צר עולמה

 

הכנס השנתי לזכרה של ד"ר ענבל פרלסון ז"ל, שאמור היה לעסוק בבלוג הפוליטי והשפעותיו, בוטל.

במילים אחרות: הכנס לזכרה של מי שאמנם לא הכרתי, אולם משיטוטי ברשת על מנת להכיר אותה ולו במעט לקראת הכנס לזכרה, אני מבינה שהיתה אקטיביסטית שפעלה רבות למען דו קיום, דיאלוג, הידברות, חופש ביטוי, שיח חופשי, הגעה אל האחר וסובלנות – בוטל. מאחר ונושא הכנס היה: "האם הבלוג הפוליטי יכול לנצח את השיטה?", מצאתי שהבלוג הפוליטי שלי הוא המקום הנכון להגיב לאירוע ההשתקה האלים והמזעזע הזה, על מנת לנצח את השיטה שמעניקה לכל עכבר את מראית העין של ההר המצל את צילו על כולנו. המשתיקות ייצגו נאמנה את השיטה, שמרחיקה בסופו של דבר את כולנו מהעולם שהיינו רוצים ורוצות לחיות בו: הפלורליסטי, הערכי, השוויוני, המכבד את כבוד וזכויות האדם באשר היא או הוא אדם ואת החופש ההדדי לא להסכים ולחגוג את ההבדלים בינינו.

אין ספק שבדרך לחזון הזה – מצוי קונפליקט. אין בי חשש מהקונפליקט, שכן הוא מאבני הבניין של המציאויות הנשאפות של כולנו.  מי שחוששים מהקונפליקט – שיישארו בבית ויתנו לנו לפחות לעשות את העבודה. שלא יבואו להרוס, לשאוב את המאמצים של כולנו אל תהום שלעיתים אין ממנה סולם חבלים, שניתן להיחלץ בעזרתו מהשיטה.

אז מה היה לנו שם?

נראה לי שמכתבה של ד"ר אורלי לובין לאשכר אלדן כהן מיום ו' 25.3.11, שקבלתי מלובין את האישור לפרסמו כלשונו, מספר היטב את הסיפור – לא רק של הארוע הנוכחי אלא של חלק מפעילות השמאל והפעילות הפמיניסטית בישראל בכלל – זו שיורה לעצמה ברגל שוב ושוב ע"י שימוש באותם כלים נגדם/ן הם/ן מוחים/ות. להלן מכתבה המדוייק של לובין, שאני מסכימה עם כל מילה הכתובה בו;

"שלום אשכר,

צר לי שלא סמכת עלי מספיק שאעזור ואטפל בצורה שגם את תסכימי לה בהשתתפות בדיון, בהפגנה, במחאה וכולי ומצאת לנכון לפנות לנעה, אמא של ענבל. אני מוצאת שזו היתה פעולה אלימה, שהתיאור "סחטנות רגשית" אינו ממצה אותה. בלי קשר לכוחות הנפש האדירים של נעה, שיכולה לעמוד בלי להזדקק לעזרה שלי או התערבות שלי ב"הגנה" פטרונית עליה, התגובה היחידה שנותרה לי לאור המקום שבו העמדת את נעה, שבו היא צריכה גם להשתתף באירוע לזכר בתה וגם להפגין נגד משתתף באירוע הזה, היתה לבטל את האירוע כולו, בלי קשר ל"אופציה" שבטובך הענקת לי – היינו, בלי קשר למה דעתי על ה"אופציה" הזו – היינו, להודיע רק לציפר על ביטול ההשתתפות שלו.

אינך מכירה אותי ולכן אינך אמורה לסמוך על שיתוף הפעולה שלי אתך ועם אחרות בעניין ההתקוממות מול ציפר. אני מניחה שלא הוכחתי די את מחויבותי למאבק הפמיניסטי בנושא זה או בכל נושא אחר – כנראה משום שהעזתי לחלוק על דעתך בעניין עצם ההופעה של ציפר באירוע. האולטימטום שהצבת, "או שציפר יעוף או שאנחנו נעשה הפגנה", כשלעצמו בעייתי בעיני; אפשר להפגין כשהוא מופיע בלי להעמיד למבחן את המחויבות הפמיניסטית של כל הנשים שהיו מעורבות בארגון ובהשתתפות באירוע עצמו – מבחן, שמנוהל על פי הפרמטרים שלך.

האירוע בוטל, כך שניצחת – סחטנות רגשית או אולטימטומים, בניגוד להפגנות ולמחאה (שאני עצמי הצעתי לקיים תוך התנפלות פומבית עליו באירוע עצמו), הם בעיני מונחים גבריים פטריארכליים, כך שאני מרשה לעצמי להפנות כלפייך עוד אחד כזה: ניצחון. ניצחת. האירוע בוטל.

לא יחשב לי לחוסר נימוס אם תחשבי לכתוב לי ולא אענה לך.

בברכה,

אורלי לובין"

למען הגילוי הנאות אומר שעוד לפני שידעתי כיצד התגלגל הסיפור מאחורי הקלעים ולפני שראיתי את מכתבה של לובין, התעמתתי בפייסבוק מול המשתיקות, באוסף תגובות שריכזתי אל תגובה אחת ממצה בבלוג שלי, וזו לשונה:

"להפתעתי ולמרבה הזוועה, התחיל איזהשהו באז מיותר מכיוונה של קבוצה איזוטרית במיוחד, של החרמת הכנס כי ציפר נמצא בו. אני מזכירה לכל המתלהבות והמתלהמות, שסתימת פיות של מי שהן בעימות רעיוני איתו – קשה ככל שיהיה (ומתועב ככל שיהיה האיש עצמו בעיניהן), הינה לגיטימציה לסתימת פיהן שלהן. זה הזמן להביא שוב את הקלישאה הנכונה מכולן בהקשר זה – שירו של נימלר.

אין למעשה שום הבדל בין הקריאה להחרים את ציפר לבין עמדותיו שלו (המובעות במאמריו). כמו שני צדדים לאותו מטבע, אתן וציפר.

אני גם לא מקבלת את מוגות הלב והפחדנות הזו, שמביאה נשים באיצטלא של "מותר לנו כי אנחנו נפגעות תקיפה מינית", להימנע מעימות עם טיפוסים פוגעניים ע"י השתקתם. במידה רבה, זוהי התקה והשלכה של האלימות שהופנתה אליהן. כ"כ זו עבודה "מהבטן" בסביבה בה הדבר היחידי שיכול לעבוד היא עבודה מהראש.

אז מציעה להתעלם מהרעשים הללו".

מסתבר בדיעבד, שכבר בהתכתבות קודמת של לובין עם אלדן כהן, בה ניסתה לובין להבהיר את הנושא תוך מתן אפשרות לאלדן כהן להביע את עמדתה ע"י מחאה בכנס, כתבה לובין לאלדן כהן: "כל סילוק של ציפר כעת מהפאנל יהווה צנזורה כזאת, שהיא לא רק ההיפוך המוחלט של מה שמכונה "פעולה בלוגרית" אלא היא גם ניגוד מוחלט למה ששווה דיון בהקשר הזה". אין לי מושג מה היתה התשובה, אולם אני יודעת מה ענתה לי אלדן כהן על דברים ברוח דומה: "…מול הסיגנון הכוחני והמשמיץ שלך, אני רואה הזדמנות לדעת בצער, שגם מזה יש בעולם, גם בקרב נשים, ולחפש את הדרך שלי לא להיטמע בסיגנון זה". להלן צילום מסך של תשובתה המלאה, המהדהדת בסימטריה מעוררת מחשבה אל מניפסט הדודות המגוחך של לאור עצמו. כעת אני מבינה גם שהתגובה נכתבה אחרי מסע המניפולציות הפתלתל שמתארת לובין במכתבה. זה מזכיר לי עצה פשוטה שקבלתי בתחילת דרכי כמנחת קבוצות: "תקשיבי למה שאומרים אנשים על אחרים, כי הם בעצם מספרים את הסיפור של עצמם".

חשוב לציין שהמבט הצר והלא סובלני שאפיין את הפעילות נגד הכנס, טומן בחובו ארבע עוולות נוספות, המאפיינות למרבה הצער חלקים דומיננטיים בפעילות השמאל ובפעילות הפמיניסטית בישראל:

1. בלבול בסדרי חשיבויות והדגשת השולי והטקטי על פני האסטרטגי: ציפר היה כלום, איזוטרי, כותב של אנקדוטות והתרשמויות אישיות חסרות חשיבות ציבורית, המוכר לקהל מאוד מצומצם, לפני שהפך בעזרת חזית ההתנגדות נגדו ל- Somebody.

2. השטחה והאחדה (או אם תרצו, בז'רגון הפמיניסטי – אובייקטיביזציה, חיפצון): פגשנו כאן את הנטייה לשכוח, באבדן הפרופורציות הגורף הזה ובראיית החוויה הפנימית את האמת הפוליטית הרחבה, מי עשה את העבירה ומי רק מדבר עליה. היעדר מדרג הוא המתכון הנפוץ ביותר לאבדן דרך, ובהמשך להפרת זכויות אדם. נכון, לפעמים ההיצמדות הזו לערכי זכויות אדם מצריכות פעולה שלא על פי הרגש. אז מה?

3. "חופש הביטוי" כמושג יחסי (בבחינת: 'לי מותר את מה שאני אוסרת עליכם'): רוח הרשת היא השיח הפתוח ונטול הצנזורה, זה שמסיר מגבלות דיון ומייצר שיח בין מי שבמרחבים אחרים ואף עויינים אחד לשני- אין ביניהם דיאלוג. זו המשמעות של האינטרנט בכלל ו- web.2 בפרט. המחשבה שניתן להשתיק קולות שלא מוצאים חן בעינינו, היא מחשבה ישנה, פטריארכאלית, נוקשה ועויינת. היא עויינת בעיקר את בעליה. להחזיק בה משמעותו להיאחז בקרנות המזבח של המציאות הישנה, מן אוקסימורון רעיוני של לצאת נגד השיטה בכלים המסורתיים של השיטה עצמה, היינו להנציח אותה.

4. היעדר יכולת לראות השלכות אסטרטגיות של פעולה טקטית שגויה: קולות רבים וחשובים נוספים הושתקו באותה מכת גרזן מניפולטיבית, ושיח שיכול היה לעורר הדים ולתרום את חלקו לחיזוקו של מחנה שלם – בראייה רחבה יותר של הסכנה הקיומית מבית, שכולנו מצויים בה היום – טורפד. במציאות בה זירת המלחמה המודרנית עברה מהחזית למלחמת מחנות בחזית התקשורתית (שמאל/ימין, פמיניזם/שוביניזם וכיו"ב), עשו אדריכלי הכנס – ד"ר אורלי לובין וד"ר אייל דותן (בלוגר בעצמו) שבנה את הפאנל ותכנן את הדיון – שימוש נכון במשאבי התוכן והבלוגרים שעמדו לרשותם על מנת למנף מעגל רחב יותר של פעילות פוליטית תקשורתית, הנמצאת היום תחת מתקפה רחבה ושיטתית. מעשה ההשתקה (במקום הלהטת השיח – אופציה פלורליסטית ראוייה שעמדה בפני המשתיקות) אינו שונה מהותית ממעשיהם של "אם תרצו", למשל. ההבדל הוא בשיטתיות ובכמות, לא במהות. באופן טיפוסי, העוגן למעשי השתקה נעוץ תמיד באיזושהי דמות שמעשיה – במציאות השחורה-לבנה של המשתיק/ה – אינם ברי סליחה ויש לקפדם באופן גורף. לכן גם מתקיים החיבור שבין דיעה לאדם שנושא אותה (האדם הוא דעתו ודעתו היא האדם), העומדת גם היא בבסיס חלקלקותו של המדרון.

לסיכום, אני רוצה להדגיש ולחדד שהכנס הזה היווה סוג של תיקון והזדמנות לליבון של עוולה נוספת שעשתה אות"א דווקא, פורום קמו"ת, בביטול הכנס לכבוד ספרה של ד"ר אורית קמיר בשנה שעברה רק מפני שקמיר בקשה להזכיר במודעה בהארץ את המקרים האחרונים שעלו בתקשורת – לאור בכללם.

האוניברסיטה, כמו גם עיתון הארץ, הן מערכות בירוקרטיות שניתן ליצור בהן שינויים דרך הזדמנויות קונקרטיות המאפשרות התנהלות בתוך מבוכיהן. מאחר וכל ד'אלים גבר/ת, ההזדמנות הזו הוחמצה.

את אוסף הציטוטים המיזוגניים והמחליאים שאספתי מטורו של ציפר וראיונותיו, על מנת לעשות בהם שימוש בכנס, אשמור. הכנס הזה יתקיים בבלוגים הפוליטיים, אולי בקונסטלציה שונה מזו שתוכננה – אבל היֹה יהיה.

אני עם הפנים להזדמנות הבאה.

—–

עדכון 27.3.11

להלן מכתבה של לובין בתגובה לסחרור המתמשך, שאני מציעה להגיב לו על מנת לעצור את ההידרדרות. נראה שבפמיניזם מודל 2011, אף אחת אינה ראויה לחסד.

שלום לכל החותמות והמכותבות,

בתור מי שמארגנת מאז מותה של ד"ר ענבל פרלסון את ההרצאות והאירועים לזכרה, ובתור מי שאחראית באופן עקיף על השתתפותו של בני ציפר, ובתור מי שניסתה להציע – לאחר שההודעה על האירוע כבר פורסמה, ומסיבות שהיה מקום לדון בהן אבל עכשיו כבר הרי אין מקום יותר לדיון, ויכוח, דעות שונות, מחשבה על משמעויות שונות של מעשים שונים – ניסתה להציע מקום נרחב למחאה נגד ציפר במהלך האירוע, מחאה בצורות שונות כמו ויכוח, הפגנה נגדו (ולא נגד האירוע, מפאת רגשות האבל המעורבים) או הצטרפות למה שהסתמן שעומד לעלות בדיון עצמו בדיוק ברוח הכתוב במכתב, ובתור מי שחשבה שיש לקיים את האירוע כמתוכנן בדיוק כדי למחות נגד השימוש הבזוי שנעשה במדיום של הבלוג, בחסות ה"דמוקרטיה" של העולם הוירטואלי, ובתור מי שהחליטה לבטל את האירוע (ולקיים בהמשך השנה הרצאה אחרת במסגרת ההרצאות השנתיות לזכרה של ד"ר ענבל פרלסון ז"ל) – ומי שחשבה שביטול האירוע גם היא דרך למנוע את הפומביות של ציפר ודעותיו שמבקש המכתב למנוע – אני רואה במכתב הזה, המופנה לשלטונות האוניברסיטה ועלול לפגוע בתכנית ללימודי נשים ומגדר, גם קריאה לי, כאחראית לעצם האירוע, לקחת על עצמי אחריות אישית. מאחר והיוזמות והחותמות מוצאות, שביטול האירוע כולו הוא תגובה לא ראויה או לא מספקת, אני לוקחת על עצמי את האחריות ה"מיניסטריאלית" על המעשה המגונה הכפול שנעשה: הזמנתו של ציפר – וביטול האירוע, ומבקשת להרגיע את הרוחות על ידי לקיחת אחריות אישית והתפטרות מאוניברסיטת תל אביב.

אודיע על התפטרותי וסיבותיה למכותבי המכתב, כראוי, והיא תיכנס לתוקף בתום שנת הלימודים הנוכחית.

אני מודה לכולן על שהצביעו על החומרה של המעשים שנעשו, ומתוך כך – על החומרה של האחריות שעלי לקחת על עצמי לאור זאת.

בתודה,

אורלי לובין

אמשיך לעדכן. בינתיים מפתיע לראות את כמות החותמות על מכתבה האגרסיבי והלא מתוחכם במיוחד (חברתית, אסטרטגית, כמענה למטרותיה שלה ועניינית) של אלדן כהן, מבלי לתת את הדעת ולו לרגע מעבר לאינסטינקט המיידי. העצוב הוא שככה נראה כאן הכל – מיידי, נטול חזון, נטול אחווה. אז מה לנו הפמיניסטיות כי נלין? פנינו כפני העם.

שוחחתי עם לובין (גילוי נאות עבור הספינולוגיות שתנסנה להציג מצג שווא של "מחנאות": לראשונה בחיי). עמדתה אמיצה ואחראית, ונוגעת להשלכות שיש לקמפיין הנגטיבי (ואני אוסיף – המרושע) הזה על עבודה רבת שנים של נשים ואנשים רבות ורבים. אבל בריונות היא בריונות, אחריה המבול.

—-

עדכון נוסף:

3 ארגונים משכו חתימתם ממכתבה של אלדן כהן, בשל המציאות המורכבת מזו שהוצגה בו וההשלכות הנובעות מהמכתב.

23:18

יותר נסוגים מהמכתב ועופרי אילני כתב פוסט על פרקטיקת ההוקעה במחנה השמאל.

28.3.11

כתבה בהארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1222567.html

פוסט זה פורסם בקטגוריה פמיניזם, שוויון, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

93 תגובות על צר עולמה

  1. עפרה הגיב:

    חבל נורא.
    עקבתי מהצד. מטרת הזמנתו של ציפר היתה ברורה כשמש, עד שהתפלאתי שהסכים להשתתף. גם למי שלא מכיר את החוג, די היה לקרוא את המאמר של לובין בעניין לאור כדי לנחש, ואיסוף החומר שלך, חנה, היה גלוי בפייסבוק.
    צר לי מאוד מאוד

    אהבתי

  2. שוב,להפתעתי,אני מסכים עם מסקנתך. ציפר הוא פרובוקטור לו הקדשתי מספר פוסטים ארסיים למדי שזכו להצלחה [עלי להודות על האמת] רק בגלל פרסומו שלו. פרסום זה נובע לא מההתנגדות כמו מהעובדה שהוא פרובוקטור גס רוח ,לא חכם,אבל מי שהקישור לבלוג שלו הוא קישור קבוע ודרך אתר עיתון הארץ-פלטפורמה שבלוגרים צנועים כמוני לא יכולים לחלום עליה. זו בעצם תמצית הבעיה-גם הבלוגרים אינם מתחרים בתנאים שווים. הפרסום שזוכים לו עיתונאים המקבלים קישור באתרי ידיעות,הארץ או מעריב ,רב בהרבה משל כותבים אחרים.

    באשר לאשכר אלדן-דומני שפסחת על כך  שניתן לחשוד שהמניע שלהביחס לציפר הוא אישי יותר מאשר עקרוני -מבלי לחזור על העובדות שאני מניח שהן ידועות

    אהבתי

  3. חנה בית הלחמי הגיב:

    אכן, גם בלוגרים מתחרים בתנאים לא שווים אבל יש להם יכולת מינוף וויצירת בולטות המיוחדת למדיה, ועם כל הכבוד לציפר ודומיו, הצלחנו גם אנחנו ליצור תהודה בבלוגוספירה – בחלק מהמקרים משמעותית מזו שלו.

    אהבתי

  4. אני מודה, בצער, שלא הייתי מודעת להתרחשות הדינמית והמרתקת שהתרחשה במרחבי האינטראליה ( האם המצאתי מושג חדש או ששוב זכרוני בגד בי?) במחוזות השמאל והפמיניזם. על כן אני שמחה שקראתי את הפוסט הרהוט והמנומק ( כרגיל) שלך. איני נוקטת עמדה כי, כאמור, איני מתמצאת בסבכי העלילות.
    אינני מבינה מדוע אי אפשר לערוך כנסים דומים או במתכונת דומה בכל מסגרת אחרת ( ואולי גם באוניברסיטה). שישכרו אולם, יזמינו אנשים שהדברים בוערים בעצמתיהם ויש להם משהו חשוב לומר מבלי שישלמו להם על כך ( כפי שעושים רב הבלוגרים) . יזמינו צלמים וכתבים בלוגרים לסקר את האירוע וכך הלאה.  
    באמת, אינני מבינה מה הבעיה. אנא, כתבי לי היכן הבורות שלי המורה שאיני מבינה כיצד הדברים אמורים להיעשות.

    אהבתי

  5. ועוד משהו. תקני אותי אם אני טועה אך לא ראיתי בתוכנית( הצצתי מתחת לחותמת בוטל)  מישהו שלא שייך לשמאל השמאלי מאד.

    הרי הכנס אמור היה לעסוק בהשפעה ולאו דווקא בהשפעה של צד אחד במפה הפוליטית. האם גם בעניין  זה טעיתי.

    אהבתי

  6. אני מרשה לעצמי עוד תגובה כי חשוב לי לומר שלאחר שקראתי את הפוסט הקודם, שלך אני חושבת שאין כל קשר בין הכותרת שלו ומטרתו המוצהרת לבין המשתתפים בפאנל. כפי שציין מרק ואולי עוד מישהו בתגובות לפוסט ההוא רב המשתתפים באים מתוך השיטה, מיצגים גופי כוח או קושרים מהם ומתקיימים הודות להם.

    גם שמאל, אם הוא ממומן בידי קפיטליסטים, אינו אוונגרד אלא זרוע ביצוע של שיטה או מדיניות המשרתת אינטרסים כלכליים ופוליטיים.

    למיטב הבנתי כנס זה ודומיו הם פסדה המסתירה מאחוריה את הקשרים  שנרקמים בין הבעלי ממון והשפעה . למשל הקשר הכלכלי בין הארץ לישראל היום או יותר מדויק בין שוקן לאידלסון. בעצם, בכל מה שנוגע לכלכלה השקפתם דומה והם נבדלים רק במה שקשור לפתירון הפוליטי.

    העולם הזה מסובך כל כך.

    אהבתי

    • שולמית, אני חושבת שמסקנתך ניצבת ב- 180 מעלות למציאות. ראי נא את תשובתה המצויינת של אסתי בפוסט הקודם. אינני ממארגני הכנס ולכן אני לא יכולה לדברר את כוונתם, אנסה רק מנקודת מבטי: מדובר בכנס שנתי לזכרה של פעילה חברתית ופעילת שמאל שפעלה כאקטיביסטית וכחוקרת נגד השיטה. השיטה היא ימנית תרתי משמע: לאומנית, מעמדית וניאו-ליבראלית/קפיטליסטית. 
      אני לא רואה איך הכנס הזה, יוצריו או משתתפיו מסמלים פסאדה המסתירה קשרים בין בעלי ממון.
      גם מרק בפוסט הקודם וגם את כאן, מנסים לייצר משוואה, שאינה קיימת ואין לה מקום, בין ייצוגים מצידי המפה הפוליטית בכנס שנועד לדון במי שפועלים נגד השיטה. ראשית, משוואה כזו תהיה מנוגדת למטרת הכנס וכותרתו. שנית, לא זוכרת מי היתה זו שטבעה את האמירה, לפיה התייחסות שוויונית לחוסר שוויון – היא היא אי השוויון.
      בראיה רחבה ומרובדת של המציאות הישראלית – אני מבינה יותר ויותר את מידת הדיוק בכותרת ובליהוק בכנס הזה.

      אהבתי

      • "מדובר על השאלה האם בלוג פוליטי יכול לנצח את השיטה נכון?
        השיטה במדינה ימנית עם ממשלה ימנית – היא, מה לעשות – ימנית.
        אז למה בלוג ימני צריך לנצח את השיטה. הוא חלק ממנה"

        הממשלה אינה מקור הכוח היחידי ואינה המרכיב הבלעדי של מפעילי השיטה. נראה לי שראוי לדון בשאלה מהי השיטה, מה היא אומרת וממה היא מורכבת.  כלומר, לפני שהאים לנצח שיטה חחיבים לדון במה נלחמים ובעצם מי נמצא מחוץ לה.
        למשל, האוניברסיטאות, מפעלי התרבות וגם בעלי הון לא מעטים אוחזים בעמדות כוח שמפעילות אנשים באמצעות עמדות השפעה והון. חלק מן הדוברים בכנס ממונים על ידי אותם האנשים.
        אני חוזרת ושואלת מדוע שלא יקיימו כנס זה מחוץ לאקדמיה, בלי האיצטלא המכובדת והמתגמלת.

        אהבתי

        • חנה בית הלחמי הגיב:

          שולמית, יש לי תשובה קבועה על "למה שלא יקיימו" – תזמי, תקיימי!
          מדובר כאן ביוזמות של אנשים, לא במנגנון משומן בעל כוונה. המנגנון שייך בימים אלו דווקא למי שאינם בדוברים בכנס, ולא בכדי. לגבי הממשלה – היא אינה מקור הכוח היחידי אלא המייצגת הבכירה והדומיננטית של מקורות הכוח. ניאו ליבראליזם הינו גם הון-שלטון.
          כשאני בוחנת את אייל דותן, עופרי אילן, מתי שמואלוף, ענת סרגוסטי או אותי, לא ברור לי כיצד ניתן לשייך אותנו לבעלי ההון, מה גם שלכולנו יחד וכ"א לחוד יש עבר מפואר של מאבק בשיטה. שולמית, אני חושבת שאת גולשת לניתוחים כלליים וקצת סטריאוטיפים, שמייצרים בלבול אינהרנטי במושגים. כוונתך וכוונתי דומות – חשוב לי שזה יוביל למציאות טובה יותר.

          אהבתי

      •  חזרתי ובדקתי את הבלוגים ואת הקשרים של הבלוגרים שהיו אמורים להשתתף באותו כנס שיעסוק במאבק בין הבלוגרים לשיטה והשתכנעתי שכותרת הכנסת מטעה. נראה לי שיותר נכון לומר שהכנס יעסוק ב"מאבק בין שיטות באמצעות מימון פרטי וממוסד" או במילים אחרות "קידום בלוגים המיצגים השקפה  פוליטית , חברתית, תרבותית כשיטה למאבק על ההגמוניה במדינה".
        אגב, העוקץ הוא אתר מצנזר באופן קפדני ביותר ולא סובלני לדעה שאינה מיצגת את השיטה שלו.

        אהבתי

  7. סליחה, נשמטה שורה ובגללה נוצרה טעות מצערת.
    רציתי לומר שאין כל קשר בין כותרת הכנס לבין המשתתפים  ולא , כפי שעלול להסתבר מתגובתי הקודמת , קשר בין הפוסט שלך לבין המשתתפים בכנס.

    אהבתי

  8. עודד הגיב:

    למה שלא תעבירו את הכנס לאוני' בן גוריון? אני חושב שראש החטיבה למגדר, ד"ר דהאן-כלב, תשמח לארח את הכנס במתכונת זהה (למרות שכמו ששולמית ציינה, להזמין בלוגרים שלא בהכרח יזוהו עם השמאל ספציפית).

    אהבתי

    • הכנס הוא לזכרה של ענבל פרלסון, שהשתייכה לת"א ועמיתיה משמרים כך את זכרה. אם הנרייט תרצה להרים כנס דומה – תבורך. אשמח כתמיד לסייע. ניתן לגייס לכך בב"ג גם את עידן לנדו.

      אהבתי

  9. אייל גרוס הגיב:

    אני מבקש להביא עוד דוגמה לבעיה שאת מציפה. מספר פמיניסטיות ברכו או שמחו על העמדתו לדין משמעתי בלשכת עורכי הדין של עורך דין רונאל פישר שאמר (לכאורה?) על הרשעת לקוחו יעקב העליון במעשה מגונה, שהמעשה המגונה היחיד במקרה זה היה פסק הדין. הוא הועמד לדין בעבירה של העלבת שופט או משהו כזה (עבירה שיש לה גם מקבילה פלילית שעמוס קינן הואשם בה כאשר ביקר שופטים שלא הענישו ביד חמורה מספיק מתנחלים שפגעו בפלסטינים).  ניסיתי להסביר לאותן פמיניסטיות בדיון בפייסבוק, שעליהן לצאת כנגד עבירה זו. שאת דברי פישר צריך לגנות ציבוריות וחברתית, אך שהעבירה של פגיעה או העלבת שופט, הרי תשמש נגדן  (בגרסה הפלילית ועבור עורכות דין גם בגרסה המשמעתית) מחר כשתרצנה לומר (בצורה חריפה) שבית משפט לא נתן עונש מספיק לעברייני מין, או לחלופין אם ירצו לומר שבג"צ למשל מכשיר את האפרטהייד בשטחים. נתקלתי בתגובה שאני מתעלם מתוכן הדברים, וניסיתי להסביר שזה לא קשור. תוכן הדברים של פישר דוחה בעיני ואני בעד לגנותו בכל דרך, אך לתמוך בחיזוק העבירה הזו במקום כלל לצאת נגדה אינו (בעיני) מעשה פמיניסטי. אני מחבר את זה למה שאת מתארת ואני רואה מחשבה קצרת טווח שלא רואה את ההשלכות של יצירת נורמות בעייתיות דווקא לתנועות כמו הפמינזם.

    אהבתי

    • אכן הסיפא מסכם היטב את דברי. זו לא הפעם הראשונה שאני מגיבה להתנהלות צרה שכזו. הפעם הקודמת היתה בהקשר להתבטאויותיו הגזעניות של נתן זך. בלוגרית באתר ומשוררת חברתית, שיצאה כאן בקריאה להשתיקו, שמעה ממני שהשתקתו היא רשיון להשתקתה ולכן אני מתנגדת וגורסת שיש להגיב לו, ולא להשתיקו. גם תגובתה היתה נגועה באותה ראייה קצרת טווח אליה התייחסת – הואשמתי בהיותי חלק מהמאפיה האשכנזית והיא עזבה בטריקת דלת זועמת את האתר. זה לא הזיז ולא יזיז אותי מעמדתי. על מי שמציב/ה סטנדרטים חברתיים, גם לעמוד בהם.

      הייתי רוצה להוסיף למסקנה שלך, את הערכתי כי בבסיס המעבר להשתקה נמצא חוסר היכולת של אותם אנשים להתמודד במצבי קונפליקט. פאסיב אגרסיב צומח היכן שיש קושי בהתמודדות עם אגרסייה. חולשת אנוש פשוטה. זה לא הופך את גישתם ופעולתם לפחות חמורה, כמובן. 

      בחלק מהמקרים אלו פשוט אינטרסים, רווח משני. לפעמים סובייקטיבי (הישארות במרכז העניינים, למשל) ולפעמים ממשי. 

      אהבתי

    •  הרעיון של עודד טוב וגם קרוב לבית אך אני חוזרת ושואלת מדוע שלא יעשו את הכנס בכל אולם שיאפשר זאת. מדוע הם זקוקים לאכסניה האקדמית שלטעמי דווקא חונקת דיון חופשי שהרי בכנסים הזמן לכל דובר מוקצב בקפדנות וגם הטקסטים תחומים.

      ולדברי אייל. עלינו לזכור שלכל אקצי הישנה גם ריאקציה וראוי שאלה הדורשים/ות סנקציות  אחרי כל אמירה שלא תואמת את ההשקפות של קבוצה זו או אחרת מקדמים סתימת פיות. חשוב לבקר החלטות של שופטים שלא אחת פוסקים בדרך לא נאותה ואני נזהרת בלשוני שהרי אין לי כוח להיגרר למשפט על זילות בית המשפט.

      וולעניין שהפוסט מעלה.
      1. אני חושבת שונה מאשכר למרות שאני ממש לא סובלת את בני ציפר אך איני חושבת שאשכר נהגה באלימות. פעולתה לגיטימית בעיני.
      2. אני לא מבינה מדוע להתנגד להפגנה כנגד הכנס. אפשר להגביל את ההפגנה למקום כלשהו. הכל על פי החוק.
      אני מבינה את האם של המנוחה אך לא את אונ' תל אביב או את
      דר ' לובין
      3. מרב עמידה על דקויות של צדק השמאל קורע את עצמו לגזרים והימין שלמד את הלקח ( גאול הכהן) חוגג.

      אהבתי

  10. חנה בית הלחמי הגיב:

    שולמית, אף אחד לא התנגד להפגנה (מאיפה הסקת את זה?) וכפי שציינתי במפורש – זה נכלל במסגרת אפשרויות התגובה שהוצעו ע״י לובין.
    לגבי האלימות – זה היה פאסיב אגרסיב בהתגלמותו, אחד הפורמטים היותר בעייתיים של אלימות. לובין פרטה במכתבה.
    לגבי ב״ש – אני מחזירה אותך לתשובתי לגבי ״שמישהו יעשה״.  

    אהבתי

    • 1. כנראה טעיתי בעניין ההפגנה ואני שמחה שזו לא היוותה בעיה.
      2. מבלי לקבל ייחוס תכונה זו לאשכר (אולי מפני שאני מחבבת אותה ואלי מפני שאני חושבת שזכותה לפעול בדרכה) פאסיב אגרסיב זה דבר מעצבן אך למיטב הבנתי אינו אלימות. אני מתעבת תכונה זו שלא אחת נתקלתי בה. אני זוכרת את תחושת חוסר האונים מולה אך אני עומדת על כך שזו אינה אלימות. הרחבת הגדרת האלימות מעבר לפעולה עצמה מקטינה מחומרתה. 
      3. ההצעה הועלתה. אני מקווה שאנשים שנוהגים לעשות דברים ולערוך כנסים יעשו משהו בעניין. 
      בכל אופן, הנושא שהעלית חשוב מאד.

      אהבתי

      • שולמית, אני חייבת לתקן אותך לגבי אלימות פאסיב אגרסיב – שהיא מהקשה והעמוקה מכולן, זו הנפוצה ביותר בשיח של דיכוי, בייחוד דיכוי מגדרי. אני לא מדברת על תכונות אלא על התנהגויות ודפוסים.

        אהבתי

  11. יואל שני הגיב:

    מצחיק שאת מתלוננת על השתקה, כשאת מוחקת תגובות שאינן לרוחך. טלי קורה, והרגעי קצת

    אהבתי

    • חנה בית הלחמי הגיב:

      מעולם לא מחקתי ולו תגובה אחת בשל הדיעה שמובעת בה ואמשיך עד עולם למחוק הודעות שכתובות בשפת ביבים, בעלות כוונה רעה או אלימות. אתה על הכוונת.  

      אהבתי

  12. איתי הגיב:

    חבל שהכנס בוטל.
    דווקא משום שאני איש שמאל בהשקפותי לדעתי היה עדיף בהרבה לו היו מוזמנות לדבר גם בלוגריות מן הימין המתנחל, שלא לדבר על בלוגריות חרדיות, בלוגריות  ערביות, רוסיות ואתיופיות.
    לא רק שמאלנים הם "מחוץ לשיטה". "השיטה" היא המרחב שבין קדימה לליכוד דרך יאיר לפיד.
     

    אהבתי

  13. לחנה
    סליחה מישוה מוכן לתת לי לינק למקום שבו העובדות מפורטות? מי ביטל ד"ר לובין? למה בגלל החסות של האימא של ד"ר עינלב פטרסון שהתכוונה להפגין או שנדרשה להפגין ע"י אשכר?
    מודה שלי זה לא ברור.

    אהבתי

  14. חנה בית הלחמי הגיב:

    עדי, העובדות מפורטות כאן בפוסט, קרא אותו.

    אהבתי

  15. לאייל
    רונאל פישר לא הועמד למיטב ידיעתי לדין פלילי אלא משמעתי והדבר נוגע לדרך ההתבטאות של עורך דין במילוי תפקידו ביחס לבית המשפט.אם על חופש הביטוי רוצים להגן אני מצאתי דוגמאות מקוממות הרבה יותר של העמדת עורכי דין לדין משמעתי בגלל ביקורת חריפה על פסק דין כזה או אחר. מאידך כשאני רואה שעיקר המאבקים המשפטיים מתרחש מחוץ לאולם ובזירה התקשורתית יש לי הרהור נוסף אם הגישה אינה מוצדקת.

    אהבתי

  16. אייל גרוס הגיב:

    משה, ציינתי שזה דין משמעתי שנכון שזה פחות חמור מפלילי. עדיין אני בספק לגבי העבירה הזו גם כענין משמעתי כאשר מדובר בהתבטאות על פסק הדין ולא על השופט עצמו (גם אם יש דוגמאות חמורות יותר) ובוודאי נגד ההפללה שלה (שלמשל עמוס קינן הורשע בה).

    אהבתי

  17. חנה בית הלחמי הגיב:

    עדכון:
    אורלי לובין הודיעה על התפתרותה מאות"א.
    לא ברור לי מה המניע (העילה היא התגלגלות הסיפור הזה). מנסה לברר.

    אהבתי

  18. נתאי פרץ הגיב:

    אני דווקא הכרתי את ענבל פרלסון ז"ל מפעולתה בתנועת רעות – סדאקה.
    חבל שהכנס התבטל. אבל אני לא מבין מי האדיוט שהעלה את הרעיון להזמין את בני ציפר, שמייצג את ההיפך הגמור מכל מה שהיא האמינה בו לכנס לזכרה.

    אהבתי

    • נתאי, 
      מכל מה שאני שומעת – אני יכולה רק להצטער שלא הכרתי אותה.
      לגבי ציפר – יש דיעות לכאן ולכאן. אני לא הייתי מזמינה אותו (וודאי שלא הייתי מבטלת בשל לחצים אלימים – אלא מרחיבה ומגדילה את הכנס), אבל מאחר והוזמן – היתה בנוכחותו גם הזדמנות. היא הוחמצה. הבעייה היא שמדובר בתפיסת "צדק" ששופכת את התינוק עם המים, שבתפיסת הצדק הבסיסית שלי – לא אתן לה יד כפי שאני נאבקת נגד כל אי צדק. 
      המציאות לעולם מורכבת, לא פשוטה ובשחור לבן כפי שהיינו רוצים שתהייה.
      חנה

      אהבתי

  19. התייחסות לסעיף מס 3- חופש הביטוי:
    – בחלק גדול מהשמאל אין שמץ מהפלורליזם שאותו הוא מרומם בכל הזדמנות ומעל כל משאית במצעדים השונים.

    רוב פעילי השמאל באינטראליה (אימצתי זמנית) כל כך משוכנעים שדמם מכיל מינון תמידי וגבוה של פלורליזם מזוקק עד שאינם טורחים לבדוק את עצמם מדי פעם.

    צריך אומץ לכתוב את הדברים שהבאת כפי שהם. לדעתי הם משקפים את המציאות הלא כל כך מחמיאה לגבי לחלק גדול מהקוראים.

    סתימת פיות היא ביטוי יחסית זניח של העניין. זה מגיע עד הוקאה והחרמת אנשים שחושבים אחרת (שומרי חוק ישראלי ובינלאומי שלא ביצעו שום פשע ולא עודדו אלימות, שנאה וכו'..). 

    אהבתי

  20. חתולי הגיב:

    נקווה שמכון פורטר יתמקד להבא בפואטיקה וסמיוטיקה של ספרות
    ולא יעסוק במה שלא רלוואנטי לתחומו. 

    אהבתי

  21. shaul sela הגיב:

     
    צריך לדעת איך לכתוב פשקווילים ואיך למחות.
     
    יש דברים "שאינם ראויים למאכל אדם" דהיינו בלוגרים שכותבים תכנים שקריים ומתנהגים בבריונות אד הומינם ובבהמיות. אני מרשה לעצמי להזכיר את דוד מרחב בשמו את אחד ממקימי יקום התרבות"  שקורא לעצמו חוקר תנך ובלש תרבות.
    אלה לא ראויים להזמנה לשום אירוע.
     
    אני עומד מאחורי הפשקווילים שכתבתי נגד אשה שהוציאה ספר שירים ואמרה בראיון בעיתון שהפגערע פתח לה דלת גדולה. אסתי מחקה את הפשקווילים שלי בלוגר אחר השאיר אותם. גם בפשקווילים אמרתי את המינימום. אם הייתי מעלה השערה בנוגע לסיבה לפתיחת הדלת הייתי הופך מעד לנאשם.
     
    וכעת השאלה
     
    ברור לי שלא חכם להזמין לאירועים כאלה שישבו עם לאור באותו פאנל ב"אירועים תרבותיים " שנערכו אחרי מארס 2010. לא כל מי נפגע או נפגעה יודעים להיכנס לעדים ולא לצאת כנאשמים. כאחד שחווה פוגענות והשיב לפוגע לגמולו בדרך נקיה לגמרי אני מבין את תחושת הזעם של אשכר. ברור לי שאם אשכר היתה אורבת לציפר והיתה שמה לו נבוט זה היה פסול. אם אפשר לגנות את אשכר במקרה זה אני לא יודע.
     
     

    אהבתי

  22. חנה בית הלחמי הגיב:

    שאול,
    אין בכוונתי לעסוק באשכר אלא בעקרונות הפעולה. אי אפשר ולא רצוי ״להאשים״. לא ניתן הרי לחשוב שנוכחותו של ציפר עברה עלי כאילו כלום. שקלתי והחלטתי על דרך פעולה של השתתפות ועימות, ואני מצפה ודורשת מאחרות לכבד את זה גם אם אינן מסכימות ומצויות אתי על כך בויכוח. הגינוי הגורף ודרישת ההשתקה אינן דרך שאתן לה לגיטימציה בכל צורה שהיא והנסיון לכפות אותם מניב מתוכי את התגובה הכי לא pc שיכולה להיות – שהמשתיקים יקפצו לי. כפי שאמר לי אחד מעמיתי בטוויטר היום, זו פריבילגיה העומדת לרשותי כבלוגרית ולא עומדת לרשות אנשי אקדמיה, למשל.
    אני חושבת שמי שמנסים להסלים את האלימות הזו, מטפסים (ולא בפעם הראשונה) על העץ הלא נכון. זכותם להסלים ולהשמיץ תישמר באותה מסגרת של חופש הביטוי השמור לציפר, מקומם ככל שיהיה, ולכולנו. את מיצובם בתחתית תרבות הדיון הם ירכשו לעצמם בעצמם ובכבוד.
    זה היה פשקוויל עכשיו? 🙂 

    אהבתי

    • תמהה הגיב:

      האם היית בין מארגנות הכנס? מדוע את מצפה ודורשת מאחרות לכבד את החלטתך?

      אהבתי

      • תמהה, אני מציעה להקדים קריאה לתמיהה, על מנת לאפשר לך לאסוף את המידע הגלוי והזמין, שהיה חוסך שאלה קנטרנית.

        אהבתי

        • תמהה הגיב:

          ותשובה שמכילה מידע? מצאתי באחת התגובות שכתבת "אינני ממארגני הכנס". אם כך השאלה בעינה עומדת: כשאת אומרת "שקלתי והחלטתי על דרך פעולה של השתתפות ועימות, ואני מצפה ודורשת מאחרות לכבד את זה גם אם אינן מסכימות ומצויות אתי על כך בויכוח." על מה הציפייה הזאת מבוססת? מדוע יש לדעתך לכבד את ההחלטה שלך? מדוע אינך יכולה את לכבד את החלטתן של אחרות?

          אהבתי

  23. נעמה הגיב:

    לא הבנתי בתגובה לאיזה מכתב מתפטרת לובין, או מודיעה על התפטרותה. שאני מאוד מקווה שתחזור בה. ולמה בגלל זה צריך להתפטר מהאוניברסיטה(??!!)

    אהבתי

  24. חגי קלעי הגיב:

    אני מזועזע לחשוב שד"ר לובין מתפטרת. היא אקדמאית חשובה, שעושה הרבה מאוד בשביל שיוויון מגדרי בישראל, עם חריפות מחשבתית יוצאת מגדר הרגיל. אסור לאפשר לזה לקרות, לא רק למענה, אלא גם למען הסטודנטים והסטודנטים באונ'.

    אהבתי

  25. shaul sela הגיב:

    היא כנראה מתפטרת מארגון האירועים לזכרה של ענבל פרלסון

    אהבתי

  26. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » קינג קונג‏

  27. חנה בית הלחמי הגיב:

    עדכון:
    אורלי לובין הודיעה כי לאור התמיכה הרחבה וריבוי הפניות, היא תבחן את החלטתה והמשך דרכה עם עמיתותיה ותלמידותיה.

    אהבתי

  28. אורלי פרוינד הגיב:

    חנה, לא כל דבר הוא חד משמעי ואקדמי, לפעמים יש מצבים בהם מספר מצבים מנוגדים יכולים להיות נכונים ולגיטימיים תלוי מי המתבונן.
    אני יכולה להבין את אשכר – אני בתור נפגעת ….
    אבל לא רק בתור נפגעת. אנסה להסביר, ברגע שחשפתי את הפגיעה בי הציפיה הכי בסיסית שלי מהסובבים אותי היא להוקיע את האדם ואת המעשה. איך מוקיעים? כל מי שהתעלם והמשיך להתנהג אל מי שלקח לי את הילדות והנעורים אפילו רק בנימוס, כל מי שנתן למפלצת הזו את המעטפת של המשך חיים רגילים כאילו כלום לא קרה ,כל מי שהמשיך לשהות במחיצתו כאילו שאיננו ראוי להיות מורחק מחברת בני אדם מבחינתי גם אם לא תמך בו או הביע דעה לטובתו כאילו שלא הוקיע אותו. להוקיע אדם כזה זהו הדבר הכי בסיסי שצריך לקרות מבחינתי ואני מקוה שעל זה אינך חולקת.

    כמו שיכולתי להבין ממך – את מתכוונת שהשיח החופשי הוא מעל לכל ואת ההוקעה אפשר לעשות בתוך השיח.  על פניו זה נשמע הגיוני ונכון אבל מרגיש לא כל כך נכון וקשה לי להסביר למה.  אני מרגישה שאפשרות לשיח עם כל אדם בכל מצב היא לא דבר נכון תמיד לא מבחינת המסר ולא מבחינת המוסר, לפעמים המעשה של המנעות משיח עם אנשים מסויימים היא האמירה, היא ההוקעה שעליה אני מדברת, לאותו אדם שהוקע  ובמיוחד לציפר שהוא עיתונאי בעל במה רחבה להגיב  כמו שהבנתי יש את הכילים להגיב להוקעה. אפשר לומר שאין לזה סוף ושבגישה זו לא יהיה שיח אבל זהו תירוץ משום שכל עניין צריך להבחן לגופו, אני מרגישה שנעשה פה בלבול בין חופש השיח שהוא חשוב והכרחי לבין החופש להשתתף בשיח. איך זה שאדם שלא רק שלא הסתפק בלהתעלם ממעשיו של יצחק לאור אלא היה אקטיבי ובחר להתבטא איך שבחר יוכל לשבת בפאנל ולקבל במה ?
    האם בפאנל שידבר על הטרדה מינית ע"י בעלי מרות נשתף את תומכיו של קצב ומצדדיו של יצחק מרדכי בשם חופש השיח?
    האם אי שיתופם של אנשים כאלה בשיח פוגמת בו?
    האם הוקעת אנשים כאלו לא יותר חשובה ממתן במה נוספת לדעותיהם?
    הרי השיח יהיה חופשי גם בלעדיהם….. הרי יתייחסו בשיח לאנשים שכמותם…..
    אני לא הייתי מתמקדת בדרך של אשכר משום שמבחינתי היא סוג של זעקה שאני זעקתי כלפי מי שלא הוקיע " איך אתם מסוגלים לשבת איתו באותו שולחן?…" אלא הייתי מתמקדת בזעקה שלה ובודקת עם עצמי כמארגנת השיח האם טעיתי בבחירת משתתפי השיח.
    חנה, כפי שיכולתי להבין מדברייך – את חושבת שזו טעות – אז למה לא לתקן הטעות – למה בשם חופש השיח לתת לאדם זה את הבמה הזו?

    עד כמה חמורים צריכים להיות מעשיו של אדם כך שתשלל ממנו זכות ההשתתפות בשיח? האם לדעתך זכות ההשתתפות בשיח לא אמורה להשלל מאף אדם?

    אהבתי

  29. אורלי פרוינד הגיב:

    האמת שאני לא אדם אקדמי ולא יודעת להתבטא בצורה כל כך רהוטה וטובה אבל אני מקוה שהצלחתי להסביר את רגשותי משום שבאמת לפעמים דברים נראים כאילו הגיוניים אבל מרגישים לא טוב בפנים וזה מעורר בי שאלות ומחשבות שקשה לי לבטא ולהסביר בצורה ברורה.

    אהבתי

    • חנה בית הלחמי הגיב:

      אורלי,
      הבהרת והסברת מצויין ואענה לך;
      ראשית, אתלה לרגע באילנות גבוהים, בתשובתה של לובין עצמה לאלדן כהן, בה היא אומרת שלא היתה מודעת לפני להתבטאויותיו של ציפר ולו ידעה אולי לא היתה מזמנה אותו, אולם מאחר והוזמן – "כל סילוק של ציפר כעת מהפאנל יהווה צנזורה כזאת, שהיא לא רק ההיפוך המוחלט של מה שמכונה "פעולה בלוגרית" אלא היא גם ניגוד מוחלט למה ששווה דיון בהקשר הזה".
      שדה הפעולה הפמיניסטי הוא שדה טעון שיושב על הרבה מאוד חוויות אישיות של דיכוי, השפלה, תקיפה מינית, אלימות, הדרה וכיו"ב. ריבויין של החוויות הללו הופך את האישי לפוליטי. כלומר – הן הכוח המניע לפוליטי, הסיבה והן שמגדירות את המציאות הנשאפת ההפוכה מהן. אבל האישי עצמו אינו הפוליטי. אנסה להסביר את זה דרך שני מינוחים חשובים: האני החווה והאני המתבוננת. הפעולה הפמיניסטית היא פעולה של האני המתבוננת. אין סתירה בין השתיים, ולכן ניתן למשל במקרה זה להבין את הכאב ולא לקבל את המעשה שנעשה מתוכו. פעולה מתוך האני החווה היא פעולה שנועדה לכישלון, ומה שמסוכן בכישלון הזה הוא השלכותיו על כולנו. מעמדת ההתבוננות, המציאות מורכבת יותר, צבעונית ופוליטית יותר, ויש בה סתירות כמו למשל זו הנוכחית, שבין הרצון האישי להשתיק את ציפר לבין ההבנה מתוך התבוננות רחבה יותר, שההשתקה הזו היא חרב פיפיות למאבק עצמו. אני מחזירה אותך למה שכתבתי בפוסט עצמו, שהיעדר ההבחנה מי אנס ומי דיבר, מסוכנת לכולנו. אובייקטיביזציה והשטחה לעולם אינן חד כיווניות. 
      מאוד מצער אותי (אולם צפוי במידה רבה) שמי שדרשו את השתקתו של ציפר – חיברו אליו את מי שלא הסכימו להשתקה הזו והפכו אותו ואותן ל"אויבים" במידה שווה, אלא שבהתבוננות על התהליך – זוהי בדיוק הפעולה מתוך החווייה ואותה החפצה והשטחה שהפכו את ציפר ולאור למייצגים את אותה חומרת מעשה בדיוק. כלומר, לפני שהספקנו למצמץ כבר בא האישוש לדברי, שהגישה הזו היא חרב מתהפכת ותפגע בסופו של דבר בפמיניסטיות ובמאבק הפמיניסטי יותר משהיא פוגעת בעברייני המין או במי שמגוננים עליהם.
      לכן אמשיך לצאת נגד השתקה. אני רואה את שליחותי בעולם הזה ככזו העוסקת בזכויות אדם, ולפעמים אני מוצאת את עצמי עוסקת בזכויות אדם של  מי שאיני חפצה ביקרם – בעיקר משום שתיעדוף זכויות אדם (למשל – להשתיק את צוררי ולתת זכות דיבור לאלו שאני מסכימה איתם) הוא הפרת זכויות אדם ויפגע בסופו של דבר בכל ערך מהערכים אותם אנו רוצות לקדם.
      הקריאה שלי לנשים בכלל היא לחוות את החווייה ולפעול מהתבוננות. כל דרך אחרת מנציחה את הדיכוי.

      אהבתי

  30. אבי הגיב:

    אורלי לובין עשתה טעות והזמינה אדם שהגן בפועל על חברו שהואשם בהטרדות מיניות. לא לדבר על התירוצים ונסיונות ההתחמקות שלה – את יכולה למחות נגדו בכנס, את יכולה להפגין נגדו אבל לא נגד הכנס. הרי כולנו היינו נזעקים אם כנס אחר היה מזמין את ציפר שישפוך את סחורתו העלובה ולא מסתפקים בכך שאנחנו יכולים למחות נגדו בכנס עצמו. במקום להודות בטעותה ולבטל את ההזמנה של ציפר, היא נכנסה לתפקיד הנעלבת והמתגוננת ואח"כ עשתה "רגשי" של "אני מתפטרת, אשכר תראי מה עשית? אה בעצם אני לא מתפטרת בגלל התמיכה העצומה בי וההתנגדות לאשכר". במקום היה נכון וראוי יותר להודות שהיא טעתה ותבטל את ההזמנה של ציפר

    אהבתי

    • חנה בית הלחמי הגיב:

      ניתוח סטריאוטיפי מופתי של הסיטואציה. לא דילגת על אך תפיסה סטריאוטיפית של התנהלות נשית ואנושית. שאפו.

      אהבתי

  31. אבי הגיב:

    מה לעשות שהתנהלותה של לובין מתאימה לסטריאוטיפ. לובין טעתה, היא הייתה צריכה להודות בזה ולבטל את השתתפותו של ציפר ובזה היה נגמר כל הפרשה. אבל לא, האגו שלה היה גדול מדי, אז היא נעלבה ועשתה "רגשי" של אני מתפטרת כדי להראות כמה שאשכר רעה וכמה מזיקה מחאתה. גם נעמה כרמי כבר שאלה האם בגלל דבר כזה מתפטרים?? אבל האמת היא שהאוניברסיטה טענה שהיא מעולם לא קיבלה מכתב בתפטרות מלובין ולובין עצמה חזרה בה מהצהרתה תוך שנייה וחצי. כל ההתפטרות נראית כמו תרגיל לסחיטת הזדהות רגשית.

    אהבתי

  32. אורלי פרוינד הגיב:

    חנה היקרה,  כמעט שכנעת אותי כי הקו דק ומאוד מבלבל אבל
    יש דבר אחד שאני לא מצליחה להרגיש שהוא נכון למרות שהוא נשמע נכון.
    הדבר הזה מקביל בעיני לעיוות וחוסר הצדק שיש ב"זכויות הנאשם" בו נתקלתי לאורך כל המשפט נגד המפלצת שפגעה בי ואסביר בהמשך את ההקבלה. יש הבדל בין השתקת דעה לבין השתקת/הפסקת  מעשה (ואמירה כמו של ציפר היא מעשה) שקיימת לגביו הסכמה חד משמעית שהוא שלילי ופוגעני כלפי החווה והמתבונן, את בעצמך אומרת שבמאבקך את עוסקת בזכויותיהם של מי שאינך חפצה ביקרם . למה אינך חפצה ביקרם?
    האם בגלל דעתם? באיזה שלב דעה הופכת למעשה חמור? זהו גבול דק והאבחנה הזו יכולה להיות מאוד גורלית. למשל ההסתה לרצח רבין גם היא יכולה להחשב כ"דעה" שהשתקתה נוגדת זכויות אדם בסיסיות
    האם היית נותנת במה למסיתים מסוג זה בשיח ובכלל?
    האם אינך חושבת שלעיתים מילים אינן קלות או פחות מסוכנות ופוגעניות מהאונס עצמו? דווקא מילים בהקשר הזה הן אפילו סוג של אונס המוני של נשים…. או לפחות לגיטימציה לכך בדומה להסתה לרצח רבין שהרי מבחינתי ואני מאמינה שאת יכולה להזדהות איתי אונס הוא סוג של רצח בו משאירים את הנרצח כמת מהלך.
    האם אינך חושבת שיש גבול איפשהו, האם לדעתך כל דעה צריכה לקבל אישור להשמע? הרי מתוך כוונה טובה של הגנה על זכות האדם לשוויון אנחנו יכולים לתת מקום ליצירת מפלצות ומעשים מפלצתיים ולגיבויין משום שלא כל האוזניים שעליהן נופל אותו "דיבור" מכילות אותו בצורה שתוביל לטוב. שוב ראי רצח רבין ויש עוד מליוני דוגמאות. אני כן חושבת שמניעת זכות דיבור צריכה להיות החלטה שלא מתקבלת בקלות ראש אבל היא צריכה להיות אופציה שנשקלת במקרים מסויימים משום שברוב המקרים אין כלל אחד בעולם שהוא נכון תמיד בגלל שהחיים הם מאוד מורכבים. יש פה עניין של בחירת הרע במיעוטו. בעיקרון זכות אחת תמיד באה על חשבון זכות אחרת. זכות השוויון פה במקרה הזה באה על חשבון הזכות של נשים נפגעות כמו אשכר לא לחוות את הפגיעה שוב , לכן יש למצוא את האיזון הנכון בין הזכויות המעורבות בכל דבר.  
    לגבי תגובותייך בכללי ותגובתך לאבי המגיב האחרון, אני מרגישה שלא בנוח איתן גם לאור אמירותייך על זכות השמעת הדעה, אני גם מרגישה ששיח שמתנהל בהכפשה וראיה מאוד חד צדדית גם כן לא מוביל לשום הסכמה או רתימה לעשיה.
    ההתנהלות שאבי תאר אכן התרחשה אך הוא תאר אותה לא בצורה יבשה אלא הוסיף את תחושותיו לגביה. את מייחסת לתחושותיו סטריאוטיפיות כלפי נשים משום שמדובר באישה אבל אם הוא היה מתאר באותו אופן התנהלות דומה של גבר היית עונה את אותה תשובה?
    אולי זו הרגשתו לגבי התנהלותה של אורלי בלי קשר להיותה אישה? האם לא שווה לברר את זה איתו לפני שקובעים שכך הדבר?
    מבחינתי ההתנהלות של אורלי  לובין וביחוד לאור מעמדה ונסיונה אכן לוקה בחסר ודבריו יכולים להיות נכונים למראית עין, אני רוצה להאמין שאורלי לובין לא התפטרה כדי לעשות רגשי ובידיעה  שיהיו לה תומכים שיאפשרו לה אח"כ לחזור בה והייתי מצפה מאבי בדיוק כמו שציפיתי ממך לומר שהדברים מרגישים לו כך למרות שיש אפשרות שזו הרגשתו ולא כך היו הדברים מבחינתה של אורלי לובין.
    את מגיבה כאילו שאין ולא קיימת התנהלות כזו – אבל זה קיים גם אצל נשים וגם אצל גברים.
    אנשים מתנהלים בעולם לעיתים כמו שאבי תיאר ולעיתים ישנן השתלשלויות שנראות כאילו כך הדברים
    למראית עין אז ההאשמה כלפיו צריכה להיות אחרי בירור העניין איתו …..
    שימי לב שאני מנסה להבין אותך ולענות לעצמי לשאלות שמטרידות אותי בנושא אך אינני מכפישה אותך.
    אני בעד לפעול משילוב של חוויית החוויה ושל ההתבוננות גם יחד משום שיש דברים שהמתבונן לעולם לא יוכל להבין ומישהו צריך להסביר ולהראות לו  דברים אלה באופן שבו להתבוננות שלו תהיה עוד פרספקטיבה חשובה שמקורה בחוויה. אמירתך שפעולה צריכה לבוא מהתבוננות בלבד שוב מרגישה לי סותרת את העמידה על הזכון לשוויון.
     
     

    אהבתי

  33. אורלי פרוינד הגיב:

    אופס – לא ראיתי את שתי התגובות האחרונות שלך ושל אבי לפני שכתבתי

    אהבתי

  34. אורלי פרוינד הגיב:

    משהו נוסף אחד שהוא ההשוואה שלי לזכויות הנאשם, יש מעשים שאמורים לקחת ממבצעיהם את חלק מהזכויות הבסיסיות המגיעות לכל אדם לכן ישנה הענישה. בית כלא לוקח את הזכות לחופש מהאדם שגזל זכויות מאדם אחר.
    השאלה היא גם פה איך יעשה האיזון ומה מצדיק נטילת זכות. לכן אני שבה וטוענת שהזכות לשווייון וחופש הבטוי היא לא אבסולוטית וגורפת.
    לנטילת זכות יישנן מספר סיבות מגוונות שמציאת איזון ביניהן קובעת את היקף ה"פגיעה" בזכות. חלק מהענישה וכך גם כתבו השופטים במקרה שלי היא לא רק תגמול ולמען יראו ויראו אלא גם הקשבה לרחשי ליבה של הנפגעת ולתחושותיה.

    אהבתי

  35. אורלי פרוינד הגיב:

    האמת שאני עדיין מוטרדת. אני כאילו מנסה לדבר ולהגיב לנושא בפאן של חופש הבטוי אבל משהו עושה לי רע…..
    אין כאן קשר לחופש הבטוי לצערי במקרה הזה הקשר הוא שולי משום שאף אחד לא סותם את פיו של ציפר אלא הכוונה היא שאנשים כמו ציפר לא יקבלו את המעמד המכובד של להשתתף בכנסים כלשהם מתוך כבוד שניתן להם בעצם הזמנתם לכנס.
    מבחינתי ואני מקוה שעל זה יש קונצנזוס , אונס , הטרדה מינית והתעללות היו הינם ותמיד יהיו בכל עת מעשים נתעווים שהורסים חיים ונוטלים את כל הזכויות הבסיסיות מהנפגעת ובנוסף פוגעים בכל מי שקשור לאותה נפגעת. באותה מידה אנשים התומכים באנסים ושכמותם עושים מעשה נתעב ופוגעני, אנשים כאלה לוקחים חלק באונס.

    אנשים שעושים מעשים נתעבים לא צריכים לקבל יחס מכבד ולהיות מוזמנים לאף כנס ציבורי כאות מחאה והוקעה של מעשיהם ושלילת חופש הבטוי היא תוצאת לוואי של אקט חשוב ומשמעותי של הוקעת מעשה נפשע ולא הנושא המרכזי, אכן אפשר להשתמש בתירוץ הזה כדי לתת במה וכבוד לפושעים ולא להרגיש רע ולא נוח עם זה.
    אני לא רואה שלפושעים יש מקום להשתתף בכנס ציבורי כלשהו אם הם עומדים על אמירותיהם , אינם מביעים חרטה או מכירים במעשיהם החמורים. האם רוצח שהוא פרופסור בתחומו יוזמן לדיון אקדמי כי הוא פרופסור וימחק לו עברו כאילו לא היה. האם קצב שהיה נשיא ראוי להיות נוכח בדיונים ציבוריים בתחומים שונים וראוי לקבל יחס שווה בשם חופש הבטוי והזכות לשווין כאשר לא רק שאינו מביע חרטה אלא ממשיך בהתכחשותו ובאמירותיו ?

    חנה היית רוצה לשבת עם יגאל עמיר בדיון כלשהו , או עם היטלר בדיון על השואה?
    את חושבת שיש איזשהו עיקרון שמצדיק ישיבה איתם בשולחן אחד?

    בשבילי, מי שפגע בי בילדות הוא היטלר לא כי אני "הנפגעת שפועלת מתוך החוויה הרגשית" אלא כי עברתי שואה. אם את חנה היית עוברת את אותה שואה שאשכר עברה היית יכולה להרגיש את מה שאני מתארת וזה לא היה דבר רע אלא היה תורם לך בשיקולייך.

    לאנשים כמו לאור וציפר אין מה להפסיד ולכן הם מרשים לעצמם להמשיך במעשים, ובאמירות, הם לא משלמים מחיר.אלה אנשים שלא המצפון מניע אותם אלא רק שיקולי עלות תועלת ולכן כדאי שלאנשים כאלה תתחיל להיות עלות למעשיהם כדי שלפחות מסיבה זו אולי יחדלו.

    אני מאמינה שכוונותייך אמיתיות ומניעייך טהורים אבל בבקשה תנסי את לראות את הדברים אחרת. אני מזמינה אותך אלי – מזמינה אותך להיות איתי פעם אחת בפגישה טיפולית ולהבין משהו מהפגיעה ואז נדבר שוב.

    אהבתי

  36. אורלי, לאנשים כמו לאור או ציפר יש מה להפסיד, ומטרתה של עבודה אסטרטגית ולא מהחווייה האישית היא לזהות מה יש להם להפסיד ולנסות לגרום להם להפסיד את זה. הפעולות האחרונות, שאכן תאמו גם את תחושת הבטן שלך שיושבת על כאב ובהחלט מובנת, גרמו להם להרוויח את כל הקופה. המרחב בו אנו פועלות נמדד בתוצאות, ולכן עצתי לעבור מהאני החווה לאני המתבוננת ולפעול משם – מאוד רלוונטית ליצירת ההצלחות הרצויות לנו. 
    אני מציעה להמעיט בדימויי שואה, כי השוואה מעבר למידותיה מגמדת בסופו של דבר את הכאב שלך, שהוא הדבר האחרון שאני וודאי שגם את היית רוצה לגמד. לאור אינו היטלר וציפר אינו יגאל עמיר. אני חייבת לומר לך בהקשר זה שפוסט שלי בווינט הוא שהחל בזמנו את מחול השדים לשמירת זכויות האדם של האנס המתועב בני סלע, כשהושפל במעצר, שכן זה מבחנה של תפיסת עולם המושתתת על זכויות אדם. האם זה אומר שאני תומכת בבני סלע? האם לא היית יושבת אתי בפאנל בגלל זה? אני מקווה ונוטה לחשוב שלא כך היא.

    אהבתי

  37. אבי הגיב:

    ללאור ולציפר יש מה להפסיד ומה שיש להם להפסיד זה השתתפות בכל מיני פאנלים כאלו שנותנים להם  תחשות הזדהות ולגיטימציה. לכן צדקה אשכר, לא צריכים לתת לציפר לגיטימציה ולהזמין אותו לשבת בפאנלים מכובדים. הגיע הזמן שלובין תודה סוף סוף שהיא טעתה בבחירתה ובהתנהלותה.

    אהבתי

    • אבי, למה היא צריכה להודות שהיא טעתה – כי אבי חושב ככה?
      אתה נוהג כאן בגישה פטרונית שאינה מקובלת עלי וסבלנותי קרבה לקיצה.

      אהבתי

      • אורלי פרוינד הגיב:

        למה את עונה לאבי בזלזול?

        הרי הוא יכול היה לומר לך – למה את חושבת שהיא לא צריכה להתנצל – כי חנה חושבת ככה?
        אולי את בגישה פטרונית?

        למה סבלנותך קרבה לקיצה?
        הוא רק מתבטא ולא מתלהם הרי זה מותר לא?
        והוא אפילו לא תומך באנסים ומתייחס לנאנסות כמפנטזות המתעסקות בשטויות……

        אהבתי

  38. אורלי פרוינד הגיב:

    חנה, מה זיהית שיש להם להפסיד?
    מה בדיוק הם הרוויחו שקשור לבקשתה של אשכר?
    האם לא יכול להיות שהרווח שלהם בא דווקא מהתגובה של מי שמתעלם ממעשיהם בשם הזכות לשוויון?
    איפה בדיוק אני פוגעת בזכויות אדם ואיפה בדיוק אשכר פוגעת בהם בבקשתה?
    למה לא להשוות לשואה? אני עברתי שואה של אדם אחד לא עשיתי כל רע בהשוואה והיא אינה מגמדת כי עברתי שואה ואני שוב קוראת לך לבוא ולראות – אני לא מציעה את זה לכל אחד….  אולי את דווקא צריכה לראות במו עינייך! רק כשתראי תביני שאני לא מגמדת שום דבר.
    אני לא אדם שנוטה לנפח ולהגדיל תאמיני לי.

    לשיטתך האם במצב היפוטתי ( שאני בשום אופו לא מאחלת לך) תפגעי ותהיי כבר מתבוננת שגם חוותה ואני מבטיחה לך שלא תוכלי יותר לעשות הפרדה בין ההתבוננות לחוויה , האם כבר לא תוכלי לפעול? האם כל פעילות שלך תחשב לוקה בחסר מצד אנשים שנמצאים במקום שאת נמצאת בו עכשיו?
    אני לא חושבת שצריך להשפיל את בני סלע במעצר, הוא קיבל עונש מוגדר ועונשו צריך להתבצע כמו לכל אסיר אחר ואם פעלת שכך יהיה 
    אכן עשית טוב אך ההשוואה אינה נכונה ואף מטעה.
    הייתי יושבת איתך בפאנל משום שאת מגנה את המעשים אך רוצה לדבר עליהם בשונה מציפר שתומך ומעבר במעשיו של לאור. אם היית נוהגת כמו ציפר אכן הייתי מוקיעה אותך. אומנם ציפר הוא לא יגאל עמיר אבל הוא כמו המסיתים שהביאו את יגאל אמיר לבצע את מעשיו, האם איתם היית יושבת בפאנל? האם הקורא לרצח שונה מהרוצח? אפילו אפשר לומר ההיפך – הקורא לרצח הוא חזק יותר מהרוצח משום שאיננו רוצה לשלם את מחיר המעשה ומנסה להשפיע על החלשים ממנו לבצע את המעשה – וראי כמה גדול כוחם של המילים…..
    אני לא בוויכוח איתך חנה, את כל הזמן מנסה להוכיח לי את טוהר כוונותייך – אני מאמינה בטוהר כוונותייך ולכן גם מוכנה להחשף בפנייך משום שאני חושבת שדווקא אדם כמוך עם כוונות טובות והמון עשיה רצוי 
    שיחשף למה שאינו מכיר – אם את אומרת שההשוואה שלי לשואה מגמדת אז צר לי לומר לך שבנקודה זו חסר לך ידע שיכול להרכש רק בדרך של חשיפה לדבר. האם ילד אחד בשואה יכול לומר עברתי שואה? 
    חנה, מה שעברתי לא היה שונה מענויים והתעללות בשואה רק שקרה במשך 15 שנה מגיל 5 עד 20 בערך….

    למה את חושבת שתפיסת עולמי לא מושתת על זכויות אדם? זכות הנגזלת מאדם כעונש על מעשיו נגזלת ממנו בגלל מעשיו ולא בגלל מי שמוציא את לקיחת הזכות ממנו לפועל. הזכות של ציפר להשתתף בדיון מכובד שאף מעניק לו כבוד נלקחת ממנו לא על ידי אשכר אלא על ידי מעשיו שלו. הזכות נלקחת ממנו כי אינו ראוי לה וכי חיים ומוות ביד הלשון והוא עשה בלשונו שימוש מסוכן והשתמש בבמה שניתנת לו לרעה.

    בבקשה נסי להתייחס לכל דברי ולא בסיסמאות . ואני חוזרת על הצעתי.

    אהבתי

    • אורלי,
      אני לא מנסה להוכיח לך את טוהר כוונותי אלא להציג גישה, שאת בהחלט לא חייבת לקבל או לאמץ.
      אין לנו ויכוח על ציפר, כפי שכתבתי בפוסט עצמו, כך שאין צורך לשכנע אותי בבעייתיות שלו או בצורך להיאבק בה.
      את מניחה הנחות לגבי נקודת המוצא שלי  (למשל – מצב היפוטתי שאפגע חו"ח, כשאינך יודעת דבר על עברי), שעל פי תפיסתי (שאני מיישמת, בבחינת נאה דורשת נאה מקיימת) אינה רלוונטית להחלטתי על גישה ויישומיה. 
      לא בכדי קוראים לבלוג שלי "האישי הוא הפוליטי". אני מתחבטת עם האמירה הזו שנים, והיא מורכבת לטעמי מכדי לפעול רק מתוך האישי.

      אהבתי

  39. omer הגיב:

    לדעתי בקשתה של אשכר מוצדקת.
    אין סיבה לתת במה למי שתומך במעשים של הטרדה מינית, כמו שלא ניתן במה למסיתים לרצח/אנטישמים.
    אין סיבה לא להפעיל צנזורה ולהוקיע אותו מהכנס, מבחינה פמיניסטית יש כאן אמירה חזקה של הוקעה של מי שתומך הטרדות מיניות וזלזול במוטרדות. חוסר הסכמה מוחלט לתת במה לכך כמו שאף אחד לא יחשוש לצנזר מסיתים לרצח או אנטישמים, זהו רק תרומה לפמיניזם.
    אני לא רואה איך הפעולות של אשכר אלימות, היא לא אחראית על הכנס והכח שיש לה הוא בגיוס אנשים ועצומות למטרה החשובה של לא לתת במה לציפר בכנס כזה. אם כבר אז לבטל את הכנס ולהאשים את אשכר בכך, כשהיא אינה רצתה זאת הוא מעשה אינו ראוי ויותר מזכיר השתקה אלימה.
     
     

    אהבתי

    • השאלה איזה אנשים, באילו טקטיקות ומה מעגל הנפגעים מקרב המחנה הפמיניסטי והקולגיאלי, שהעניק ומעניק גם לה רבות, בשל הפעולה הזו. עומר, במציאות מורכבת – האחריות האלמנטרית של כל אחת ואחד מאיתנו היא פעולה קצת יותר מורכבת מאשר "תמות נפשי עם פלישתים".

      אהבתי

  40. אורלי פרוינד הגיב:

    חנה, אני ואת בכלל לא מסכימות לגבי ציפר למרות שאמרת באחת מתגובותייך שאת לא היית מזמינה אותו – איך זה מסתדר עם קריאתך להשאירו בפאנל? למה לא היית מזמינה אותו? – לשיטתך היית דווקא צריכה להזמין אותו. את לא ברורה , לפי תחושתי חוסר הבהירות נובע מזה שמצד אחד את יודעת ואף אומרת שהוא ראוי לגנאי בלשון המעטה אבל מצד שני את לא רוצה שהגנאי יפגע בערך הקדוש מכל שהוא חופש הבטוי שעל פי דעתך נפגע.
     
    אני פשוט רוצה לחדד את העניין. חוסר הרצון שציפר יופיע בדיון מכובד אין מקורו מבחינתי בחשש להתעמת איתו הנשען על " מותר לי כי אני נפגעת…" . חוסר הרצון לראותו בדיון הוא מתוך הצורך להוקיע אנשים כמוהו וכבר אמרתי זאת. ניתן לנהל דיון על דעותיו בלעדיו הרי דעותיו ידועות וכתובות. את  החלטת וקבעת מהי הסיבה לצורך בביטול השתתפותו בפאנל והתעלמת מהסיבה שאני ואשכר זועקות אותה וכך כתבת:
     
    "אני גם לא מקבלת את מוגות הלב והפחדנות הזו, שמביאה נשים באיצטלא של "מותר לנו כי אנחנו נפגעות תקיפה מינית", להימנע מעימות עם טיפוסים פוגעניים ע"י השתקתם. במידה רבה, זוהי התקה והשלכה של האלימות שהופנתה אליהן. כ"כ זו עבודה "מהבטן" בסביבה בה הדבר היחידי שיכול לעבוד היא עבודה מהראש."
     
    האמירה הזו שלך היא אמירה מתנשאת , את מחליטה מה אותן נשים המתנגדות לשיתופו בפאנל מרגישות ומה מפעיל אותן ואוטמת את עצמך לגמרי למה שמנסים להסביר לך אחר כך. אני חושבת שלהוקיע את ציפר זו עבודה מהראש ואצלך יש עבודה מבהטן כי את כל כך דובקת ב – "עולם שהיינו רוצים ורוצות לחיות בו: הפלורליסטי, הערכי, השוויוני, המכבד את כבוד וזכויות האדם באשר היא או הוא אדם ואת החופש ההדדי לא להסכים ולחגוג את ההבדלים בינינו."   עד כדי שאת רוצה שוויון בכל מצב ובכל מחיר וכל מי שפוגע בעולם הזה שאת שואפת אליו הופך להיות "אלים ומזעזע…". לא ענית לי – כל אדם לא משנה מה עשה ראוי לשוויון?
     
    ועוד משהו שמפריע לי במה שכתבת…..
    אשכר לא בוחרת להפגע ולא להשתתף בכנס כפי שקבעת באמירתך – היא בוחרת להביע מחאתה ולהוקיע את ציפר ע"י אי השתתפות בכנס שכזה לצידו – את בעצמך לא מסכימה שיגידו על נשים שהן בוחרות להפגע ולא להתמודד – לך מותר לומר את זה לאשכר? האם לא עשית שימוש בסטריאוטיפ מובהק לגבי נשים באמירתך זו כלפי אשכר?
     
    בואי ואסביר לך מדוע סילוק ציפר מהפאנל הוא עבודה מהראש:
     
    רוב השינויים בעולם נעשו ע"י אנשים שהכניסו רגש וחוויות לתוך ניהול ההחלטות שלהם וזוהי היכולת הכי מיוחדת וחשובה שיש לבני האדם – הרגש. ללא הרגש יכולנו לפעול לפי תרשימי זרימה.  רגשות הינם תוצאה של חוויות והן מולידות תובנות ונקודות מבט חדשות, לפעמים ניתן ללמוד דבר חדש ולשנות דרך רק מתוך החוויה. החוויה בבטן מתורגמת בעזרת היכולות האינטלקטואליות, נסיון החיים ועוד להחלטות שבאות מהראש. לומר שאשכר (ונשים מוגות לב שכמותה) פועלת מהבטן כי היא פגועה מציפר מבחינתי זה זלזול בה כאדם ושימוש בהיותה נפגעת תקיפה כדי להסביר שהיא בעצם אינה יכולה לקבל החלטה מהראש. גם ציפר עצמו קורא לה ולתומכיה אספסוף, גם הוא בעצם מזלזל בה באותו אופן רק משתמש במילה אחרת.  
     
    חנה את לא מתייחסת לרוב הדברים שכתבתי אלא רק למה שנוח לך וחבל – דווקא ציפיתי ממך ליותר ועדיין מצפה. אולי בתגובתך הבאה תתייחסי לכל מה שכתבתי לפני כן וגם למה שאני אומרת עכשיו?
     
    דרך אגב בתגובה שקראתי שלך ושל אשכר שהעתקת מהפייסבוק ולאורך הפוסט שלך – סלחי לי  – לא ראיתי הבדל בין מה שאת אמרת עליה לאורך הפוסט ובחלק מתגובתך אליה לבין מה שהיא אמרה לך – דיברתן אחת לשניה באותו סגנון שאני דרך אגב חושבת שלא מוביל לעולם כזה שאת מדברת עליו, לא מוביל לשיח ולא לפתרונות.
     
     
     
     
     

    אהבתי

    • אורלי, אני חושבת שהבהרתי היטב ובאופן מנומק מהרגלי, הן בפוסט והן בתגובות, איך "מסתדרת" דעתי על ציפר עם ההתנגדות להשתקה, היות ההשתקה חרב מתהפכת והצורך להבחין מי האנס ומי רק דיבר (סוגיית מדרג העוולות והאבחנה ביניהן). אין לי מה להוסיף על כך.
      התייחסתי גם לחווייה האישית מול המעשה הפוליטי וליחסי הגומלין ביניהן, כולל רזולוציה מדוייקת שמבחינה בין הזנת הפעולה הפוליטית ע"י החווייה לבין פעולה מתוך החווייה. לא ברור לי למה את שבה ואומרת על תשובותי המפורטות, כאילו לא עניתי לך. אני מניחה שהתשובות לא סיפקו אותך, וזה לגיטימי – אולם אין לי מה להוסיף להן כי כל תשובה תהיה ממילא חזרה על אותם דברים שכבר אמרתי.
      לא אמרתי שאשכר בוחרת "להפגע ולא להשתתף בכנס" – הניסוחים שלי מבטאים באופן מאוד מדוייק ונכון את מה שאני מאמינה בו בהקשר זה, והתייחסתי לבחירה לפעול מתוך החווייה על פני הבחירה לפעול מתוך התבוננות. אשכר איננה הנושא וגם לא היתה הנושא. היא מסמלת נושאים אחרים, שלשמחתי לובנו בסוגייה הזו ואף הביאו לקיומו של הכנס באינטרנט, כפי שחזיתי שיהיה.

      אהבתי

  41. כותבת צפי סער בטור הדיעה שלה הארץ:
    "מה שבולט בפרשה הזאת הוא פיצול, שנראה כרגע עמוק, אולי חסר תקדים, בתוך המחנה הפמיניסטי. גם המחנה הזה רווי כמובן ויכוחים, למעשה זה אפילו חלק מהאידיאולוגיה שלו – לא להחליק את הדברים אלא להציף אותם, להתווכח עליהם ולשמוע ולהשמיע מגוון של דעות. אבל בה בעת הוא גם מתאפיין בדרך כלל בסולידריות ואחווה עמוקות ואמיתיות, שיש לקוות שלמרות ההתרחשויות, יישמרו גם עכשיו"

    אני חולקת עליה. יש כשל מגדרי טיפוסי בראיית כל מחלוקת כאילו היא "פיצול עמוק וחסר תקדים", שמנותק לחלוטין מהמציאות. בפועל, פעל המכתב בתוך הקהיליה הפמיניסטית כטריגר להפגנת סולידריות חסרת תקדים, שלא ראיתי כמוה עד היום (תמיכה באורלי לובין ובקהילייה הפמיניסטית בכלל), טריגר לחשבון נפש על הפעולה האוטומטית מתוך טיקט הדיכוי, קריאה למחשבה לפני פעולה וגינוי של פעולות שגם אם הן מובנות רגשית – יש בהן חוסר קולגיאליות ונזק הקפי שמצוי באחריותה של כל אחת מאיתנו. 

    בסה"כ הכנס התקיים, כפי שכתבתי שיהיה. הוא התקיים ברשת ולכולם היתה בו זכות דיבור – כולל ציפר, אגב. השתתפו בו הרבה יותר נשים משתוכנן בכנס המקורי. כמו שצריך. 

    עדכון נוסף:
    מרצים מהפקולטה למשפטים ואחרים שלחו להנהלת האוניברסיטה מכתב תמיכה בלובין, בחופש האקדמי ובחופש הביטוי. מדובר בטקסט מעניין, שאעלה לכאן בהמשך (לאחר שכל נמעניו יקבלו אותו).

    אהבתי

  42. אורלי פרוינד הגיב:

    בתגובתך לאשכר בפייסבוק אמרת שחבל שהיא בוחרת להפגע במקום להשתתף בדיון  – תסתכלי שוב….. את הכנסת את קטע השיח ביניכן בפייסבוק.

    אשכר אומנם לא הנושא אבל את קראת לה אלימה ומזעזעת ואת רוצה לשים את זה בשוליים?  הכל מותר בשם המטרה? גם לציפר מותר לפגוע ולומר דברים קשים בשם המטרה וגם לך?
    גם תוכן דבריו של ציפר אינם הנושא אם כך – אז עכשיו אני מבינה סופסוף… מותר לומר הכל בשם עיקרון קדוש של התנגדות להשתקה המתעלמת ממה משתיקים. מתי תשתיקי אותי ותאבדי את סבלנותך?
    האם תמחקי את תגובתי?
    האם תקראי לי בשמות או תגדירי אותי ואת שכמוני?
    חנה הצדק קודם לכל וגם קדושת החיים ולא שום דבר אחר!!!!!!
    אונס פוגע בקדושת החיים והקושי להוכיח את קיומו שמנוצל ע"י אנסים כמו לאור ותומכיו כמו ציפר פוגע בצדק.

    אהבתי

  43. אבי הגיב:

    אז ציפר כן השתתף בסוף בכנס? נו, לובין נכנעה לבעלי הכוח והראתה שהיא חלשה ולא מסוגלת להתעמת עם בעלי כוח. כנראה שהיא לא מתאימה לנהל מאבקים פמיניסטיים. אגב, מה קרה לציפר בכנס? תקפתם אותו והשחרתם את שמו עד שהוא התנצל? בטח התייחסתם אליו בכבוד ונתתם לו לגיטימציה, מעכשיו ציפר הוא בסדר, הוא "חלק מהמחנה הנאור" והוא "חלק מהחברה", זה בדיוק מה שאשכר התנגדה לו מלכתחילה ומסתבר שהיא צדקה.

    אהבתי

  44. אורלי פרוינד הגיב:

    חנה קיוויתי לפקוח את עינייך לסוג קשב ושיח אחר מבחינתי משום שראיתי בך אדם שבוערת בו הכמיהה לשינוי. אני מנסה לפקוח את עינייך למרות שאת בטוחה שהן פקוחות לרווחה, בגלל היכולת שלך לפעול והכנות שבעשיה שלך. אנשים כמוך יכולים להשפיע ולעזור לצדק להתחיל להתקיים ולעזור בשמירה על קדושת החיים אבל אולי נכשלתי.

    למה לא התייחסת למשל:

    אמרת לאשכר שהיא בוחרת להפגע ולא להשתתף בדיון ובכך השתמשת כלפיה בסטריאוטיפ על נשים שטענת שמישהו אחר השתמש בו כלפי אורלי לובין. טענת  בתשובתך שלא אמרת והראיתי לך איפה אמרת…..אז….
    את חוזרת בך מהאמירה?

    לא ענית לשאלתי האם יש גבול לחופש הבטוי או שהוא קדוש מכל?
    האם קדושת החיים והצדק לא קודמים לכל?

    לא ענית לשאלתי מה ההבדל בין ההסתה לרצח רבין שהביאה לרציחתו לבין ההסתה נגד נשים המתלוננות על אונס שנותן לגיטימציה לאנשים כמו לאור וקצב להמשיך במעשיהם? הסברתי לך שאונס הוא סוג של רצח בו הגוף נשאר חי פיזית והנפגעת היא כמו מת מהלך, האם את מקבלת את ההקבלה הזו?

    כתבת:
    "אורלי, לאנשים כמו לאור או ציפר יש מה להפסיד, ומטרתה של עבודה אסטרטגית ולא מהחווייה האישית היא לזהות מה יש להם להפסיד ולנסות לגרום להם להפסיד את זה. הפעולות האחרונות, שאכן תאמו גם את תחושת הבטן שלך שיושבת על כאב ובהחלט מובנת, גרמו להם להרוויח את כל הקופה. המרחב בו אנו פועלות נמדד בתוצאות, ולכן עצתי לעבור מהאני החווה לאני המתבוננת ולפעול משם – מאוד רלוונטית ליצירת ההצלחות הרצויות לנו."
    לא ענית לי מה לדעתך זיהית שיש להם להפסיד, מה בסילוקם מדיון גורם להם להרוויח ואיך את בדרכך גורמת להם להפסיד? איפה ההצלחות שאת מתארת?לאיזה תוצאות את מצפה? דברי נקודתית לא באמירות כלליות.

    לא ענית לי האם את היית יושבת בכל פאנל עם כל אדם? 

    חנה , יש טעם שאמשיך לכתוב על מה לא ענית לי בפירוט או שאת מתכוונת לתת לי תשובה כללית שוב?
    אני חושבת שזה חשוב. אני לא מבוצרת בעמדהאני רוצה להבין אותך ולא מצליחה כי את חוזרת על דברים כלליים ולא עונה לי נקודתית. אם תעני לדברים שמטרידים אותי אולי אצליח להרגיש מהבטן ומהראש שציפר אכן צריך להיות מוזמן לאירועים ואת כל המשתמע מכך או אולי להפיך. 

    אהבתי

    • אורלי, את לא מנסה לפקוח את עיני אלא לגרום לי לראות את העולם מנקודת מבטך. אין כאן שיח. עניתי לך על ה-כ-ל ואת ממשיכה לייחס לי אי-מענה, כנראה מכיוון שתשובותי אינן בהסכמה עם דברייך. לו קראת מתוך מה שכתבתי ולא מתוך פרשנותך, היית רואה מן הסתם שאין צורך לפקוח את עיני ושמתוך חווייה דומה ניתן להפיק דרכי חשיבה שונות. בינתיים, במבחן התוצאה, דרך החשיבה שלי הפחקה יותר תוצאות ביותר מאבקים, כך שאני לא רואה דחיפות באימוץ גורף של חשיבה אחרת. יע"ז אני למדה מכל שיח, כשהוא שיח ולא גולש באי ההסכמה הראשונה שלי עם דברייך ליצירת תחזית זוועות באשר להתנהגותי האפשרית (בעינייך ולדמיונך), הנחות לא מבוססות על תגובתי הצפויה וכיו"ב. זה לא שיח קולגיאלי. עצוב שאת מוכנה להסכים עם מיזוגן אגרסיבי כמו אבי רק כדי להפעיל עלי סוג של סחיטה רגשית על מנת שאסוג לעמדותייך. זה די דומה למה שקרה עם המכתב המפורסם. השקעתי מחשבה וזמן במתן מענה רחב ככל האפשר ואין לי מה להוסיף על מה שכתבתי.

      אהבתי

  45. אבי הגיב:

    אני לא מיזוגן, וחוץ מזה אשכר היא לא אישה? רק מי שמגן על לובין ותוקף את אשכר הוא פמיניסט? למה, בגלל שלובין היא אקדמאית מקושרת ואשכר לא? כדי להגן על לובין את מגינה על ציפר ומצדיקה את השתתפותו בכנס, אותו ציפר שהגן על מטריד מינית, נראה לי שאני יותר פמיניסט ממך.

    אהבתי

    • אבי,
      אין הבדל מהותי בין מה שאתה אומר למה שציפר אמר. האמת היא שאני מתחילה להשתעשע מהסיטואציה: אתה אומר אתה מה שציפר אומר רק בהתנסחות פחות בוטה, אורלי מגנה את ציפר ותומכת בהשתקתו ובאותו הבל פה מגוננת על דבריך ודורשת לתת לך זכות דיבור (שניתנת לך, אבל אם אפשר לדרוש את מה שכבר ניתן – אז אדרבא).
      מנפלאות התבונה.

      אהבתי

  46. אורלי פרוינד הגיב:

    הנה עכשיו גם אני מקוטלגת על ידך חנה…..
    אבי חושב כמוני שאין  לאפשר לציפר להשתתף בכנס. אני אפילו לא יודעת מה זה מיזוגן…… אני לא מזוגנית ולא פמיניסטית ולא שוביניסטית ולא שמאלנית ולא ימנית – אני אנושית.

    אבי כתב שהוא חושב שלובין צריכה להתנצל ואת ענית לו – למה היא צריכה ? כי אבי אמר?
    תשובתך בלי קשר למי ענית ועל מה, היא תשובה מזלזלת ומבטלת ואמרתי לך שאפשר לומר גם לך – למה היא לא צריכה להתנצל ?- כי חנה אמרה? האם זהו סוג השיח שבו את דוגלת?

    חנה, את עסוקה בלבטל להדוף ולהשמיץ את מה שלא תואם את הערכים שאת רוצה לייצג ויוצא שבעצם הדרך בה את נוקטת בשיח מפרה את אותם ערכים של כבוד הדדי ושוויון. אני כבר נחותה בעינייך – אומנם לא השתמשת במילה אבל בהחלט נחיתותי בשלב זה נוטפת מכל התגובה האחרונה שלך כלפי וכנ"ל כלפי אותו אבי שאינני מכירה.
    מעשיהם של יפר ולאור אינם חמורים באותה מידה את זה את אומרת וקוראת לזה החפצה והשטחה, העניין הוא לא להשוות בין חומרת מעשיהם אלא לשקול כל מעשה לגופו. העובדה שמעשהו של ציפר חמור פחות לא הופכת את תגובתו הפומבית של ציפר לפחות חמורה ממה שהיא.
    איך את יכולה להשוות את המצב להשתקת צורריך? איך את לא מבינה שלא מדובר בהשתקה? – את תגידי לי מהן כוונותי?  אונס הוא אוייב של כולם ללא הבדל צבע גזע דת או מין ועל זה אין ויכוח , יש קונצנזוס, מי שמעודד אנסים ע"י תמיכה בהם מכשיר את הקרקע לאונס הבא ולכן לא מדובר פה בעיסוק של שמירה על זכויות אדם מהסוג שתארת. על אחת כמה וכמה מעשהו של ציפר חמור בגלל הבמה העיתונאית שבה הוא משתמש לצורך זה. יש הבדל בין אדם שמביע דעה בפורום מצומצם ואישי לאדם שמתוקף תפקידו או עיסוקו מביע דעה בציבור, הבעת דעה במסגרת תפקיד ציבורי היא חמורה הרבה יותר מאדם פרטי שהיה מביע את אותה הדעה.
     
    אני לא הפכתי אותך לאוייבת וגם לא את ציפר – אני אומרת לך שאת עושה טעות בשם ערכים שגם אני דוגלת בהם אולם את מפרשת אותם שונה ממני , לציפר אני אומרת שהוא עשה מעשה חמור ומסוכן ולכן כל עוד הוא עומד מאחורי דבריו הוא מייצג כאיש ציבור לא רק את לאור אלא את כל שכמוהו, מגבה אותם מגן עליהם  מחזק אותם מחליש את הנשים הנפגעות ומגדיל את תיאבון הפוגעים שבעזרתו אף יכולים לחוש שאין להם ממה לפחד כי לא יהיה מחיר למעשיהם.

    חנה קראתי שוב את הפוסט שלך ואת תשובותייך אלי, צר לי אני אולי לא יודעת להתבטא יפה כמוך או להשתמש במילים גבוהות אבל אני לא טיפשה , שאלתי שאלות נקודתיות וקיבלתי הגדרות ותיאוריות ושום מענה ספציפי לשאלותי –  את כל ההסברים שלך על השטחה והחפצה וכל מיני אני יכולה למצוא בספרים אני ביקשתי  תשובות לשאלות אישיות שאני שאלתי לגביהן.
    אני מזמינה את מי שקורא פה לקרוא את תשובותייך לכל התגובות שלי ולומר לי אם קיבלתי מענה…..
     

    אהבתי

  47. סתם מישהי הגיב:

    קראתי הכול, והיא ענתה לשאלות שלך.
    את פשוט לא משתכנעת, ולא מצליחה לשכנע. זה בסדר, לא תמיד מצליחים להגיע להסכמה.
    כמו שהיא אמרה, שניכן טוחנות את אותם הטיעונים כבר מספר תגובות, אז חבל על הזמן שמושקע בכתיבה.
    כהערת צד, את מייחסת לה המון אמירות שליליות לגבייך שהיא לא אמרה.

    אהבתי

  48.  
    29.3.2011
    לכבוד
    נשיא האוניברסיטה  פרופסור קלפטר
    רקטור האוניברסיטה פרופסור אהרון שי
    דקאן הפקולטה למדעי הרוח פרופסור אייל זיסר
    דיקאן הפקולטה לאומנויות פרופסור חנה נוה
    ראש בית  הספר למדעי התרבות ע"ש שירלי ולזלי פורטר  פרופסור רקפת סלע-שפי
    ראש  מכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר ד"ר אורלי לובין
    ראש התוכנית ללימודי מגדר פרופסור  חנה הרצוג
    דקאן הסטודנטים פרופסור יואב אריאל
    יועצת הנשיא לעניני נשים פרופסור עדינה ברימן
    נציבת קבילות  לעיניני הטרדה מינית פרופסור רחל ארהרד

    שלום רב,

    אנו, מרצים ומרצות מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב,  כותבים מכתב זה בעקבות ביטול הכנס על בלוגים פוליטיים והודעתה המצערת של ד"ר אורלי לובין על כוונתה להתפטר בעקבות פרשה זו.

    אנו מבקשים להביע את מורת רוחנו מלחצים המופעלים על מארגני כנסים אקדמיים, ומדרישות לביטול השתתפותם של דוברים מסיבות שונות, ובייחוד לאור עמדות בהן מחזיקים אותם דוברים. אנו סבורים כי לחצים המבקשים להכתיב את התוכן של כנסים כאלו ולהפעיל צנזורה על עמדות שונות פוגעים ביסודות של החופש האקדמי ובחופש הביטוי בצורה רחבה יותר. כנסים אקדמיים במיטבם כוללים מגוון דעות , לרבות דעות לא פופולאריות , שלעיתים עשויות להכעיס , לקומם ולפגוע . גם דעות שהן בעיני רבים מאיתנו פוגעניות, מוטעות או לא מוסריות, יש להן מקום  אמנם לא כל כנס אמור לייצג את כל הדעות, אולם בוודאי שהומוגניות מחשבתית ורעיונית אינה דבר רצוי.

    לאור כל זאת, אנו מצטערים על כך שהקריאות לצנזר דוברים הובילו לביטולו של הכנס. אנו מבקשים להפגין סולידאריות עם מארגני הכנס שביקשו לעורר דיון ונתקלו בתגובה משתיקה, ואנו מצרים על ביטול הכנס.

    בהמשך לכך, אנו קוראים לד"ר אורלי לובין לחזור בה מכוונתה להתפטר עקב אירוע זה. אין אנו רואים כל התנהגות מצידה שמצדיקה התפטרות כזו. ד"ר לובין היא מנהיגה אינטלקטואלית בקמפוס ודמות חשובה ומובילה בתחומי הספרות, הקולנוע ולימודי המגדר שעבודתה פורצת הדרך ומעורבותה בחיי הקמפוס השפיעו על רבים ופתחו דלתות רבות של ידע. קשה לנו לדמיין את הקמפוס של אוניברסיטת תל-אביב, שאנו חלק ממנו, בלי ד"ר לובין ואנו מבקשים ממנה בכל לשון להישאר בו עמנו.

    פרופסור מיכאל בירנהק
    ד"ר ישי בלנק
    פרופסור ז'וזה ברונר
    פרופסור אייל גרוס
    ד"ר דפנה הקר
    פרופסור נטע זיו
    ד"ר שי לביא
    פרופסור גיא מונדלק
    ד"ר רועי קרייטנר
    ד"ר ישככר רוזן-צבי
    ד"ר הילה שמיר
    ד"ר יופי תירוש

    אהבתי

  49. אבי הגיב:

    כיצד בדיוק אני וציפר אותו הדבר? אני מתנגד להטרדות מיניות וחושב שעל המטריד ועל המגינים עליו צריכות להיות סנקציות חברתיות ותרבותיות כמו אי הזמנה לכנסים אינטלקטואלים, כדי שהמטרידים ומגיניהם יבינו שיש השלכות למעשיהם.
    בקשר לכל המרצים שתומכים בלובין – הם כולם חברים, מכרים או חברים של חברים שלה. לעומת זאת, לאשכר אין סמכות היררכית באקדמיה אז אפשר לתקוף אותה חופשי.

    אהבתי

  50. באבא הגיב:

    התנהגותה של אורלי לובין מעוררת בי פקפוק עמוק לגבי שיקול דעתה. לא בראשית הפרשה, כי אם בסופה. מה הקטע הזה של ההתפטרות? לא רק שאין פה בדל של סיבה לפרישה, אלא גם שלא ידוע לי על עודף תקנים פנויים בישראל עבור פרופסורים במדעי הרוח. בידוע שחבר סגל עם קביעות לא פורש בלי סיבה ממש טובה.

    כששמעתי על ההתפטרות העליתי שתי אפשרויות:
    1. מדובר בגישת "תחזיקו אותי", ולעולם לא יצא ולא ייצא משולחנה מכתב התפטרות אמיתי, כזה שממוען לנשיא האוניברסיטה.
    2. יש לה הצעה מפתה ממוסד אחר, והיא רק מחפשת תירוץ ליציאה דרמטית.

    אגב, אם בסוף היא תקבל את דין התנועה ותסכים למשוך את הודעת פיטוריה, מה זה אומר על סירובה למשוך את ההזמנה לבני ציפר?

    אהבתי

  51. אבי הגיב:

    לובין כבר חזרה בה מ"התפטרותה" תוך בערך שניה וחצי בעקבות התמיכה הגדולה שהיא קיבלה. האוניברסיטה מצידה טענה שהיא מעולם לא קיבלה מכתב התפטרות מלובין.

    אהבתי

  52. שולמית הגיב:

    אורלי,
    קראתי את כל ההתכתבות פעמיים, כדי לא לטעות, וקראתי כל מיני דברים שכתבת בפייסבוק, כמו תשובות לאיזו דורי אחת שכותבת שהיא לא קראה את מה שחנה כתבה אבל היא יודעת שחנה הכפישה בפוסט שדורי לא טרחה לקרוא את אשכר, ואת שלכאורה קראת – מסכימה אתה.
    ואני שואלת אם נפלתן על כל הראש או משהו.
    חנה הרי ענתה לך בסבלנות שאני לא יודעת מאיפה היא שואבת ובאדיבות מלאה על כל מה ששאלת ולא הכפישה את אשכר בשום מקום אלא "העזה" להעביר ביקורת ולא להסכים אתה. לפי התגובות שלכן – חנה צודקת בכל מילה. יש כאן השתקה אלימה שהתחילה מהדרישה להעיף את ציפר ולנסות לפגוע בד"ר אורלי לובין ונמשכת בניסיון להשמיץ את חנה ברכילות סוג ז' של אספסוף מתלהם. מה קרה לכן? ככה אתן רוצות להצטייר? כמו כל הסטריאוטיפים הכי חשוכים על פמיניסטיות? מקריאה של שנים של חומרים של חנה, אני יכולה להעיד שהרבה פעמים התעצבנתי ואחרי שנה שנתיים גיליתי שהיא פשוט צדקה. הבחורה הזאת יודעת על מה היא מדברת וכדאי שלפחות למען הספק תקשיבו לה. וגם הלכתי לכל הפוסטים מלפני שנה לגבי לאור וראיתי שחזית כמו שהיא פתחה בשביל אשכר וכמה שהיא חשפה את עצמה לביקורת בשביל אשכר – לא הרבה עשו. תתביישו לכן.

    אהבתי

  53. אורלי לובין מתראיינת ראיון מדוייק מאוד אצל מרב מיכאלי:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1223467.html

    אהבתי

  54. רפאל הגיב:

    רק בעקבות הראיון אצל מרב מיכאלי (שקישרת אליו בפייסבוק וגם כאן בתגובות) הבנתי שאשכר אלדן היא זו שהתלוננה נגד לאור.
    אולי אני טועה, והמחשבה עוד לא סיימה להתגבש אצלי, אבל האם אין בכך כדי להשפיע על כל הדרך שבה המאבק שלה נגד ציפר נתפס? כלומר, העובדה שהיא נפגעת עבירה, ושהעבירה היא עבירה מינית, עוד לא הופכת אותה לפמיניסטית או את התגובה שלה לתגובה פמיניסטית. כמובן, אני לא מכיר את הפרטים מעבר למה שסופר בעיתונות ובבלוגים, ויכול להיות שמי שהיא, או מה שהיא עושה, או מי שהצטרף אליה הוא אקטיביזם/סטיות/סטים פמינסטי/ים/ות, אבל על-פניו רק עצם התנגדותה להשתתפות ציפר בכנס היא לא בהכרח התנגדות פמיניסטית, אלא סתם התנגדות.
    האם אין לכך השפעה על מיפוי המחנות והכוחות שפועלים כאן? ובשרשור – הכוחות והחובות שמוטלים על אורלי לובין?

    אהבתי

  55. מאמר בעכבר העיר:  http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,610,209,59898,.aspx
    מה שתפס את עיני הוא משפט של ציפר מתוכו: 

    "את ההודעה על ביטול השתתפותי מסר לי אייל דותן. אנחנו חברים טובים, לשעבר קולגות ב'הארץ'. הוא שלח לי מייל יבש, בלי לפרט, ואז גם צילצל להסביר. המצחיק הוא, שיחד עם הטלפון מדותן, קיבלתי בקו השני טלפון מאבא של אשכר, שביקש שאפרסם ביקורת על הספר שלו. לפי ההחרמה הטוטלית, הייתי צריך גם את אבא שלה להחרים".

    זה מראה כמה המציאות הזו מורכבת וכמה פעולתו האומללה של המכתב הניבה, כפי שחשבתי וכתבתי שתניב, בעיקר האדרת הרעים בפרשה הזו. באה לקלל אותם ויצאה מברכת אותם. ככל שחבל לי שלוקחים את דברי לא כערכם האסטרטגי, אלא מתוך חור הצצה צר מאוד וחד מימדי – אני שמחה לקבל דרך ההשתלשלות הזו, שחזיתי אותה 1:1, שחושי הפוליטיים לא הטעו אותי גם הפעם. למרות ה"עליהום" עלי מצידם של צרי המבט הפוליטי, אני די מעודדת מכך, לצד הכאב על התוצאה.

    בסה"כ, בסביבה הפמיניסטית חלה הבשלה בזכות הסיפור הזה. ההבנה שלא חותמים אוטומטית על כל מכתב, שיש מציאות מורכבת, שחשוב להבחין בין תגובה לנקמה, שצריך לבחון מי יהיו מעגל הנפגעים הרחב של כל פעולה, ואפילו אמירות ברורות על כך שלא כל עלבון הוא עילה ליציאה לפעולה מיידית (בבחינת – עלבון אינו תכנית עבודה) ולא הכל פתיר. כן, אני די מעודדת. אנחנו מתבגרות.

    כמו כן יצא לי היום להיתקל בהתכתבות מלפני כעשרה-אחת עשרה חודשים, בה גיניתי את ציפר אולם סרבתי לחתום על עצומה לפיטוריו כי עמדות שאני מתנגדת להן, כאובות לי ככל שיהיו – אינה עילה לשלילת פרנסתו של אדם (בה במידה אני מתנגדת לביטול הפנסיה של קצב, למשל) אלא לסדרת פעולות דמוקרטיות לגיטימיות, גם עם חריפות הכוללות סנקציות צרכניות וכמובן שימוש באותה מדיה בה הוא משתמש, על מנת לגנות אותו. מסתבר שאני עקבית בתפיסות הערכיות שלי וביישומיהן הפרקטיים 🙂

    אהבתי

  56. נועה, אונ' תל אביב הגיב:

    בעיניי ההתפטרות של לובין הייתה מביכה ובעיקר בעיקר כוחנית.
    היה כ"כ ברור שהיא בחיים לא תוותר על התקן שלה רק בגלל דבר כזה, אני וחבריי ערכנו הימורים לגבי מתי היא תתקפל ותחזור בה. אישה שצורחת על סטודנטיות שלה כשהן אומרות משהו שלא מוצא חן בעיניה היא לא אישה ש"מתפרקת מכח" בלי שתהיה מאחורי זה רווח אישי.
    בתור סטודנטית שמאוד אהבה את לובין, התאכזבתי קשות מההתנהלות הילדותית והאגרסיבית שלה סביב ה"התפטרות".

    אהבתי

  57. פינגבאק: תורת המידות הוירטואלית | חנה בית הלחמי

  58. לולה הגיב:

    "קבלתי מלובין את האישור לפרסמו" אעלק. בטח העבירה לך את המכתב בעצמה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s