כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות;
בקרוב - החולצות
היוצרת המוכשרת של שני הסטיקרים הללו, תחשף בעיתותיה
כשהגראדים נופלים, העם עוצר ודומם
כשהעם עוצר ודומם, יש כבוד למתים
כשיש כבוד למתים, אין מחאת החיים
כשאין מחאת החיים, אין כסף לקוטג'
כשאין כסף לקוטג', אין חיים
כשאין חיים, למנהיגוֹת המהפכה יש פחות מלאחרים
כשלמנהיגוֹת המהפכה יש פחות, למנהיגי המהפכה יש קריירה
כשלמנהיגי המהפכה יש קריירה, היאוש בעם גובר
כשהיאוש בעם גובר, נוצרת מנהיגות חדשה
כשנוצרת מנהיגות חדשה, יש סיסמאות חדשות
כשיש סיסמאות חדשות, יש פרזנטוריות חדשות
כשיש פרזנטוריות חדשות, יש מי שמנהל את העניינים
כשיש מי שמנהל את העניינים, התותחים רועמים
כשהתותחים רועמים, יש קונצנזוס בעם
כשיש קוצנזוס בעם, יש "רוקדים על הדם"
כשיש "רוקדים על הדם", יש אשמים
כשיש אשמים, אין צורך במחאה
כשאין מחאה, המוזות ממילא שותקות.
או מושתקות.
האישי הוא הפוליטי 
המחאה הזאת תוכל לשבור את אותו קשר גורדי בין המלחמה לטרור הכלכלי שמופעל עלינו מזה עשרות שנים. אם רק ורק אם תתמוך בתגובה קשה ומרה נחושה ואכזרית כלפי הטרור והמלחמה שמועלת היום נגד הדרום ומחר נגד כולם אבל מהצד השני לא תוותר על המחאה והמלחמה נגד הטרור הכלכלי חברתי שמופעל כלפינו. כל נסיון אחר לחזור לעמדות הקלאסיות של ה"סמאל" בהקשר הזה ישפוך גם את המחאה ביחד עם המים הביטחוניים.
אהבתיאהבתי
הבעיה היא שהמחאה ויתרה על עצמה
אהבתיאהבתי
את אין לך סבלנות. מלחמות כאלה לא מנצחים בנוק אוט. יכול להיות שאפשר היה לעשות את זה יותר טוב. כמו כל דבר זה בנתיים המאבק הכי מוצלח בעניין הזה במשך שנות דור. זה עוד לא נגמר. גם אם זה נגמר היום זה משמעותי בצורה בלתי רגילה. את רוצה לנצח והיום. לא הולך כל כך פשוט.
חזרתי מקרית מאלכי עכשיו? אנשים במאהל. בלוינסקי אנשים במאהל יהיו עליות וירידות זה עוד לא נגמר ואם נגמר גם כן הישג ענק.
אהבתיאהבתי
המלחמה נמשכת כבר שנים. גל המחאה אמור היה להיות הנוק אאוט….
אהבתיאהבתי
למה את אומרת שהמחאה ויתרה על עצמה?
אהבתיאהבתי
הכפיפה את עצמה למצב הבטחוני. כבר היינו בסרט הזה.
אהבתיאהבתי
שבת שלום לכולם
אי אפשר לכתוב מה העם רוצה ובו זמנית להכתיב לו את רצונו.
העם אמר דברו העם רוצה צדק חברתי. בא האוייב, זה שמעבר לגבול, והרג אזרחים תמימים. העם אומר נכבד את זכרם של הנופלים. דקת דומיה הומרה לצעדת דומיה. מה פסול יש בזה?
אהבתיאהבתי
יהודה'לה, חזרתי עכשיו מסיור במאהלים מרוחקים. מסתבר שזה לא העם שרוצה דקה דומיה אלא נציגי מאהל רוטשילד. העם רוצה להחריף את המחאה.
אהבתיאהבתי
נהניתי לקרוא אתת הטקסט. הנאה אסטטית אף כי איני מסכימה לכל ההשתשלויות והרצפים. הרכזות משהו, משהו.הבעיה שנשים שמות את עצמן בצד בבחינת " אני כבר אשב לי בחושך". משום מה זה מיוחס לפולניות שלוא דווקא אוהבות לשבת בחושך אלא מעדיפות שהשונאים שלהן יכבו
אהבתיאהבתי
אכן כוונתי היתה ליצור מבנה אסתטי שיעביר את תחושת הזוועה שאני חשה מול שתיקת הכבשים הזו.
תודי שהבחורה מהבאנרים מוכשרת… 🙂
אהבתיאהבתי
פינגבאק: צעדת המליון שלי | חנה בית הלחמי