תודה ליצחק לאור

צילום: בילי בסרגליק

תכירו – זו אני. דודה (ב') פמיניסטית:

היינו:  לסבית שמנה ומכוערת עם שערות ברגליים, מוזנחת, אגרסיבית, אחת שבכלל נהייתה לסבית מרוב תסכול – כי אף גבר לא יזיין אותה. בודדה, ערירית, מרירה, לא יודעת ליהנות מהחיים, קיצונית, פוריטאנית,  חורגת מגבולות הנשיות באופן קיצוני, מעוררת התנגדות.    

קל לזהות פמיניסטית רדיקלית – גם המראה, גם ההתנהגות וגם הלבוש הגברי המוזנח, שלא לדבר על שנאת הגברים הנקמנית המפעפעת מכל מילה שלה. ושנאת מין (סקס) גורפת – או כדברי יצחק לאור להלן: "שנאת ארוס". כל פמיניסטית שהיא, הינה בהכרח אחת מאלו שתוקעות גול עצמי לנשים באשר הן ומביאות על עצמן נסיגה במעמדן של נשים.

ומכיוון שזוהי פמיניסטית – מי האשה שתבונה בראשה, שתרצה להיות פמיניסטית כמוני?       

לשעורים וסדנאות בנושא 'פמיניזם וסטריאוטיפים מגדריים', אני נוהגת להביא אסמכתאות וציטוטים לאמירות סטריאוטיפיות רלוונטיות.  השעורים הללו נסובים סביב מושגים והבנות עממיים בנושא פמיניזם, פמיניסטיות, נפגעות תקיפה מינית, נשים בכלל, נשים בעלות אמירה בכל תחום – בפרט, וראייה ביקורתית המסייעת לנפות את האמת מהבדייה התרבותית-שוביניסטית המשפיעה עלינו מטובה.     

יצחק לאור ועורך העיר, אלון ("כוסית היא מישהי שהייתי רוצה לשכב איתה") עידן,  העניקו לי בטובם מניפסט שכולל את הכל. עשו לי את העבודה. ממש אנשים טובים באמצע הדרך. לא נותר לי אלא להודות לשניהם על הסיוע הפעיל בגיוס נשים נוספות לצבא המהפיכה, שכנראה טורד את מנוחתם: בתחילת ובסיום כל שעור בנושא סטריאוטיפים, אני שואלת מי מגדירה את עצמה כפמיניסטית. הפער בין מי שמצביעות בחיוב בתחילת ובסוף המפגש (אז- הרבה יותר) – גדול. השניים האלה ריכזו עבורי את הלקסיקון.

לאור מאפיין את מי שמגנות תקיפה מינית

     

     

     

הפמיניסטיות מקלקלות לכן, בנות...הן הבעייה בעצם - ולא מי שאונס אתכן. לאור במניפסט הפסאודו משפטי הסטריאוטיפי של "אשמת שווא" ו"הפמיניסטיות מעודדות פשיעה מינית נגד נשים" (שמבוצעת ע"י מי? חב"ה)

      

מי יתייחס לנותנת ומקבלת האתנן? כולכן זונות, או נודניקיות חסרות חשיבות

שונאות סקס ושונאות גברים (אחרת, למה הן מתלוננות בכלל שחדרו אליהן?, שתגדנה תודה...). וגם - ואת זה אני - שמזדהה עם דיכוי נשים - אומר לכם (מניפולציה להגברת אמינות ההיגד)

נקמניות מצרצרות, שונאות גברים, מופעלות משנאה צרחנית

 

תכירו: דודה ב'. תודה ללאור על פרסום הסיפור בפרינט.

המפגש הראשון שלי עם לאור ארע כשהייתי נערה בת 16. את החווייה הזו אני נושאת איתי כל חיי, ומן הסתם היא היתה בין החוויות שעיצבו את מי שאני היום וסייעו לי ליצור קול ייחודי בנושאי נשים וזכויותיהן. מעצם ההשתקה המקוממת אז, התעוררה בי אולי אותה התקוממות שמסייעת לי ולאחרות לדבר היום. מעז יצא מתוק – הלימון הזה היה מהגורמים שהפכו את פעילותי, שליחותי וחיי ללימונדה מתוקה. מגיעה לו ולשכמותו תודה על כך? מגיעה.   

    

    

    

.

אמריקה לשמאלני היא ארץ הטומאות עד שזה מגיע אליו. אנחנו יבוא פוריטאני פגום מאמריקה ונשים פגומות מינית. אחרת, למה התלוננו?

 הכל כבר נכתב (ונכתב היטב ונוקב) על הטקסט של לאור בהעיר: נעמה כרמי כתבה את קבלן משנה לעבודות מלוכלכות, אורית קמיר כתבה כאן באתר את טכניקה משומשת של רצח אופי, אורן פרסיקו ראיין בעין השביעית את אלון עידן, עורך "העיר" תל אביב ושוקי טאוסיג – עורך האתר – התראיין בתכנית הרדיו שלנו בנושא, ד"ר אורית גלילי צוקר כתבה את יוצאת לאור, ועוד רבים/ות וטובים/ות.  

   

   

הערה לסיכום:   

מחר, 13.6.10, בשעה 19.30, מתקיימת הפגנה ברחבת הסינמטק בת"א, במחאה על ערב הוקרה שעושים ללאור לכבוד הגיליון החדש של מטעם.    

תגובתי לתגובת אלון גרבוז, לפיה הוא לא בית משפט, תינתן במאמר נפרד שיקושר לכאן בהמשך. רק אומר, שהתגובה הזו היא חלק מאותו רפלקס מגונן מוכר של גברים ונשים למול הצורך להביע עמדה חברתית ומוסרית, שלא בית המשפט הוא שקובע – אלא אנחנו. אני בהחלט מצפה ליותר מכך מאושיות תרבות כמו אלון גרבוז ואחרים.    

חשוב לציין שיש משמעות עצומה לאקט התמיכה הסמלי בלאור, שמתרחש מחר בין כתלי הסינמטק, והתמיכה במחולל היא תמיכה סמלית בחילול.   

קוראים לזה סוציאליזציה.  

  

תודה לדודה א' שסייעה לי בעריכת הטקסט.

תמונות מההפגנה. צילם: מרק קפלון