הניתוק מההורים, התעללות, אונס, הם רק מקצת החוויות שעוברים הילדים הללו. חלקם חיים אח"כ בינינו עם נכות נפשית המוכרת ע"י הביטוח הלאומי, לשארית חייהם. ככה שומרת המדינה על "טובת הילד".
צידה השני של הזוועה: רוב ההתעללויות שנחשפו בשנים האחרונים בילדים ע"י הוריהם היו ידועות למשרד הרווחה הרבה מאוד זמן. הם לא עשו דבר כי הילדים הללו לא התאימו למדיניות המכסות. בשל סוג ההורים, קשריהם והקשריהם – לא ניתן היה להוציא את הילדים למוסדות הרווחה. אז הם לא עשו דבר, עד לחשיפה בתקשורת.
עיקר ההתעמרות היא באוכלוסיות מוחלשות. זו התעמרות מתעתעת, לכאורה מתוך "כוונה טובה". ועדות "למען הילד" פועלות דה-פקטו נגד הילדים. הגבתי על כך בחריפות בפורום רעננה שבניהולי, לפני מס' ימים. כוונה טובה אין שם. רק טרגדיה גדולה לילדים ולאמהות. לפעמים גם משפחות שלמות, נורמטיביות, ואבות הם קורבנות הרווחה. העיתונאית מירב בטיטו כתבה על כך את התחקיר "יתומי הרווחה" בידיעות לפני כשנה. היא שלמה על כך מחיר. הרווחה נוקמת במבקריה. לכן מוקמים מיזמי תיעוד אלטרנטיביים ביוטיוב ובמקומות אחרים.
לא כדאי לפקידי ופקידות הרווחה לחוש זחוחים מדי: כבוד האדם של מושאי ההתעללות הזו, הוא שינצח. והיום יש לכבוד האדם הזה גיבוי ותמיכה במעגלים הולכים ומתרחבים של פעילות ופעילים.
האישי הוא הפוליטי 
את מה שלא יעשה השכל או הלב, יעשה המשבר הכלכלי. בכמה עניינים חשובים של ילדי ישראל, המשבר הזה הולך ומסתמן כהצלח, מה שמוכיח ש…
"יש אלוהים" !!!!
:))
אהבתיאהבתי
את כותבת:
רוב ההתעללויות שנחשפו בשנים האחרונים בילדים ע"י הוריהם היו ידועות למשרד הרווחה הרבה מאוד זמן. הם לא עשו דבר כי הילדים הללו לא התאימו למדיניות המכסות. בשל סוג ההורים, קשריהם והקשריהם – לא ניתן היה להוציא את הילדים למוסדות הרווחה. אז הם לא עשו דבר, עד לחשיפה בתקשורת.
האם דברייך מתבססים על נתונים? כוונתי אינה דווקא למחקר מדעי רציני, כמותי, אלא אפילו למחקר איכותני, שמתבסס על עדויות של עובדי רווחה ושל מטופלים.
למיטב ידיעתי, מהשטח, לא אלה פני הדברים. ברןר שישנם מקרים של הזנחה ושל מחסור במכסות, אבל אי אפשר לקבוע – כלומר אפשר לכתוב, האינטרנט סובל הכל, אבל זו לא קביעה רצינית שיש מאחוריה עובדות וניתוח אינטליגטי שלהן – שמדובר ברוב שהיה ידוע ושמדובר במדיניות.
כקוראת שמאוד מעריכה אותך, אני נותרת את הרושם שהקביעה שלך נשענת על כותרות סנסציונית בעיתונות הפופולרית. כדאי שתזכרי שההתנפלות שלהם על עובדי הרווחה מונעת מאידיאולוגיה מאוד מסוימת. לא טובת הילדים לנגד עיניהם אלא להיפך, חיסול שירותי הרווחה.
אם אני טועה, אנא הפני אותי ואת שאר הקוראות לנתונים שעליהם הסתמכת.
אם אין בידייך נתונים, נראה לי שלנשים רבות שעובדות בתחום ונאבקות על כל ילד, ושרובן לא רחוקות משכר המינימום, מגיעה התנצלות.
בהערכה
נוגה א.
נ.ב. מסיבות מובנות איני מצרפת פרטים מלאים, ואיתך הסליחה
אהבתיאהבתי
כלוחמת זכויות נשים ופמיניסטית לעיתים נדמה כי המלחמה מעבירה אותך על דעתך.
בת זוגי הינה עובדת סוציאלית אשר משקיעה את מירב מירצה וזמנה בטיפול במשפחות אשר ילדהן מצויים בסיכון. האשמותיך כי היא וחברותיה עושות את אשר הן עושות על מנת לקבל עוד תקציבים, לא רק שחוטאות לאמת אלא מעליבות, פוגעות ובאופן כללי מחטיאות את המטרה. במקום ללחום על פיקוח הדוק יותר לפנימיות באשר הן ואכיפה הדוקה יותר כנגד הפוגעים בילדים את משסה את הציבור בפקידות הסעד והעובדות הסוציאליות בעזרת האשמות סרק ורוע לב.
קומי והציעי פתרונות אלטרנטיבים הולמים יותר לאותם ילדים אשר הוריהם אינם כשירים לגדלם (ולא, לא כל ההורים יכולים לגדל ילדים)
ואל תפני את זעמך אל אלו אשר כן מנסות לעזור.
אהבתיאהבתי
שבכל פעם שמתפרסמת ביקורת על הרווחה, צצות התופעות הבאות:
1. מועבר לינק ברשימת הדיוור של עבודה סוציאלית וקריאה להגיב בחריפות. והם מגיבים, נעבך, האמיצים הצחים מרבב – רק שבעילום שם… (בדר"כ בסגנון המתייג את הכותב/ת באותו אופן בו מתוייגים מקרי רווחה למטרת הוצאת ילדיהם מהבית ומילוי המכסות).
2. מגיעים עו"סים צחים וצחות מרבב ומוקיעים את כותב/ת המאמר כקיצוני/ת, מוטרפ/ת, זועמ/ת ושאר ייחוסים דומים.
3. עובר מכתב תנחומים מדובר הרווחה (כך היה בימי נחום עידו – ע"ע המכתב המפורסם שפורסם גם ברשת, שקרא לעו"סים להעביר לו את שמות מטופלי הרווחה שהתלוננו).
4. אם הכותב/ת עיתונאי/ת – העורכ/ת מקבל/ת טלפון מדרגה בכירה כלשהי ברווחה, ואז מושתק העיתון לתקופת מה לכל ביקורת על הרווחה.
לא אלאה אתכם/ן בסעיפים נוספים.
בגדול, יש לא מעט עו"סים שעושים את עבודתם נאמנה ובלב שלם. יע"ז – גם הם לא יכולים נגד מדיניות המשרד והנחיותיו. מעט הטובים בעלי המצפון שבהם, העבירו לנו בעבר מסמכים ומידע שהראה לנו, שזה שאנחנו פרנואידים – זה אינו אומר שלא רודפים אחרינו.
עובדת הרווחה: המידע שלי מבוסס ביותר, אני מאלו שמייצרים את הכותרות על בסיס מידעים שמגיעים אלי, לא מאילו שניזונים מהכותרות.
מורן – אני מאמינה שאכן בת זוגך בעלת אינטגריטי ורצון לעזור. זו סיבה טובה לעשות מהפיכה ברשויות הרווחה מבפנים. אני עונה לך למרות סגנון תגובתך שדווקא מאשש את דברי בפוסט. פתרונות חלופיים לטיפול בקהילה הוצעו וקיימים, הם נוגסים בבסיסי הכוח של המשרד כנראה, שכן המשרד אינו מתקצב אותם אלא בתקצוב מינימאלי שמאפשר דגימה לעיתונות מכל פרוייקט.
אהבתיאהבתי
קודם כל הסרטון מדבר בעד עצמו, פקידת סעד מאניפולטיבית ושקרנית בשיתוף משטרת בובות מתנפלים על האמא בשעת לילה מאוחרת וההמשך ברור
כ4,000 ילדים מוצאים מדי שנה מהוריהם בצו בית משפט
בפועל המספר גדול הרבה יותר משום שילדים רבים מוצאים ללא צו, עובדי הרווחה משכנעים את ההורים לחתום על מסמכי הוצאה מהבית כי זה משרת את "טובת הילד", ובכך מצליחים לעקוף את בית המשפט.
ישראל מובילה במקום הראשון בעולם בהוצאת ילדים מהבית יחסית לגודל האוכלוסיה.
הוצאת הילדים מתבצעת ללא שום קריטריון ברור, והיא מתבססת בעיקרה על רמת היכולת לשלוט במשפחות חלשות.
משפחה של חד הוריות עניות היא תמיד החלשה ביותר ולכן היא טרף קל לפקידי סעד.
יסלחו לי השמאלנים כאן, אבל רק כדי להמחיש לכם את גודל האבסורד, והשיקולים הלא שפויים של עובדי רווחה בהוצאת ילדים מהבית:
עפ"י נתוני משרד הרווחה, דוח שמונח לפני, ברמת השרון מוציאים ילדים פי 13 מאשר בכפר הערבי טירה. שימו לב כי רמת השרון שייכת לאשכול סוציואקונומי 9, בעוד שטירה שייכת לאשכול סוציואקונומי 4, וזה רק קצה הקרחון.
הבעיה אתכם, עובדים סוציאלים, שאתם אינכם רוצים לראות את הנתונים, אתם ממשיכים לטאטא את המציאות המרה מתחת לפני השטח כדי לגייס עוד ועוד ועוד תקנים.
עניים צריכים כסף לא עובדים סוציאלים.
כדי להוריד את רמת העוני יש להוריד את רמת האבטלה, להשקיע יותר במקצועות יצרניים שיעלו את התל"ג ולא במקצוע כל כך לא מוגדר ובטח לא יצרני כמו עבודה סוציאלית
אהבתיאהבתי
שתקדימי באמת ותתארי את סגנון התגובות של משרד הרווחה המהווה בפני עצמו שערוריה.
האם אנחנו אמורים להגן על פרנסתן של "עובדות סוציאליות מצפוניות" ? כל המניפולציה הזו, שמחליפה את מושא הדיון מהמטופל לבעיות התעסוקה של אקדמאיות מסויימות..מעשה מכוער מאין כמותו.
כמובן התגובה דוקא מוכיחה בדיוק את טענתך שמדובר במאבק על תעסוקה של אקדמאיות עם המון רצון טוב שאין לו תיעול, ואין בו שימוש, וכמובן אין בו תועלת. המצפוניות לא מסוגלות לרגע לצאת מבועת ה"אני" שלהן, ובעיות הפרנסה שלהן, כדי להבין שהן משמשות חיילות במפעל זדוני הפוגע בזכויות האדם של "המטופלים" שלהם. זה מדהים איך הסוויצ' נעשה בצדקנות עיוורת.
סתם רעיון שעולה לי, אולי הוא אוילי, להקים מעין "מאגר כוננות" של מתנדבות, שאפשר יהיה להזניק אותן (או אותם) כאשר יש התנפלות של הרווחה על משפחה. כמו "אנרכיסטים " שבאים למקומות לפי הזנקה (מפוני הוצל"פ או כפר שלם).
הכוננים צריכים להיות רק חמושים בטלפון זמין, ואפשרות להתנייד ברדיוס מסויים, ורצוי גם מצלמת וידאו. חשוב ביותר גם כן, לדעתי, לנהל מאגר שמות מפורט של העו"סים הפושעים שמוכרים מפעילות כזו, ולפרסם את הרשימה. אני יודעת שפעילות כזו, של חשיפה שמית , הובילה לשינוי החוק בנושא של אשפוזים כפויים למשל. ברגע ששמות הצדיקים הופיעו בתקשורת, פתאום הם לא רצו יותר את האחריות, והעדיפו לתמוך בחוק שמעביר את הסמכות לבית המשפט ולא לרופא שגבר אתמול התמחות בבלארוס.
עדיף גם לדרוש ממשרד הרווחה רשימה שמית ברורה של פקידי סעד המוסמכים לפי חוק לחתום על צווי חירום, ולפרסם את הרשימה.
אהבתיאהבתי
לא יודע, למיטב ידיעתי דווקא ישנו מחסור מתמיד בתקנים במשרדי הרווחה ברשויות המקומיות
עוד דבר, כמי שחי ושומע סיפורים מהווי העובדים הסוציאליים, דומני כי שירותי הרוחחה עומדים בפני התמוטטות, המשכורות נמוכות וכל עובדת נדרשת לטפל לעתים במאות תיקים בו-זמנית
לגבי נתוני פנימיות, אין לי כל מושג בזה, ולא אתיימר
ייתכן שאכן יש כאן בעיה אנושית חמורה
אני מכיר די סיפורים קרובים שבהן עובדות מכינות לילדים ממשפחות נזקקות ארוחות צהריים
לעתים על חשבונן הן
על כל פנים, המציאות לצערי גם כאן נתפסת לפחות אצלי, כמשהו שאין בו לכתחילה חלוקה דיכוטומית של טוב ורע
אבל בדבר אחד אני מסכים לחלוטין, עוני הוא רע, אבטלה היא רעה, וגם קריעת ילד ממשפחה שהוא אוהב בכל ליבו היא רעה על פניה,
השאלה היא מהם הנימוקים, ואלימוּת או התעללוּת כמו גם סכנה לשלום הילד היא בהחלט סיבה שיש לקחת בחשבון
אהבתיאהבתי
ע"פ פקסומי משרד הרווחה עצמו הוגדו 3400 משפחות כנמצאות במצב של עימות על רקע גירושין,
בכדיי לטפל בהם הוקצו 600 פקידות סעד.
צא ולמד שלכל פקידת סעד לסדרי דין יש 6 תיקים
מהותיים בשנה.
אכן עומס בלתי רגיל
ואלו נתונים של משרד הרווחה.
אהבתיאהבתי
איריס, יש לך רעיונות מעולים, אחשוב איך להביא אותם לכדי מימוש
כתובת המייל שלי
myfamilythoughts@gmaul.com
שועי
תמיד יהיה מחסור חמור בתקנים משום שיש כאן מעגל קסמים:
ככל שתוציא יותר ילדים מן הבית, כך תזדקק ליותר פקידי סעד כדי להוציא אותם, ברגע שיגיעו עוד פקידי סעד ימשיכו להוציא יותר ילדים מהבית וחוזר חלילה.
המקרים בהם הוציאו ילדים מהבית בגלל התעללות אמיתית הם בודדים ביותר
לענין המשכורות של העובדים הסוציאלים, גם כאן הם מתעתעים בציבור:
השכר החודשי הממוצע של עובד רווחה במשרה מלאה (יחידת עבודה) ברשויות המקומיות לשנת 2008 עמד על 9,592 ₪ ברוטו (עמודה 86 בטבלאות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). שכר זה הינו מעל השכר הממוצע במשק לשנת 2008 אשר עמד על 7,909 ש"ח.
בפועל עמד השכר החודשי הממוצע של עובדי הרווחה בשנת 2008 על 7,356 ₪ ברוטו, משום שהם עובדים במשרה חלקית, כ-75% משרה, כמוראה בטבלאות מטה.
שכר זה אף גבוה בהשוואה לשכרם של עובדי הרווחה לשנת 2007 שעמד על 9,348 ₪ למשרה מלאה, ובעוד ששכר זה עלה משנת 2007 לשנת 2008, הרי שהשכר הממוצע במשק ירד ב-0.5% משנת 2007 לשנת 2008.
אי לכך, לא רק שמכסות העובדים הסוציאלים גדלות משנה לשנה ויוצרות מתאם ישר עם רמת המצוקה בישראל, קרי, ככל שיש יותר עובדים סוציאלים, יש יותר מצוקה, גם שכרם עולה משנה לשנה, בניגוד למגמת הירידה במשק.
מסמך הסוקר את התפתחות מקצוע העבודה הסוציאלית בשנים 1990 עד 2002 מראה כי בשנת 2002 הועסקו בישראל 12.1 אלף עובדים סוציאליים כעובדי רווחה וקהילה. בשנים 1990 – 2002 גדל מספר המועסקים במשלח יד זה ב-5.2 אלף עובדים. גידול זה של 75% במספר העובדים הסוציאליים בסוף התקופה הנסקרת בהשוואה גבוה יחסית לגידול בכלל המועסקים במשק בשנים הנדונות.
קישורים:
יש ללחוץ כדי לגשת אל e2_01.pdf
http://www.cbs.gov.il/reader/newhodaot/hodaa_template.html?hodaa=200926046
יש ללחוץ כדי לגשת אל X5608.pdf
אהבתיאהבתי
והוא:
myfamilythoughts@gmail.com
אהבתיאהבתי
ד"ר לין ורנל, סוציולוגית וקרימינולוגית בריטית גורסת כי המדיניות הדורסנית של משרד הרווחה למעשה מגבירה את מעשי ההתעללות והאלימות בתוך המשפחה.
היא טוענת כי בעת לחץ ומצוקה, יש סיכויים גבוהים יותר כי ההורה יוציא את עצביו על הילד.
מצד שני, אותם הורים במצוקה פוחדים לגשת לשירותי הרווחה לקבלת עזרה משום החשש כי יקחו מהם את ילדיהם במקום לעזור להם.
בפועל, לעיתים זהו המצב, הורים במצוקה מתבשלים במיץ של עצמם, לבד, ללא עזרה עד להתרחשות טרגדיה נוראית.
ובשורה התחתונה, הטלת אימה וטרור על הורים מצד שירותי הרווחה עשויה לעיתים להגביר את מעשי האלימות בתוך המשפחה.
לסרטון על לין ורנל:
אהבתיאהבתי
נשמע משונה המשפט:
"ככל שתוציא יותר ילדים מן הבית, כך תזדקק ליותר פקידי סעד כדי להוציא אותם "
לא נשמע הגיוני.
אבל נשמע הגיוני שבגלל מצוקה כלכלית של מאות אלפי מובטלים היום – יש מליון ילדים רעבים ויותר בישראל, שאין להם אוכל בבית, מיטה חמה ומה ללבוש, לא נראה הגיוני שעובדים סוציאלים מוציאים מבתים סתם ילדים ממשפחות עניות, אלא ילדים שלעניות דעתם של עו"ס עוברים התעללות וכאלה יש לא מעט בעיקר במשפחות עניות בגלל מצוקה נפשית של ההורים.
איך שלא יהיה צריך לעזור לשקם את המשפחות העניות ולא להוסיף לסבלן.
אהבתיאהבתי
התגובה האנונימית לעיל המצטטת אותך באמירה שנתת בתשובה לתגובתי הקודמת, אינה קשורה אליי ולא יצאה מאיתי
כרגע ראיתי אותה. כאמור עמדתי, כאשר כתבתי לעיל, היא שבאין לי מידע אודות ההשמה בפנימיות או הרחקת ילדים מבתיהם בכדי למלא מכסות מסוימות שיאפשרו פעילות מוסדות, היא טענה חמורה על פניה, אך אין לי כלים לשפוט אותה
אני דווקא מסכים עם הסייפא בדבריו של המגיב/ה לעיל, אבל דומני כי גם את תסכימי עליה בלב שלם
אהבתיאהבתי
את מייחדת כאן פוסט למצוקה חשובה
התמונה שאת מציגה לפיה במערך שאמור לפעול מתוך שיקולים של חמלה ושל סולידריות חברתית, ישנם גילויים קשים של קשיוּת לב, אטימוּת ושיקולים אינטרסנטיים היא מהותית
השאלה הנשאלת כמו בכל פעם שמתעוררת בעייה אתית היא עד כמה יש כאן מדיניות מכוונת, ועד כמה ישנם כמו שישנם בכל מערכת ציבורית גדולה
גילויים של שחיתות וריקבון המתקיימים לצידם של ציבור עובדים/ות מקצועיים/ות וראויים/ות העושים/ות את עבודתן/ם נאמנה
אהבתיאהבתי
אני מודעת לכך שלרוב אין הולכים ללמוד עבודה סוציאלית על מנת להרע עם הזולת. להיפך. כ"כ אין לי ספק שיש צדיקים בסדום – לראייה: מח' הרווחה ברעננה נודעת כשיאנית הפוכה – כמעט ולא מוציאה ילדים מהבית, אם בכלל, אלא מספקת פתרונות בקהילה.
המאבק נגד הוצאת ילדים מהבית הוא מאבק ארוך שבין חלוצותיו נמצאת ד"ר אסתר הרצוג – חפש את מאמריה בנדון בווינט. המאבק הינו גם חלק מהמאבק נגד ביטול חוק חזקת הגיל הרך, שכן רבות מההתערבויות הכוללות עבירות של עו"ס סוציאליים על החוק4, קורות בתקופת החלשה של התא המשפחתי עקב גירושין ומאבקי משמורת. יש שימוש ציני לרעה במרכזי חירום – להוצאת ילדים מחזקת הוריהם כאמצעי לחץ על אחד ההורים לקבל את מרות העו"סים. הסיפורים רבים, מאות רבות, ועד שלא התחלתי לשמוע ולראות במו עיני – גם אני הייתי ספקנית.
הנה כמה ריכוזי קישורים בפורום "משמורת הוגנת" שהקמנו לצורך העניין:
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/Links/Default.aspx?ForumId=1866&cId=13951
וחשיפה שהבאנו לה בתכנית "זה הזמן" בזמנו, שמכילה מידע שקבלנו מעו"סים:
http://vod.walla.co.il/?w=//848714
הנה פסיקה מהזמן האחרון לטובת עמדתנו, בבחינת יוצא מן הכלל המעיד על הכלל:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=462121&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0
יש שאילתות של ח"כ מרינה סולודקין וח"כ שלי יחימוביץ' בנושא, יש את הספר של יעקב אליה, יש ה-מ-ו-ן חומר באינטרנט, יש הרבה מאוד עדויות, חלקן מצולמות, יש פרוטוקולים של בתי משפט. אינסוף חומרים.
אהבתיאהבתי
http://cafe.themarker.com/view.php?t=541686
תקרא את 2 הקישורים הראשונים בגוף הטקסט.
אגב, גם במקרה ההתעללות בירושלים וגם במקרי התעללות אחרים בילדים, כולל ברוז פיזאם ז"ל, ישעו ברווחה ושתקו ולא עשו כלום. למה? האפשרויות הן:
1. פחד (פיזי) מתגובת המשפחה – עו"סיות אינן מוציאות ילדים מבתים שעלולים להגיב על כך בחריפות.
2. מעמד ועמדת ההורים או אחד/ת ההורים הוא כזה שההוצאה מהבית או ההתערבות לא תעבור בשתיקה.
אהבתיאהבתי
ובהמשך לגישתה של לין ורנל
אני רוצה להתייחס למקרה המזעזע של רוז הקטנה:
האמא והסבא רצו להתפטר ממנה
הסבא לקח את הילדה לסבתא רבא על מנת שהיא תחיה אצלה
הסבתא רבא גידלה אותה 3 חדשים ואז אמרה לו שהיא לא יכולה להתמודד ומחובתו כאב וכסב לגדל את הילדה
הסבא ניסה לרשום את הילדה לפנימיה של דתיים אך מאחר והיא נוצריה לא קיבלו אותה
נשאלת השאלה הפשוטה
אם ההורים לא רצו אותה בבית, מדוע לא פנו לשירותי הרווחה על מנת שאלו יקחו אותה לפנימיה של משרד הרווחה?
יתכן כי חששו שיקחו גם את שאר ילדיהם?
יתכן שהפחד משירותי הרווחה מנע מהם לפנות לשירותי הרווחה, ופחד זה גרם בין השאר לרצח הטראגי והמזעזע של הילדה האומללה הזו?
סתם נקודה למחשבה
אהבתיאהבתי
מצער מאוד שגם בתחומים שלכאורה יש לחשוב שיפנו אליהם א/נשים בעלות/י תודעה חברתית מפותחת ואולי גם בעלי לב רחום ורצון לשנות
ישנם גילויים של הפעלת אינטרסים- כלכליים-ופוליטיים שאינם רואים לא את הפרט ולא את המשפחה, ולא את השיקום
ואולי חסרה איזו הבנה בסיסית של מהו האדם
וכמה יקרה וחד פעמית היא כל נפש
אהבתיאהבתי
לגבי התחקירים על חלק מהפנימיות, למשל התחקיר הטלויזיוני המזעזע שהיה בזמנו על צופיה. רוב בבתעללות במדינת ישראל בילדים אינה נעשית ע"י הוריהם – אלא ע"י המדינה, באמצעות הרווחה. הן בכמות והן ב"איכות". לפני הבחירות המוניציפאליות האחרונות ניצלתי את הגעתו של שר הרווחה לשעבר לסיור בחירות ברעננה (לתמוך במקומיים) והגשתי לו נייר עמדה של קבוצה העוסקת (חברתית) בנושא. לא התקבלה תגובה. שר הולך ושר בא – והכוח האמיתי נמצא בידי הפקידות הבחירה של המשרד. השרים בורים בענייני רווחה ומאמינים, כ"כך ראה וקדש", למראית העין המקצועית של עובדי המשרד. זו לא השערה – ראיתי את זה קורה, גם כשהבאנו תכנית מוסדרת, למשל, לאותו שר בתחילת כהונתו, לפיתוח מנגנון גביית מזונות שיעלה כמה אלפי נשים וילדים אל מעל לקו העוני.
ושועי – אכן, הסוגיה המרכזית כאן היא ההתעלמות מערכו הסגולי העצום של כל אדם כאדם. אישית, אין לי "קייס" משלי ככח מניע, אלא הכאב למראה התופעות והשיטה. לכן התגייסתי לנושא. רשויות הרווחה נקמניות לכשמדובר בפעילים חברתיים עם קייס אישי. ע"ע מכתבו של נחום עידו והקריאה לעו"סים "להסגיר" לידיו את האזרחים שהתלוננו על יחס רשויות הרווחה כלפיהם.
אהבתיאהבתי
עובדים סוציאליים צריכים לטפל במשפחות שהילדים שלהם שותים אלכוהול, דור שלם אלים ומטורף וכולם שותקים.אבל בגלל שמדובר בבני נוער מעל גיל 12 בד"כ, זה כבר לא מאיים על ההורים שיקחו להם את הילד וקשה מאוד לאיים על ההורים או לטפל בבני הנוער דרך ההורים. הכי קל זה לקחת מההורים ילדים צעירים כי זה יותר כואב, אבל מי שאחראי לילדים עד גיל 18 חייב להיענש על חוסר החינוך וחוסר האכפתיות כלפי מאות אלפי נערים ונערות בישראל שהפכו את השתייה והסמים והאלימות לעניין המרכזי בחיים שלהם. ולהורים שלהם לא אכפת הם אומרים ש"אין להם מה לעשות "
חבל שבזה העובדים הסוציאלים לא מטפלים ובמקום זה לוקחים ילדים ממשפחות עניות.
אהבתיאהבתי
אם אני הטלתי ספקות, והרבה זמן.
(בעוונותי אפילו עבדתי במשרד הרווחה, בסגל ההוראה של בית הספר לעו"סים וכולי וכולי), ולצערי, עול העובדות מטה את הכף לחלוטין.
מאחר שאף אחד לא רוצה להטיל דופי בציבור עובדים שלם, מוטב ההסבר המערכתי שסיפקה רונית לעיל. מדובר על תיגמול להרע, ואף אחד לא חסין מפני זה.
כדאי להסתפק בעובדות יבשות לשם התחלה. שיעור הילדים המוצאים מהבית בישראל לעומת העולם הרחב, למשל. פילוח האוכלוסיה המותקפת, ועוד. ורק אז לעבור לעדויות הספציפיות. למרבה הצער לא נותר שום דבר חיובי בסופו של תחקיר. צערן של העו"סיות המובטלות אינו שקול לנזקים של דיני נפשות שהן גורמות. אני מקווה שהן ימצאו עבודה, או יזכו לדמי אבטלה הגונים וכולי, אני מאד נגד פיטורין גם במגזר הציבורי וגם נגד הפרטות. אבל במקרה של משרד הרווחה לא אהסס לתמוך בקיצוץ מסיבי של המשרד, בדרך של פיטורין המוניים וגם קיצוץ סמכויות וסגירת המוסדות
אף שאני ידועת שנתניהו לא יעביר את הסכום שקוצץ לכיס המשפחות העניות בעצמן, עדיף כמו שכתבו כאן, לא להרבות את סבלן. משרד הרווחה הוא מקור הלחץ, האימה, הדחק, וההתעללות הגדול ביותר בישראל, אחרי צה"ל. או אולי בתחרות.
זהו מצב בלתי נסבל שהורים בישראל יחיו תחת טרור של אנשים החוששים לתעסוקה שלהם, וממציאים עבודה לעצמם. יש לי הרבה מה לאמר על מקור החקיקה הזו, אבל אולי בהזדמנות אחרת. הדרך לגיהנום רצופה כונות טובות ורעות, החקיקה הפופוליסטית שהובילה למצב הזה, היא בכיה לדורות ופרי של היבריס, קבוצות לחץ מסויימות, שגם הן, למרבה הצער, רק חיפשו לעצמם תעסוקה ותרומות להמשיך את העמותות שלהם ואת המשרות שלהם. ואת המחיר משלמים הילדים. החקיקה הדרקונית נשאבה ממקורות אמריקאים, על רקע משפטי שונה לחלוטין. כידוע ארצות הברית מתנהלת על פי מסורת עמוקה וותיקה של זכויות פרט, ואילו ישראל היא חברה בעלת מסורת של ביורוקרטיה טוטאליטרית. ככה קיבלנו חוקים "נאורים" שהגבירו כמובן את כוחה של הביורוקרטיה על חשבון האזרח והילד גם יחד. חוקים אלה טובים במקום שבו המדינה מכירה בזכות הפרט כזכות מקודשת. בארצות הברית הזכות לפרטיות והאוטונומיה של הפרט היא מקודשת ממש. ולכן היה צורך בחקיקה מתערבת על פי עקרון טובת הילד. בישראל, אף פעם לא היתה קדושת הפרט והמשפחה ממילא, אבל זה כבר חלב שפוך.
אהבתיאהבתי
האלימות הממסדית היא האלימות הגרועה ביותר, הן בשל ההיקף שלה והן בשל מגוון מכות מצרים שהיא מייצרת.
קשה לפעול נגד ממסד, קל מאד לפעול נגד בודדים, קרי הורים.
ובשל כך, התקשורת תמיד תוצף בסיפורים על הורים "מתעללים" ו"מזניחים", אך כמעט לעולם לא על ילדים שעוברים התעללות במסגרות השמה חוץ ביתית.
גם כאשר התקשורת חושפת אלימות ממסדית כזו (וזה קורה לעיתים רחוקות), זה כמעט תמיד מגיע מיוזמה של עיתונאים, אך לעולם לא מיוזמה של משטרה או משרד הרווחה, משום לשני אלה יש אינטרס משותף לא לחשוף את הסיפורים הקשים מאחורי הסורגים. שני אלו עובדים בכפיפה אחת, יד ביד, משטרה ורווחה.
אלימות ממסדית כלפי חסרי ישע קיימת הרבה, כל הזמן ובעיקר במוסדות סגורים, עליהם אין פיקוח של העולם החיצון, קרי:
פנימיות מסוגים שונים, מוסדות לאשפוז פסיכיאטרי ובתי אבות
אהבתיאהבתי
יפה אמרתן.
הסיבה שאני מעלה מפעם לפעם פוסטים בנושא, היא בורות הציבור – שבאמת מאמין שהרווחה פועלת תמיד לרווחת מטופליה.
אהבתיאהבתי
כתבתי בנושא הזה רבות
ומוזמנים לקרוא חלק מהדברים במקומות הבאים:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=531889
http://cafe.themarker.com/view.php?t=526029
http://cafe.themarker.com/view.php?u=165377
אהבתיאהבתי
אבל קצת חסר לי היכן מקומם ומיקומם של האבות בסרט הזה. מה הם אומרים- האבות, מה עמדתם, אם מדובר ביתומים מאב, אז למה לא כותבים.
אהבתיאהבתי
1. מגיב כאן רונן ומדבריו ניתן להבין בברור שהתעללות ממסדית פוגעת בסופו של דבר בכולם. כלומר, היבט אחד הוא שיש גם אבות שחשופים להתעללות הממסדית הזו של הרווחה בהורים וילדים.
2. אנחנו חיים וחיות בחברה בה עבור האב – ההורות אינה ברירת מחדל וחובה אלא אפשרות. לכן יש 90,000 אבות משתמטי מזונות (אחריות כלכלית לגידול הילדים) ומשתמטי קשר עם הילדים. לכן משפחות חד הוריות נתפסות כחוליה החלשה הניתנת להלחצה ולכן רוב העניים במדינה הן נשים חד הוריות וילדיהן. לכן ילדים בעיני אבות רבים הם כלי פונקציונאלי לשימור נכנסים ע"י סחיטת האם ולנקמה באם. זהו מארג סבוך ומוטמע עמוק, לצערנו.
כפי שציינתי בסעיף הראשון, זוהי חרב פיפיות, שכן בסופו של דבר האלימות הממסדית שמפעילה הרווחה פוגעת בכולם.
אהבתיאהבתי
המניפולציה על חוב המזונות לבט"ל היא
כמו להגיד שיש מגיפה של נשים רעות המפתות אנסים
לאנוס אותם בכדיי להכניס גברים לכלא.
רוב חוב המזונות לבט"ל נובע מהתאכזרות בתי המשפט לאבות חסרי יכולת.
לצערי יש התייחסות לאבות כמקור להעברת כספים לכלל האמהות ע"י מזונות מוטרפים בלי קשר ליכולת האמיתית של האמא או האבא המסויים.
יש גישה שזוכה דווקא לתמיכת ארגונים לכאורה פרו-נשים לשמר את האמא כמטפלת האולטימטיבית והבלעדית לילדים והתייחסות אליה כחסרת יכולת כלכלית בין היתר ע"י התנגדות לביטול חזקת הגיל הרך.
זאת יחד עם זלזול פקידי הסעד באותם אבות המעיזים לדרוש מעורבות בגידול הילדים –
יוצר מצוקה המזינה עימותים וגופים שפרנסתם וכוחם נבנה על משברים במשפחה,
אנא חנה,
אל תשימי עצמך בתוך אלו.
אהבתיאהבתי
התעקשות שירותי הרווחה כי לא ידעו על מצוקת רוז פיזאם היא מניפולציה שיקרית בכדיי ליצר מנגנוני דיווח רחבים יותר במטרה למלא רשימות המתנה ולהגדיל את העומס הוירטואלי כדיי לסחוט עוד ועוד כח אדם ותקנים מהאוצר, תוך התנגדות לייעל את המערכת הקיימת.
למטרה זו יש גם עו"סים שמוטל עליהם עומס בלתי רגיל כאשר אחרים אינם עושים דבר מעבר ליצור עומס ביוקראטי מיותר.
רוז פיזאם נרצחה לאחר שמשפחתה עברה מטיפול לשכת הרווחה המקומית בעיר מגוריה הקודמת -מודיעין לאחריות לשכת הרווחה בנתניה שלא דווחה על הילדה.
רוז פיזאם הייתה ידועה ומוכרת בלשכת הרווחה במודיעין, אך הם לא טרחו להעביר דיווח או מידע כלשהו ללשכת הרווחה בנתניה.
ההתיחסות לנזקקים היא מקומית, כלומר פקידות הסעד לחוק נוער הם עובדי הראשות המקומית ולכן מבחינתם תפקידם תם ברגע שמשפחה עוברת לעיר אחרת.
אהבתיאהבתי
מכירה לא מעט מקרים בהם הורה עובר מישוב אחד לשני ורשויות הרווחה כן מעבירות מידע לרשות החדשה, לא כדי לעזור להורה, אלא כדי לרדוף אותו.
לפני שנה נתקלתי במקרה של אם חד הורית שהתגוררה ברעננה, ניסו להדביק לבנה עלילת שווא כאילו התעלל מינית בילדה בגן. ההורים בגן התנכלו לו, ולשכת הרווחה ברעננה רדפה את האם ובנה.
האמא עברה לעיר אחרת, ושם התברר שלא זו בלבד שלשכת הרווחה ברעננה העבירה מידע על האם ללשכת הרווחה בעיר החדשה, היא אף העבירה מידע לגננת בעיר החדשה, דבר אסור עפ"י חוקי החסיון.
הוא שאמרתי, עובדים סוציאלים אינם פועלים עפ"י קריטריונים מקצועיים, אלא עפ"י מצב הרוח שיש להם באותו רגע, וה"תחושות" הסוביטיביות שלהם, וכמה אי סימפטיה יש להם כלפי ההורים.
אהבתיאהבתי
אני מבקשת סיוע מכל מי שיכול להושיט עזרה. הילדים שלי הם בסרטון. פקידת הסעד הגישה תצהיר לבית המשפט שהיא מבקשת להאריך את שהות הילדים שלי בויצו הדסים, לצורך המשך האבחונים שלהם. הילדים שלי 4 חודשים "באבחונים". מדובר בילדים בני 4 ו- 6, שיש לי אבחונים שלהם מקופות החולים. ילדים מטופלים ומטופחים היטב.
יש לי את כל האישורים, האסמכתאות, מסמכים, הקלטות, תמלולים של סטנוגרמה על השקרים של פקידת הסעד. איך אפשר להביא זאת לתקשורת, כדי שהילדים שלי יחזרו אלי.
כל עזרה תואיל לי.
תודה מראש,
לורי, אמא
050-8846712
אהבתיאהבתי
ביתי היקרה יש לנו דיון פקידת הסעד מסרבת להחזירך יש לנו דיון השופטת מקשיבה רק לפקידת הסעד ואינה נותנת לנו להיפגש איתך מסרבת לקבוע פגישה חודש שנה וחצי ללא הסדרי ראייה כתובים סיפורנו מסופר באתר של לירון
אהבתיאהבתי
ובהצלחה…
אהבתיאהבתי
בתאריך 714
בשעה 12.30 עד השעה 16.00
ועדת החלטה להוציא את 3 ילדיינו נקמת פקידת סעד כי אני נלחמת על ילדתי.
פקידת הסעד רוצה להכריז נזקקות עקב חוסר שיתוף פעולה האם ההיתם הולכים למסוגלות הורית אצל ד"ר כלב שידוע שכותב לטובת הרווחה בדיון האחרון הוצא לנו ללכת למכון שלם הידוע כמשתף של הרווחה אני זקוקה לפסיכולוג קליני מטעמי לחוות דעת תווך 20 יום אני צריכה להגיש לבית משפט
אהבתיאהבתי
ואפנה אותך למי שיוכלו לתת לך שמות.
אהבתיאהבתי
פינגבאק: אין חיים לילדים ברווחה | חנה בית הלחמי
כאמא שלקחו לה את הילדים ונלחמתי כמו חיה פצועה ולביאה הצלחתי להחזיר את ילדי אחרי 3 חודשים ממרכז חירום שבו ממש מתעללים בילדים וממשיכה להילחם בחורמה נגד פקידות סעד שממש חוטפות את הילדים ועושות נזק כספי נפשי לילדים ולהורים לא להרפות לא להרים ידים המשיכו להילחם בהם ולא להתאייש הצדק יצא לאור בסופו של דבר בהצלחה ונמשיך להתאגד ולהלחם
אהבתיאהבתי