הארץ, העיתון לאנשים חושבים
ידיעות, העיתון של המדינה
מעריב, העיתון הנפוץ ביותר במדינה
לא חושבות, לא נפוצות, לא חשובות: סיכום הויז'ואל של כותרות העיתונים הוירטואלים ומדורי דיעות מראה על העלמותן המוחלטת של נשים מהמדורים. זה לא רק ביום כיפור (ולא שלא שאלתי את עצמי אם לרגל קדושת החג חידדו את איסור שירת נשים גם לקולותיהן הכתובים) – מאז עברו שלושת האתרים להצגת קוביית פרצופי הכותבים בדעות, רשמתי לעצמי להגיב על כך. זה עניין יומיומי. האם זה קשור גם לשינוי הגברא בעריכת המדורים (שי גולדן במעריב ואלון עידן בהארץ, שניהם וביחוד זה האחרון לא ידועים כיקירי הפמיניזם)? או שזו סתם התופעה הכי נפוצה במדינה?
העמדה סטריאוטיפית:
בהארץ אונליין ובמעריב NRG אין אף אשה, ב- Ynet יש את סתיו שפיר (בונטון מנצח מיזוגניה) ואימג' של אחת מהנפגעות בענתות (אשה פגועה וחסרת אונים בלי קול ומפוקסלת/לא ניתנת לזיהוי שמי – מנצחת בונטון). אני כבר לא יודעת מה עדיף – הדרה מוחלטת או העמדה ארכיטיפית וסטריאוטיפית כמו זו שנבחרה ע"י עורכי דעות ב- Ynet
אני מניחה שאם ישאלו אותם, הם יאמרו ש"אף אחת לא שלחה מאמר" או "חיפשנו ולא מצאנו"', או "הן לא כותבות על זה".
האישי הוא הפוליטי 
זה בדיוק מה שחשבתי כשראיתי את עמוד השער…
אהבתיאהבתי
אני האמת שלחתי פעמיים טורים להארץ והם השיבו פניי ריקם. כמובן שלא ניתן לדעת מה השיקול, אבל יש לי הרגשה שגברים שסירבו לפרסם אותם ימשיכו לשלוח ולשלוח בשיטת המצליח עד שיפורסמו… וכך גם אני.
אהבתיאהבתי
וטוב שכך. לא להרפות. לצד זאת – לגנות את ההדרה ואת המדירים, לא להניח להם.
אהבתיאהבתי
לא זה מדעי. לא מצאו בכל תל אביב (הרי לא יעלה על הדעת שמישהו לא ממדינת תל אביב יכתוב טור דעות בארץ ..) אישה אינטליגנטית מספיק ורהוטה שתוכל להתחרות בשריד, מרקוס, שטרסלר, וא.ב. יהושע…… זה גנטי כפי הנראה.
אבל לפחות תודי שהמאמר הכי מרגש שנכתב נכתב ע"י סתיו שפיר.
אהבתיאהבתי
מדעי לגמרי. היה פעם פרופסור ואן-משהו באוניברסיטה העברית, שהיתה לו קתדרה על מוחה הקטן יחסית של האשה.
שים לב שלא התגברתי על הפיתוי להראות חלק מכותרת Ynet – החרדים (ממין זכר, כמובן) מייצגים את הישראליות והסליחה
אהבתיאהבתי
היחידי שהיה שווה.
אהבתיאהבתי
אכן
אהבתיאהבתי
לא הבנתי מה הבעיה עם סתיו שפיר? מדוע היא מייצגת סטריאוטיפיות?
אהבתיאהבתי
לא היא אלא הבחירה בה לצד הדרה מוחלטת של אחרות. כתבתי – הבונטון חזק מהמיזוגניה.
אהבתיאהבתי
ואולי במקום להתלונן נתחיל להחרים בבחינת רוצים צדק ולא רוצים צדקה. הרי האתרים הללו בנויים על בסיס כלכלי ואם אינני טועה, לנשים השפעה גדולה על הצריכה של המשפחה וגם ישנן לא מעט רווקות שיש להן זמן לקרוא. מעניין אם נשים היו מסכימות לדבר כזה.
יכול להיות שהעיתונים והאתרים מעוניינים בקהל דתי או מסורתי שעובר דהוומניזציה נמרצת.
אהבתיאהבתי
שולמית, שימי לב שהצעתך מיושמת במהלך סיזיפי רב שנתי, כך שלא ממש הוגן לבוא בטענה (במיוחד אצלי, שכותבת – גם באתרים ארציים – ולא שותקת) ש"אולי במקום להתלונן…" וכו'.
הסיפא של דבריך יכול להיות חלק מהתמונה, ואולי שינויי הגברא שתרמו לחיזוק התשתית המיזוגנית בעיתונים הנ'ל, שלא סבלה מחסר גם ככה (ממודעות הזנות בהארץ, דרך התפיסה הימנית שמרנית במעריב ועד להיררכיה המאוד פטריארכלית ואגרסיבית בווינט).
אהבתיאהבתי
האמת, לא קראתי אף אחד מאלה.
אהבתיאהבתי
המדיום הוא המסר ולכן הם לא שווים קריאה, כנראה.
אהבתיאהבתי
מדהים – ומעבר לחובה להיאבק על שוויון בעיתונים האלו, עושה חשק להכניס יותר מוח בעיתוני נשים שבהכללה, מייצגים דימוי מאוד מצומק של חשיבה נשית מפותחת.
אהבתיאהבתי
לא מדהים. טריביאלי ומביש. עיתון הארץ בכל יום בשבוע מופיע רק עם גברים במדור הדעות. פעמים בשבוע מרב מיכלאי (שכותבת בדרך כלל את המאמר הכי מבריק וברוב המקרים היחידי ששווה לקרא) ופה ושם נשים אחרות בצורה ספוראדית ברוב המקרים בעניני "נשים" (בית ילדים חינוך הדברים הלא חשובים שאתם מתעסקות איתם שאנחנו מנהלים את העולם) .
אהבתיאהבתי
ובקטן קטן – הודעה על זכיית 3 נשים אפריקאיות בפרס נובל לשלום..
אהבתיאהבתי
קטן גדול 🙂
אהבתיאהבתי
בדיוק מה שבאתי להגיד.
כשכתבתי על זה אצל וולווט חטפתי מכמה ניקים הזויים שניסו להכנס באמשלי אבל יצאו דבילים.
אהבתיאהבתי
איפה? תני לינק
אהבתיאהבתי
זו התגובה האחרונה בשרשור האידיוטי.
אהבתיאהבתי
ראיתי. אדיוט.
אהבתיאהבתי
המעניין הוא שאותם נשים שדעתן קלות – מקבלות דעת מוקדם מגברים
בת מצוה בגיל 12 – בר מצוה בגיל 13
מענין שאני מתייעץ עם אשתי מספיק בשביל לשבור את הפרשנות הפשוטה למשפט הפותח
אהבתיאהבתי
אני מניחה שאתה יודעה שהמשפט מצוטט מלשונה של ההלכה היהודית 🙂
אהבתיאהבתי
מצוטט – כן
הבעיה כאן היא כמעט כמו בכל דבר שמצוטט מההלכה היהודית – ניתוק בין המילים כפי שמובנות לאדם שאינו מכיר את השיח ההלכתי לבין הרציונאל והמשמעות האמיתית של המילים
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
הבנתי ממה שכתב לי שזה בהשראת הפוסט הזה שלי. קרדיטים זו סוגיה פמיניסטית (כתבתי פעם לפני שנים רבות פוסט בשם זה)
אהבתיאהבתי
לא יודעת מה בהשראת מה. זה כבר הפוסט השני שלו בנושא, והראשון, שבדק את המצב בידיעות, פורסם ב-7 לחודש, שלושה ימים לפני הפוסט הזה שלך.
גם אני התכוונתי לכתוב על הנושא מאז שגם בהארץ יש תמונות של כותבי מדור הדעות, ולא הספקתי. אז אם הייתי כותבת על זה אחריך הייתי צריכה לתת לך קרדיט כי כתבנו על אותו דבר? מקסימום ללנקק, אם ראיתי את שלך.
לגופו של עניין, פעם היה מדור פובליציסטיקה. היום יש מדור דעות. דעה יש לכל אחד. אבל לנשים פחות, מסתבר. כפי שהיטבת לנסח בכותרת הקולעת שלך.
אהבתיאהבתי
אמרתי "הבנתי ממנו". ואגב – כשאני כותבת אחריך אני תמיד נותנת לינק גם אליך. את יכולה לבדוק 🙂
אהבתיאהבתי
ב 28.04.09 שלחתי את המייל הבא:
בוקר טוב.
ברגעים אלו סיימתי לקרוא את הכותרת של העיתון. כשסיימתי לעבור על המאמרים (עמוד 16-17), נוכחתי לדעת כי כל כותבי המאמרים הנם גברים. עשיתי בדיקה: עברתי על כל הכותרת וספרתי את כותבי המאמרים. 34 גברים (+8 במדור הספורט) ו 5 נשים. אני קוראת את עיתון הארץ כבר קרוב ל 10 שנים. זהו העיתון האמין והמעניין ביותר מבחנתי. איך זה ייתכן שבשנת 2009, ביום ההולדת 62 של מדינת ישראל לא יהיה שיויון מגדרי בעיתון? מה שוות כל כתבות החברתיותמגדריותדמוקרטיות אם אתם לא ממשים את השיויון?9.4% מהכתבות בכותרת כתובות ע"י נשים. זה לא מפריע למישהו?!האישה היחידה שמצאתם לה מקום במערכת העיתון היא עורכת הגלריה, ליסה פרץ. יש מבצע של חבר (גבר) מביא חבר?מתי יהיה לזה סוף? שיויון מגדרי הינו חלק בלתי נפרד משינויתיקון חברתי.
בברכה,קרן שלום
זו התשובה שקיבלתי ב 29.04.09:
לכבוד:קרן שלום
באמצעות המייל
שלום רב,
תודה על מכתבך. שילוב נשים במערכת הוא אחד הנושאים המרכזיים על סדר יומי כעורך חדש ב"הארץ", נושא אשר נידון בעיתון שוב ושוב מזה שנים – ללא הצלחה. אגב, בימים אלה עוברת חוקרת מטעם מכללת ספיר על ההיסטוריה והדמוגרפיה של המערכת, כדי להבין כיצד הגענו למצב המתואר בצורה די מדוייקת במכתבך, ואשר אפשר לסכמו במלה אחת: בושה.
לכן אני יכול לענות במהירות רבה על שאלתך הראשונה — כן, זה מפריע למישהו, ועוד איך.
ויחד עם זאת, עלי לתקן את הרושם שעלול להיווצר. בתחום ניהול המערכת (להבדיל מכתיבת מאמרים), למשל, המצב הרבה פחות גרוע מהמשתקף בתיבת הקרדיטים. לצידה של עורכת "גלריה" ליסה פרץ מועסקות בעיתון לא מעט נשים בתפקידים בכירים. עורכת המהדורה האנגלית, למשל, אולי התפקיד הבכיר השני בחשיבותו אחרי תפקיד העורך הראשי, היא אשה, שארלוט היילי; ריכוז מערכת החדשות, גם הוא תפקיד בכיר ביותר, נתון בידי שתי נשים; עורכת Haaretz.com, אולי התפקיד החשוב ביותר לעתידנו, היא אשה, שרה מילר; עורכת חלק ב', מהתפקידים הניהוליים היוקרתיים ביותר ב"הארץ", היא אשה, ליטל לוין. עורכת עמודי הדיעות של דה-מארקר היא אשה, מירב ארלוזורוב, ועוד.
מדוע שילובן של נשים בהנהלת המערכת לא סייע לנו להגיע לשיוויון מגדרי בעיתון? איני יודע. אבל על-פי המחקר המתבצע כאמור בימים אלה, שיעור הנשים בקרב בכירים ומנהלים בעיתון הוא כ-30%, הרבה פחות מהרצוי, אולם טוב יותר מגופים ציבוריים וכלכליים רבים, ולמעשה טוב יותר מאשר בכל חברת תקשורת אחרת בישראל.
איפה הבעיה אם כן? הבעיה הבוערת ביותר היא בוודאי בקרב הכותבים. בתחום זה נעשו עוד לפני בואי צעדים משמעותיים, וגיוס כוח האדם בעיתון בשנים האחרונות מדבר בעד עצמו: בקרב כתבים צעירים, שיעור הנשים הוא בדיוק 50%.
אבל אין ספק בשיעור הנשים בקרב בעלי טורים, כותבי מאמרים וכתבים בכירים הוא מזערי. בפורום האדיטוריאלי, המחלקה היוקרתית ביותר לכתבי העיתון, משתתף מזה עשרים שנה אשה אחת, אבירמה גולן. לפני הצטרפותה, ב-1989, לא השתתפה בפורום, המונה תריסר כותבים, ולו אשה אחת.
עיוות זה משקף בצורה נאמנה עיוות חברתי רב-שנים. בארבע השנים האחרונות שימשה כעורכת עמודי הדיעות של "הארץ" אשה, אולם הדבר לא שיפר כלל את שילובן של נשים בעמוד המאמרים. אני מקווה שהעורך הנכנס, אלוף בן, יצליח בכך יותר. זוהי בכל אופן אחת ממטרותיו המוצהרות.
אני מודה לך על הזמן שנטלת לכתוב לי, ובוודאי על הזמן שנטלת לקרוא את תשובתי.
בכבוד רב,
דב אלפון
עורך "הארץ"
אהבתיאהבתי
אין מה להגיד. דב אלפון בתשובתו…. יצא גבר :-))
אח אאוץ' די נו.. פראפרזה על דפני ליף.
אהבתיאהבתי
לא יאומן כי יסופר……
טוב אין ספק מדובר בבעיה גנטית. אני הייתי משיב לו מר אלפון נכבד במטוטא ממך בבקשה תמנה איזה אישה קלת דעת ופמינסטית לתפקיד עורכת מדור הדעות? למשל קח את נעמה שענתה פה, או חנה למשל או אפילו גוואלד מישהי אחרת וניראה מה יקרה. אהה יואל מרקוס יעלב? זה באמת בעיה…. מה יוסי שריד עלול לא להסכים לכתוב? זה באמת טרגדיה…
אהבתיאהבתי