-
פוסטים אחרונים
תגובות אחרונות
נועה על הסיפור האמיתי אחת שיודעת על הסיפור האמיתי נתן קורש מדרך על אונס קבוצתי ממוסד דליה רגב על הסיפור האמיתי לפמיניסטית לשעבר על הסיפור האמיתי ארכיון
- פברואר 2019
- ינואר 2017
- אוקטובר 2016
- יוני 2015
- אוגוסט 2014
- יולי 2014
- יוני 2014
- מאי 2014
- אפריל 2014
- מרץ 2014
- פברואר 2014
- דצמבר 2013
- אפריל 2013
- מרץ 2013
- פברואר 2013
- ינואר 2013
- מרץ 2012
- פברואר 2012
- ינואר 2012
- דצמבר 2011
- נובמבר 2011
- אוקטובר 2011
- ספטמבר 2011
- אוגוסט 2011
- יולי 2011
- מאי 2011
- אפריל 2011
- מרץ 2011
- פברואר 2011
- ינואר 2011
- דצמבר 2010
- נובמבר 2010
- אוקטובר 2010
- ספטמבר 2010
- אוגוסט 2010
- יולי 2010
- יוני 2010
- מאי 2010
- אפריל 2010
- מרץ 2010
- פברואר 2010
- ינואר 2010
- דצמבר 2009
- נובמבר 2009
- אוקטובר 2009
- ספטמבר 2009
- אוגוסט 2009
- יולי 2009
- יוני 2009
- מאי 2009
- אפריל 2009
- מרץ 2009
- פברואר 2009
- ינואר 2009
- דצמבר 2008
- נובמבר 2008
- אוקטובר 2008
- ספטמבר 2008
- אוגוסט 2008
- יולי 2008
- יוני 2008
- מאי 2008
- אפריל 2008
- מרץ 2008
- פברואר 2008
קטגוריות
- Uncategorized
- אחרי מות
- אינטרנט
- אמנויות הבמה
- אקטואליה
- ביטחון
- ביטחון
- ביקורת
- גלעד שליט
- הטרדה מינית
- היסטוריה
- חברה
- חברה ופוליטיקה
- חגים
- חוק
- חוק
- חינוך
- טלוויזיה
- יהדות
- יום השואה
- כלכלה
- כללי
- כתיבה תמה
- מבט אישי
- מוסיקה
- מחאה
- נשים
- נשים יוצרות
- ספורט
- עיתונות
- ענת קם
- פמיניזם
- פרסום
- קולנוע
- שוויון
- שירה
- תוצרת הארץ
- תערוכות / גלריות
- תקשורת
- תרבות
- תרבות פופולרית
כלים
קטגוריה: מבט אישי
שתי ילדות פחות
השאלה למה היא שאלה נוקבת. היא אינה מופנית רק לאמא הרוצחת, אלא גם ובעיקר לרשויות הרווחה. המשפחה מעלה אותה, ואני מצטרפת אליהן. כל המקרים שקרו בשנים האחרונות, של התעללות קשה ו/או רצח ילדים, היו בחסות הרווחה: הם ידעו, במבחן התוצאה – כנראה שהם לא טיפלו.
אבן ושיבולת: הודעה לגולשות ולגולשים
חנה ואסתי מפרסמות ראיון הדדי בוידאו בו הן מספרות על שינויים בעריכת האתר. חנה מצרפת טקסט. שווה צפייה 🙂 להמשיך לקרוא
מודה ועוזב ירוחם
בפרוס יום הכיפורים, צמים החוטאים-בחסות-האלוהים, בעיקר על מנת לפנות מקום לחטאים נוספים. מי לא צמים? הארגונים המסחריים ובעלי ההון, שחטאו לנו במשך השנה. כבר כמה ימים אני יושבת על מדוכת הפוסט הזה ומנסה לחשוב מה אני כותבת על מי, והנה … להמשיך לקרוא
כל אשר תבקש ותשאל
בעשרות השנים שחלפו בין ביצוע השיר "זמר שלוש התשובות" ע"י רבקה זוהר לבין הביצוע העדכני, המסולסל, של זהבה בן, קרו כמה דברים משמעותיים ביותר: אלתרמן מת. רבים מיושבי כסית מתו אחריו, וקופות שרצים על יחסם של חלק מחברי החבורה הזו … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה מבט אישי, תרבות
עם התגים דראג ירושלים, זהבה בן, זמר שלוש התשובות, נתן אלתרמן, רבקה זוהר, רמה רימינג
57 תגובות
שעתם הגדולה של הילדים
הפעם – זה אינו פוסט על ילדי עובדים זרים, ילדי פריפרייה או להבדיל – ילדים יזמים. הפעם זה פוסט של אמא על ארבע שעות קשות (לי) ומהנות (לשלוש הילדות השמחות שבידרתי היום) בים. שעת הילדים – חמש אחה"צ. תיעדתי עד שבע-שמונה. … להמשיך לקרוא
אמא מתגלחת
אחד הזכרונות הקדומים שלי, משלהי שנות ה- 60, הוא של ילדה קטנה צופה בעיניים כלות על שני אחיה הבוגרים, שלובשים "בגדי יציאה" (חולצות סינטטיות עם הדפס דוחה), מתיזים על עצמם כמויות מופרזות של Old Spice ויוצאים לבלות במועדון "אמא מתגלחת". … להמשיך לקרוא
דרכון טורקי כבר לא יתנו לי
ובהמשך לפוסט שלי על ההסברה, לא נותר לי אלא להוסיף מס' אנקדוטות: סטטוס של צפריר בשן בפייסבוק: התקשר לפה כרגע מלאך המוות וביקש את צפריר בשן. "זה אני", אמרתי לו, "אפשר ללכת להגיד שלום לילדים?" עזוב הוא אומר לי, … להמשיך לקרוא
מסע של אור בפולין
סיקור ממבט שאינו עיתונאי, על מסע אחד פחות מדי: המסע היחידי שעשו עד כה ערבים ויהודים אל סבלו של האחר: מזיכרון לשלום. המסע הזה התרחש ב- 2003. הובילו אותו האב אמיל שופאני ורותי בר שלו (בתו של מוטה גור ז"ל). … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה חברה ופוליטיקה, יום השואה, מבט אישי
עם התגים אמיל שופאני, מזכרון לשלום, רות בר שלו
תגובה אחת