מקור ראשון על ההטרדות

בהמשך לכרוניקה של יציאה מהחורים:

מקור ראשון – ישי פרידמן – היו הראשונים שחשפו את הסדנא של אינדימדיה.

אחת מחברותי אמרה על כך בבדיחות הדעת, שיש לקרוא את מקור ראשון כדי לדעת מה קורה בשמאל, ואת הארץ כדי לדעת מה קורה בימין.

הכתב התקשר אלי ותשובתי מצוטטת בסיפא למאמר.

יש ללחוץ על התמונות כדי לפתוח אותן בגודל קריא.

להלן, כחלק מכיסוי הנושא כאן בבלוג:

פוסט זה פורסם בקטגוריה נשים, שוויון. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

23 תגובות על מקור ראשון על ההטרדות

  1. הגר הגיב:

    כבוד גדול!
    שאני אבין, יש טלפונים אליך שאינם "בגדר חדירה למרחב הפרטי"? אני כותבת את זה כי כעסת בטור קודם שלך כשפעיל התקשר אליך.

    אהבתי

    • יש לי קשר עם עיתונאים מכל העיתונים. זו אינה סוגייה של כבוד. אם את תתקשרי כדי לאיים עלי – אגיב באותו אופן 🙂

      אהבתי

      • הגר הגיב:

        סבבה, אויימת? ממש אויימת?

        אהבתי

        • איום משפטי ערפילי (אם אז), גינויים ובעיקר נימה תוקפנית מאוד. לא נעים.

          אהבתי

          • הגר הגיב:

            לפעמים איום נתפס כך רק מצד אחד, ולפעמים האיום הוא אמיתי.
            חה חה חה , אני מזכירה פרשיות אונס.

            אם למשל זה שהתקשר אליך טען שאת מפיצה דברים שיש בהם דיבה ולכן הוא מבקש שתמחקי אותם אחרת הוא יתבע אותך משפטית, אני לא רואה בזה איום אולם את זה גם את יודעת.

            לגבי הנימה, הנימה.
            גינויים? אם המתקשר טען ששיקרת ואמר לך את זה, ואם הוא סבר כך, טוב נו.
            גינויים, אם הוא אמר לך שאת כותבת גיבובי שטויות זה באמת מעליב מאוד.

            מה זה גינויים?

            לא ידעתי שיש כלל האומר שאם כותב מאמר מפרסם משהו ברשת הרי שתגובה לדבריו צריכה להיות אך ורק ברשת, ואם מותרת שיחה טלפונית הרי שהטון שלה צריך להיות שונה מהטון הנכתב פה בבלוג.
            כלומר אם אחד הכותבים הקבועים של האתר כותב לאחד המגיבים שדבריו (הכתובים) הם בגדר תעמולה נאצית אז זה בסדר, אבל בטלפון לומר את זה בגדר חציית גבולות?
            ואם ברשת מותר לכתוב תגובות כאלה, כלומר במגזין שאת עורכת, מה זה בעצם אומר על תרבות השיח כאן? לו אני הייתי עורכת מגזין הייתי מתירה התבטאויות רק אם למביע אותן היה אומץ לומר אותו דבר בשמו האמיתי מול ציבור.

            אהבתי

          • הגר, אני לא לגמרי מבינה לאן את חותרת. בכל אופן – שתי הערות:
            1. הן בבלוג שלי והן בדרכי הפוליטית, היחידה שמציבה את הכללים היא אני.
            2. המוטיבציה לנתח את החווייה שאני מתארת על מנת למצוא בה פגמים אינה עניינית במיוחד ומחזירה אותי למשפט הראשון בתגובתי זו.

            לגבי הפגנות, כבר מזמן חיוויתי את דעתי (הלא בהכרח טובה) בנושא.

            אהבתי

          • הגר הגיב:

            כבר לא קוראים להן הפגנות, אלא אקטיביזם פוליטי. אלו לא הפגנות בכיכר מלכי ישראל, אלא השתתפות במאבק טוטלי, כזה שיש בתוכו הקרבה של זמן, כסף וחיים.

            מטרתן, דווקא משום שאינן נערכות בכיכר העיר תל אביב היא לתת יד, להיות שם, ולתת לתושבים שהושלכו מבתיהם על ידי המדינה את ההרגשה שהם לא לבד. אי אפשר לעשות את זה מהרשת. זה נכון. היחסים הנרקמים בין הפעילים מארצות העולם והיהודים עם תושבי המקום הם ייחודיים.

            אהבתי

    • עדו הגיב:

      יופי, אז עכשיו יש פה דיון שלם על טלפון שחנה קיבלה במקום לדון בבעיה האמיתית. אני ממליץ לחנה להקליט מעכשיו את כל השיחות שהיא מקבלת .. בעצם גם אז זה לא יפסיק את הפרשנויות סביב כל מילה אולי להיפך, תשכחו מזה.
      אחת הדרכים לברוח מנושא מסויים היא לרדת לפרטי פרטים וזה כנראה מה שקורה כאן.
      השאלה היא פשוטה מאד – האם היו הטרדות מיניות של פעילות שמאל בהפגנות והאם הנושא הושתק על ידי המארגנים, כל השאר סתם דיבורים.

      אהבתי

  2. פינגבאק: כרוניקה של יציאה מהחורים (מעודכן) | חנה בית הלחמי

  3. שאול סלע הגיב:

    שתי מחאות
     
    1. נגד אלה שאומרים "אם את לא באה להפגין בשייח'" ג'ראח אין לך זכות דיבור.
     
    2. נגד סקירת ספרו של דרור בורשטיין.
    דרור בורשטיין ישב באותו שולחן עם יצחק לאור בבית ביאליק לרגל הוצאת ספר שירים של חדוה הרכבי.

    אהבתי

    • הגר הגיב:

      אם לא משתתפים במציאות בפעילויות השונות הרי שדברי הביקורת הם לא מספיק רציניים והם ניזונים משמועות. זה כמו להיות כתב (עיתון) כורסא.
      הבעייה בבלוגיות האלה או במזגזינים הבלוגיים האלה היא חוסר המקצועיות.
      אם נשווה לעיתונות, ראוי שעיתונאי יפרסם רק פרטים שבדק בעצמו, אחרת הוא עובר על כללי האתיקה. אם מדובר בעיתונאי פרשן, הרי שהוא לא צריך לראיין ולצלם, אבל הוא אמור להישען על מקורות מידע אמינים.

      אהבתי

      • שאול סלע הגיב:

        ניסיון אישי
        מקרה כמו המתואר להלן הוא לא קייס לעיתון מסחרי להוציא תחקירן כדי להביא את האמת לציבור. אני לא חלילה קובע שאין קייס לשלוח תחקירן אלא שהנושא "לא מספיק חשוב" לעורכים. בשני מקרים יצא לי להיות מעורב "בעבודה התנדבותית".
         
        פעם אחת קיבלתי מיצחק לאור מחמאה בעיתון העיר שאני רודף אותו ברשת באופן אובסיסיבי במשך חודשים ברשת. זה קצת מדוייק אבל לא לגמרי מדוייק.
         
        מקרה שני – סמי שיטרית הקים את אתר קדמה לפני 10 שנים. לפני 4 שנים נכנסתי לאתר והיו לי איתם התנצחויות בדיוק מהנימוקים שהגר הביאה. שמועות,רכילויות,ספקולציות,תיאוריות פוסטקולוניאליסטית.
        היו לי "חילופי מחמאות" עם איריס חפץ העורכת עד ש…
        המחשב היה בתיקון במשך שבוע.
        טרחתי לקרוא את סיפרה של אסתר מאיר גליצנשטיין "בין בגדאד לרמת גן" שהוא מחקר אקדמי שמספר את סיפור מאבקם של המהגרים היהודים העירקים בהנהגת פעילים קומוניסטים נגד ממשלת ישראל והסוכנות היהודית.מהמחקר מתברר שדיכוי וגזענות על רקע אתני נגד מזרחים היה גם היה.
        הפוסט פורסם בקדמה.
        כאשר יש חסר מסתמכים על תחושות בטן.
         
        אני מאמין ביושרה של חנה בגלל נסיון קודם.
         
        כמו הרבה אני לא מאמין להודעות של ממשלת ישראל
         
         

        אהבתי

      • הגר, נראה לי שיש לך עמדה תחילית מוטה על סייבר אקטיביזם, כמו על אקטיביזם מסוג אחר. דה פקטו – מאמר אחד ברשת מייצר ניותר שינוי משמונה הפגנות. רק שלא ניתן להגיע מיוזעים ומאובקים לקפה השכונתי אחריו, זה פחות סקסי. מאחר ובגילי ההמופלג כבר לא מעניין אותי להראות סקסית בקפה השכונתי, אני יכולה להתרכז במקומות בהם באמת נעשית העבודה. זה שאת לא אוהבת את זה או שאת לא מבינה את המדיה עד הסוף – זה חבל, אבל לא נורא.

        אהבתי

        • הגר הגיב:

          אני ברשת, אולי לא פעילה כמוך, אבל בהחלט שם. בכל אופן שם אפילו יותר מאשר בשטח עצמו, מה לעשות שאני לא טוטלית, שאני מבוגרת, יש לי ילדים ומשרה מסודרת. התירוץ שלי הוא לתת לצעירים לרוץ לשיח ג'ראח, בית שאן ואל עראקיב, אני שם מדי פעם בלבד.

          את אמנם אושייה ואני לא, אבל גם אני ניהלתי בלוגים שמטרתם מאבק, אני מנוייה כמעט לכל רשתות התפוצה וכן, אני שם.

          יכול להיות שמאמר ברשת מייצר הרבה יותר גלים מהשתתפות במשמרת מחאה בתוך ענן אבק בנגב, אבל זה לא עושה את כותב המאמר למבין יותר, במיוחד אם למרות שאיננו נוסע הוא איננו מקשיב לאלה שכן שם. זה אפילו עצוב שמי שניזון ממידע לקוי הוא בעל השפעה כזאת גדולה.

          כשהלכתי לפני כשבוע לאל עראקיב הבנתי משהו, הבנתי שוב שמראה עיניים הוא חשוב, לראות מי הדוברים, מי המפגינים, מה המוסיקה של הדברים ובעיקר כמה מעט יהודים באופן יחסי נוטלים חלק במאבק. מתסכל מאוד.
          הבנתי גם עד כמה מסורים הפעילים בשטח (וזה מאוד מרגש) וכמה הערבים צמאים לאכפתיות הזאת.

          אהבתי

          • אני מבקש בשמם של מרשי שגם המפזורה הבדואית להסתייג מהצמאות הזאת. אני גם יכול להעיד של רק מרשי אלא כמה בדואים מקומות שונים בפזורה שלא לציטוט הסתגיו בצורה מאד מאד משמעותית מהפעילות הזאת באל ערקיב ובדרך כלל איחלו לכל האנשים המוערבים בפעילות הזאת איחולים מאד לא נעימים כולל מוות ומחלות שונות. אבל באחריות אל ערקיב זה באמת דוגמה נהדרת שבה קבוצה קטנה של בדואים שממנהם ומניההם אינם ידועים וקבוצה עוד יותר קטנה של יהודים שמניע הם תמימות טיפשות ורשעות גורמים נזק בל יתואר אבל בל יתואר לעשרות אלפי בדואים. עשרות אלפים אם לא יותר.
             

            אהבתי

          • הגר הגיב:

            עדי, אני לא יכולה להתייחס לדבריך כמעט כי לא הצלחתי להבינם. הטקסט כתוב ככתב חידה.

            מה שנדמה לי שהבנתי הוא שאתה טוען  שיש שסעים בתוך החברה הערבית עצמה, ואף בתוך החברה הבדווית. ואז אם יש שסע אתה מסיק באופן חד ולוגי להפליא שצד אחד צודק. ניסית לחשוב על פרשנות? נניח שהם  פ-ו-ח-ד-י-ם  מתגובת השלטונות והפסימיות שלהם אולי מדריכה אותם באופן אינטואיטיבי למקום נכון להם, לא לעורר עימותים, ולשבת בשקט.
            אני מנסה לחשוב על חמותי, לא על אמי הלוחמנית אבל אולי גם על אמי, לו היו צריכים לנהל מלחמה נגד השלטונות כדי להשיג מה שבעיניהם שלהם, לא אתפלא אם היתה מרימה ידיים ומקבלת מה שמציעים לה (למרות שהיתה בטוחה שזה לא הוגן), גם לא יודעת אם לא היתה כועסת על אנשים מקבוצתה שהיו תובעים צדק ובכך הופכים את ימיה לקשים יותר. לא קשה לדמיין את זה, ההסטוריה של היהודים רצופה בהרכנות ראש וויתורים.

            אהבתי

        • עלמה הגיב:

          חנה
          בעיניי סייבר אקטביזים היא הדרך הקלה..

          לצאת ולהפגין  זה לקחת צעד אמיתי וחד משמעי..

          להתחבא מאחורי מקלדת ומסך מחשב  הכי קל.

          אני אישית ממעטת לכתוב על הדעות שלי אבל כשמרץ הפגינה בעד פינוי  לפני אי אלו שנים לא הסתפקתי בלכתוב על זה באיזה בלוג או פורום . הייתי שם בכיכר! עם כל ההמולה .החזקתי שלטים ושרתי עם כולם. היה פשוט מדהים!
          אחרי הרצח בבר נוער הגאה  למרות שאני סטרייט לא הסתפקתי  בלכתוב את הזעזוע  באיזה בלוג  ! קמתי עליתי על אוטובוס והתייצבתי בכיכר  להכראות את תמוחתי  באופן ממשי.

          סייבר אקטביזים בעיניי זה לקחת את הדרך הקלה.. הכי קל בעולם לשבת בחדר ממוזג  מול מסך ומקלדת .. פחות קל לעמוד שם פיזית גם מול הפגנות נגד .. גם מול שוטרים וגם מול האלימות (פיזית ומילולית) ..
          חנה קחי עמדה  באוי גם את להראות תמיחה מעבר לעולם הסייבר

          זאת דעתי בכל אופן

          אהבתי

    • סעיף 2 מוציא ממני את התגובה: פששששש…..

      אהבתי

  4. ריקי ישראלי - מפגינה בשייח' ג'ראח הגיב:

    ושוב נשאלת השאלה על מה, לכל הרוחות, מבוססות הידיעות על תקיפה מינית או תקיפות מיניות בהפגנות שייח' ג'ראח?
    גם הכתבה הסרוקה כאן ממחזרת שוב את אותה רוני אלוני סדובניק שהיא המקור היחידי והבלעדי להשמצות הפרועות על הפקרת בנות ישראל בשייח' ג'ראח.
    ואני בכוונה מזכירה דווקא שכונה זו ולא את הפעילות בשאר השטחים הכבושים, בהם אכן יש מקרים של הטרדה מינית וידועות גם תקיפות מיניות, שככל הידוע לנו מטופלות (כולל נסיון האונס באום סלמונה שהוגשה עליו תלונה במשטרה הפלסטינית , האנס נעצר ואף הורחק ע"י הקהילה – ראו כתבתו של רחביה ברמן ביו פוסט – היחידי שניסה לבדוק את העובדות).

    תגובתה של דורית ארגו, מהפעילות בשכונה, דווקא מביאה לידי ביטוי את העובדה שלא ידוע לאף אחד על תקיפות או הטרדות בהפגנות בשכונה. לעומת זאת היא מספרת על הטרדות מיניות מילוליות שארעו בזמן משמרות ליליות בשכונה וטופלו מייד ובאופן נחרץ.

    כך שלעניות דעתי, ראוי לחנה בית הלחמי, להתנצל על ההכפשה הגורפת בנידון, ועל העובדה שביססה את התקפתה על דברי ההסתה של רוני אלוני סבודניק בלי בדיקת עובדות ברמה הבסיסית ביותר.

    כידוע להפריח השמצות קל הרבה יותר מאשר להפריכן והכעס של הפעילים נובע בדיוק מעובדה זאת. ההשמצות כבר נמצאות שם, בסייברספייס, ולך תוכיח שאין לך אחות.
    כל מי שיחפש מעתה מידע על שייח' ג'ראח יקבל את ההשמצות הלא מבוססות הללו המנוסחות כעובדה קיימת.

    ולכל הדורשות והדורשים טיפול משטרתי ומשפטי בכל ההטרדות והתקיפות המיניות, ומציינים את היעדרם כהוכחה לתרבות של השתקה – דרישה זו מעידה כאלף עדים על חוסר היכרותכם את הנושא.
    הרוב המוחלט של נפגעות התקיפה המינית אינו מעוניין לעבור את ההליך הזה.
    כמתנדבת במרכז הסיוע לתקיפה מינית, אני יודעת שלעולם לא נכפה או נדחוף נפגעת להגיש תלונה במשטרה אם אינה חפצה בכך ואם אינה מרגישה שהיא יכולה להתמודד עם ההליך הקשה והארוך הזה. השליטה כבר נלקחה ממנה במהלך התקיפה, ואנו לא נעשה זאת שוב.
    כמובן שאם היא מבקשת לעשות זאת, היא תקבל תמיכה מלאה וליווי לכל אורך הדרך.

    אך העובדה עומדת בעינה, נפגעות תקיפה מינית, הן בלב ת"א והן בשטחים הכבושים, מעדיפות ברובן שלא להגיש תלונה במשטרה. עובדה זו אינה מעידה על השתקה או הכחשה, אלא בחירה בדרך התמודדות אחרת, ומכל המידע הנאסף עד עתה, כולל ראיון של טל שפירו אצל רחביה ברמן, נראה כי הפעילות עושות כמיטב יכולתן לטיפול בנושא בתוך הקהילה. לא השתקה – אלא התמודדות, תוך נקיטת סנקציות והרחקה של הפוגעים.

    אהבתי

  5. נו באמת.. הגיב:

    איפה הכתבה?

    אהבתי

  6. שאלה מצויינת. אבדוק מה הארוע הטכני שהעלים אותה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s