ארגז הכלים לפעיל/ה החברתי/ת

אחרי המון שנות פעילות, הגיע הזמן לרכז את ארגז הכלים המומלץ לכל פמיניסטית, פעיל/ת שמאל, פעיל/ה חברתי/ת ופעילה קהילתי/ת. מזה שנים אני מתבוננת בעיון בפעילויות הללו ותוהה למה הן לא ממש מצליחות (ברוב המקרים), מה מבדיל את ההצלחה מאי ההצלחה, האם אי הצלחה הוא כישלון, איך מייצרים מומנטום, איך שומרים עליו, איך מגשרים על פערים בין כוונה לביצוע – ועוד כהנה וכהנה שאלות.

אנסה, בכוחותי הדלים (לא שהם באמת דלים – פשוט הם רק אלו שבידיי, ופעילות חברתית מאגמת את כוחותינו כולנו – לטוב ולרע), לשרטט מתווה וכללי אצבע, שישמשו התחלה של ארגז כלים. אשמח ואודה להערות, הארות (בעיקר) ותוספות (במיוחד).

אשתמש מעתה לשון נקבה, אולם הטקסט מופנה כמובן ובאהבה רבה לשני המינים.

  1. הו, האידיאה!
    בכל פעילה חברתית מצויות שתיים: האידיאולוגית וזו שפועלת מתוך ציווי עברה. במילים אחרות: ככל האדם – גם אנחנו נוטות להתבלבל ולהפוך את הכוחות שניתבו אותנו עד הלום (השפעות, יחסים, טראומות ילדות, כעסים, חסכים, פרדיגמות שנוצרו בתקופה בה נדרשנו להן לשם הישרדות רגשית – ואנחנו ממשיכות להשתמש בהן כעת, ועוד ועוד), מכוח מניע לאידאה. להיות פעילה חברתית זו זכות גדול, ושליחות גדולה. נפלה בידינו הזכות לעשות שינוי. לא תמיד אנו פועלות כך – בהרבה מדי מקרים אנו פועלות על מנת להדוף "סכנה" שריחפה על ראשינו בעבר במקום לדחוף למציאות נשאפת חדשה ואחרת. הנפילה לבור האידיאות הוא הכישלון הבסיסי והמהותי של הרבה מהיוזמות החברתיות הנפלאות שראיתי בחיי. שם הן נגמרו.
    המלצתי: להגדיר בכל מאבק ובכל התמודדות את המציאות הנשאפת, ולוותר (כן, זה קשה ודורש משמעת עצמית ולעיתים הרגשה פנימית איומה בהתחלה, עד שמתרגלים לדפוס החשיבה החדש) על כל מה שאינו רלוונטי או שאינו מוביל אותנו למטרה הנשאפת. זוהי המלצה שקצת מסוכן לתת בסביבה שהאידיאולוגיה בה היא לב העניין, אולם אני מסתכנת בכל זאת. למה? כי כדאי לנו לזכור בכל רגע נתון שמטרתינו היא להשתמש באידיאולוגייה ככלי יוצר מציאות, ולא ככלי שחוסם אותה מלהשתנות.
    .
  2. מנהיגות: יש ביטוי של שמעון פרס, שצוטט בידי רובין שארמה (Of all people), לגבי מנהיגות: "מנהיגות היא לחיות עבור משהו מעבר לעצמך". תזכרו שההחלטה (המודעת או האינטואיטיבית) להשמיע קול חברתיח ולצאת לפעילות, היא אקט מנהיגותי. היא כוללת חזון (מתי בפעם האחרונה בדקתם ועדכנתם אותו? באיזו מציאות תרצו לחיות בעוד 10 שנים?), השראה וכוח מניע, על פי מודל של מקס לנדסברג לשלושה מימדים של מנהיגות. לומר לכן להתחבר למנהיגה שבכן – זו אינה קלישאה, אלא מציאות המקדמת רעיונות ומסייעת ליישם אותם.המלצה: תעבדו על התודעה המנהיגותית שלכן, מדדיה של המנהיגות, כישורי וטכניקות ניהול שיסייעו לכן להיות מנהיגות טובות יותר.
    .

    כל הזכויות שמורות למקס לנדסברג

  3. ה- Show: כן, אני יודעת שחשוב לכן "להיראות אמיתית" ולחלקכן יש אף העדפות אופנתיות ואישיות שאינן במיינסטרים ו/או שכופרות בו בכל דרך, ואני בהחלט מסכימה עם חלק מהערכים הללו, אולם הדרך לגהינום (היינו – למציאות המתרחקת והולכת משאיפת לבכן) רצופה בכוונות טובות. כדי להיות פעילה חברתית טובה צריך לדעת לתת Show. אין ברירה, אין דרך אחרת. נכון הוא שכללי המשחק לא נקבעו על ידינו, אבל זכרו שהדרך לשנות אותם איננה באמצעות יציאה מהמשחק לחלוטין.
    המלצתי: לכו לקחת (כל אחת על פי חולשותיה וחוזקותיה) שעורים בהופעה טלויזיונית, דיבור פומבי, כתיבה פובליציסטית, סטיילינג שמשרת את המטרה ועוד.
    .
  4. האינטרנט: כמה מכן שמעו ו/או אמרו את המשפט (או דומיו): "זה כל כך נמוך שאני לא כותבת שם"? כמה מכן לא מגיבות למאמרים שאתן מסכימות אתם כי "הכותב/ת אמר/ה הכל ואין לי מה להוסיף", ולא מגיבות לחומר מקומם כי "אני לא יורדת לרמה הזו"? כמה מכן עשו שלושה תארים בחמש שנים אבל עדיין מכריזות ש"אני לא מבינה באינטרנט" ו"אני לא אוהבת את המדיה הזאת"? זירת התקשורת החתרנית, האפקטיבית, התוססת והמשפיעה ביותאר היום נמצאת באינטרנט. בפועל, רוב הפעילים והפעילות החברתיים מהחוגים הפמיניסטיים, שמאל וצדק חברתי, משאירים את הזירות הללו לקבוצת קולות אחרת.
    המלצה: תזכירו לעצמכן שאם אתן לא שם – המאבק שלכן לא קיים. אחר כך תעשו מה שצריך, ולא את מה שבא לכן.

    .
    .

  5. תקשורת, בכלל: סיפר לי פעם נציב הקבילות של הרשות השנייה, שכשהוא צופה בערב בפרסומת סקסיסטית או ראיון מפלה, הוא חוזה שבבוקר תגענה מאות פניות מחאה אל שולחנו. הוא מגיע למשרד ו… אין אף פניה. אז זכרו: ככה לא עושים מלחמה. האליטיזם המתבדל (כי "אנחנו יותר טובות מהם") של מאבקים חברתיים הוא בעוכרינו, לא פחות מהפריבילגיה (שאין לנו – ואנחנו לוקחים לעצמינו בכל זאת) להתייאש, וגרוע מכך – להתעצל.
    המלצתי: להגיב על כל דבר, להתקשר לתכניות רדיו, טלויזיה, לשלוח מכתבים (היום אפילו לא צריך בול – הכל במייל) ולהגיב, להגיב, להגיב. תמיד בשמכן האמיתי, אגב. אין ערך לתגובה בעילום שם.
    .
  6. קיט של אלו שאכפת להן: תסתובבו תמיד עם טלפון חכם עם מצלמה ואמצעי הקלטה. אקטיביזם חברתי הוא עניין של 24/7. אתן לא יודעות מתי תיפול לידכן ההזדמנות ותתקלנה בתמונה או בקול שיסייעו לכן לשנות לטובה את העולם…. וכשההזדמנות מגיעה – מומלץ להעיז ולמצות אותה.

בהצלחה!

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה חברה, פמיניזם. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על ארגז הכלים לפעיל/ה החברתי/ת

  1. ליאן הגיב:

    מפנימה, ומעבירה הלאה
    תודה

    אהבתי

  2. ז'אן-קלוד הגיב:

    תהייה זניחה:מדוע שמאל? ולא "שמאל/ימין"?
    מעבר לכך, עצות נבונות.

    אהבתי

  3. עכשיו אני יודע מה את עושה….
    יפה מאד. הלוואי וידעתי להפנים. אגב זה רק לפמיניסטיות או שגם פוסט שובינסטים ציוניים מותר להם להשתמש בכלים הללו?

    אהבתי

  4. למדתי, החכמתי, אנסה ליישם. צריך ללמוד , לתרגל ולהתאמן על הדברים. הם לא תמיד מגיעים לגמרי באופן טבעי!
    תודה

    אהבתי

  5. חנה יקירתי, אני מסכים עם כל מילה.
    אוסיף כמה המלצות על בסיס הרקע המקצועי שלי בתחום.
    אכתוב בלשון זכר, אך אני כמובן מתייחס לנשים, גברים וכל שאר המגדרים.
    1.      למדו ממאבקים שהצליחו לדעתכם (יחסית, הכל יחסי) תעזבו את המאבקים שנכשלו, מהם רק מקבלים דיכאון.
    2.      יש להתמקצע בעצמכם ולהשתמש באנשי מקצוע (גם וגם): עבודה עם התקשורת, ביצוע משא ומתן, גיוס משאבים, יצירת שותפויות, עבודה עם מתנדבים וכן הלאה. עמותת שתי"ל היא כר נרחב להדרכה בתחום (אם אתם מוכנים לעבוד עם "סכין בגב האומה").
    3.      שמרו את החזון וטפחו אותו (זהו המצפן ומקור האנרגיה) אך קיבעו מטרות ויעדים ראליים ממוקדים עם מדדים להצלחה. זה תהליך שעלול להרפות ידיים אבל מאפשר הישרדות.
    4.      מאבק חברתי הינו פוליטי, הגדרה שאני אוהב הינה "אומנות האפשר": יצירת פשרות, דירוג סדרי עדיפויות, השתלבות במאבקים אחרים וכן הלאה, יאפשרו למאבק להיות "פחות צודק" אבל "יותר מוצלח".
    5.      אל תתפתו להשתמש בפחד וכעס, אלה "להבות גדולות" המתכלות מהר. זהו צרכים אמיתיים וענו עליהם, צרו אפשרות לצמיחה, כך מאבק יכול לשרוד לאורך זמן.
    6.      מאבק חברתי הוא הפעילים, לכן "עשו כיף". אני יודע שזה נשמע נורא אבל אנשים יתמידו אם הם ייהנו להגיע לפעילות, לא מספיק "הצדק של המאבק".
    בהצלחה בדרכם/ן אל חברה טובה יותר.
    ליאור מנצ'ר

    אהבתי

  6. ראשית תודה לכולכם/ן על התגובות.

    זאן-קלוד, עדי ואיתמר – שימו לב לשהותי המוצהרת בקוביית "על הכותב/ת. ברור לי שגם אנשי ימין יכולים לצאת נשכרים מעצותיי הטובות, ואני בהחלט מפרגנת – שכן אם ינקטו בדרכים אלו, יתכן וימתנו את דרכיהם ויפתחו פתח לדיאלוג. רק שהדרייב לכתיבה הוא אנשי ונשות המחנה שלי, מטבע הדברים.

    ליאור – עיצותיך נפלאות בעיני. אני בהחלט חושבת בהמשך השתלשלות התגובות ללקט כמה להעשרת ארגז הכלים 🙂

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s