ראש בראש: העיקר לא לשלם מזונות

מענה למאמרו של גיא רוה – נשים מקדמות אי שוויון?!

המאבק נגד ביטול מה שנקרא בטעות (או בזדון והטעייה) "חוק חזקת הגיל הרך, נמשך כבר מס' שנים. הצטרפתי אליו מראשיתו מאחר וראיתי בברור את התהליכים החברתיים ואת המגמה האלימה שבאה (שוב) להיל נשים מוחלשות מזכויות היסוד שלהם.

ואכן, המאבק הגברי ל"שוויון הורי" הצדיק את הניחוח שעלה ממנו כבר בשלביו הראשונים: אלימות מילולית קשה ברשת, איומים על פעילות פמיניסטיות, והגדילו לעשות פעילים שהקימו על שמינו אתר פורנו, בתוך אתר "הקול הגברי" של אדם בשם גיל רונן, שכל תמונה בו היתה קישור לאחד ממאמרינו. בועדה לקידום מעמד האשה בראשות ח"כ ענבל גבריאלי, ביום 7 בנובמבר 2005, הגיבה ע"ל כל יו"ר הועדה:

היו"ר ענבל גבריאלי:

יש לכם אתר אינטרנט?

גיל רונן:

כן.

היו"ר ענבל גבריאלי:

הדפים המצולמים האלה הם מאתר האינטרנט הזה?

גיל רונן:

לא. יכול להיות שמישהו ציטט אותנו או שאב השראה.

היו"ר ענבל גבריאלי:

אבל אם היו מצטטים אותי ושמים למעלה תמונה של גבר מתערטל הייתי בוודאי מוחה.

אותו פעיל פרסם לאחר זמן הודעה בפורום הורות שווה בוואלה, הקורא לגברים לתת לו את כתובתיהן של הפמיניסטיות, תוך פירוט שמותינו, על מנת שיוכלו לבוא עימנו חשבון. כשפניתי להורות שווה למחיקת ההודעה המאוד לא חוקית הזו, נתקלתי בהיתממות וסירוב, שתורצה שנתיים מאוחר יותר כ"מחוייבות גבוהה לסולידאריות גברית". למעשה, עם הזמן החל דיאלוג ראשוני עם חלק מלוחמי זכויות האב הללו, כלומר עם מיעוטם שהגיעו למאבק מתוך מצוקה הורית קשה ומאבק אמת על זכותם האבהית.

מה שהפיל שוב ושוב את הסיכוי לשת"פ כזה הוא החיבור הבלתי נתיק, מבחירה, של אותם לוחמי אמת, בעיקרון הסולידאריות הגברית האלימה במקום בעיקרון הצדק, השוויון והאמת. חלק מאסטרטגיית מועדון הגברים הזו באה לידי ביטוי במדיניות ה"זה לא אני (שיושב בהנהלת – למשל – הורות שווה ומנהל בלוג תחת אתר הורות שווה, במקרה של גיא רוה, אותו שאלתי על אחריותו כחבר הנהלה לביטויי הסתה ושטנה שעלו בעבר בפורומים שלהם): זה הם – תפני אליהם, אני לא שייך לזה. התשובה מצביעה על דפוס עקבי – דומה במקצת לתיאוריית "העשבים השוטים" בה כל הקהילה מעודדת את העבריין, אותו היא תגדיר כמי שנמצא מחוץ למחנה לכשתידרש לתת על מעשיו את הדין. מדיניות הטפלון מאפשרת מאבק אלים במראית עין נאורה ושוויונית. פטנט שכדאי לזכור.

חשוב לי לציין, שאט אט החלו גם ליצור איתנו קשר נשותיהן לשעבר של חלק מאותם פעילי זכויות האבהות. מסתבר שבהרבה מקרים מדובר בנשים שספגו אלימות לסוגיה, או שמפרנסות לבד את הילדים  כי גרושיהם משתמטי מזונות, האבות משתמטי הסדרי ראייה והן עצמן סובלות ממסכת של התנכלות מתמשכת מאז הגרושין.

אם להתבסס על מה שקורה בישראל, הרי שיש כאן מספר עצום של משתמטי מזונות, 24,000 מנשותיהם מקבלות השלמת הכנסה מהביטוח הלאומי. בהערכה שנעשתה בתקופת מאבק החד הוריות ב- 2003, הוערך המספר הכולל של משתמטי המזונות בכ- 90,000. הפסיכולוג חיים עמית, מחבר הספר "ההורים כבני אדם", אומר: "מעורבות האם בגידול הילדים עדיין עומדת על 70% – 80%, גם במשפחות שבהן מנהלים שני ההורים קריירות. האימהות עובדות למעשה במשרה כפולה, כפי שקבעה הסוציולוגית המפורסמת ארלי ראסל הוצ'סצילד (Arli Hochschild, 1987), פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת ברקלי: משרה אחת בעבודה, ומשרה אחרת בבית. האבות יכולים עדיין לבחור האם ברצונם להיות שותפים בגידול הילדים ובאיזו מידה".

וארגוני הגברים? מסרבים לדבר על מעורבות הורית לפני הגרושין, ממקדים את חיצי השנאה באשה העומדת לכאורה בינם לבין ילדיהם וב"פמיניסטיות", ומדברים הרבה, אולי הרבה מדי, על מזונות.

אז למה בכל זאת הסכמתי לתת לגיא רוה במה?

כי מי שנכנסים היום לתמונה, כדאי שיראו את כולה. כולל אוסף האמירות הדמגוגיות וסיסמאות השוויון שמייצרים הטעייה גדולה של מקבלי ההחלטות.

אז הנה האמת והבדיה, כתשובה לגיא רוה:

הפמיניזם ה”נאור”, שמטרתו המוצהרת היא קידום נשים, פועל לרעתן ולרעת החברה כולה כאשר הנישואים מתפרקים וההורים מתגרשים. (ג.ר.)

עיקר המאבק התנהל כמובן לא מול טיעונים וניתוחים סוציולוגיים-מגדריים אלא בדה-לגיטימציה לפמיניזם ולפמיניסטיות, כמייצגות פוריטאניות אנטי גברית לכאורה, הפוגעת בשוויון. מצג השווא הזה משותף לכל הפועלים בעד ביטול חוק חזקת הגיל הרך.

חוק “חזקת גיל הרך”, הינו חוק שנחקק בשנת 1962, ומשמעותו היא שהחזקה (משמורת) על הילדים עד גיל 6 (וגם לאחר מכן, עקב ההמשכיות) ניתנת אוטומטית לאם. (ג.ר.)

למעשה אין דבר כזה "חוק חזקת הגיל הרך". מה שקיים הוא סעיף בחוק החזקה המשפטית והאפוטרופסות, הקובע כי "בהיעדר הסכמה בין ההורים – ילד עד גיל 6 ישאר בחזקת אימו". הכוונה היא לגירושין בקונפליקט גבוה, המהווים אחוזים בודדים (גם אם קולניים) מכלל הגירושין. במצב זה, הסבירות הגבוהה היא לאלימות, בדר"כ מצד האב, והחוק מבסס לכן את עמדתו על הגנה דמוקרטית על החלש (במקרה זה החלשה וילדיה/ילדיהם). הפסיקות אינן אוטומטיות כי אם מתקבלות לאחר שמוצו כל ערוצי ההידברות שיכול בית המשפט לדרוש מהמתגרשים, מתוך ראיית טובת הילד.

 לפני כ 5 שנים הוקמה ועדת שניט (בראשותו של פרופ’ דן שניט) לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין. הוועדה ממליצה במסקנותיה לבטל את חוק “חזקת הגיל הרך”(ג.ר.).

מסקנותיה של הועדה נרשמו במאמר פרי עטו של דן שניט, כבר ב- 1994. פנייתינו למשרד המשפטים לבטל את מינויו לראשות הועדה בשל עמדה מוקדמת ונחרצת המונעת בדיקת אמת, לא נענתה אפילו. הועדה נהגה באגרסיה מפתיעה כלפי ארגוני הנשים ונציגות המאבק. פגישת הועדה בה נקראנו לעדות התנהלה ברוח תזזית מצידו של היו"ר, דן שניט, שלא איפשר לאף דוברת להשלים משפט ללא הערותיו. להלן עדות משותפת שלי, של ד"ר אורלי בנימין ושל ד"ר אסתר הרצוג, שהקראתי בפני הועדה.

במדינות המערב כבר מזמן ביטלו את חוק “חזקת גיל הרך” המיושן. בכולן מקדמים את טובת הילד כך שיזכה לשני הורים פעילים בחייו החולקים את האחריות ההורית לגביו וזאת בהתאם למחקרים פסיכולוגיים עדכניים (ג.ר.).

מדינות שעברו ל"חוק המטפל העיקרי", היינו – מי שטיפל/ה יותר בילדים לפני הגרושין, יהפןוך/תהפוך לבעל/ת החזקה המשפטית, מצאו שלאחר שהעבירו את ההורים והילדים תהליך משפטיזציה, עירבו את כל המערכות הקהילתיות בחיי הילדים, הכניסו לבתי הילדים פסיכולוגים ועו"סים, ערכו תצפיות וחקירות – בכ- 90% מהמשפחות נמסרה המשמורת לאם. ככל שאין לאף אחת מאיתנו כוונה למנוע או לעכב אבהות שוויונית, חשוב להבין מהנתון הנ'ל שהמצב החברתי הקיים לא רק שלא ניתן לתקנו באמצעות החקיקה, אלא שהחקיקה אף מכרסמת ביכולת הכלכלית של ההורים ובעתודות הכלכליות המאפשרות להם להקנות חינוך הולם (בעיקר האם – שהכנסתה הצפויה נמוכה בכ- 30% משל הגבר), בריאו, מדור וכיו"ב. וזאת עוד לפני שבחנו אפשרויות של השפעה טראומטית על הילדים ומתחים המסלימים מאבקים בין ההורים.

אחת המטרות העיקריות של ארגוני הנשים בהשארת הגדרות הוריות מפלות בין אם לאב, כך שהגדרתה ההורית של האם תמיד תהיה עדיפה (“משמורן יחיד”, “הורה עיקרי” או “בית עיקרי”) היא שאחרת ייווצר קושי משמעותי בכל הקשור להטבות הסוציאליות הניתנות כיום למשפחות חד-הוריות. בהעדר סימון משפטי של הורה שהוא המטפל העיקרי בילד, לא ברור כיצד יזוהו המשפחות החד-הוריות (שאינן באמת חד הוריות, שהרי לילד שני הורים מוכרים וידועים) והעומדות בראשן וכיצד תובטח רשת הביטחון הסוציאלי המגיעה להן (ג.ר.).

זהו מסוג המשפטים המוציא את המרצע מן השק: העיקר לא לשלם מזונות ומי יהיה זה שיגבה את הטבות הביטוח הלאומי המגיעות לילדים.  כל מה שמתואר במשפט המורכב הנ'ל, אינו משקף כמובן את מטרות ארגוני הנשים. השלב הבא והמוצהר במאבק הגברים, רקגע אחרי הכרזת משמורת משותפת, על פי הצהרתם שלהם – היא לתבוע ביטול מזונות שכן הילדים חיים "חצי חצי".  זה המקום למס' הבהרות למושגים רווחים בנושא:

משמורת משותפת: מינוח עממי לחצי-חצי, למרות שלמעשה כל הורים גרושים מחזיקים במשמורת משותפת (שהיא האחריות המשפטית לילדים, הנוגעת לאישור משותף לנושאי ליבה כגון חינוך, טיפולים רפואיים וכו'). מה שאינו חצי חצי הוא ה"חזקה" – באיזה בית הילד/ה ישנ/ה יותר.  באשר להטבות שונות, מאחר ואילו שייכות לילדים ולא להורים, הרי שמי שדורשים "משמורת משותפת" – ראוי שידעו שכזו, חייבת להיות מבוססת על יחסי שיתוף עמוקים ונטולי מאבקי אגו קשים, כך שאין שאלת חלוקה שכן ענייני ניהול הכספים הנוגעים לילדים משותפים אף הם (בהזדמנות זו ראוי לשאול מדוע חושב גיא רוה שהתפיסה שהקשר בין ההורים צריך להיות טוב, היא תפיסה שגויה. על איזו תיאוריה או פרקטיקה הוא מבסס את דבריו?). מאחר ולרוב הנאבקים בנשותיהם באמצעות ה"טיקט" של שוויון הורי אין כוונה כנראה לוותר על המאבק הטוסטסטרוני באם ילדיהם, הראי ששום בית משפט שפוי לא יניח בידם את החזקה ממילא. התוצאה המתבקשת היא ילדים החיים עם אמא ענייה יותר, מותשת יותר וקשר מאוד לא מספק עם האב.

הסיכוי כי ביטול “חזקת גיל הרך” יוביל לחלוקת תפקידים שוויונית במשפחה, בכל משפחה, באופן מיידי, הוא קלוש בעיני (ג.ר.)

ולא נותר לי אלא לומר אמן.

לשיטת המצדדים בביטול הסעיף, כאילו עצם ביטולו מראה נאורות ושוויון:  ספרו את זה לנשים שבהיעדר יכולת כלכלית שווה לסעד משפטי, תוותרנה על כל מה שיש להן למען היקר להן, למשל, והרבה יותר (כמותית ואיכותית) משזה קורה היום.

כל פניותינו בעבר לגברים לשתף פעולה בתהליכים הסברתיים, חינוך לאבהות שווה, שיח הסברתי להורים בכלל ואבות בפרט, מאבק לשוק תעסוקה ידידותי למשפחה כולה ועוד – נדחו על הסף ובאלימות (מכבושה ועד מילולית בוטה). קל להסיק משם שאין במאבק הזה, בכללותו, כוונה אמיתית לשוויון (מבלי לפגוע כמובן באלו שכוונתם אמיתית ונתקלה בחומה נשית בצורה – מה שקורה סטטיסטית במיעוט המקרים – אבל קורה פה ושם).

ולסיפא, סיפר לי בשבוע שעבר איש תקשורת ידוע המצוי בתהלי גרושית מאשתו ואם ילדיו:  הכסף שאני נותן משמש למספרה שלה וללק בציפורניים….כאם המגדלת רק שני ילדים, אני שואלת אותם ואתכם: האמנם?

כפי שאמר אחד הפעילים הבולטים בראיו למקומון לפני כחמש שנים: 'אני יודע שאם הילד יהיה חצי אצלי, העיקר זה לא לשלם לה מזונות".

פוסט זה פורסם בקטגוריה חוק, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

15 תגובות על ראש בראש: העיקר לא לשלם מזונות

  1. גיא רוה הגיב:

    חנה שלום רב,

    הניסיון לחבר או לקשר אותי לאותו גיל רונן שהזכרת הוא מעשה הלא הוגן ולא הגון, כפי שהסברתי לך בתכתבות האישית שהייתה לנו.

    אני לא חושב שיש דבר אחד משותף לנושאים אותם אני מקדם (חלוקת האחריות ההורית המשותפת) לבין הנושאים אותם מקדם אותו גיל רונן, איתו מעולם לא נפגשתי.

    כמו כן, לטעמי, זאת דמגוגיה זולה לנסות ולהפוך את נושא הגדרות ההורים והטיפול בילד ל: "העיקר לא לשלם מזונות". אני מביו שזה משרת אותך, אך לא בטוח שזאת תשובה לכל דיון בנושא. כן, נושא המזונות כיום הוא בעייתי, יש לפתור אותו, אך הקשר בינו לבין מאמרי הוא קלוש ביותר.

    לסיום, אני מודה לך שהסכמת לתת במה למאמר שלי וברשותך אני מעוניין להקדיש לך שיר (והפואנטה היא הכאב שלך מהעבר, שלי כמובן, בניגוד אולי למה שניסית להציג, אין כל קשר אליו):

    http://www.youtube.com/watch?v=c3bYc2tyego

    תבחרי את הביצוע של לידר ונינט, הוא מדהים.

    אהבתי

    • גיא, אחד המאפיינים החוזרים על עצמם במאבק האבות הוא ההשתמטות הסדרתית מאחריות קולקטיבית למעשיהם של הקולגות שלכם ולמעשי הארגון (יהיה אשר יהיה) אליו אתם שייכים. אתה חבר בהנהלת הורות שווה, היינו אחראי למעשיו של אחרון האבות כל עוד נעשו בשם הארגון. ההשתמטות מהאחריות הזו לא מחמיאה לכם ולא משכנעת בכוונות הטובות והשוויוניות בהן אתם מנסים לשכנע את הציבור.

      הסכמתי לתת במה משתי סיבות:
      1. הדיון הזה חשוב
      2. יש לי עדיין תקווה שתפעלו מתוך אחריות הדדית ושאיפה אמיתית לשינוי, ולא מתוך אגרסיה כלפי נשים, ואני מוכנה לתת לשביב התקווה הזה הרבה מאוד צ'אנסים (ואנא אל תאמר לי – זה לא אני, זה הם).

      אהבתי

      • גיא רוה הגיב:

        עם המשפט הזה אני יכול לחיות: "היינו אחראי למעשיו של אחרון האבות כל עוד נעשו בשם הארגון"  אני לא בטוח שאת, עקב כעסך מארועים שהיו לפני מספר שנים, ארועים שאין לי שום קשר אליהם כפי שהסברתי לך מספר פעמים בתכתובות האישית שלנו (ובכל זאת בחרת לנסות לחבר אותי לנושא), מוכנה לקבלו באמת……

        אותו אדם שהזכרת לא שייך ולא חבר בהורות=שווה. גם אנשים שחברים בהורות=שווה, כל עוד הם פועלים על דעת עצמם או כותבים דברים על דעת עצמם (כפי שתראי בתגובה למאמר שלי והיצור הזה לצערי רשום כחבר הורות=שווה) ואינם פועלים על סמך החלטת הנהלת הורות=שווה, אין לי או להנהלה הורות=שווה, כל אחריות למעשיהם אלו.

        ואם תצליחי לשים את הכעסים בצד, אני מאוד אשמח אם יהיה מקום לקדם דברים יחדיו.

        אהבתי

  2. פינגבאק: 23.6.2010 « מה אני קוראת

  3. גיא רוה הגיב:

    חנה, דבר נוסף שצרם לי במאמר שלך, מעבר לכך שראש בראש כפי שבחרת להגדיר את המאמרים בעוד אני שולח לך מאמר ואת כבעלת האתר מגיבה לגביו קטע קטע ולא בטוח כזה זה ראוי, הוא ציטוט דברים חלקיים ומהם הסקת מסקנות:

    יש הבדל עצום בין זה שאת כותבת: " ולא נותר לי אלא לומר אמן" לגבי

    הסיכוי כי ביטול “חזקת גיל הרך” יוביל לחלוקת תפקידים שוויונית במשפחה, בכל משפחה, באופן מיידי, הוא קלוש בעיני (ג.ר.)

    בעוד המלל שלי היה "קצת" שונה הסביר את חשיבות הנושא לעתיד החברה:

    "הסיכוי כי ביטול “חזקת גיל הרך” יוביל לחלוקת תפקידים שוויונית במשפחה, בכל משפחה, באופן מיידי, הוא קלוש בעיני אך זהו תהליך חברתי שיש לעודדו ולאפשר לו להתפתח"… "על מנת שיהיה סיכוי לתהליך שיוביל לחלוקת תפקידים שוויונית במשפחה, יש להוריד בשלב ראשון את החסמים, דהינו לבטל את חזקת גיל הרך ולא לקבוע בחוק כל חזקה אחרת הקובעת מעמדות הוריים שונים לאב ולאם הגרושים".

     וכאמור, תקוותי היא שבעקבות המאמרים יהיה דו שיח הוגן ופורה, שיביא לקידום פתרון לבעיה חברתית זו.

    אהבתי

    • גיא, חוק חזקת הגיל הרך, המופעל בערך ב- 3% מהמקרים, איננו חסם. הוא חסם לעניין אחר – רוב הנאבקים שפגשתי עד כה, היו כאלו שהחוק היה החסם העיקרי בדרכם להשתמטות מחובתם הכלכלית לילדיהם. חלקם הודו בכך בעצמם, חלקם – למדנו זאת מנשותיהם. החסם של הורות שוויונית נמצא בדברים שאינם קשורים לחקיקה, ושלוקח זמן עד שיקרו. רובם – בשוק התעסוקה, שיש לו השפעה מכרעת על עיצוב התנהגות הורית מגדרית. אבל לא ראיתי את הארגונים הללו מתאמצים היכן שבאמת מזיעים, אלא רק במרחבי מלחמות האגו וההימנעות ממזונות. ואני שואלת: מדוע? אני משוכנעת שאתה באמת רוצה להיות אב מעורב, אבל הזכות הזו נקנית בסולידריות אנושית ושיקום היחדים עם ההורה השניה – לא במה שהוא איזוטרי לקידום השוויון וחשיבותו הוא בהגנה על מי שמוכרעות ע"י אי שוויון.

      אהבתי

  4. ראם ש. הגיב:

    וואו, אני לא הורה, אבל אני כן קורא. כמביט אובייקטיבי מהצד זה נראה כמו נוקאאוט מוחלט. למרות שחנה היא העורכת, למרות שהיא הגיבה לכתבה השניה ולה היה את כל האפשרות לבהר את עמדותיה ביחס לאופוזיציה היא עשתה עבודה מתלהמת וכזו שדאגה בעיקר לנפנף בכל המנטרות העבשות הרגילות. מצחיק איך שכל צד מגייס לטובתו את הסטטיסטיקה היבשה כשזה מתאים לו, אך כשלא – שיתהפך העולם – "אי אפשר ללכת רק על מספרים יבשים", "זה לא הוגן", "לא מוסרי" וכו' וכו'. על המשקל הזה של נשים מרוויחות שלושים אחוז פחות מגברים, אפשר לציין שערבים מעורבים ביותר תאונות דרכים מיהודים פי כמה, אז מה את אומרת, אולי נחוקק חוקים קשים יותר כלפיהם? (כאן אני מצפה ממך לתגובה צינית שתזכיר את המקרה הנוראי שקרה במזרח ירושלים לאחרונה).
    תקפת בצורה אישית במקום להגן על הטענות שהועלו. ואפילו לא תקפת את המחבר של המאמר השני, אלא מישהו אחר שכל קשר ביניהם נראה רופף. הדיון הזה נראה בדיוק כמו אחד שנעשה בין מישהו שהנושא קרוב לליבו, למישהי שהנושא נתפס בעיניה כ"קרב" נוסף ב"מלחמה" שבה היא לוקחת חלק. ושכל הילדים ילכו לחפש את עצמם. במילא כמעט חצי מהם נולדים בנים סטרייטים.

    אהבתי

    • "וואו" לא הפך עד כה אף תגובה לנוקאאוט. ראשית אני מוקסמת כתמיד מהיכולת להתלהם ולייצר דמגוגייה (בטוקבקים מדובר בתגובה תוקפנית וכאילו-ידענית על משהו שאין למגיב מושג ירוק לגבי שורשיו ומהותו), תוך שאתה מייחס התלהמות למאמר עצמו.
      אני מציעה שתגגל קצת ותלמד את שורשי הנושא.
      הפרשי ההכנסה בין נשים וגברים אכן מייצרים פער ביכולת לרכוש סעד משפטי איכותי, ולהזכירך – האמת החברתית נמצאת בעיקר בסטטיסטיקה, ככל שסיפור טראגי של גבר זה או אחר אכן נוגע לליבינו. אלו אינם משקפים את המציאות הרחבה. אני לא מתייחסת כמובן למטאפורות שהבאת, שכן דעתי על הקבלות כאלו ידועה.
      מאחר והמאמר של גיא נגע לאמיתות כלליות באשר לשוויון הורי ולקביעות נחרצות שהפמיניסטיות אשמות בהכל, הרי שאני יכולה להניח שלכך התכוונת ב"התקפות אישיות". זוהי נקודת העיוורון הגדולה של טקסטים כאלו, בהם משוכנע הכותב שהאשמת הפמיניסטיות בצרה שקוראים לה
      "גרושתי", היא מתכון לכתיבה הוגנת והגונה.
      למעט ההבטים הקשורים לשוויון הורי, הגבתי כמובן בתגובה מעודדת ותומכת.
      חשוב לציין שרוב הילדים שהולכים לחפש את עצמם, הולכם לחפש בעצם את אבא שלהם שנלחם באמא כאילו היא אוייב העם ואינו משלם את חלקו בגידולם. זו התופעה הרווחת, לצערי.
      הייתי שמחה להעביר סדנאות חינוך להורות לגברים, אבל לרוב (ואני פוגשת לא מעט בעבודתי המקצועית) זה מגיע מהר מאוד ל"אני משלם ל… הזאת מזונות".

      לא הבנתי את הערתך האחרונה, המיותרת.

      אהבתי

      • ישראל הגיב:

        חנה שלום,
        מהמקרה האישי שלי:
        אני בהליכים: דרשתי חלוקה שוויונית של הזמן עם הילדים- ואשתי הסכימה כל עוד המשמורת נשארת שלה…
        (וכאן נשאלת שאלה שאם לא היתה כואבת לי אישית- הייתי קורא לה פילוסופית: מה המשמעות של הגדרת משמורת הורה משמורן אם הילדים יהיו חצי מהזמן אצל האב).
        כפועל יוצא- מן הסתם גם ההוצאות יתחלקו באופן שוויוני (גם אני אצטרך לקנות מיטות, שולחנות בי"ס, בגדים, מעילים, צעצועים, מחשבים, מזון וכו')
        עם זאת אשתי דורשת מזונות בגובה ההפרש בין המשכורות שלנו בתוספת חצי מעלויות החינוך,
        (במקום, נניח- חצי ההפרש אם היא חושבת שמגיע לה, או אולי אפילו (חו"ח) מספיק לכיסוי מחצית הוצאות הילדים), ועוד עלויות מדור וח"י שקלים, ול"ו צדיקים, ותרי"ג מצוות…

        עבורי (ואני מניח שגם עבור שכמותי- אם כי איני מדבר עבורם)הסיבה והתכלית היא טובת הילדים שזקוקים גם לי כדי שאמשיך לגדל, לחנך, ולאהוב אותם. הכסף הוא לא המטרה,כפי שאת ו"לוחמות" אחרות מציגות, אלא האמצעי בעזרתו אוכל להמשיך לגדל את ילדיי ולהיות מעורב בחייהם, תוך שאני מספק להם סביבת גידול הולמת.

        הנסיון לעשות לי ולדומיי דה-לגיטימציה ע"י היפוך בין הסיבה (הילדים) למסובב (הכסף), הינו נואל וחוטא לאמת.
         ייתכן שישנם גברים עבורם יש היפוך שכזה, אבל מהיכרותי עם מס' אבות במעמדי, טרם פגשתי אחד.

        אודה לך אם תתייחסי לתוכן דבריי ולדברי שאר המגיבים בצורה עניינית וללא התנשאות.

        אהבתי

  5. שמוליק ב. הגיב:

    הנשים החלשות והגברים האלימים.
    האם זהו מקום מפלטם של מי שנוהגים גם כיום בענישה קולקטיבית?
    טרחה רבה טרחת לתאר אלימות גברית שיותר מהכל משרתת את המאבק הנשי.
    ככה הפכה אלימות גברית שולית לעלה התאנה והדגל של המאבק הנשי לזכויות יתר.
    כמובן שאני מתנגד לאלימות מכל סוג שהוא, אלימות פיסית ואלימות מילולית. אני חושב שלא אגלה סוד נורא אם אציין שנשים דוקא מצטיינות כמו גברים אם לא למעלה מכך באלימותן המילולית. לחלק מהקוראים יהיה זה סוד גלוי שכל המחקרים מציינים שנשים אלימות כלפי ילדיהן עולה לאין ערוך מהאלימות הגברית כלפי הילדים. חלק ממנתחי התופעה המוזרה קושרים זאת להיות האם ההורה העיקרי המטפל בילד, והנה עוד סיבה טובה ל"למה משמורת משותפת היא לטובת הילד".
    האם ענישה קולקטיבית של הגברים וילדיהם בשם החלש כביכול היא המטרה?
    האם הנצחה של זכויות יתר שמטרתן המשתמעת היא פגיעה בילדים זו המטרה?
    מדוע לא להפריד בין הגברים האלימים לאלה שאינם? מדוע להשתיק את האלימות הנשית?
    היום כל פסיכולוג מתחיל לומד שבקרב בני זוג יש מערכת יחסים שבה בדרך כלל יש את הצד "החלש" והצד "החזק". ההצגה של הנשים כצד שהינו באופן קבוע "החלש" חוטאת למציאות שטוענת לחלוקה של 50%. הדבר הנכון היחיד שניתן להגיד על חולשה נשית זו היא שחולשה זו היוותה ועדיין מהווה כלי ועלה תאנה בידי נשים למען הישגים כלכליים שבאים על חשבון טובת הילד.
    האם מדובר במאבק על כסף והרצון להפוך את העולם הגברי לכספומט מהלך על שנים זו המטרה? שהרי שני צדדים למטבע, הצד הדורש מזונות בשם חוק שאותו אצטט בהמשך, והצד שבמדינת ישראל הוא היחיד שמשלם ונאנק תחת המשא הכבד.
    לא סתם את עושה שימוש בעלה התאנה הנוסף "מזונות" ובשמו מעתירה תילי תילים של ביקורת על ביטול חזקת הגיל הרך.
    ומדוע לרמות במספרים ולעוור עיני צדיקים?
    הרי קיים חוק ביטוח לאומי המשלים את המזונות על פי קריטריונים שקבעה המדינה לכל אם שאינה מקבלת מזונותיה מהגבר החמקן.
    ולהלן ציטוט מסקר שנתי שעורך הביטוח הלאומי:
    עם זאת, להחמרות בתנאי הזכאות לדמי מזונות, שנחקקו במסגרת חוק ההסדרים 2003 , היו השפעות חזקות
    יותר- הם הביאו לירידה מתמשכת במספר הנשים הזכאיות לדמי מזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי:כ-
    8% ב 2003- , כ 4%- בממוצע בשנים 2004-2008 ןכ 3%- ב 2009- , לעומת שנים קודמות, שבהן מספרן הלך
    וגדל. בסוף שנת 2009 מספר הנשים שקיבלו דמי מזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי היה 20,139 . לולא
    ההחמרות שנחקקו ב 2003- , מספר הנשים שהיו זכאיות לדמי מזונות היה מגיע לכ 45- אלף ב 2009- . בפועל רק
    כ 45%- קיבלו דמי מזונות.
    סך כל התיקים הפעילים הגיע לכ 50- אלף בסוף שנת 2009 . אלה כללו תיקים של נשים שקיבלו דמי מזונות
    בתקופה האמורה ותיקים של נשים שחדלו לקבל תשלום ויש חוב מצד בן הזוג. מאז הפעלת חוק המזונות ב-
    1972 , נפתחו בסך הכל כ 90,000- תיקי דמי מזונות; כ 39,000- מתוכם אינם פעילים כיום, כלומר בתיקים אלה
    האישה הפסיקה לקבל תשלום ושולם כל החוב.
    רוצות הנשים לנהל מאבק בנושא המזונות וביטוח לאומי? בבקשה, יאבקו במדינה על מנת שחוק הביטוח הלאומי יהלום את צרכיהן וצורכי הילדים.
    כשאחוז הגרושין מגיע ל-20% ובסקר האמור נכתב במפורש שסך כל התיקים שנפתחו משנת 1972 ועד עתה מגיע ל-90,000 אזי שמדובר בקבוצה קטנה וקבועה של גברים שאינם משלמים מזונות מתוך הערכה של כמיליון גרושים משנת 1972 ועד היום.
    מעבר לעובדה שאין לקשור בין מזונות הסדרי ראייה וטובת הילד הייתי ממליץ בחום לבדוק מה התרחש עם חוק המזונות הנאור ולהיכן הגיע היום?
    ומעט על חוק המזונות הנאור:
    במדינת ישראל חל הדין האישי, המשמעות היא שכיום הגברים היהודים במדינת ישראל משלמים מזונות על פי דין תורה. שהרי ידוע וברור לכל שדין זה הינו עדכני ביותר ונכתב זה עתה ולקח בחשבון את מבנה המשפחה בשנת 2010. ואם לא די בכך הרי שבא בית המשפט לענייני משפחה ועשה הרחבה נחמדה והטיל על הגבר הישראלי תשלומי מזונות שכמותם לא נפסקו ולא יפסקו לעולם בבית דין רבני (והרי לכם מרוץ הסמכויות הידוע).
    אבל……………. למרבה הפליאה יש כמות אפסית של גברים במדינת ישראל שזוכה לחוק הנאור, שחל להערכתי על חסרי דת בלבד, ומה אומר אותו חוק נאור?
    "3א. מזונות קטין [תיקון תשמ"א]
    (א)   אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.
    (ב)   בלי להתחשב בידי מי מוחזק הקטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא.
    "
    שלא נטעה, עד היום אני מחפש את סוחר הדת שימיר את דתי לחסר דת. שכן עלי חל הדין העברי ופרשנותו בידי בית המשפט החילוני. מכאן שלי אישית לא ברור מדוע אותם גברים מסרבים לשלם מזונות והאם המזונות שהושתו עליהם מאפשרים להם בכלל חיים שלא לדבר על חיים בכבוד.
    ואם כבר עסקנו במזונות ובביטוח הלאומי מספר מילים על ההוצאה לפועל:
    על פי חוק ההוצאה לפועל גבר שאינו משלם מזונות אינו יכול לטעון לפריסת תשלומים או לחוסר יכולת. החוק מאפשר להכניסו לכלא מהשקל הראשון. אני אישית בטענות שווא כאלה ואחרות קיבלתי צו מעצר פעמיים לביתי. פעמיים על חוב כביכול של 500 ₪. האם הנאורה ביקשה שאבי ארבעת ילדיה יוכנס כלאחר כבוד לכלא על חוב שגם אם היה נכון עמד על 500 ₪.
    וקצת על העניין עצמו שכן להערכתי נגעתי קלות באלימות ובמזונות.
    קונפליקט גבוה? אני אישית נמצא בקונפליקט מאד גבוה, האם מנסה למנוע ממני את הילדים ואני נאבק. על בסיס הקונפליקט הזה הסיכוי שלי לראות אותם קלוש. שהרי כמו כל אדם חלק מהנשים נחמדות, חלקן לא כ"כ וחלקן נקמניות. והנה המוטיבציה הברורה לנהל קונפליקט שהרי אם לא יהיה קונפליקט אולי תהיה משמורת משותפת? אולי הגברת תקבל פחות כסף?
    הגיע הזמן להבין ששני צדדים למטבע וגם אם רוב הגרושים לטענתך עוברים בשלום הריני להבטיח לך שכ-40% מאלה שאינם עוברים בשלום הינם באחריות הגבר, כ-40% באחריות האישה וכ-20% באחריות משותפת.
    לי ברור מדוע כשקיים מאבק את מאשימה בו את הגבר שכן בדיוק כפי שכתבת, משפטים אלה הם מסוג המשפטים שמוציאים את המרצע מהשק: העיקר לסחוט מזונות………………………..
    ולשיטת המצדדים באי ביטול החוק ובאי שינוי חוק המזונות והגדרתו מחדש: ספרו זאת לגברים שברחו מהארץ בחוסר כל, ספרו זאת לגברים שיושבים בכלא כי כל כספם נפסק למזונות ואף למעלה מכך, ספרו זאת לגברים שבהעדר יכולת כלכלית לסעד משפטי ויתרו על היקר להם מכל.
    ונקודה קטנה נוספת שתשפוך מעט אור על חוסר היכולת הכלכלית:
    "הסיוע המשפטי", לכל ידוע שאדם שיכולתו הכלכלית אינה משגת יכול להעזר בסיוע המשפטי הניתן בחינם. כשמגיע גבר ומבקש לקבל סיוע הדבר הראשון שבודקים הוא האם גבר זה עומד בקריטריונים, וכיצד בודקים זאת? מבקשים ממנו את תלושי השכר.
    כשניסיתי זאת נתקלתי בחומה בצורה, תביא את התלושים, אני אביא אבל אביא גם את הפסיקה למזונות ששמה אותי עמוק בתוך הקריטריונים לזכאות לסיוע, השבתי למבקשת. לא, אין לך מה להביא את הפסיקה שכן מתחשבים רק בתלושי השכר. הלו, אמרתי לגברת אני חי מפחות משכר מינימום בעוד הגברת וילדינו חיים מ-10,000 ₪ נטו לחודש. במצב הנוכחי היא תקבל סיוע שכן תציג שכר ללא מזונות בעוד אני לא אקבל סיוע. ככה זה, זו הייתה התשובה.
    אז מדוע לעוור עיני צדיקים, נשים מקבלות מזונות מהביטוח הלאומי במקרה שבו הגבר פסק לשלם, וסיוע משפטי חינם בעוד הגברים "העשירים" נאלצים לייצג את עצמם במרבית הערכאות – שם אני נמצא…………………..

    נ.ב.
    אני שמח להמשיך ולקרא את תגובותיך שמשום מה ממשיכות להתייחס אל הגברים כקבוצה הזכאית לעונש קולקטיבי, בנוסף את ממשיכה להעמיס על גיא את קין רצח את הבל……………..

    שמוליק

    אהבתי

  6. פינגבאק: ראש בראש: נשים מקדמות אי שוויון ?! / גיא רוה | מחשבה אורחת

  7. פינגבאק: קבוצת הכדורגל של ויני מנדלה | חנה בית הלחמי

  8. פינגבאק: קבוצת הכדורגל של ויני מנדלה | חנה בית הלחמי

  9. משפטן ופילוסוף צעיר הגיב:

    הדיון כולו מנוהל על ידי הצדדים בצורה גרועה ביותר: אמוציות, ניסוחים גרועים, משפטים אקספרסיביים…

    אהבתי

  10. משפטן ופילוסוף צעיר הגיב:

    דיון גרוע, חוץ מהאמוציות  והניסוחים הגרועים של הצדדים  יש גם טעויות משעשעות:

    בית הלחמי מבקשת לתקן את רווה, בכך שהיא מציינת שאין דבר כזה "חוק חזקת הגיל הרך". זה אמנם נכון, אבל היא "מתקנת" לטעות משל עצמה: "חוק החזקה המשפטית והאפוטרופסות"!!! כמובן, אין חוק כזה (יש דומה – חוק הכשרות המשפטית וכו').

    זו היתה רק דוגמה. שניהם, כך נראה, לא יודעים על מה הם מדברים (או לא יודעים לדבר/לכתוב).
     
     

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s