או: איך מוחקים את החינוך ומנציחים את העוני בפעולה פרלמנטרית מתואמת היטב.
רקע כללי:
ועדת החינוך החליטה לכרוך את אישור רשימת תשלומי ההורים לשנת תשע"א בחקיקת בזק לגביית תשלומי הורים לבתיה"ס באמצעות הגדלה בפרומיל של התשלום לביטוח לאומי. יוזמת החוק בזמנו היתה השרה יולי תמיר, ב- 2008. מאז לא הצליחו להעביר אותו. ח"כ אורי אריאל קרא אז למנהלים לא לשתף פעולה עם "השטן" הזה – תשלומי ההורים. ח"כ שלמה מולה, אמר באותה עת כי אסור לאפשר גביית אגורה אחת מהתלמידים. הוא הוסיף כי צריך לומר ביושר שמערכת החינוך אינה "חינם". ד"ר קדמן אמר אז: יש לגמול את מערכת החינוך מ"סם" תשלומי ההורים.
קלישאות, סיסמאות ודמגוגיה. מאוד אלקטוראלי.
כעת אוחז זבולון אורלב, יו"ר ועדת החינוך, בקצה החבל ומהדק אותו, בשיתוף עם שר החינוך גדעון סער: לא יהיו השנה תשלומי הורים אם החוק לא יעבור.
מי ימשיכו לשלם (רק לביטוח לאומי במקום לביה"ס)? ההורים כמובן. מי יקבלו פחות? הילדים כמובן.
אורלב, שמנהל כעת מלחמת חורמה בתשלומי ההורים, אינו עושה זאת לשם שמיים, אלא "למען העניים", כמובן.
העובדה שהמדינה פטרה את עצמה כבר מזמן ממימון החינוך לעניים ומי שמשלם את תשלומי ההורים הן העמותות שהחליפו אותה, לא רלוונטית לדידו. למרות שלעניים אין ממילא תשלומי הורים (כי אין להם מהיכן לשלם אותם), ועיקר הנטל (שיוכבד, בהיעדר רשימת "תשלומי הורים" בפיקוח) הוא על שכבת הביניים שנשחק כוחה הכלכלי – אורלב מטלטל את כרסו, מניף את הכידון המחודד (תיכף תבינו כמה מחודד) ודגל בקצהו, קופץ על הסוס ויוצא למלחמת הצדק שלו…."להעביר את הנטל לביטוח הלאומי". ציונות אמיתית.
שלא תבינו אותי שלא כשורה: אין לי שום דבר נגד העברת נטל תשלומים לביטוח הלאומי. להיפך, זו יכלה להיות מצווה גדולה, לולא היינו אנחנו אלו שמשלמים והביטוח הלאומי זה שעושה ריבית על הכסף שמיועד לחינוך ילדינו: זהו הגוף הציבורי היחידי שמסיים כל שנה בעודפים תקציביים עצומים, אחרי שהוציא את המיץ לעניים ולנזקקים ולא שילם להם חלקים גדולים ממה שמגיע להם, ולאוצר אין שום דרך להוציא מהם את הכסף. הארגון הכי קפיטליסטי במגזר הציבורי. הבעייה היא אחרת: לבתי הספר אין שום כוח גבייה על הביטוח בחאומי.
היינו, בהינף חוק שאין הרבה חשיבה חברתית מאחוריו (אבל להשתמש בז'רגון הם יודעים…), יטלו מבתי הספר את המעט שנותר להם בנתיבי העשייה החינוכית. זוכרים את הטיול השנתי? כדאי להקים עבורו אתר נוסטלגיה (עולה פרוטות, קרן פיצויי אבדן החינוך של הביטוח הלאומי תשלם). אותו כנ'ל לסל תרבות (שמנוהל ממילא היום הרבה פחות טוב מבסטה בשוק).
בנושא של חומרי לימוד שנרכשים במרוכז ע"י ביה"ס ומצויים ברשימת תשלומי ההורים, יש תחכום יתר בחוק של אורלב: בעודו מדבר על כך שאי אפשר שהורים עניים ישלמו תשלומי הורים, הוא מביא במו ידיו השמנמנות (הערה הכרחית, שכן יש אחלה אוכל במזנון הכנסת מאז ביטול ארוחות הצהריים במוסדות החינוך, בלי קשר נסיבתי בין השניים כמובן – כמו שלהבדיל השתוללות שכר הבכירים אינה קשורה לאי אישור העלאת שכר המינימום) לכך שבמקום רכישה מרוכזת ומוזלת ע"י בתי הספר – תימסר רשימת רכישה להורים ואלו יאלצו לרכוש את החומרים במחיר מלא בחנויות. וכבר היו דברים מעולם.
כנציג הציבור הישראלי האלים, גם אורלב לא בוחל בשימוש באלת הברזל הפוליטית.
נכון שהוא מורח את כולם בדבש (שאלה של סגנון אישי), אבל את הישיבה של ועדת החינוך של הכנסת לאישור רשימת תשלומי ההורים לשנת תשע"א הוא לא מוכן לקיים עד שחוק גזילת החינוך שלו והעברת התשלומים הלכה למעשה למימון ישיר של ההורים במקום לרשימה מאושרת, יאושר ע"י ועדת השרים לענייני חקיקה. את עקב הנעל האיכותית שלו הוא מניח באלגנטיות על קצה האצבעות שלי, שלכם ושל הילדים שלנו. אין תשלומי הורים – יש רק פעילות ליבה בבתיה"ס. עכשיו תצעקו (ורצוי במקהלה) איזהשהו עתיק קלישאות נבובות נגד תשלומי הורים ועל חובת המדינה לכסות אותם. יו"ר התאגדות בתיה"ס העל יסודיים, ד"ר אריה לוקר, כבר אמר לידיעות (עמ' 6, היום 9.7.10) כי "עיכוב אישור גביית התשלומים כבר גורם נזק לבתי הספר משום שאינם יכולים להערך לפתיחת שנה"ל. מערכת החינוך אינה יכולה להתקיים בלי טיולים ופעילויות העשרה לתלמידים". המלחמה החלה.
אם לחזור לפתיח של דברי, הרי שהביטוח הלאומי הוא מכשיר מצויין בידי ההון לשמר את מלחמת ההישרדות של העניים על מנת שאלו לא יפתחו להם אספירציות להגיע לשלטון. כעת לא נותר אלא לחכות, לאחר אישור העברת התשלומים לביטוח הלאומי, לקיצוץ הנכון. עַם בּוּר, רעב ועני הוא חומר גלם מצויין להתלהמות לאומנית, התאבדות צבאית, זעם חסר מעצורים והיעדר פוטנציאל הנהגתי. סער ואורלב בדרך הנכונה.
כנסת ישראל עובדת יפה, היא מכסה את כל הפינות:
- שכר מינימום נמוך
- כניעה צפויה ללחץ האוצר להחזיר את ויסקונסין
- העברת תשלומי הורים לביטוח הלאומי (כלומר הפרטתם בחזרה להורים במסלול סיבובי ומחיר קמעונאי מלא)
- וכעת גם הצעת החוק עליה מדברת ד"ר נעמה כרמי – מאגר המידע על תלמידים בישראל, שיהיה כמובן מאגר מידע סלקטיבי שיכלול מידע "מפליל" רק על תלמידים שלהוריהם אין כסף לטיפולים ואבחונים פרטיים. המידע הזה ילווה אותם לצבא, לאקדמיה ולשוק העבודה. ככה הנצחנו את העוני והבערות בישראל לדורות הבאים והבטחנו את הכוח האלקטוראלי של הליכוד והבית היהודי ודומיהם לכנסות הבאות.
מה אני מציעה? לצמצם ב- 40% את תקציב הביטחון ולהעביר את הכסף לחינוך. זו פעולה עם מסר חברתי, לאומי, מדיני, דיפלומטי-בינ"ל ובטחוני, שיש בה משום סיכוי לצמצום פערים של ממש, לשלום כלכלי ומדיני ולשפיות לאומית.
אבל העם שותק. כי העם מטומטם ואוהב לשלם (בחייו, תרתי משמע).
יופי נחמה.
———————————————————————————–
נ.ב.
תשלומי הורים לא משמחים אותי. אני משלמת במצטבר מאות שקלים לחודש עבור "חינוך חינם". אבל הספין שקורה לנו מול העיניים משמח אותי אפילו פחות. משמעותו היא שהתשלומים ימשיכו לזרום, עם סיכוי סביר לכפל תשלומים, ובכל מקום שהרווחנו בו קצת חינוך – יתחיל להירשם הפסד.
האישי הוא הפוליטי 
40%? השתגעת? בדיחה ישנה על משל ירוחם זכרונו לברכה מספרת שפנו אליו והציעו לו לעבור לשבוע של חמישה ימי עבודה. לא כל כך מהר הוא התרעם נתחיל בשלושה אחר כך ארבע ואז אולי חמש. בבת אחת חמשה?
40% השתגעת? לא צריך בחיי לא צריך. צריך לרצות לדאוג לצדק חלוקתי ולשוויון. הם לא רוצים. למרבה הפתעה אם תבדיק את זה נקודתית אז בכל משרד ומשרד יש מספיק כסף כמה שרותים בגדול. הם לא רוצים. דוגמאות מלא החופן.
בריאות – פרופסור גבי ברבש כתב פעם מאמר (שהלך לי לאיבוד הלינק שלו) שהוא מעריך ש75% מתשלומי ביטוח הבריאות המשלים אינם מגיעים לרפואה אלא לתקורות. מדובר בקרוב לשלושה מליארד שקל! שיבטלו את הביטוח המשלים? יש לך כסף לממן כמעט את כל הפערים.
אסותא מקימה רשת של בתי חולים פרטיים במרכז הארץ שממומנים מביטוחים משלים של קופות החולים ומביטוחים פרטיים, ובברזילי מחכים שנה לניתוחים להסרת גידולים שיכולים להיות ממאירים. אפשר בשינויים אירוגניים עם הכסף של היום? לגמרו כמעט את כל הפערים ברפואה. אף אחד לא רוצה. אותו דבר בחינוך בתשתיות בתחבורה ציבורית במה שאת רוצה.
אני שותף למאבק באיזה עניין עם שר השיכון על תוספת של כ300 ש"ח לשכירות לנכי מלחמת העולם השניה (תוספת שנשדדה מהם שהעבירו אותה ממשרד השיכון לביטוח לאומי ומאז בגין כפל הטבות נבלעה ולא ניתנת להם…) המשמעות התקציבית של זה היא בערך שמונה מליון ש"ח לשנה. כלום במושגים של המדינה. שנתיים וחצי קונצים של האוצר והכסף איין בכל יום? מתים שני זכאים…… הם לא רוצים זה לא עניין בכלל .
כמובן שאין שום בעיה לנסר את תקציב הבטחון אבל החונטה השולטת בחיינו? על זה? יגור ברק עם פואד ווילנאי עם יוסי פלד ירבצו….
אהבתיאהבתי
לעדי,
אתה טועה, ב"ברזילי" מחכים כמעט שנתיים לניתוח כזה.
בשנים הראשונות לאחר הקמתו של בית-החולים הוא היה מן הטובים במדינה (אני יודע, עשיתי בשבילם פרוייקט גדול) ועתה הוא מן המפגרים, משום שבי"ח בפריפריה אינו יכול למשוך לעצמו כספי תורמים, חברות תרופות וכספי מחקר.
לכאורה, חלוקת התקציב זהה, אולם הפעולות המיוחדות שמבצעים בתי-החולים במרכז להשיג תקציבים אינן אפשריות עוד בפריפריה.
אהבתיאהבתי
דמגוגיה משובחת לפי כל החוקים: שימוש בהדגשות על כל מילה שניה ובמיוחד על מילים "חזקות" כגון מלחמה, סוגריים בכל משפט (כמעט) על מנת להוסיף רעיונות שלא קשורים באופן ישיר לשאר המילים בפסקה, מספרים מדויקים כגון ארבעים אחוזים ומסר פסקני שהוא הוא הצדק הגמור בעיני הכתב.
ברשותך, אציע את שני הסנט שלי. לפי עניות דעתי, הבעיה כאן נעוצה בתרבות האינסטנט שהשתרשה אצלנו. הכסף שאת מוציאה בכל חודש הוא חשוב וקריטי להרבה משפחות, אבל הרבה יותר חשוב מכך היא איכות החינוך הירודה שמתקבלת בפועל. בודקים את ציוני הבגרות, בודקים ציונים שמשווים בין התלמיד הישראלי למקביליו ובודקים ובודקים ובודקים ובסוף מגיע שר חינוך חדש שמציע לעשות עוד מהפכה פיקטיבית שמנסה לשדרג את הציונים באופן מלאכותי. זה התפל. נדרש שידוד מערכות. אנשים יוצאים ממערכת החינוך שלנו ללא היכולת לכתוב פסקה ראויה, או הבנה בסיסית של מתמטיקה פשוטה. אני אישית חושב שהבעיה כאן היא כל שיטת השרים המתחלפת. שרים לא צריכים להיות חברי כנסת ולא צריכים להבחר מתוך שורות הפוליטיקאים. נקודה. שר צריך להיות איש מקצוע שיגיע לתפקיד עם חזון וכוונה להישאר בו מספר מכובד של שנים עד שימלא אחר יעדיו, או עד שיוחלף על ידי וועדה מסודרת שתקבע כי הוא נכשל. תקציב החינוך של ישראל הוא עצום, אך חלק ניכר ממנו מתבזבז על בירוקרטיה, בדיוק כמו תקציב הביטחון, שניתן לצמצום מאסיבי גם כן. לא יודע אם ארבעים אחוז, אבל אני מניח שכמה אחוזים בודדים כנראה שכן. זה גם שווה מיליארדים. שר ביטחון מקצועי יכול לעשות את זה. שר חינוך מקצועי, כמו אבישי ברוורמן לדוגמא שנרקב עם איזה תיק מגוחך, יכול היה לשפר את תחומו גם כן.
טיולים שנתיים זה התפל. אני לא יודע כמה זמן עבר מאז הטיול השנתי האחרון שלך, אך כל שנשאר היום זו הזדמנות לחבר'ה הצעירים להתנסות בסמים קלים, אלכוהול ויחסי מין רחוק מהבית תוך כדי טיול עצל כלשהו. כן, שלום, זו המציאות. זה התפל. מה שהולך בשאר השנה, מה שלא קשור לכסף עליו את מדברת הוא העיקר לפי דעתי לפחות. תוכניות לימודים פשטניות, חוסר יכולת לתת מוטיביציה לילדים ולעורר סקרנות בריאה ועוד כל מני פגעים שהופכים דור אחר דור לבינוני.
רוצה לשמוע הצעה יותר פרקטית מאשר קיצוץ של ארבעים אחוז מתקציב הביטחון וזריקתו לפח החינוך? תשתמשי באוניברסיטאות המעולות שיש לך ברחבי הארץ. יש לנו ים של חומר אנושי משובח שמתבזבז בגלל שאף "שר" לא משכיל לנצל אותו כראוי ולא מצליח לחבר אחד ועוד אחד. קחי סטודנטים שבוכים על היותם אביונים, קחי מערכת חינוך שמלאה במורות שלא ראויות ללמד חגבים כי הן בחרו במקצוע הזה כי הוא נוח ותו לא וקבלי פתרון הרבה יותר מעניין ופרקטי מסתם מספרים יבשים. תכריחי כל סטודנט לתת שעות בבית ספר קרוב למוסד בו הוא לומד. לא בהכרח בתור מורה, אולי לצד מורה. אולי בתור עזר מקצועי בהתאם למחלקה בה הוא לומד. בתמורה תממני לו חלק מהתואר עם הכסף שמתבזבז במערכת החינוך ובמערכת הביטחון ויש המון כזה. לחילופין, אפשר להציע לסטודנטים הלוואות נדיבות בלי ריבית בתמורה לשעות שיתנו בבתי הספר. שיחזירו לאחר מכן. בדיוק כמו שהמדינה נותנת לבנקים הנוראיים שלנו כסף כמעט בחינם בזמני משבר, שיתנו גם כאן. כי זה זמן משבר ולא בגלל טיולים שנתיים שיבוטלו. יש לסטודנים את הזמן הפנוי ושלא יגידו לי אחרת, פשוט צריך להפעיל מעט דמיון ולנצל את מה שיש כדי לצאת כבר מבור הבינוניות הזה.
אהבתיאהבתי
חנה, העסק הזה מורכב ועדין ואני חושב שאת עושה לו עוול.
במדינת רווחה סוציאל דמוקרטית (סקנדינביה למשל) החינוך הוא באמת חינם או כמעט חינם, מהגיל הרך ועד אוניברסיטה, משום שהתפיסה היא שמדובר בשירות שהמדינה מחויבת לתת לאזרחיה ולא מצרך. ה"אבל" הוא שבמדינות סקנדינביה רמת המיסוי היא גבוהה מאוד ביחס למדינות המקיימות מודל מדינת רווחה שאריתית (המדינה אחראית לחינוך/בריאות/רווחה וכו של העניים ביותר, והשאר – שיסתדרו לבד) כמו ארה"ב.
דבר חשוב שמבדיל בין מדינת רווחה ס"ד למדינת רווחה שאריתית הוא לא רק נטל המס אלא התפלגות סוגי המיסוי. במדינת רווחה ס"ד עיקר המס הוא פרוגרסיבי (תלוי ברמת הכנסה) ויש יותר מס על רווחי הון.
הנמשל: המצב האידיאלי לקיום מדינת רווחה (כולל תקצוב החינוך) הוא להעלות את מס ההכנסה, בייחוד ברמות גבוהות, להעלות מאוד את מס החברות, ולהעלות מאוד מאוד את המס על רווחי הון (לעומת זאת – הורדה של מסים עקיפים כמו מעמ ומסי קניה, ויצירת מעמ דיפרנציאלי). בתמורה לכך שהאזרחים ישלמו יותר הם גם יקבלו יותר – יותר חינוך, יותר בריאות וכן הלאה.
בשאלה לאן אנו רוצים שישראל תלך – יותר כמו אמריקה או יותר כמו שבדיה, נראה לי שאת ואני נמצאים באותו צד, וביבי בצד השני. אף אחד גם לא חולק על כך שרמת החינוך בסקנדינביה טובה בהרבה מאשר אצלנו או בארה"ב.
הבעיה היא שלמודל המימון הזה (עוד לפני התאמתו לתנאים הבטחוניים של ישראל, שאינה סקנדינביה) יש בכנסת תמיכה של בערך 5% ביום טוב (גם השמאל הליברלי – כגון ביילין, פינס החביב עלייך, ויורשיהם הנוכחיים – ממש לא אוהב אותו) ואז השאלה היא מהו הטלאי שניתן לתפור.
בעצם מה שחברי הכנסת מנסים לעשות פה הוא להשיג בעזרת ביטוח לאומי "קופה סגורה" פרוגרסיבית למימון פעילויות "מעטפת" לחינוך (בשונה ממימון הליבה – בניית כיתות, שכר מורים וכו), כמו שמס הבריאות הוא קופה סגורה פרוגרסיבית לצורך מימון מערכת הבריאות.
היתרונות הם שמדובר בקופה סגורה (כלומר אי אפשר לקחת את הכסף הזה ולקנות בו צוללת גרעינית או לבנות בו מחלף) ושמדובר במיסוי פרוגרסיבי, בשונה מתשלומי ההורים היום שהם מס רגרסיבי. את הנקודה האחרונה חשוב להדגיש – טיול שנתי עולה אותו דבר למשפחה הממוצעת שהכנסתה 16000 בחודש [בהנחה אידיאלית ששכר גבר ואישה שווים] ולמשפחה שהכנסתה פי 2 מזה, וכמובן ש"המשפחה הממוצעת" אינה זכאית ל"הנחות לעניים" שאפשר להשיג אם מתחננים למנהלת ומביאים (בטקס משפיל) עדויות על מיעוט הכנסות. מיסוי רגרסיבי עם הנחות לנזקקים זה בדיוק מדינת רווחה שאריתית.
מודל שהוצע בעבר הוא העלאת תשלומי הביטוח הלאומי *לכולם* בשיעור מזערי וביטול כלל תשלומי ההורים. זאת בשונה מהצעתה של יולי תמיר להוסיף לביטוח הלאומי "מס הורים" שייגבה אך ורק מהורים לתלמידים במערכת החינוך.
קצת על ההיסטוריה http://www.meimad.org.il/ArticlePage.asp?ArticleId=181
[ג"נ אני חבר מימד]
אהבתיאהבתי
עדי, אני ממש לא נאיבית, ובהחלט יודעת איך מתגלגל הכסף (ולא אלינו). זו עוד דוגמא.
ראם – כבר התרגלתי להרגלך לזעוק"דמגוגייה" בעודך מכביר מילים מעבר למקובל בתגובות, שכולן דמגוגיה צרופה. כדי לעשות את מה שאתה מבקש ולטייב את מערכת החינוך, צריך כסף. זה – לא יהיה עד שלא יקצצו אותו מההוצאות הביטחון. היה זה יוסי פלד שאמר פעם בראיון, שאם יקצצו 40% מתקציב הבטחון – צה"ל לא יינזק ובטחון ישראל אף ישתפר.
אם הסכום יועבר – יהיה כאן שינוי תרבותי מהותי שימנע גם את השפלת העניים (האמיתיים והחדשים – בני המעמד הבינוני שעורטל מנכסיו).
אהבתיאהבתי
תעברי על ההגדרה המילונית של המילה. אשמח אם תראי לי היכן אני טועה. וכמובן שאת גם ממשיכה בסגנון שלך, שלא ראוי בעיני. "ארבעים אחוז מתקציב הביטחון", איך הגעת למספר המדויק הזה שעליו את חוזרת? על איזה חלק בצבא (שתי חמישיות) את בדיוק מתכוונת לוותר? חיל הרגלים, חיל הים ואולי חיל המודיעין. הרי קיצוץ כמו זה שאת דורשת מציע בדיוק את זה, סגירה של כמעט חצי מצה"ל. לצורך העניין, ההצעה שלי לא דורשת עוד כסף. הלוואות ללא ריבית משמעותית ניתנות כבר היום לבנקים, שבתמורה מנפחים את שוק הנדל"ן וגוזרים קופונים. אני מציע לתת אותן לסטודנטים בתמורה לשעות בבתי הספר. כדי לעשות את זה לא צריך לקצץ ארבעים אחוזים מתקציב הביטחון, מספיק אחוז אחד. בחצי מיליארד אפשר להרים פרויקט כזה בנקל.
מעבר לכך, השינויים שלפי עניות דעתי צריכים להתרחש במערכת החינוך הם כאלה שלא בהכרח ידרשו עליה תקציבית. ישראל צריכה לחזור לדרך המצוינות, ולא כסיסמה ריקה אלא כשאיפה. ראיתי שכתבת בנושא חוק שכר המינימום על כך שגרמניה מסוגלת להיות יותר סוציאלית ולפי אותו ההגיון גם אנחנו. את יודעת למה לא? כי השוק הגרמני הרבה יותר פרודקטיבי. כי גרמניה היא מעצמה של מהנדסים ויצרנים, בעוד שאנחנו מעצמה של קשקשנים. שאנשים כמוך חושבים שפמניזם זה לספור כמה כתבים נשים וכבר גברים יש באתרים זניחים, או איזה אלוף הלך לראות איזו חשפנית, אז ככה זה נראה. בואי נגיע למצב שכיתות ההנדסה יהיו גדולות פי כמה וכיתות המגדר, פוליטיקה וממשל וכו' וכו' יהיו בחצי מגודלן, אז נוכל באמת לדאוג למי שלא יכול לדאוג לעצמו. כי כסף לא גודל על עצים ועם כל הכבוד הצעקה הזו של לקחת כסף מהביטחון היא מאוד נחמדה והגיונית וכזו שצריך לשאוף לבצע אותה תמיד כשאפשר, אבל לא פותרת את הבעיה עצמה. הגישה שלך, שיש מקצועות "גבריים" כמו שכתבת לי בהזדמנות היא שורש הבעיה מבחינתי. כשאני רואה אחוז כל כך קטן של נשים בהיי-טק, אז זו בעיה. ובזה אנשים כמוך אשמים, שחושבים שהבעיה היא באפליה. כל אחת מעשר הבחורות שלמדו איתי מרוויחות לפחות פי 2 מהשכר הממוצע במשק ואין מישהו שעומד בדרכן. לא הגיוני בעיני שרק אחוז פעוט מכיתה של מאה הן נשים. אין כאן עניין של אפליה, יש כאן עניין של צורת מחשבה שגויה.
ברגע שנשנה את צורת החשיבה שלנו ונתחיל ללמד למצוינות הרבה מהבעיות שלנו יפתרו. חברות ההיי-טק בארץ ישמחו להשקיע כספים בתוכניות שישלחו סטודנטים לבתי ספר בתמורה למלגות. צריך רק להראות להן שזה גם באינטרס שלהן. כי כדי להיות מדינה סוציאלית כמו גרמניה, צריך גם עובדים מצוינים כמו בגרמניה ומשק יצרני כמו בגרמניה ואת זה סתם עוד כסף שישפך למערכת החינוך לא יברא. אם המורות ירוויחו עוד אלף שקל בחודש אז אני בטוח שזה יעזור להן, אבל את מערכת החינוך זה לא ירפא. ולא שאני לא חושב שגם תשלום נאות למורים זה לא נושא בוער, אך זה לא הנושא כרגע.
אני מאמין שצריך להגיע למסקנה שזה כרגע מה שיש ואם זה מה שיש, אז אולי צריך להפיק את המירב בצורה אחרת. לימודים הומניים לדוגמא לא מצריכים מורים. מורה שמקריא ספר היסטוריה ומכתיב שטויות זה בלוף, כנ"ל לגבי ספרות ותנ"ך והמון מקצועות אחרים. אין בזה שום דבר אפקטיבי וזה בזבוז משאבים אקוטי. מורה צריך לשאוף לתת מוטיבציה לתלמיד לרכוש את הידע בעצמו ולא להאכיל לו אותו בכפית. השאיפה צריכה להיות פיתוח מיומנות קריאה, מיומנויות של עבודה הדדית עם שאר התלמידים במקרה שקשה וכו'.
צריך לפי עניות דעתי להתחיל ללמד את התלמידים מגיל צעיר מאוד איך ללמוד לבד, או בקבוצות עצמאיות, ואיך לרכוש ידע באמצעות אמצעים זמינים וזולים כמו ספרים ואינטרנט, על חשבון שעות לימוד מיותרות שהן יותר בייביסיטר מאשר כל דבר אחר. כל מורה צריך לקרוא את "המוח הגמיש" ולהכניס לראשם של ההורים והתלמידים שכל אחד יכול לעשות הכל ברמות האלה ולא צריכים להיות תירוצים. למי שקשה צריך פשוט לעבוד קשה יותר כי זו דרכו של העולם. זאת בניגוד לדעה הרווחת היום שאם קשה, אז נכנעים. כיום, אם ההאבסה של התלמידים לא צלחה, אז מוותרים ואומרים לילדה שמתמטיקה זה קשה ושעדיף שהיא תרד לשלוש יחידות, שכדאי לקחת מורה פרטי, שכדאי לקחת ריטלין מגיל צעיר ועוד.
דברים כאלה אפשר לעשות בלי תוספת של כסף, אלא פשוט עם שינוי גישה ועם מערכת פרלמנטרית שונה, בה שר החינוך הוא לא חבר כנסת שתפס טרמפ על תיק עם מקדם פרסום גבוה.
נ"ב – מצחיקה אותי הגישה הלוגית התמוהה שלך. יוסי פלד אמר. אז מה? אני מאמין שתוך כמה דקות אוכל למצוא לך עשרה אלופים אחרים שיטענו אחרת. כשנוח לך את תצטטי אלופים לשעבר, אבל כשלא את תטעני שהם ביטחוניסטיים ואי אפשר לקבל את דעותיהם.
אהבתיאהבתי