חזקת הגיל הרך – פיזור ערפל הסיסמאות

בבתי המשפט בישראל נהוגה 'חזקת הגיל הרך' – הקובעת כי במקרה של גירושים בין בני זוג –  בהיעדר הסכמה בין האם לאב לגבי המשמורת, ילדים עד גיל 6 יישארו בחזקת האם (כאשר לאב יש קשר הדוק ורציף עם הילדים). החזקה אינה "חוק" אלא סעיף אחד מני רבים (סעיף מס' 25) בחוק החזקה המשפטית והאפוטרופסות, שבא לידי ביטוי במקרי גירושין בקונפליקט גבוה, לכשאפסו הסיכויים להשגת הסכם מרצון בין ההורים.

בשונה ממצג-השווא שהציג הלובי לביטול הסעיף, חזקת הגיל הרך אינה כלל גורף על פיו נוהג בית המשפט, המפעיל (בייחוד בדיני משפחה) שיקול דעת פרטני וזהיר והתייחסות למאפיינים הייחודיים של המקרים המובאים בפניו.

ב- 2006 הקימה שרת המשפטים דאז, הגב' ציפי לבני, את וועדת שניט בראשותו של הפרופ' דן שניט, לבחינת הסעיף. ועדת שניט לא שמעה בלב חפץ וללא משוא פנים את עמדת הנשים: כבר ב- 1994 כתב שניט מאמר שעניינו עמדתו באשר לנחיצות ביטולו של סעיף 25. כמו כן, הרכב הוועדה כלל מלכתחילה רוב לביטול הסעיף, וארגוני הנשים – בבואן להציג עמדה שונה בעדותן בפני הוועדה, זכו משניט עצמו ומחברי הוועדה ליחס מנוכר, ביקורתי, מזלזל ובלתי קשוב.

בפועל, דיני הגירושין בישראל אינם מדירים את האב ממימוש אבהותו על פי דרכו (וכראייה – העלייה בעשור האחרון של מקרי הורות משותפת, חזקה משותפת וגירושין המובאים לבית המשפט רק לצורך אשרור הסכם קיים בין ההורים), בעוד המבנה החברתי הפטריארכלי יוצר פער תרבותי במסוגלות ההורית: גברים מונחים ע"י החברה לשמש כמפרנסים ונשים כאימהות. יוצא מכך, שכמו בכמה ממדינות אירופה וחלק ממדינות ארה"ב בהם נהוגה "חזקת המטפל העיקר", המצריכה בדיקה מעמיקה של זהות המטפל/ת העיקרית לפני הגירושין ועדיין למעלה מ- 85% מהכרעות המשמורת לאחר בדיקה יקרה, ארוכה ורב מערכתית הן בידי האם – גם בישראל המצב דומה, מה שמדגיש את תבונת סעיף 25 ונחיצותו. בהיעדר סעיף 25, החוק יאפשר לאב המנסה להתנכל לגרושתו לעשות שימוש רב יותר בילדים כקלף מיקוח, ולשלם פחות מזונות (אם בכלל). מחקרים של חוקרות כמו פרופ' מרתה פיינמן ופרופ' לנור וייצמן מגלים, שביטול חזקת הגיל הרך מביא לכך שנשים מוכנות להתפשר על דמי המזונות כדי להישאר עם ילדיהן, כלומר – פוגעים בסופו של דבר ברווחת הילדים עצמם.

ככלל, כניסת המדינה למרחב המשפחתי ולניהול פעיל וגורף של יחסי הורי ילדים, משליכה באופן בעייתי על "טובת הילד". הילדים יחשפו להרבה יותר אנשי ונשות מקצוע ולמידע רב ובעייתי באשר למרקם היחסים בין הוריהם, ותהליכי הדיון המשפטי יאריכו משמעותית (לעיתים – שנים) את שלב אי הוודאות המאפיין תקופה זו בחיי משפחות, ובכך גם את משך קיומן של אי הסכמות פעילות בין ההורים ופגיעתן הרעה בנפש הילדים. התיקון המוצע הינו "משפטיזציה" של הסדרי משמורת, ולצד העבודה הנוספת שיספקו בתי המשפט לאנשי מקצוע – יוטל עומס רב מאוד על בתי המשפט לענייני משפחה, שדו"ח שניט והלובי לביטול הסעיף אינם מציעים להם פתרון.

חשוב לציין שאין בין המתנגדות לביטול הסעיף לתומכים בביטולו מחלוקת על חשיבות שני ההורים להתפתחות תקינה של הילדים, אולם בעוד ארגוני הנשים פועלות מזה שנים לשינוי עמדות וחינוך הציבור לשוויון כהכנה למציאות עתידית נשאפת, בה יתייתר חוק המעגן את זכותה הבסיסית של אשה מוחלשת לאימהותה – הלובי לביטול הסעיף יביא להעמקה שרירותית את אי השוויון, ע"י הענקת יתרון נוסף למי שהמבנה החברתי-כלכלי מעניק לו יתרון החורג מהגדרות צדק חברתי. ראו בהקשר זה את מאמרה של ד"ר אורית קמיר – המלחמה על כבשת הרש, עמדת מרכז רקמן שנשלחה לוועדת שניט, עדויות בפני ועדת שניט ואחד ממאמריה של פרו"פ אסתר הרצוג בנושא.

ביטול הסעיף המשלים את הסדרת נושא המשמורת בגיל הרך בהותירו ריק טיפולי ומעשי, הוא מעשה בלתי אחראי­: הביטול יחייב תוספת תקנים גדולה של פקידות סעד הפועלות במערכת שכבר כיום קורסת ממחסור בכוח אדם והיעדר תקציבים לגיוסו. האם התוספת התקציבית הזו ריאלית לאור כלל הצרכים הביטחוניים והחברתיים, כולל אלו שעלו במחאה החברתית?

חשיבות תיאור האווירה הציבורית הזו, שקבלה גיבוי תקשורתי, היא בשאלה העולה ממנו, באשר למידת האמת המשפטית והחברתית העומדת מאחורי היוזמה לביטול הסעיף:

בקשת הארגונים לקבל את פרוטוקול דיוני הוועדה, שעסקה למעשה בגורלן של עשרות אלפי משפחות בישראל, נדחתה על הסף ע"י ועדת שניט. פעילות הארגונים היו נתונות לאורך התקופה למסע הסתה חסר תקדים מצד חברי הלובי לביטול הסעיף, שכלל אלימות קשה באינטרנט, אלימות קשה מחוץ לאולם אחד הכנסים שנערכו בנדון ואף איומים בפגיעה פיזית. חלק מאותו לובי כלל אנשים שאף לא בחלו באמצעים שעל סף העבירה כמו התחזות לעורך דין לפני קבלת ההסמכה וחשיפת פרוטוקולים מדיוני הגירושין שלהם עצמם, החושפים פרטי קטינים האסורים לחשיפה על פי חוק.

האווירה הציבורית שסבבה את דיוני הוועדה הייתה ספוגה בביטויי שטנה נגד נשים בכלל ופמיניסטיות בפרט, ובהתייחסות לילדים כאל קלף מיקוח, תוך התעלמות מוחלטת ממשמעותו של הסעיף, שבא לתקן עוול מובנה הנעשה לילדים במהות הליך הגירושין באותם מקרי קיצון (3-5% מכלל מקרי הגירושין) בהם מדובר בהחלשה עמוקה של האם המטפלת הן בעקבות האימהות (כרבע מהאימהות מפסיקות לעבוד, למשל, על מנת להתמסר למלאכת ההורות, לעומת כאחוז אחד בלבד מהאבות) והן בעקבות הליך הגירושין.

"חוק חזקת הגיל" הרך אינו מה שמציגים אותו אנשי הלובי לביטולו: הוא לא חוק אלא סעיף, הוא מוחל באחוזים בודדים ממקרי הגירושין בהם התנהגות האב עוינת וקיצונית, הוא אינו חוק המעכב שוויון אלא נותן מענה למצבי קצה של אי שוויון קיצוני לרעת נשים בהליכי גירושין, אין לו קשר ל"מניעת אבהות" או כל מצג שווא אחר שמייצר מראית עין של עוול לכאורה לאבות, הוא אינו מונע ולא מנע מעולם אבהות שווה, משמורת משותפת או כל הסדר אחר של הורות נורמטיבית עד שוויונית.  

ח"כים וח"כיות יקרים/ות – אל תרימו את היד לביטולו!

מה מספרים לח"כים

כדי שיצביעו בעד מחיקת סעיף 25

לחוק החזקה המשפטית והאפוטרופסות?

מצאנו לנכון, על מנת להבהיר את ערפל יחסי הציבור הדמגוגיים המלווים את הלובי לביטול סעיף 25, להבהיר את המונחים והאמירות הרלוונטיות. להלן רשימת היגדים והסבר להיותם ארגומנטציה לעיתים רחוקה מאוד מן האמת, שבאה לשמש כ"ספין" יחצ"ני ולוביסטי לגיוס תומכים ביוזמה להגדלת מעגל העוני והמצוקה של נשים וילדים בישראל.

"חוק חזקת הגיל הרך הינו חוק המעצב את החלטות בתי המשפט בכל מקרי הגירושין":

שקר

מדובר בסעיף 25 לחוק החזקה משפטית והאפוטרופסות המיושם בהיעדר הסכמה בין ההורים, היינו – בגירושין בקונפליקט גבוה ו/או היעדר מסוגלות האב באופן מובהק וקיצוני. שיעור המקרים עומד על אחוזים בודדים. רוב הזוגות מגיעים להסכם – בין אם בעזרת סיוע משפטי רגיל ובין אם באמצעי הידברות מוסדרים שכופה עליהם בית המשפט.

"החוק הקיים מונע שוויון":

שקר

שיעור המשפחות בישראל הבוחרות בעת גירושין בפתרונות של הורות משותפת ושוויונית, הולך וגדל, ועדיין אינו מהווה אלא מיעוט מכלל ההורים. הסיבה לכך הינה מבנה חברתי בו ברוב המכריע של המקרים אימהות הן המטפלות העיקריות בילדים ובעיקר בילדים עד גיל 6.  אימהות קובעות את היקף משרתן על-פי יום הלימודים במוסדות החינוך ומרביתן עובדות בחלקי משרות (או במקצועות בהם יום העבודה הוא קצר, ובעיקר במערכת החינוך). נתונים אלו נתמכים ע"י טבלאות הלמ"ס. אימהות בישראל הן עדיין אלו שנשארות במרבית המקרים בבית, כאשר הילד חולה, באות לגן ולבית ספר לימי הורים ועוד. ביטול הסעיף באופן הגוזל ממיעוטן את זכויותיהן במקרים בהם הן נתונות לאלימות, אין בו כדי לשנות את תמונת המצב החברתית הכללית ו/או לתרום לשוויון הורי ומגדרי.

שוויון נוצר משילוב של שוק תעסוקה ידידותי למשפחה, המאפשר גם לאבות לשאת בחלק שווה ממטלות ההורות והבית. שוויון אינו מעכב התפתחות מקצועית של אם או אב בגין ההורות – מצב שבישראל 2011 רחוק ממימוש כפי שאף הובהר לאחרונה ע"י הממונה על השכר באוצר, בהתייחסו הן לפערים היררכיים והן לפערי שכר במגזר הציבורי (המעסיק הגדול והמשפיע ביותר במשק). ושלא לדבר על חלוקה מסורתית הקשורה לקהילות אתניות ודתיות שונות החיות בארץ, שם קיימים כוחות חברתיים נוספים המונעים שוויון ושאין להם כל קשר לחקיקה בדיני משפחה.

"חוק חזקת הגיל הרך הוא חוק אנכרוניסטי שהיה טוב לזמנו":

שקר

הנתונים שהיו בבסיס רציונל כתיבתו של סעיף 25 עבר שינויים קלים מאוד במרוצת השנים. גם היום – כ- 80% מהזוגות נישאים ברבנות, פערי השכר עומדים על כ- 30%, הנשים הן רוב בקרב העובדות בחלקי משרה, האם היא המטפלת העיקרית בילדים, עיקר האלימות במשפחה מתבצעת ע"י גברים, נשים אוחזות בכפל תפקידים הפוגע ביכולתן השוויונית להתמודד מול קונפליקט פיזי ומשפטי הכרוך בגירושין, נשים הן המטפלות העיקריות בילדים. יצירת מראית עין של שוויון תוך הצגת מיעוט שוויוני כאילו הוא מייצג את הכלל, הינו חוסר תום לב מצד הלובי לביטול הסעיף, המצטרף לדיכוי מערכתי רחב יותר של נשים ופגיעה בזכויות ההגנה הבסיסיות שלהן.

"הגבר הוא הכספומט של גרושתו, שמחזיקה לשם כך את הילדים כקלף מיקוח":

שקר

במדינת ישראל המזונות הינם מזונות ילדים. הרוב המכריע של תשלומי המזונות הם לילדים (למעט במקרים בהם תרמה האם לקריירה של בעלה והתפתחות יכולת ההשתכרות שלו ע"י פגיעה בקריירה שלה, שאז נפסקים גם לה מזונות זמניים). גובה מזונות הילדים עומד על כ- 1500 ₪ לילד לכל היותר, שהם כמחצית או ברוב חלקי הארץ הרבה פחות ממחצית עלותו המינימלית של ילד לחודש, שאינה מופחתת במעמד הגירושין – בגין מדור, מזון, מלבוש, חינוך, רפואה, פנאי וכיו"ב. האם מנהלת עבור הקטינים את תקציב חייהם וטכנית, אכן הכסף מגיע לחשבונה. התפיסה לפי היא "לוקחת" את הכסף היא תפיסה נקמנית שבאה לפגוע באשה ללא התחשבות האב בטובת ילדיו, ומופצת כמצג שווא של אב נגזל.

"רוב הגברים רוצים שוויון הורי ומשמורת משותפת":

שקר

על פי המציאות המצערת הנוכחית, רוב הגברים בוחרים עדיין במקרי גירושין את חזקת האם והסדרי ראייה שבאופן טיפוסי עומדים על פעמיים בשבוע או פחות מכך, על מנת לקדם את חייהם האישיים. יש במדינת ישראל למעלה מ- 100,000 גברים שאינם משלמים מזונות ו/או מקיימים את הסדרי הראייה שנפסקו להם, כלומר משתמטים ממחויבותם ההורית. רק כ- 24,000 מתוכם – חובם לאם מוכר בביטוח לאומי ומספק לה קצבה חלקית ודלה.

"אין כמעט בישראל משמורת משותפת, בשל חוק חזקת הגיל הרך":

שקר

כל המשמורות הן משותפות, ללא יוצא מהכלל. משמורת משמעותה אחריות משפטית הבאה לידי ביטוי בהכרעות חינוכיות, בריאותיות ואחרות ובהחלטות על חינוך וגידול הילדים, ועוד. סעיף 25 מדבר על חזקה, היינו – כמה ימים בשבוע ישנו הילדים אצל האם או האב. הלובי לביטול סעיף 25 כבר הודה בפנינו במספר הזדמנויות לאורך השנים, שסוגיית המזונות מהווה חלק מהתייחסותם למשמורת אב או משמורת משותפת – שכן בשני המקרים יורדת חבות תשלום המזונות.

פוסט זה פורסם בקטגוריה חוק, נשים, שוויון, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

23 תגובות על חזקת הגיל הרך – פיזור ערפל הסיסמאות

  1. סתיו אדם הגיב:

    יודעת מה ….נניח שאני מקבל את דבריך כפי שהם אני שואל …ומה לגבי אבות שרוצים להיות אבות , כאלו שלא התנכלו לאישה, כאלו שטיפלו בילדים לא רק בגין הגירושין אלא מיום שנולדו ? מה לגבי אותם אבות שמרוויחים פחות מהנשים מהן הם ניפרדים ? מה לגבי אותם אבות שנידרסים נרמסים ונעלמים בסבכי המערכת בגין אותו סעיף 25 …ובשם איצטלה של אפליה מתקנת ??? 

    אהבתי

  2. מנשה בלומפלד הגיב:

    אוקיי, נראה שמישהי חניכה מצטיינת של מוסוליני שאמר ששקר שחוזרים עליו 1000 פעם הופך להיות אמת.
    1. בדיון הראשון שלי השופט כלל לא היה מוכן לשקול משמורת משותפת  ונאחז בחזקת הגיל הרך כבקרנות המזבח. הפרשנות שלך הפוכה ללשון החוק! לשון החוק אומרת שאך ורק במקרים חריגים, קרי: האישה מסוממת שבאה לדיון עם מזרק תקוע בוריד – לא תהיה החזקה בידיה. ישנם מקרים בודדים ולא מתועדים כלל, בהם שופטים החליטו על משמורת משותפת חרף רצון האם! הילד איננו רכושה הבלעדי של האם וגם לא של הפוליטיקאית-רוצה-להיות.
    2. יש הבדל בין אפוטרופסות ומשמורת. היכולת של אב לקחת חלק פעיל בגידול ביתו מצמטמם למינימום מגוחך כשהוא רואה אותה 3 שעות פעמיים בשבוע! 
    3. מזונות, מזונות ושוב מזונות. הפכתם את הגברים לאסירי מזונות וכעת – "הבה נשסה בהם את כלבי הצייד!" יש עוד דברים בחיים חוץ מכסף! את חושבת שאת הילדה שלי זה מעניין מי משלם למי ולמה – היא זועקת לאבא בכל יום וקולה לא נשמע בשום מקום! 

    אהבתי

  3. לצערי אני לא יכולה לסייע לכם בסוגי העזרה הרלוונטים למקרי הקצה שאתם מציגים כאן, כואבים ככל שיהיו. כ"כ מניסיוני, לפני שקובעת את דעתי – עלי לשמוע גם את הצדדים האחרים בסכסוך, וכבר היו מקרים בעבר שהבדיקה הרחבה שינתה את התמונה מקצה לקצה. 

    לגבי הרלוונטיות לחוק חזקת הגיל הרך – אלו מקרים קיצוניים, ושימוש בהם כארגומנטציה לשינוי חקיקה היא בבחינת "מקרים קיצוניים יוצרים חוק רע". כל עוול צריך לקבל מענה ואני הראשונה לצאת נגד עוולות (לשהשתכנעתי שנעשו כאלו). בעניין יחסי הכוחות המגדריים בהורות וגירושין, הסטטיסטיקה לא אתכם – רוב הנפגעים בין ההורים הן נפגעות ורוב מכריע של ההורים הנוטשים, או האלימים, או הלא משלמים – הם אבות. כ"כ לאבות יש נגישות לסעד משפטי טוב (יקר) יותר, והם משוחררים מכפל תפקידים. 
    יש כאן מציאות שמרקמיה אינם פשוטים.
    לגבי המזונות – אבות משלמים מזונות ילדים, וגובה המזונות המקובל נמוך בהרבה ממילא מעלות אחזקת וגידול ילד/ה. יחס ההשתכרות בין נשים לגברים ידוע, וכפי שעבודת נשים במסגרת כפל התפקידים, בטיפול בבית ובילדים, אינה מוכרת כך גם לאחר הגירושין. בפועל, עיקר ההשקעה (גם הכלכלית, עקיפה) היא של ההורה המגדל/ת, היינו – בלמעלה מ- 85% מהמשפחות – של האשה.

    הייתי שמחה לשינוי, ואני נאבקת עליו יומיום, רק שהפרטנרים שיכלו לסייע עסוקים בלהתכתב בקבוצת הפייסבוק שלהם על הפמיניסטית 'האומללה, האיומה, הפאתטית ושונאת הגברים' שהם 'יראו ל- 5000 החברים שלה מי היא באמת' (ציטוטים), כי היא לא מאפשרת להם לשנות בקלות או בכלל את חוק חזקת הגיל הרך.
    בשורה לשוויון הורי אני לא מוצאת שם, אז אמשיך להשקיע את מאמצי בשותפויות אחרות, אפקטיביות יותר. אל תשכחו לעבור לומר תודה אם וכאשר משהו יצליח, ונסו לקלקל כמה שפחות 🙂 

    אהבתי

  4. ואני מציעה לכם להתנסח בנימוס רב ובכבוד אם אתם רוצים שהודעתכם תישאר. שמות חיבה, נאצות וכיו"ב מביאים למחיקה מיידית. 

    אהבתי

  5. אריאל הגיב:

    מדובר בחוק הסותר את הזכות לשיוויון כפי שהיא מבוטאת במגילת העצמאות (שקבלה ע"י בית המשפט העליון תוקף חוקתי). נוגד גם את אמנת זכויות האדם (שמדינת ישראל חתמה עליה). כך שנסיון להגן על החוק הזה נראה לי פאשיסטי.

    אהבתי

    • אפרת הגיב:

      רוב רובם של הדינים המשמשים בתחום הנקרא דיני משפחה אינם מעוגנים בחוק אלא בהלכות דתיות (יהודיות, מוסלמיות, נוצריות), ובפסיקה. בית הדין הרבני למשל, סותר את עיקרון השויון בעצם היותו בית דין המופעל אך ורק על ידי דיינים גברים. אין שום דבר בדיני משפחה שפועל לפי עקרונות של צדק ושוויון מודרניים. חזקת הגיל הרך היא פלסתר על הסמטוכה הזו. הסרת הפלסתר מבלי לטפל במערכת כולה רק תזיק עוד יותר. 

      אהבתי

  6. אלי דניאל הגיב:

    חנה שלום,
    כולי תקוה שילדייך (כתבת אם לשניים כך שאני מניח שאחד לפחות בן)לא יאלצו לסבול את הניתוק מילדיהם רק בגלל שהם גברים. הייתי בדיון בכנסת בועדה לזכויות הילד/הועדה לקידום האשה. שם נאמר בפירוש כי החוק הנ"ל הינו קלף מיקוח בהליך גירושים נגד הגברים. חנה, בואי נוציא את הילדים מן המשוואה הארורה הזאת של הגירושים. מה את חושבת שיקרה? אהההה נכון. כסף . הכל כסף (מזונות). הרי במשמורת משותפת, דהיינו במצב בו האב מחזיק בילדים חצי חודש הוא מוציא עליהם הרבה יותר מסך המזונות. עוד אוסיף כי במשמורת משותפת האב מחוייב להיות ולראות את ילדיו לעומת המצב בו הוא רשאי לראותם מתוקף כך שהוא לא הורה משמורן. מפליא אותי שהבאת ילדים לעולם עם גישה כזאת…

    אהבתי

  7. לחבורה שמנסה לפזר כאן הודעות אלימות ומכוערות, כולל המתייחסות באופן אישי נגדי (אד הומינם) – הכל ימחק. הקפידו בבקשה על כל מילה בקלה כבחמורה אם אתם רוצים שדעתכם תישמע, שכן קו הגבול בין ביטוי לביזוי ברור כאן בבלוג הזה ואין לעבור אותו.

    אהבתי

  8. רונן פז הגיב:

    בדבר אחד חנה בית הלחמי צודקת –
    חלוקת ההורות מחייבת את האבא לקחת אחריות ועדיין ברוב המקרים הפתרון הנכון הוא משמרת אם – אז ?

    נכון גם שלא כל האבות הנלחמים לחלוקת הורות שווה (לא יודע מה זה משותפת) מוכנים באמת לחלוק בנטל גידול הילד,
    חלקם רוצים שליטה בלבד – אז ?

    די שיהא ולו אבא אחד שרוצה אחריות הורית מלאה וראוי לכך כדיי שחנה הדורשת לכאורה שיוויון תילחם עבורו כדיי שיממש זאת כדוגמא לשיוויון (גם אם האימא לא מסכימה) – אך מכאן ועד ההתעקשות של הכותבת כי דבר לא יהא ללא הסכמת האם מדגיש עד כמה הכותבת רואה את הילדים כחפץ השייך לאם או מקור לגביית כספים.

    עם כל הנסיון לכאורה להיות נאורה, השימוש במילה שקר בתוך המאמר שוב ושוב בהחלט מצדיק תגובות אלימות ומכוערות מאחר ובינו לבין האמת אין תמיד קשר, מי שמשקר בטענה שאחרים משקרים שלא יתפלא על תגובות באותה הלשון.

    המצב המשפטי האמיתי הוא ששופטים לא מאשרים משמרת משותפת והסדרי ראיה נרחבים גם כאשר ההורים מגיעים לבית המשפט עם הסכמות ומבקשים רק לתת תוקף להסדר גירושין.

    אני אישית מכיר מקרה מהחודש האחרון בו מגשרת יחידת הסיוע התנגדה להעביר לשופט הסכמות בין ההורים על הסדרי ראיה לאבא הכוללים לינה לילדה בת 5.

    תחת הסייפא המכונה חזקת הגיל הרך מעודדים אמהות לנתק אבות מילדיהן בכדיי למנוע משמורת משותפת ואפילו לקבל מזונות מוגדלים כאשר לעיתים במבחן המציאות העתידית הילד נמצא יותר עם האבא מאשר עם האימא והאימא משתכרת יותר מהאבא.

    ברירת המחדל לקשר בין אב לילד הוא עדיין הדבר הנורא שנקרא בטעות "מרכז קשר" ואני יכול להעיד על עצמי שרעיון מרכז הקשר עלה שוב ושוב בדיונים שהיו בענייני – כאשר אלו שדרשו זאת מעולם לא פגשו אותי או את הילדים (יש לי משמרת מלאה).

    לדוגמא – בדיון לפני מספר שנים הציעה השופטת שאראה את ילדיי בפיקוח במרכז קשר בכדיי להענות לבקשת האם בסוף הדיון נתנה החלטה שמאחר וההורים מקיימים בפועל משמרת משותפת היא דוחה את דרישת האם – הרווחה טענו שמאחר שבפועל יש משמרת משותפת מקומם של הילדים במרכז חירום.

    אהבתי

  9. רונן פז הגיב:

    גדול !!!!!

    קראתי טוב ?
    כתוב במאמר –

    "גובה מזונות הילדים עומד על כ- 1500 ₪ לילד לכל היותר"

    אהבתי

  10. רונן פז הגיב:

    חשבון פשוט,
    כמה ילדים ?
    נניח 4 ילדים לפי 1250 ש"ח לילד –
    יוצא 5,000 ש"ח.

    אם האבא גם שוכר דירה ב 3,000 ש"ח – מופרז ?
    יש לו כבר הוצאה חודשית של 8,000 ש"ח לפני ארנונה, חשמל, מיים, אוכל…..

    איך הוא יבקר את הילד שלו ?
    לא נשאר לו כסף לרכוש כרטיס לאוטובוס בכדיי להגיע בכלל אל הילדים.

    האם באמת רק מיעוט לא עומדים בזה בגלל חסרון כיס ?
    מה השכר הממוצע ?

    אהבתי

    • דניאל הגיב:

      נו, רונן, מה לעשות שלגדל ילדים עולה כסף?

      אהבתי

      • בזמנו פלט אחד הנאבקים בראיון עיתונאי, שהוא יודע שעולה הרבה יותר לגדל ילדים, הוא מוכן שיגדלו אצלו – העיקר שהכסף לא יעבור דרך חשבון הבנק של האם והעיקר שהיא תקבל את מה ("העונש") שמגיע לה. אירוני, אבל כבר כתבתי בעבר שהמוטיבציה העיקרית למאבק לשינוי החוק הוא לא לשלם מזונות ולהיכנס בגרושתם איפה שהכי כואב לה. בחבורה שהגדירה את עצמה בזמנו כ"אבות שכולים לילדים חיים", היו גם מקרים של אי קיום הסדרי ראייה ע"י האב. 

        ולגדל ילדים עולה הרבה כסף. יש שלושה ממנים – האם, האב והמדינה. כשהאב משאיר את האחריות הזו לאם ולמדינה, הוא גוזל מילדיו נתח מימוני שמשאיר אותם בגירעון מסויים לכל חייהם – בחינוך, בבריאות, בתרבות, בסביבה פיזית והשפעות רגשיות.  

        אהבתי

  11. אלכס הגיב:

    חנה היקרה,
    את כותבת נפלא ובמיוחד הדברים שלא נכתבו. כמו למשל שכל התומכים והתומכות בביטול חזקת הגיל הרך מסתמכים או על מחקרים פסיכולוגים מעמיקים (פרופ' שגיא – פסיכולוג), פרופ שניט או על ידע משפטי נרחב בדיני משפחה (עו"ד יעל גיל) אשר מוכיחים כי משמורת משותפת היא הדבר הנכון ביותר למען הילד.
    אם אנו מדברים על מאבק מגדרי – אז את צודקת. כל הדרכים כשרות לנצח וגם אם הקורבן הוא הילד.
    אם מדברים על טובת הילד ועל שיוויון מגדרי – אז כנראה שזה לא בדיוק מעניין אותך.
    עיקר טיעונייך הוא אפלייה בשוק העבודה של נשים מול גברים ואת זה את פותרת בדרך של פגיעה חוקית בילדים.

    בהצלחה לך ולכספים שנשים תספורנה ובכאב לילדים שלא נספרים.
     

    אהבתי

    • אלכס, עברתי בחמש-שש השנים האחרונות על לא מעט מחקרים מפוברקים ומוטים שהוצגו ע"י מצדדי ביטול הסעיף, שמנסים לקשור קשר מאולץ ושקרי בין הסעיף בחוק לבין עניינים עקרוניים של חשיבות שני ההורים וכיו"ב. החוק אינו סותר את העקרונות הללו ואני מציעה לאבות המעורבים במאבק להתחיל לקחת אחריות על ההשתמטות השיטתית והרחבה של אבות בישראל כבסיס למימוש זכות הילדים לשני הורים מתפקדים, במקום לצאת נגד חוק שבא להגן על אותו מיעוט שנזקק נואשות להגנה הזו. הגנה ממי? כן, מהאב. במקום זאת, אתם בוחרים לפעול באגרסיביות כמעט סטריאוטיפית שמאשררת שאכן הסעיף מוצדק מתמיד ועוד ארוכה הדרך עד שיתייתר. לא חבל?

      אהבתי

  12. פינגבאק: מהנעשה בישראל « האחות הגדולה

  13. אני דווקא בהחלט בקיאה, גם בנתונים וגם בתהליכים, פשוט מפני שטורחת ללמוד כל דבר שאני מגבשת עמדה לגביו. לכן מומלץ להימנע כאן מחמישה מעשים (עלובים ומעידים על חוסר יושר בעיני, אני מודה):
    1. מצג שווא
    2. ספין על דברים שאמרתי
    3. ניסיונות להפחית מערך דברי
    4. דמגוגיה (לייחס לי דברים שלא אמרתי או להוציא את דברי מהקשרם)
    5. לכתוב תגובה ביקורתית בעילום שם

    ניסו לפניך. לא הצליחו להרשים את קוראיי.  

    לו היה משפט ענייני וממשי בדבריך הייתי מגיבה לו, הפכתי והפכתי בתגובתך ולא מצאתי. אם ברצונך להשפיע, כדאי לדבוק במציאות הקונקרטית.
     

    אהבתי

  14. חנה יקרה, יישר כוח ענק לך על המסירות, הנחישות והאומץ לכתוב, להגיב ולפעול בעקביות בנושא חזקת הגיל הרך ובנושאים מרכזיים לנשים ולחברה מול אנשים ש"אין להם אלוהים" (בוודאי של אלוהימה…), מבחינתם מותר לשקר, לעוות, להטעות, להשמיץ ואפילו לאיים. אני ממליצה בחום על הספר "הגביע והלהב" של ריאן אייזלר כדי להכיר את התהליכים ההסטוריים שעומדים מאחורי האלימות הפטריארכלית כלפי המאבקים החברתיים בכלל והפמיניסטיים בפרט. האיום של שינוי לכוון של חברה שוויונית הוא מאד מאד ממשי עבור הפטריארכיה, בתקופה זו של השתלבותן המרשימה של נשים ביותר ויותר תחומי חיים. בהמשך לניתוח של אייזלר הגברים האלימים של היום, הפועלים לביטול חזקת הגיל הרך דומים מהותית לגברים בחברה החרדית המדירים ומפלים נשים בספירה הציבורית. 
     

    אהבתי

  15. צ'ינאסקי הגיב:

     
    ראשית, את אומרת "אימהות קובעות את היקף משרתן על-פי יום הלימודים במוסדות החינוך ומרביתן עובדות בחלקי משרות…".
     שנית, את טוענת כנגד ביטול סעיף "חזקת הגיל הרך" – דבר שישאיר את הילדים – כשאין הסכמה – אצל האם, מה שישאיר על כנו את המצב אותו תיארת מעלה.
     כלומר, באותו מיעוט מקרים הנזקקים לסעיף זה (גירושין ב"קונפליקט גבוה"), את דנה את האישה לעמדת פתיחה גרועה בהכרח ?
     מדוע לא לקבוע הורות משותפת מעל גיל מינימום (שנתיים נאמר) כברירת מחדל במקרים ששני בני הזוג כשירים לכך, במקרים של אי הסכמה ? כך מנעת את האיום ב"קרב התשה על הילדים" ממנו את חוששת ויחד עם זאת, פינית לאישה זמן להשקיעה בעצמה ובקרירה שלה ובנוסף, קבעת את ההשקעה השווה בהורות כנורמה. 

    אהבתי

  16. פינגבאק: צדק עיוור: על ביטול חזקת הגיל הרך | פוסט אורח מאת מתי שמואלוף |

  17. פינגבאק: צדק עיוור: על ביטול חזקת הגיל הרך « המבוקש מס' 2

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s