני לא באמת יודע, אלא רק מניח). מבחינתי, המצב זהה אצל מיברג שאולי העסיק את כל הנשים שניסו לכתוב אצלו. את לא טענת אחרת, אלא רק העלת טענות דמגוגיות מלאות במספרים ו"עובדות" כמו הלוגו שדומה ללוגו של אתר שוביניסטי, למרות שהעובדה היא שהבחירה נעשתה בגלל סמלה של מדינת מיין בה מיברג מתגורר.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s