אונס קבוצתי ממוסד

"הארץ", 30.5.2014. רק חשש מאיידס גורם להורים להתלונן, לא האינוס ההמוני של אשה מסכנה ע"י בניהם

"הארץ", 30.5.2014. רק חשש מאיידס גורם להורים להתלונן, לא האינוס ההמוני של אשה מסכנה ע"י בניהם

מצב נפשי קשה ♦ הזנחה ♦ ילד מת ♦ ילדה שהרווחה לקחה ממנה ♦ ילד שילדה ברחוב מחשש שילקח ממנה ♦ התעלמות ♦ היעדר טיפול באופן שיטתי ♦ מאות ה"ילדים" שמספסרים אותה ביניהם, בע"פ ובאינטרנט ומפיצים סרטים של סקס קבוצתי אתה ♦ הרווחה שיודעת ♦ העירייה שיודעת ♦ ההורים שמוטרדים רק כשיש חשש מאיידס ♦ האלימות כלפיה ע"י ה"ילדים" ♦ שבירת חפצים בביתה ♦ אלימות פיזית ומינית ♦ והיא העצורה ♦ אשה אחת מקריית גת. הנרטיב הלאומי המכונן.

הארץ סוערת מזה יומיים מגילוי "פרשיית המין" (מונח שגור להכשרת ונרמול אונס קבוצתי של אשה מוחלשת בידי "בני טובים") החדשה בדרום, בקריית גת: "עשרות נערים קיימו יחסי מין עם אשה, ויש חשש שנדבקו באיידס"  (כאן).

הדיבור ברחוב, הרמיזות במדיה והדיבור ברשתות החברתיות מתייג אותה כזונה חולת איידס, למרות שלא עסקה בזנות למחייתה ולא לקחה כסף עבור יחסי המין עמם, שהנערים העבירו את שמה מפה לאוזן ואף באינטרנט (למשל: המלצות באתר טיפים ידוע), כסוג של "חניכה לגבריות" בגיבוי מלא שבשתיקה של המערכות כולן, כולל כנראה הוריהם (אלו שהחלו להטריד את עצמם בסוגיה רק כשעלה חשש מאיידס – "חשש" שמקורו באחד האבות ולא בתיק הרפואי של האשה), שהאשה מוכרת היטב לרווחה ולא טופלה על ידם לאורך השנים כפי שראוי היה להיעשות, מלבד התערבותם להוצאת בתה מרשותה.

כלומר, בסביבת הסבל האנושי, במיוחד זה איפה שתרימו אבן, תמצאו גם את הרווחה.

רקע כללי

בעשירי בנובמבר, 2010, פרסמתי כאן בבלוג פוסט בשם שתי ילדות פחות, שנפתח במילים: "החלונות האחוריים בבניין שלי ברעננה, בקומה שלי, נשארו מוגפים היום. השכנים לא ממש רצו להציץ דרכם אל המציאות הכואבת בבניין הסמוך – מציאות שהחליפה את האשה שתלתה שם כביסה מדי יום, בשתי ילדות מתות".

פרשתי שם כרוניקה של דם השפוך לאורכה ולרוחבה של הארץ, בשיטתיות מצמררת. ילדים שנרצחו בידי הוריהם, תחת עינם המשגיחה מקרוב של רשויות הרווחה. ומקרים הללו, אינם מנותקים מאלפי ילדים שהוצאו שלא לצורך מרשות הוריהם הלא-מתעללים, רק כי משם אפשר: בגין עוני ומוחלשות, ומתוך כוחניות, אטימות ויוהרה המובנית חזק בתרבות הארגונית של מי שנראה, על פניו, ששכחו מזמן מה משמעות המונח "עבודה סוציאלית".

מתוך הפוסט "שתי ילדות פחות": שירותי הרווחה תמיד "פעלו נכון". הניתוח הצליח והחולה מת/ה.

מתוך הפוסט "שתי ילדות פחות": שירותי הרווחה תמיד "פעלו נכון". הניתוח הצליח והחולה מת/ה.

זה גם הולך טוב ביחד עם ההתעללות ההמונית והשיטתית לאורך השנים במוסדות, וחשיפה שיטתית של ילדים ע"י המדינה לחוויות מפוקפקות וחורצות גורלות של אונס, אלימות, התעללות רגשית, ניתוק מקרובים וכיו"ב. מהמון ניירת ותיקים שנתקלתי בהם לאורך השנים בהן אני פעילה בנושא,גיליתי שלא צריך כנראה יותר מהתרשמות שטחית, סובייקטיבית ולא מקצועית של עו"ס, כדי להוציא ילד/ה מרשות הוריה (לרוב: אמהות חד הוריות ללא גב או מעגל תמיכה הגמוני כלשהו, ללא יכולת התנגדות או מו"מ). שופטים אינם דורשים דיוני הוכחות, רוב הצווים מוצאים במעמד צד אחד – הצד של הרווחה.  השופטים/ות, כמעט עד האחרונ/ה שבהם/ן, משמשים כחותמת גומי לתסקירים של עו"ס, חלקם נעים על הציר שבין הזויים לבדויים. למי שחושבים שאלו סיסמאות של אקטיביסטים, אני ממליצה להציץ במסקנות ועדת סילמן (מנכ"ל הרווחה).

איכשהו, בהרבה מדי מקרים נוראיים של עוול או אונס קבוצתי או התעללות בקטינים/ות או רצח ילדים/נשים, העולים לכותרות, מסתבר שהרווחה מעורבת בתיק בצורה כזו או אחרת. לרוב, הייתה לרווחה הכרות עם הנפשות הפועלות עוד טרם האירוע, במקרים רבים מדי, החלטותיהם הן שחשפו את הנפגע/ת לפגיעה. 

ההיסטוריה מלמדת, שאם מדובר באליטה, בבעלי ממון, או בקבוצת כח חברתית סגורה, או במטילי-איום כלשהו – הרווחה נסוגה, ללא קשר לנחיצות התערבותם, כפי שברור בדיעבד. הם נכנסים במגף ממוסמר ורגל גסה בעיקר היכן שאפשר, לא היכן שצריך. רצח הילדות ברעננה, האמא המרעיבה, אמא טאליבן, רצח נעה גולדרינג, רצח ילדיה של ליאת בן דרור ע"י אביהם, ועוד לא דברנו על אלימות נגד נשים והסגירה השערורייתית של בית נועם, ההוסטל היחידי שטיפל ביעילות בגברים אלימים ויצר דינמיקה של שיקום התא המשפחתי במקום פירוקו, מטעמי חיסכון תקציבי.

על כך, נושאות ונושאים לעתים מפגינים/ות את השלט: זו לא טעות, זו מדיניות!

המקרה בקריית גת

הארץ, 30.5.2014

הארץ, 30.5.2014

מתוך הסיקור בעיתון הארץ: "בית המשפט הורה אתמול למחלקת הרווחה בעיריית קרית גת למסור לידי המשטרה את התיק של החשודה, ובו פרטים על אופן טיפולה, לאחר שסירבו לשתף פעולה עם החקירה. לאשה סיפור חיים מורכב, הכולל מצב כלכלי קשה ובעיות אישיותיות שלא אובחנו באופן רשמי, והיא מוכרת למחלקת הרווחה כבר שנים. בנה מת חודש אחרי לידתו, וילדה אחרת שלה נלקחה על ידי שירותי הרווחה. תושב העיר סיפר כי לפני כשנתיים היא כרעה ללדת, אך כנראה חששה שתינוקה יילקח ולכן החליטה ללדת ברחוב, ולא בבית החולים תחת השגחה".

במשטרה מעריכים שמאות נערים קיימו אתה יחסי מין, ללא כל תמורה כספית. עצם המחשבה שאשה שקיימה יחסי מין עם מאות (!) נערים, יכולה להיות אשמה בדין כל שהו, מעוררת תמיהה. או שאולי לא…כשאנחנו מדברות ומדברים על "תרבות אונס", זו מהות העניין: מערכת שלמה מתגייסת אינטואיטיבית לפרק אישה מחייה ולהפוך אותה לכלי קיבול למאות רבות של חדירות ע"י נערים זרים, שהעבירו אותה מיד ליד ומחדירה אלימה אחת לשנייה, הפכו אותה לבובת מין ולחפץ עינוגים, כשכל מה שמטריד אותם, את הוריהם ואת המשטרה היא העובדה שמדובר ב"בגירה" שעלולה הייתה להדביק את בני הנוער הלא תמימים הללו באיידס. האנסים מוצגים כקורבנות, מערכת ההתעללות הממסדית מוצגת כרווחה, האב שבמקום להעניש את בנו בחומרה על עבריינות המין הזו, פנה למשטרה נגד קורבנו של הילד – מוצג כאב אחראי ודואג, וכולם רוחצים בניקיון כפיהם. 

לידי חדשות 10 (30.5.2014) הגיעו סרטונים בהם מקיימת ה"חשודה" יחסי מין עם מס' נערים בו זמנית, שהופצו ע"י הנערים בפייסבוק ובווטסאפ. כמו כן הגיעו עדויות על גילויי אלימות של הנערים כלפי האשה. הסרטונים הגיעו לתפוצה רחבה וכולם שתקו. בחדשות 2 דווח כי הרווחה ידעו על המתרחש לאורך זמן ולא עשו דבר. מהרווחה סרבו להגיב לשאילתות מהתקשורת. 

סירוב הרווחה להגיב, גם הוא שיטה. שתיקה, הכחשה, תקיפת הקורבן. חברתי ועמיתתי הבלוגרית והפסיכולוגית הקלינית אושרית נברה, כתבה בשבוע שעבר פוסט בפייסבוק על השיטה של דחיקת נשים אל הקצה ע"י הרווחה, על מנת לגרום להן להתפרק באופן שיצדיק אלימות ממסדית והוצאת ילדים מרשותן. הפוסט, שנכתב בשפה תקינה ובניתוח מקצועי לעילא ולעילא, הוסר ע"י פייסבוק כ"חומר תועבה" בעקבות, כנראה, המוני דיווחים של בעלי עניין על פוסט פוגעני. כותבת אושרית, במקום אחר:"מדהים איך שהמערכת, באטימותה האיומה והמתנשאת, יודעת לקחת אמהות עד לנקודת הקצה שלהן ואז לתת להן דחיפונת קלה ו-הופ!! את מוצאת את עצמך מידרדרת מצוק ומאבדת את כל מה שיש לך. במקום לחזק את החלשים, המערכת הזו מקשה עליהם ומאבדת אותם לדעת".  

לאשה האומללה מקריית גת, לא היה סיכוי: כל מי שהיו אמונים על פרישת רשת הביטחון הסוציאלית שתאפשר לה לחיות כאדם, מעלו בתפקידם. הרווחה, ההורים שמגדלים "גבר גבר", החברה סביבה. כעת היא עצורה על פשעיהם. זו לא טעות, זו מדיניות.  

הארץ, 30.5.2014

הארץ, 30.5.2014

תוספות ועדכונים 1.6.2014

הבוקר כבר ברור מכל הכותרות, שאכן הרווחה ידעו, בבתיה"ס ידעו, ההורים ידעו, וכולם עודדו דה-פקטו את המשך האינוס ההמוני של האשה האומללה מקריית גת ע"י הנערים.

הרווחה מנסה ככל שביכולתה לטרפד את החקירה, ומנכ"ל הרווחה והשר הודיעו על "פתיחת ועדת חקירה" כדי לברר את התנהלות הרשויות. בקריית גת נזכרו להכריז על שעורי חינוך מיני לתלמידים. הבעייה היא, שלא לשעורי חינוך מיני הם זקוקים, אלא לשעור שלא ניתן להם בבית או בביה"ס – להיות בני אדם. עברייני מין ואנסים אינן קטגוריות הנכללות בהגדרה הזו, של להיות בני אדם.  אם לפנטז רגע על כך שאולי בכל זאת יצא משהו טוב מהסיפור, זה יהיה כדלקמן: תיק פלילי לכל ילד ששכב עם האשה, תיק פלילי להוריהם על הזנחה, פיטורין לעובדות הרווחה ולצוות החינוכי עם פירוט הנסיבות בתיקיהם האישיים, כך שלא יוכלו לעבוד לעולם במגזר הציבורי, דרישת פיצויים לשיקום האשה מהנערים והורים. מותר לפנטז על מדינה מתוקנת, לא?

כותרת ידיעות 1.6.2014

כותרת ידיעות 1.6.2014

10257145_10152455807781649_8677317445583314222_n

הצוות החינוכי בביה"ס ידע

פוסט זה פורסם בקטגוריה נשים, פמיניזם, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

15 תגובות על אונס קבוצתי ממוסד

  1. שי הגיב:

    >>"כל מי שהיו אמונים על פרישת רשת הביטחון הסוציאלית שתאפשר לה לחיות כאדם, מעלו בתפקידם."
    כדאי תמיד לזכור שבכל רשת יש חורים ושדווקא הפרטים הקטנים או המוחלשים באופן חריג מאודד נופלים דרכם. כמה שקשה לנו לראות פרט שנפל דרך חורי הרשת, אי אפשר לאטום אותה לגמרי, בלי להכביד מדי על כולם.
    אם הפירסומים נכונים, האישה שמדובר בה היא "פרט" קטן ומוחלש באופן חריג. אין עשרות או מאות כאלו – אולי יש בודדים. אחרי שהיא מזוהה צריך לטפל בה באופן פרטני (אולי באישפוז, או טיפול נפשי). אבל אין סיבה להתפלא (או לקטר) ששהיא נפלה דרך חורי הרשת. גם אם עובדי הרווחה מכירים אותה לא ברור שהם יכלו להבחין. 
    ביקורת מתחסדת לא תשפר את המצב (אלא אולי את תחושת נקיון הכפיים של המבקר/ת). מה בעצם מוצע כאן? אם נפטר את כל העובדות הסוציאליות, או את שר הרווחה או את רה"מ,  תהיה לנו "מערכת" טובה יותר? האם כדי לצופף את הרשת עלינו לקיים "משמרות צניעות" עירוניות ורישום של מי שכב עם מי בעיר וכמה פעמים? 
    בגדול, כמובן, עלינו להשתפר. גם באופן אישי, גם חברתי, מערכתי. זו אמירה נכונה תמיד. אבל את זה רובינו כבר יודעים. מה הלאה?
     

    אהבתי

    • מדינת רווחה עלק הגיב:

      בתור בנאדם שחווה את המערכת ועוד על הצד הטוב ביותר אני מגיב… שטויות, המערכת הזאת מושחטת, מלאת חורים והחלטות קלות ראש. העובדים הסוציאלים החליטו שהם פסיכולוגים, משטרה, מורים ויודעי כול ומחליטים החלטות בשם כול אלה ובשם חוסיהם. בשל כך הם שוגים ב-60 אחוז מהמיקרים (גם אני וגם אמא שלי ראינו והתמודדות אם אותם אחוזים, אמא שלי מטפלת בקשישים רובם מטופלים ברווחה). חלאס להצדיק מערכת לא מתפקדת ושרירותית. סליחה על שגיאות הכתיב 

      אהבתי

  2. תיקון קל: אתה טועה כמותית, שי. יש אלפים כמוה. לכן זו לא טעות, זו שיטה ומדיניות. צא לפריפריה החברתית או הגאוגרפית, וראה. 

    אהבתי

  3. דני הגיב:

    אני מסכים איתך שהאשה אומללה ולא פדופילית שאנסה ילדים… יחד עם זאת כשאת קוראת לילדים בני ה 13 שנסחפו עם הזרם ומצפה מהם לאחריות כמו שההית מצפה בצדק מבן 230 או אפילו בן 18- כאן את חושפת את החד צדדיות שלך, את מלחמת העולם נגד הגברים באשר הם של הפמיניזם. תארי לעצמך מצב בו גם האשה וגם הנערים שניהם קורבנות. מי אשם? מערכות הרווחה והפיקוח שכשלו בתפקידם.

    אהבתי

    • שי הגיב:

      >>"אני מסכים איתך שהאשה אומללה ולא פדופילית שאנסה ילדים"
      אני אפילו לא בטוח שהאישה הזו יותר אומללה מפדופיל שאונס או מפתה ילדים/ות. כלומר, אני בטוח שהיא אומללה – (1) בגלל שיש לה נטיה לקיים יחסי מין עם ילדים, ולהשתמש בהם לסיפוק תאוותיה ו-(2) בגלל שחסרים בה הכוחות הנפשיים להתגבר על הנטיה הזו ולרסן אותה.
      לנטיה הזו, כשהיא לא מרוסנת, קוראים הפרעה נפשית פדופילית. והפרעה נפשית כזו מאמללת את הלוקים בה, בין שהם גברים או נשים.
      בהקשר זה מעניינת הנטיה – דווקא של פמיניסטיות – לראות באישה פדופילית קורבן של "בנים" בני 13, ומאידך לראות ב"בנות"בנות 16 קורבנות של אבא של איל גולן (למשל). אולי זה מעיד על כך שרבות מהפמניסטיות טרם הפנימו את השוויון בין המינים.    

      אהבתי

    • הם לא "נסחפו עם הזרם", הם ידעו בדיוק מה הם עושים. 

      אהבתי

  4. דנה הגיב:

    מערכת הרווחה חביבה עלייך, ובפרט לקיחת ילדים מאמהותיהם, ולכן את בונה את הכתבה שלך סביב זה וסביב מערכת הרווחה כרשע האולטימטיבי היחיד.
    אין ספק שיש פה כשל נוראי, שצריך להחקר. להעצר באישה האומללה הזאת זה להעצר בש"ג. מי המבוגרים האחראיים שידעו ולא דווחו, ולא עשו מספיק (הורים של הילדים, מפעילי אתרים, משפחה שלה אולי)? מה ידעה מערכת החינוך ומה עשתה? ובעיקר מה לא עשתה? ובוודאי – תפקוד מערכת הרווחה. מה צריך לשנות בכ-ל המערכות האלה.
    ואיפה הערכים שלנו?
    "אלפים כמוה"? לא יודעת. אלפי מקרים של אישה ששוכבת/נאנסת ע"י מאוד נערים ושמה עובר מפה לפה וכולם שותקים? מקווה שלא. 
    מקרים אחרים שיש בהם הזנחה של מערכות ושתיקה של אינדבידואלים? כמובן שיש.

    אהבתי

  5. ליאת הגיב:

    נו באמת. אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל להגיב. אני אוותר על להגיב עניינית לכל משפט, אז הנה משהו כללי:
    שוב ושוב, חנה, אני קוראת פוסטים שלך ואני מבינה מה אני קוראת. כמובן שכשנחשפים לסיפורי חיים מזעזעים כאלו, כשרואים סיפור כזה – למרות שהמקורות שלך הם תמי חד צדדיים ולכן אני מפקפקת באמינות העובדות שאת מביאה- כמובן שנשאבים לסיפור הזה. רוצים להגן על הכאב החשוף הזה שהוא כל כך מוחשי שאפשר לגעת בו ולחסוך אותו מכל נפש חיה. וגם הפעם. האישה הזו ידעה הרבה כאב בחיים שלה, והיא מספרת את הסיפור שלה, וזה בסדר. אין ציפיה שהיא תספר את הסיפור של אדם מלבדה. אבל אני תוהה על היכולת שלנו להפריד בין הסיפור שלה לבין מציאות שמורכבת מעוד סיפורים. את כותבת "ילדים" במרכאות, כאילו שגיל 13 זה כבר בגיר. כשיש יחסי מין בין קטין לבגיר זה לא תקין. האחריות להימנעות מהמצב הזה היא על הבגיר. את מציירת תמונה של בגירה שאי אפשר להטיל עליה אחריות למצב כי היא מעורערת מידי. טוענת שיש לה "בעיות אישיותיות לא מאובחנות", ואז מצד שני את זועמת על הרווחה שהוציאה את ילדיה מחזקתה, אשמח שתסבירי לי את הסתירה הזו.
    האישה הזו, בהחלט אני מוכנה להאמין שהיא קורבן. אבל כמו שהיא קורבן היא גם תוקפן, כי היא בת 40 והיא שכבה עם ילדים בני 13. זה מורכב, זה קשה וזה לא סותר. את טוענת שההורים ידעו (מאיפה את יודעת? כמה אמין המקור שלך?) – אז הם קורבנות גם של ההורים שלהם. 
    לו היה מדובר בגבר בן 40, מעורער בנפשו, שיש לו ילדים אך נשללה ממנו זכותו לראות אותם ואחד מהם מת חודש לאחר שנולד, קיים יחסי מין עם מאות קטינות בנות 13 – והן היו הולכות אליו כסוג של טקס חניכה, האם היית יוצאת להגנתו? אני באמת תוהה על כך.
    מה חשבת כשהתפוצצה פרשיית אייל גולן? מעבר להאשמה האוטומטית של הרווחה, שנראה שאשמה במפץ הגדול ובמלחמת יום הכיפורים על שלל מחדליה מבחינתך – האם קפצת להגנתו, טענת שמדובר באדם ממוצא מזרחי עם סיפור חיים מורכב שנוצל לרעה על ידי חבורת קטינות? אני בספק.
    חד הצדדיות שלך היא מובנת אך מרגיזה. יש המון מקום לביקורת על מערכת הרווחה אך את נטפלת דווקא למקומות פופוליסטיים שם הביקורת היא לשווא – לפחות כך ראיתי בפעמים שקראתי דברים שכתבת. את תופסת את מערכת המשפט כחותמת גומי של מערכת הרווחה כשהדבר בפירוש לא נכון. לא פעם ולא פעמיים ראיתי שופט שפעל בניגוד להמלצות מערכת הרווחה – לטובה ולרעה. לפעמים השופט רואה שהתהליך המשפטי גייס את ההורים, שכשהם מבינים שהם עלולים ברצינות לאבד את ילדם הם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בחיים שלהם ומחליט לתת עוד הזדמנויות, לפעמים זה נכון ולפעמים לא. ממש עכשיו אני עובדת סביב מקרה של ילדה שנלקחה מהוריה לפני שמלאה לה שנה. לאחר מאבקים משפטיים וערעורים הילדה חזרה אל הוריה, והיום, כשהיא כבר כמעט בגירה היא מספרת דברים מזעזעים על התנאים בהם גדלה ועל ההתעללות שחוותה מכל הכיוונים. איפה הייתה הרווחה? הרווחה עשתה כמיטב יכולתה. ניסתה. מערכת המשפט החליטה אחרת וכשלה.. גם אני עובדת עם המערכות האלו, גם דרכי עוברים סיפורים של הורים כאלו ואחרים. יש לי את ההשגות שלי וראיתי את הטעויות שראיתי – אף מערכת אינה מושלמת, וגם מערכת הרווחה היא מערכת וזה אומר שיש מדיניויות הטעונות שינוי ויש אנשים שאינם מתאימים – אך מדובר במקרים מעטים שאינם מצדיקים את הקריאות הגורפות שלך נגד מערכת הרווחה. כמו כן אני מניחה שההבדל בינינו הוא שאני נחשפת ליותר מצד אחד. אני שומעת את הצד של ההורים – שבכנות כואבים את היעדר ילדם, שסובלים, שמביאים סיפור חיים מורכב וקשה ולפעמים היעדר היכולות ההוריות שלהם הוא לא אשמתם אלא נעוץ בחוויות החיים הקשות שעברו עליהם מגיל 0. מצד שני אני שומעת מה אותם ילדים עושים לילדים שלהם כשהם בבית והלב נשבר. כי עם כל הכאב של ההורים האלו, שנראים נורמטיבים ממש כמוני כשאני מולם, הילדים שלהם מספרים על מה שהם עושים בחדרי חדרים ובחיי שאני מבינה את שיקולי מערכת הרווחה. 

    אהבתי

    • מדינת רווחה עלק הגיב:

      בימינו "ילדים" מפסיקים להיות ילדים כבר בגיל 10, אפשר להסתכל עליהם ולהקשיב להם ולהבין את זה לבד."ילדים" בני 11 כבר מקימים יחסי מין ובני ה12 כבר חוגגים על כול הקופה 

      אהבתי

  6. ליאת, את דברי העוועים שכתבת ניתן אולי לקצר לשורות ספורות. רחמים על הקוראים/ות, לכתוב פוסט באורך הפוסט שלי זו פרקטיקה אלימה מאוד של שיח ברשת. מאידך, דברייך די ממחישים שני דברים חשובים: 1) שכל מילה בפוסט שלי מדויקת, עד לאחרונה שבהן. 2) שהעו"סיות מפחדות. שני הסעיפים תקפים גם לתגובתה של דנה. 
    ראו נא את עדכוני הבוקר (1.6) בפוסט עצמו.  

    מעתיקה הנה את תגובתי מפייסבוק: 
    לכל האדיוטים (ואמייזינגלי – גם אדיוטיות) הלא מועילים/ות שנפנפו בטיעוני סרק שבין "אם זה היה גבר" (לא, לא היה קורה לעולם שמאות נערות מספסרות בגבר פגוע) לבין "זו ה'שנאה' שלך לרווחה (לא, אני לא 'שונאת' אף אחד רק מכירה את המצב ומנתחת אותו קצת יותר אמתי וענייני מכם/ן). הנה, הכרוניקה של עידוד האונס ההמוני, ההשתקה וחלקה הפעיל של הרווחה בשני אלו. ולא רק של הרווחה – גם ההורים ומערכת החינוך. וכולם ידעו שנים. בדיוק כפי שכתבתי ביום שישי. 

    אהבתי

  7. שי הגיב:

    אני לא יכול (וחושב שאין טעם) להיות מאוד נחרץ בעניינים האלו, ביחוד כשלא כל העובדות ידועות, למרות שכמובן לא יעלה על הדעת לפקפק באמינותם ודיקנותם של העיתונים.
    מה שאפשר להגיד הוא:

    שאם ימצאו אנשים במערכת הרווחה שמעלו בתפקידם, יש לבוא איתם חשבון (במסגרת משפטית או משמעתית או של "חידוד הנהלים"). אבל צריך להיזהר שלא לשפוך את התינוק עם המים ומי ששמע על מערכת עובדת ורבת משתתפים שאין בה כשלים, ונכשלים, שיקום ויגיד.
    לפמיניזם לא תהיה תקומה אם אפילו פמיניסטיות לא תשתחררנה מההבניה החברתית המסורתית, שביחסים בין המינים, הגברים (אפילו בני 13) תמיד לוקחים והנשים תמיד נותנות או נלקחות. סבתא שלי החזיקה בדעה הזאת.
    שיקול הדעת – ההבחנה בין טוב לרע – אצל ילדים (בריאים!) נחשב בד"כ למוגבל, כמו אצל חולי נפש. ובמקרים רבים הם נדחפים על ידי הבניות חברתיות – כמו "הבנים לוקחים" – שיש לעקור מהשורש, ומהראש – קודם כל של פמניסטיות.
    לכן הרעיון להגיש כתבי אישום נגד ילדים בני 13 (והוריהם), נראה לי אנטי-הומאני, פופוליסטי, אלים ולוחמני.
    אבל אם כבר מדינה "מתוקנת" שבה מטילים אחריות פלילית על קטינים, קשה להבין מדוע לא לשפוט את הבנות שספסרו בדני ביטון (אביו של גולן). 

     
     
     

    אהבתי

  8. "הבנות שסיפסרו בדני ביטון"? אוי, הבנליות של הרוע

    אהבתי

  9. שי הגיב:

    אני מתעקש לא להתפנצ'ר מקוצים קטנים. 
    ברור לנו – מהעיתונים – שהאישה, עם ההיסטוריה והרקע, לא אחראית למעשיה. אולי איזה סנגור נחרץ של ביטון יספר משהו על הרקע שלו, במשפחת עולים, בעירת פיתוח, במצב כלכלי קשה, עם אבא מכה ומתעלל מינית … זה היה עומד לזכותו? אולי היו מספרים על השתן שעלה לו לראש כשהבן התפרסם והתעשר, שהוא עשה מה שלימדו אותו ש"גבר" עושה כשיש לו הזדמנות. זה היה עוזר לו? או שבשביל לזכות באהדתך הוא צריך לעשות ניתוח לשינוי מין?
     העניין הוא שהמעשים של ביטון וגם של האישה ש' אינם ראויים. ובאותה מידה. הנסיבות המקלות עשויות להיות שונות. אבל זה עניין משני.
     
    אבל הנקודה החשובה היא לגבי מעשיהם של הילדים והנערות. הנערות קיימו יחסי מין עם אדם בגילו של סבא שלהם, כי בחברה שלנו רבים חושבים שנגיעה בזוהרו של זמר מצדיקה את זה. הילדים, מאידך, שכבו עם האישה כי בחברה שלנו "בשביל להיות גבר – כשנותנים לך, תקח"
     
    אז מי יכול להסביר מדוע הנערות של ביטון פחות אשמות מהילדים של קרית-גת?  
    .
     

    אהבתי

  10. מזועזעת הגיב:

    בהמשך לדברייך: הנה חלק מה”פנינים” שילד מקרית גת מתאר (ל”ידיעות דרום”) על מה שנהגו לעשות:
    בן 14: “ישבתי בצד וחברים שלי עשו אותה ביחד”
    http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4527147,00.html

    ישבתי בצד וחברים שלי עשו אותה ביחד. קיללו אותה ונתנו לה מכות. בהתחלה רק על התחת אבל אחר כך חבר שלי נתן לה סטירה. אז היא אמרה ‘לא’, אבל הוא צחק ואמר לה ‘שתקי יא זונה’. הקטע שגם היא צחקה, הם עשו אותה כמו בסרט כחול ואז הם ישבו בצד ואני נכנסתי… אחרי שגמרתי הם רצו עוד פעם. היא אמרה שנגמר לה הכוח אז חבר שלי קילל אותה ואמר שהוא יעשה את זה מהר. היא סירבה והוא זרק עליה משהו, לא זוכר מה. באנו ללכת ואז היא אמרה שטוב ונעשה עוד סיבוב אחד. נראה לי שהיא עוד הייתה חרמנית אבל שהייתה צריכה לצאת מהדירה הזו או משהו כזה, לא יודע. אז נתנו בה כל אחד והלכנו משם. כשיצאנו זרקתי עליה את החולצה שלה ואמרתי לה: ‘פעם אחרונה שאת אומרת לנו לא’.

    הילד מתאר את האונס הקבוצתי הזה כמשהו מעולה, נורמטיבי, היא באיזשהו שלב אמרה “לא” אבל “בטוח רצתה” שעוד חברים, אחד אחרי השני, “יתנו בה”, תוך כדי שמרביצים ומקללים אותה.

    זה החינוך שלהם, וככה הם כילדים/נערים (המרואיין התחיל את ה”לתת בה” מגיל 12), תנחשו איזה אנסים בבונים הם ימשיכו להיות בהמשך חייהם.

    אהבתי

  11. נתן קורש מדרך הגיב:

    עוז שרוק

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s