ארכיון חודשי: ינואר 2012

את ההורים שרואים לקונות ערכיות קטנות בהתנהלות המערכת, אולם חוששים לדבר שמא יפגעו ילדיהם, אני יכולה להרגיע: האחרונים שנפגעים הם הילדים שהוריהם אומרים את אשר על ליבם. להיפך – המערכת מתייחסת לכך בזהירות וכובד ראש. כפי שאמרה לי פעם אחת ממנהלות החטיבות בעיר בגילוי לב נדיר: "ככל שלא נעים לשמוע משוב, כשאני מול הילד שלך אני יוצאת מהאוטומט וחושבת על כל דבר". כלומר, הצעד הראשון ליצירת עולם טוב יותר הוא להתבונן ולשאול שאלות, והשני – לדבר. להמשיך לקרוא ←

ולא נותר לי אלא לומר תודה לנעם אדרי. אמנות שאינה חודרת את מעטה הנרטיב המיינסטרימי של אסתטיקה ומסר, היא אמנות משעממת. אותי לפחות. כי אין שום יופי ביופי. יש יופי בהתרסה על הסדר הקיים. יש יופי בלקחת את מה שאת עושה הכי טוב – במקרה של נעם זו האמנות – ולהשתמש דווקא בה כדי להתריס על הסדר הקיים. להמשיך לקרוא ←

מותו של אביוזר כמו יובל זמיר אינו מעציב, אולם הוא גם אינו מהווה נחמה לקורבנותיו, שכן המעשים ארוגים מרגע שנעשו ב- DNA הפיזי, הרגשי והקוגניטיבי שלהם. לגבי הזונות שרצחו את ד"ר ללוש – מדובר, כפי שציינה פרקליטתן, בנשים מוחלשות מתחתית המדרג החברתי. כחברה מצפונית, חשוב שנזכור שמי שרצח את ד"ר לוש הם מאות ואולי אלפי גברים שניצלו אותן, החפיצו אותן, חדרו לגופן מכל כיוון אפשרי, סחרו בגופן, השפילו ועינו את שתי הנשים הללו לאורך חייהן. ד"ר ללוש בכללם. אני מקווה שהחוק להפללת הלקוח יביא בסופו של דבר לצמצום התופעה הזו.
להמשיך לקרוא ←