מֵמְשָ-לָה 2013

הטור המקורי, שאני מרחיבה כאן משמעותית, נכתב בבוקר שאחרי הבחירות. קמתי בחמש ולא הצלחתי לכתוב עד שמונה. שיתוק קונספטואלי. גלולת הבוקר שאחרי מרה בעיני חלק מאתנו, שכן היא מבטיחה לנו עוד 4 שנים של שלטון ימני – גם אם הפעם, קצת פחות נתון אולי ללחצים של שותפות שכופות את הדוקטרינות החשוכות, הפונדמנטליסטיות והגזעניות שלהן על המדינה כולה. חשוב מזה: האג'נדות של המפלגות הלא-דתיות המסוגלות ליצור קואליציה, היא אג'נדה ליברלית. ליברליזם הוא שמרנות, נקודה. ליברליזם משנה את מעמדן של נשים, למשל, ע"י שינוען במדרג החברתי ולא על ידי שינוי סדר העדיפויות והתפיסות במרחב החברתי. הוא יוצר אליטות נשיות לצד אליטות גבריות, במקום הזדמנויות שוות. ליברליזם עורך שינויים קוסמטיים בלבד על מנת ליצור מצג שווא, המונע שינויים מבניים.  הנה, לדוגמא – לפיד הכניס 8 נשים לכנסת, הישג מרשים לכל הדיעות, גם אם נעשה ממניעים אלקטורלים וליברליזם מעמדי – ולא מ"הסיבות הנכונות". מי מהן תסרב לשאת ולתת על מקומה בממשלה כשנתן אשל בצוות המו"מ של ביבי? ולפיד הנאור והשוויוני, יסרב?

לא, מה פתאום. ככה נראה ליברליזם: הוא אינו ממוסס מיזוגניה (שנאת נשים), המוטמעת עמוק כל כך במבט התרבותי שלנו, אלא רק מוציא כמה נשים שעמדו בקריטריונים להשוואת תנאיהן, אל מחוץ למשבצת הסטריאוטיפית ומעניק להן פרגון וזכויות כאילו-שוות. א-מה-מה – יש קאטץ': כל זה בתנאי שלא תבקשנה יותר. כשציפי ליבני בקשה יותר בבחירות הקודמות – היא הפכה לשלטי חוצות שוביניסטים על "ציפורה".

אם לחזור לרגע לעניין נתן אשל, הוזמנתי השבוע לאירוע בפייסבוק, שעניינו התנגדות נשים לממשלה שאשל נמצא בצוות במו"מ שלה. מס' ימים לאחר הבחירות כבר ידוע לנו שנשים הצביעו בהמוניהן ללפיד, קדימה, ש"ס, חד"ש, רע"ם-תע"ל, יהדות התורה, הבית היהודי, הליכוד ביתינו. הנשים הללו בחרו בממשלה שלא הסתירה את האדרתו של אשל גם לפני הבחירות. כעת, האם אנחנו יכולות כנשים לקרוא לא להקים את הממשלה הזו, או שהאתיקה הבסיסית של קבוצה שהתנהלה מאחורי הפרגוד כלוקה בתסמונת שטוקהולם ובחרה לתת כח לכל המפלגות המיזוגניות והשוביניסטיות הללו, צריכה להישקל שוב ועל הקריאה לצאת כקריאה ערכית מצד נשים וגברים? אחת התגובות להסתייגותי דנה בכך שמובן מאליו שגם גברים יכולים לחתום על קריאת הנשים. האין זו תמונת מראה של הסברה המקוממת, לפיה מובן מאליו שגם נשים יכולות לחתום על קריאת גברים?

כל כוונתו היא לחמם כסא לארבע שנים, תוך ויתור על רוב סיסמאותיו. כרגיל – גם ובעיקר נשים תשלמנה מחיר על כך. תודה לעדי בן יעקב על הצילום (27.1)

ויש גם את הסיפור האנקדוטי הקטן שסיפר השבוע (23/1) העיתונאי עמית סגל, על הסמס שקבל מלפיד כשהתייחס אליו בשידור כאל חלק מגוש השמאל: "שמאל אמא שלך".

ובכל זאת, למרות כל מה שכתבתי כאן, הבשורה האופטימית של הכנסת הזו נשארת מס' הנשים. 26, אם לדייק. הכנסת ה-18 התחילה עם 21 והתקדמה ל- 23, שהם 19% בלבד – מקום 70 במדד הייצוג בפרלמנטים בעולם. תבינו, ברואנדה יש 56% נשים ובתוניס 28%.

בפונדמנטליזם כמו בפונדמנטליזם, יש מפלגות שלא הכניסו אף אשה לכנסת, בחלקן גם אין נשים ברשימה: ש"ס, יהדות התורה, חד"ש, עוצמה לישראל, רע"מ תע"ל.

לתפיסתי, למפלגות ללא נשים בשלשה הראשונה, אין זכות קיום.

כעת יש לנו 23% נשים, והדרך לחצי חצי משתפרת. מקוצר היריעה לא אמנה הפעם את השמות, רק אומר מה עניתי למי ששאל אותי פעם "למה את רוצה נשים בין 120 המטומטמים שבכנסת": בכל מקום בו יש 120 מטומטמים, אני רוצה שחצי מהם יהיו מטומטמות. לייצוג יש איכות משל עצמו – הוא ההזמנה למנהיגה הבאה!

והנה הן(אלו שמצהירות על עצמן כפמיניסטיות, המוכרות לי – בבולד, יידעו אותי אם לא סימנתי מישהי בטעות או מאי ידיעה)

  • הליכוד ביתנו (31 – 22.6%)

סופה לנדבר, ציפי חוטובלי, אורלי לוי אבקסיס, פאינה קירשנבאום, מירי רגב, לימור לבנת, גילה גמליאל.

  • יאיר לפיד (19 – 42.1%)

יעל גרמן, עליזה לביא, עדי קול, קארין אלהרר, רות קלדרון, פנינה תמנו-שטה, רינה פרנקל, יפעת קריב.

  • העבודה (15 – 26.7%)

שלי יחימוביץ', מרב מיכאלי, סתו שפיר, מיכל בירן.

  • התנועה (6 – 16.7%)

ציפי ליבני

  • הבית היהודי (12 – 25%)

איילת שקד, אורית סטרוק, שולי מועלם.

  • מרצ (6 – 50%)

זהבה גלאון, מיכל רוזין, תמר זנדברג

  • בל"ד (3 – 33%)

חנין זועבי

וכסיפא לכל הטקסט הזה, שבא מהמיית ליבי, ניתן להבין מה היו שיקולי ההצבעה שלי: הצבעתי הפעם, במודע ובמחשבה צלולה למפלגה שלא עברה את אחוז החסימה. הרעות החולות של החברה הישראלית נעוצות בלאומנות (בשונה מלאומיות), היעדר זכויות יסוד והיעדר שוויון חברתי ומגדרי. משהו שגם ציפי לבני אמרה במפגש אתה ערב הבחירות.  המפלגה היחידה שנתנה מענה נקי לכל אלו היא דעם – מפלגה סוציאליסטית-חילונית-יהודית-ערבית שבראשה עומדת אשה בעלת שיעור קומה בשם אסמא אגבארייה זחלקה ומס' שניים בה הוא האמן ניר נאדר. אם נתנער לרגע מהסטריאוטיפים והדעות הקדומות שצפים למול השפה הערבית והאישה הערבייה, הרי שלרובנו המכריע ייטב אם שניים כאלו יהיו בכנסת. תרומתם האפשרית לנו תהיה גדולה בהרבה מתרומתם של קדימה (שני ח"כים) או חד"ש (ארבעה ח"כים – גברים בלבד, מה שלא ברור לי איך תנועת שמאל יכולה להרשות לעצמה, ועוד לכנות את עצמה תנועת שמאל). לכן, ההכרעה שלי הפעם, במבוך ההתלבטויות, הייתה של הצבעה למען ערכיי הבסיסיים: שלום, שוויון, זכויות אדם.

האהדה הרחבה לדעם, גם אם לא בוטאה בקלפי, כבר הקרינה שינויים לטובה בשמאל. אתייחס לכך בעתיד.

פוסט שלי שעלה היום לאונלייף: הצבעתן לנתניהו ועכשיו אתן כועסות על נתן אשל

פוסט זה פורסם בקטגוריה חברה ופוליטיקה, נשים, פמיניזם, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

19 תגובות על מֵמְשָ-לָה 2013

  1. מיקי הראל הגיב:

    השתוק שלאחר קבלת תוצאות הבחירות מובן בהחלט. ישראל הצביעה בגדול לאחר מחאת המונים ומחאות קטנות שלאחריה, לאחר חשיפה לשמאל אמתי שצמח ופרח לנגד עיניה, גם אם לא גדל בקלפי ולא בכדי מהסיבה הנ"ל הוא גדל ושינה בתודעה המקומית. אני מכירה רבים שעדין אינם מכירים את דעם ועל זה באמת כדאי לדבר, כאן זו תופעה של עבודה ושיווק רעיון ללא הפסקה… אבל בעיקר אהבתי את הניתוח שלך על הנוכחות המזערית של נשים במפלגות הנאו ליברליות ועל הדרתן ככלל מהשפעה, וכן משמח שבכל זאת נכנסו לכנסת מס' לא מועט של נשים והאשה הראויה ביותר אם לא היחידה שלה הייתי נותנת מקום של כבוד שם, נותרה בחוץ לטובת ריקנות מפעפעת בשורות "המרכז" ימין.

     

    אהבתי

  2. נראה לי שגם ציפי חוטובלי, גילה גמליאל, רות קלדרון, פנינה תמנו-שטה ויפעת קריב.מגדירות עצמן כפמיניסטיות
    חשוב להוסיף לניתוח את העובדה שחברות כנסת פמיניסטיות בולטות כמו אורית זוארץ ורחל אדטו וכן מרינה סולודקין, הלוחמת היחידה והעקבית נגד הוצאת ילדים מהבית, לא נכנסו לכנסת. זאת באשמתה של לבני, ששכחה כי ניצחונה בבחירות הקודמות הושג בזכות תמיכתן הרבה של נשים. היא הפכה את עצמה ללבני וחמשת הגברים.

    אהבתי

  3. גולדבלט משה הגיב:

    תנחומי חנה אבל להבנתי קול עבור רשימה שלא עברה את אחוז החסימה אינו קול מבוזבז יותר מקול שניתן לרשימה קואליציונית. אם אתה מזדהה עם רשימה ומאמין שתפעל בכנות למען מטרותיה המוצהרות אז יש לתמוך בה-על המציאות החברתית  והפוליטית אנחנו לא משפיעים-לפחות שכל אחד יוכל להביט לעצמו בראי. אותי זה הביא להימנעות מבחירה וכעת אני עוקב די בעניין  ובציניות אחר התרגילים הפוליטיים המרתקים שיבטיחו שלא יהיה שום קשר בין ההצבעה לתוצאה. 

    אהבתי

  4. גולדבלט משה הגיב:

    הערה נוספת-קידום נשים נחשב גם אם הן זוכות לציונים נמוכים במדד חברתי או מדד המאבק למען המגדר או כל מאבק חברתי אחר. יש לשאוף לכך שבכל רשימה יהיו נשים  בייצוג נאות ומבחינה זו גם אם נשים בכלל לא מתעניינות בבעיות של המגדר ונכנסו לפעילות בשטחים אחרים-הידד. 

     

    אהבתי

  5. מעין הגיב:

    היי.

    אין ספק שיש כאן כמה נקודות חשובות על בחירת מפלגה, אבל יש בקטע טעות – ציינת ש"בחלקן גם אין נשים ברשימה: ש"ס, יהדות התורה, חד"ש, עוצמה לישראל, רע"מ תע"ל. לתפיסתי, אין להן זכות קיום."

    יש לפחות שתי שגיאות בטקסט הזה, אולי שלוש – בחד"ש ודאי שיש נשים ברשימה (ובראשן נבילה אספניולי, שגם אם הייתי שמחה לראות במקום גבוה יותר, נדמה לי שאי אפשר לזלזל בתרומה הפוטנציאלית שלה לזכויות נשים כשתיכנס לכנסת); ברשימת עוצמה לישראל מופיעות שתי נשים (גם אם לא במקומות שיכולים היו להיות ריאליים).
    יש בעיות עם חד"ש, אין שומדבר פרט לבעיות עם "עוצמה לישראל", אבל הביקורת הספציפית הזו פשוט אינה נכונה – ואלו פרטים שמפורסמים בבירור באתרי האינטרנט של המפלגות האלו, וניתן למצוא אותם במאמץ מינימלי.

    בנוגע לרע"מ-תע"ל – דוגרי, אין לי מושג – אבל לפחות שני שמות (במקומות לא ריאליים בעליל) נראים שמות של נשים.

    אהבתי

    • הטעות אינה שלי, מעין, במקרה זה, אלא טעות קריטית של חד"ש עצמה, שאולי היא בבחינת משפטה האלמותי של נורית זרחי "לא בכוונה זה פשוט בכוונה אחרת". כי לחד"ש אין נשים ברשימה. להציב אשה מעבר למיקום ריאלי זה לא "נשים ברשימה". כנ'ל לגבי האחרות. עברתי על כל אתרי המפלגות כמובן. 

      אהבתי

  6. מישהי הגיב:

    מזדהה לגמרי עם הנאמר.
    גם אני הצבעתי דעם.

    אהבתי

  7. עופר דגן הגיב:

    שתי הערות לגבי הרשימה של חברות הכנסת הפמיניסטיות:

    1. מדוע אורלי לוי נחשבת על-ידך לפמיניסטית? האם לשיטתך העובדה שהיא השתתפה בפרסומת לשוקולד איננה גורעת מהפמיניזם שלה ואיננה משרתת את הנצחת מעמדה של האשה כאובייקט?

    2. חנין זועבי היא אכן בעד שוויון בין גברים לנשים: לשיטתה אירן צריכה להפגיז את ישראל בפצצת אטום ולהרוג את כל האנשים – נשים וגברים כאחד, ללא אפליה מגדרית.

    אהבתי

    • עופר, אני מציעה שתעקוב אחרי הקריירה הפרלמנטרית של אורלי לוי. שווה למידה לפני תגובה… וחשיבה סטריאוטיפית על חנין זועבי (שאוכל להסכים אתה שהלאומנות שלה מתועבת כמו הלאומנות של הליכוד וימינה, ומסוכנת בה במידה) – מעידה עליך ולא על הפמיניזם של חנין זועבי.

      אהבתי

      • עופר דגן הגיב:

        לגבי אורלי לוי – כתבתי את זה בציניות: אני דווקא חולק על התפיסה לפיה השתתפות של נשים בפרסומות היא אנטי-פמיניסטית ומחפיצה.

        לגבי ההשוואה שלך בין חנין זועבי והימין הישראלי: תנועת בל"ד גורסת הפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה ומימוש "זכות השיבה". המשמעות היא אחת: חיסולה של ישראל כמדינה יהודית. נכון שגם הליכוד מתנגד להקמת מדינה פלסטינאית, אך לדעתי אין סימטריה, כי הפלסטינאים הוכיחו שלא ניתן לעשות איתם שלום, אך מדינת ישראל הוכיחה שניתן לעשות איתה שלום (כאשר לפחות חלק מראשי הממשלה שלנו היו מוכנים לנסיגה מלאה: רבין, פרס וברק, בעוד שערפאת ומנהיגי החמאס הוכיחו שאינם רוצים שלום, ואילו אבו-מאזן איננו שולט על כל עמו בשטחים, ולכן זה לא רלוונטי אם הוא רוצה שלום או לא).

        זאת ועוד: הליכוד (או קדימה, שפרשה מהליכוד) נמצא בשלטון רוב הזמן משנת 1977, והם לא הקימו כאן מדינה דיקטטורית. לו היה כך, את לא היית יכולה לומר את דעותייך באתר הזה. לעומת זאת, בל"ד איננה מפלגה דמוקרטית שהיתה שולטת בצורה דמוקרטית לו היתה בשלטון, והראיה היא שבשום מקום בעולם לא קמה מדינה ערבית דמוקרטית (למעט לבנון, שכמחצית מתושביה נוצרים, וגם שם ה"דמוקרטיה" היא בעייתית מבחינות רבות).

        לגבי איראן היא אמרה:"ישראל רוצה לתקוף את איראן לא בגלל איום ביטחוני או צבאי אלא פוליטי. על מנת לשמר את ההגמוניה שלה באזור. גם אם לא היה לאיראן נשק גרעיני היא הייתה תוקפת… אני מפחדת יותר מהנשק הגרעיני שיש בידי ישראל."

        אהבתי

        • עופר דגן הגיב:

           בויקיפדיה כתוב כך (על זועבי):

          She has voiced support for Iranian acquisition of nuclear weapons, saying “I need something to balance its [Israel’s] power.”

          והם מסתמכים על ג'רוסלם-פוסט ששם כתוב:

          Queried regarding Iran's quest to manufacture nuclear weapons, Zuabi stated that having Israel as the region's sole nuclear power was disadvantageous. "It would be more supporting me to have a counter-power to Israel," she said. "I need something to balance [Israel's] power."

          אהבתי

  8. פינגבאק: התעוררות « האחות הגדולה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s