ברקת רע ליהודיות

אתם לא יכולים לעבור. יש כאן הפרדה בין נשים לגברים.

למה?

לא. אל תגידי לי את לא רוצה…. תכבדי את המקום. את במאה שערים.

זה חלק מהמדינה.

לא. זוהי מדינת טאליבאן. Welcome to Afghanistan. בסדר? זה מה שאת רוצה לשמוע?

אני רוצה לעבור.

לא את לא תעברי.

ממי קיבלת אישור [למנוע את הכניסה]?

סליחה, אני בחקירה?

קיבלת אישור מהמשטרה?

סליחה. אל תשאלי אותי שאלות. תכבדי את המקום.

זה חלק ממדינת ישראל.  אני רוצה להבין מה קורה.

לא. אני לא אתן לך את התשובה. בבקשה תעברי משם.

מי נתן לך אישור לכך? במדינת ישראל אסור לעשות דברים כאלה.

בסדר. שמענו. גם אסור לעשות מצעדי גאווה. אסור לחצוב קברים ולהוציא מתים מהקבר. וזה מה שאתם עושים כל יום. לא עוברים מפה.

המשטרה נתנה לך אישור?

אל תזכירי את השם הזה פה. 

(דיאלוג שצוטט בעתירת רחל עזריה נגד משטרת ישראל, בין אשה דתיה לאחד ה"סדרנים")

באחד מימי השבוע הגעתי לסוכת הנשים בבת ים ופגשתי בה את ד"ר חנה קהת, יו"ר ארגון קולך – פורום נשים דתיות. קהת היתה "בעננים" – באותו בוקר קיבל בג"צ במלואה את עתירתה של רחל עזריה, חברת מועצה ומחזיקת תיק המנהלים הקהילתיים ותיק הגיל הרך בעיריית ירושלים. עזריה עתרה נגד משטרת ישראל ומפקד המחוז בגין אי אכיפת החוק במאה שערים, שם הוקמו מחיציות הפרדה בין נשים לגברים והוצבו "סדרנים" פרטיים של העדה החרדית שאינם מאפשרים לנשים לעבור.

חנה קהת איננה אשה תמימה. היא למודת מאבקים נגד הממסד הדתי והממסד בכלל – ועניינם השיטתי והעמוק בדיכוי נשים, ויודעת לשמוח בסמלים (למשל – זוהי הפעם הראשונה בה התבטאה בייניש מפורשות ובפירוט בנושא אי חוקיות ההפרדה). היא יודעת היטב שמצוות בג"צ אינה "כך ראה וקדש" עבור האמונים על שמירת החוק – משטרת ישראל והמפכ"ל. כבר הוגש (בנושא ההפרדה באוטובוסים) בג"צ קודם, שם נקבע שכל אדם רשאי לשבת היכן שיבחר, המשטרה צפצפה על הכרעת בג"צ צפצוף ארוך ומתמשך, ועוד לא דברנו על אגד. "מזה שנתיים שלא נכנסים אוטובוסים למאה שערים", היא מספרת, "ומשמעות הכניעה הזו לזרמים הקיצוניים היא שאמי הקשישה צועדת מרחקים עצומים ברגל הביתה". נשים חוות אלימות פיזית ומילולית קשה באוטובוסים בעוון חציית קו הפרדה דמיוני בין המינים, ומופקרות ע"י המדינה לגורלן, תוך עבירה פלילית הן מצד המדינה, הן של חברות האוטובוסים והן של העבריינים החרדים, לגורלן.

היא גם לא הופתעה כששמעה מרחל עזריה שניר ברקת, ראש עיריית ירושלים (כן, זה שנבחר בזכות קולם של החילונים, הצעירים והקהילות הפלורליסטיות בירושלים – אלו שעזריה מייצגת בסיעתה "הירושלמים"), איים על עזריה בפיטורין מהקואליציה עקב המעשה החצוף של עתירה לבג"צ – כי לחברת קואליציה אסור (לשיטתו) לעתור נגד העירייה. חשוב לציין שהעתירה לא היתה במקור נגד העירייה – אלא העירייה התבקשה להשיב כמשיב שלישי מאחר והמעשים נעשים בתחומה ובמרחב הפיקוח שלה.

ואכן, הפיטורין יצאו אל הפועל, ועוררו את סקרנותי באשר לאיך מתנהלים העניינים בירושלים של ברקת. בשנים האחרונות אני מקפידה להגיע לירושלים לצרכי עבודה בלבד ולצאת ממנה מיד לכשמסיימת את מחוייבויותי המקצועיות. העיר מעוררת בי סוג של צמרמורת, שעניינה היעדר מוחלט של ייצוגים נשיים במרחב הציבורי, אוכלוסיה דתית פונדמנטליסטית מוקצנת משתי הדתות וסוג של עוינות, אלימות ואיבה ששורים שם באוויר, שאין שום חמדת נוף שמצליחה להמתיקם. לא תמיד חשתי כך לגבי ירושלים: בנעורי היא הקסימה אותי, שלא לדבר על כך שמקורותי המשפחתים הם בחלקם הגדול מירושלים – סב סבי היה מראשוני היוצאים אל מחוץ לחומות, זה שבנה את הבית הראשון במאה שערים, וסבי גדל שם בסימטאות אליהן לא תעז היום נכדתו החילונית להיכנס מחשש ממשי לחייה.

אז יצאתי למסע קצר, לבדוק למה קורה מה שקורה לנשים, בירושלים של ראש העיר החילוני ניר ברקת;

הסיקריקים

השאלה הראשונה ששאלתי היתה, למה זה קורה? מספר מקורות הפנו אותי אל הסיקריקים – זרם חרדי קיצוני ואלים, שכופה באלימות ובאמצעי טרור על העדה החרדית מנהגי הפרדה נוקשים, פרקטיקות דתיות מחמירות והימצאותם של גברים בלבד במרחב הציבורי ובמנגנוני השליטה בקהילה, היינו – הדרה, דיכוי והתעללות בנשים כשיטה תרבותית. הסיקריקים  היו אלו שהשליכו כסא על הרב אלישיב, תקפו את ח"כ יעקב כ"ץ, תקפו את הרב יונה מצגר, שרפו רכב של בזק שהעז להיכנס לשכונה, מחבלים שוב ושוב בחנות ספרים שמוכרת בין השאר את ספרי הרב קוק הציוני (ראו וידאו בהמשך) ועוד. כל האנשים הללו, מובילים בעיניהם לפריצות. הם גם מסתובבים עם מזרקי אקונומיקה ומשחיתים בגדים של נשים שהעזו ללכת ברחוב שלא על פי דרכם, משחיתים רכוש ומאיימים (ומקיימים) באלימות פיזית קשה נגד "מורדים" ו"מורדות". ועוד לא דיברנו על הקצאת שעות נפרדות לנשים בסופר והשחתת מודעות.

רגע לפני שאנחנו מצקצקים שפתיים בגין האיסור שאסר החמאס על נשים פלשתינאיות לשבת בבתי קפה, כדאי לדעת שכאן יותר גרוע. ורוב הקורבנות של הסיקריקים הן נשים.

נשים ימינה, גברים שמאלה. מוכר לכם?

ניר ברקת לא נוגע בסיקריקים (ולא מטעמי איסור נגיעה). כמו המשטרה – הוא חי בשלום פרגמטי עם כל ד'אלים גבר, או כפי שקוראת לכך רונה אורובנו (הקישור – לשיחה ברדיו), יו"ר אגודת הסטודנטים בבצלאל, שארגנה בשנה שעברה את ההפגנות נגד הגדר (לא הגדר ההיא, אלא זו של מאה שערים) – ניר ברקת, מדינת ישראל והמשטרה הפריטו את מאה שערים. זה מסתדר לא רע עם מיסטר הייטק ותפיסת העולם הנאו ליברלית שהוא מייצג, שהקורבנות הישירים שלה במאה שערים, כמו בשוליו האחרים של הכפר הגלובאלי – הן נשים. הנאוליברליזם חובר לחזקים על חשבון החלשים, לדורסנים על חשבון הנדרסים. והנדרסים, גם כאן, הן בעיקר נדרסות.

הציפייה שאדם בעל השקפת עולם עסקית-כלכלית מוצקה ישנה את עורו עם הגיעו לראשות העיר, היא נאיבית. גם כשלא קוראים לזה רשמית "הפרטה", מדובר במעשה צפוי מצידו של ברקת, מה גם שהוא סלל את דרכו לצמרת הפוליטיקה הירושלמית בעזרת דיל כשר אך מסריח עם חסידי גור (עוד זרם מיזוגני ואלים כלפי נשים – בבחינת "אמור לי מי חבריך"), ואני לא לגמרי בטוחה שהוא, כחילוני, מבדיל באמת עד הסוף בין מעיל למעיל. לצד ברקת המשטרה, שאמונה על שלטון החוק, הכריזה דה פקטו, בשטח, על מאה שערים כאיזור עצמאי שהיא אינה נכנסת אליו, וניר ברקת מנקה את הרעשים שיצר הכיבוש החרדי הזה ע"י נקמה אישית בחברת מועצה "סוררת" שבאה להגן על החוליה החלשה ביותר באוכלוסייה המורכבת הזו: על הנשים.

הוצאת הסיקריקים אל מחוץ לחוק כארגון טרור

היחידי שניסה לעשות משהו היה יו"ר האיחוד הלאומי ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה), זה שהותקף על ידם בשכונה. ח"כ כצל'ה ניסח הצעת חוק המכריזה על הסיקריקים כארגון טרור. לפני כן הוא וידא שאכן חברי כנסת וגופי אכיפה אתו. כצל'ה הבין את מה שאחרים התקשו להבין ובידל את התייחסותו לציבור החרדי: שבחים והערכה כנה לעדה החרדית לזרמיה (עמם, כפי שהוא מגדיר, יש לו אולי, בנוסף למשותף הרב גם לפעמים חילוקי דיעות חברתיים-פוליטיים אולם לא פליליים) וגינוי לסיקריקים. הבידול הזה הביא לו אינספור פניות אנונימיות ו/או שבקשו לא לחשוף את זהותן, של נשים וגברים במאה שערים הנתונים לטרור אישי קשה מצד הסיקריקים, שמסרו לו מידע רב על המיעוט האלים המשליט טרור על אוכלוסיה שלמה, מכופף את ראש העיר על ברכיו בכניעה רפוסה ומטיל אימה על המשטרה שאמורה היתה להטיל את אימתה עליו.

את הסיפור הזה סיפר לי קרוב משפחתי הראל כהן, העוזר הפרלמנטרי של ח"כ כצל'ה שהותקף עמו במאה שערים, ושגם הוא, כמוני, צאצא לאותו סב קדמון, הרב שמואל הומינר ז"ל, זה שבנה את הבית הראשון במאה שערים. לפני מס' שנים ארגן הראל סיור לצאצאי המשפחה, שהגיעו כולם בלבוש צנוע ובכל זאת חטפו מטר ביצים. לצערי נעדרתי מהסיור, אולי הייתי כותבת על הנושא כבר אז.

ומי הכשיל את הצעת החוק של ח"כ כצל'ה? המשרד לביטחון פנים, כמובן (שאת דעתי עליהם ועל העומד בראשם כבר אמרתי בעבר). הם לא מתעסקים עם טרור, המדיניות החצי רשמית היא להיכנע לו. בראיון שנערך לאחרונה באחד ממוספי סוף השבוע על שורה של מפכ"לים לשעבר, נאמר בהקשר זה: "תפקידנו לא למגר את הפשע אלא להנמיך את הלהבות". והמחיר? נשים ואוכלוסיות חלשות משלמות אותו, לא הם.

ניר ברקת

אני חייבת לציין שהאינסטינקט הראשוני שלי מהצעת החוק של ח"כ כ"ץ היה של רתיעה – תגובה פאבלובית להצעות מסוג זה כשהן באות מימין המפה הפוליטית. ככל שלמדתי בימים האחרונים אודות הסיקריקים ומעלליהם – אני הולכת ומשתכנעת שהם אכן ארגון טרור, ומעמיקים חששותי מניר ברקת, שמשתף אתם פעולה בפועל, באופן התנהלותו בפרשה, המודגמת יפה בבחירתו לפטר את רחל עזריה במקום להצטרף אליה ולשנס יחד מתניים במאבק חסר פשרות בעברייני מאה שערים.

ירושלים היא חבית אבק השריפה של המזרח התיכון. ממנה יוצאות בשורות הן של מלחמה פונדמנטליסטית עד היהודי/המוסלמי האחרון והן של דיכוי נשים והתעללות המונית בהן ממניעי דת ואידאה. זה מתחיל ממחיצות במאה שערים ובאוטובוסים, דרך הפרדה בבתים ובמשפחות ועד להדרה מוחלטת של נשים מהמרחב הציבורי – זה הסמלי (תמונות בשלטי חוצות ופרסומים עירוניים, למשל), וזה הממשי (במרחב הפוליטי, בשוק התעסוקה, ברחוב וכיו"ב).

סופר לי על קבוצה של משפחות דתיות שטיילה בשכונה לאחרונה הותקפה פיזית ע"י הסיקריקים כי הבנות הפעוטות (בעגלות) לא היו לבושות צנוע דיין. הם פנו למשטרה, שסירבה להתערב. פקח עירוני שפגשו ציין שזה לא במנדט שלו. מסתובבים לא מעט סיפורים כאלו בירושלים.

למי שמתבוננ/ת על מדיניותו של ניר ברקת בנושאים שונים, קל לזהות את דפוס ההתנהלות שעולה מן התצפית: הזדהות מעשית עם עמדת המיעוט האלים על חשבון הרוב הסובל. ככה זה בסילואן, ככה זה במאה שערים. כפי שהוא לא ממשטר את התנהגות תושבי בית יונתן בסילואן כשהם פוגעים באזרחי השכונה, כך הוא אינו ממשטר את החרדים הקיצונים הללו כשהם פוגעים באזרחים ובעיקר באזרחיות. כפי שהוא "מפריט" את שמירת החוק והסדר בסילואן תוך התעלמות מתעודת הזהות הכחולה שלהם, המחייבת אותו, כראש העיר, להגן עליהם גם אם אינם מהמחנה שלו, כך הוא "מפריט" את החיים במאה שערים תוך התעלמות מתעודת הזהות הכחולה של התושבות המופקרות על ידו לגורלן.

האם נציג הנאו ליברליזם השלטוני חובר בהתמדה לאלו ש"שורפים את המועדון"? שווה לעקוב.

לו הייתי ירושלמית – הייתי יוצאת על כך לרחובות באופן דמוקרטי, ולא נותנת לראש העיר שבחר הרוב הפלורליסטי כנציגו, אפילו לא רגע קל של מנוח. מי שחושבים שסילוואן ומאה שערים רחוקים מהם – טועים. ראש עיר שחוזר שוב ושוב על אותו דפוס התנהלות – יגיע בסופו של דבר גם אליהם. ברקת הוא פוליטיקאי, והוא חייב להם, לחרדים – הוא לא ילהיט את הרחוב החרדי ו"יסכן" את בני בריתו בעימות עם הסיקריקים בגלל ציבור נשים שנפגעו ובגין קצת עבירות של אלימות ופגיעה בנפש במאה שערים, וודאי שלא יסתור את מדיניות "הכביסה המלוכלכת בבית" המאפיינת את החרדים ומשמשת להסתרת טווח רחב של עבירות שבין אדם לחברתו. אל לנו לשכוח, שחסידות גור הביאה לו, לדעת החרדים, את הניצחון בבחירות.

רחל עזריה

זו אינה הפעם הראשונה בה מוצאת את עצמה רחל עזריה מוחה נגד הדרת נשים במרחב הציבורי, שמפתיע שצריך בכלל למחות נגדה בשנת 2011, ועוד בבירת מדינת ישראל הדמוקרטית שבראשה עומד ראש עיר חילוני ושמצטייר בציבור כשומר חוק. קחו חמש דקות וצפו בכתבה הבאה, כדי להבין באיזו סביבה פועלת חברת מועצה דתיה המייצגת סיעה פלורליסטית, כשהיא באה לפנות לקהל בוחריה בשילוט בחירות סטנדרטי (שם המועמד/ת ומסרים עיקריים, כמקובל). ואכן, בבחירות האחרונות נאסר עליה לתלות את תמונתה על גבי אוטובוסים כשאר המועמדים.

.

.

יש להניח שעבור ניר ברקת, שמעדיף לשבת על חבית אבק השריפה במקום לפרק אותה, עזריה היא כאב ראש גדול או יתוש קטן שעוקץ אותו תמיד ברגע הלא נכון. ד"ר חנה קהת אמרה לי על כך השבוע:

"זה מדהים שראש עיריית ירושלים, שיש לו אינספור התרחשויות בעיר ובמועצה המורכבת הזו, לא מוצא לנכון לנקוט בצעדים כל כך חריפים [כמו פיטורי חברת מועצה] כלפי אף חבר מועצה אחר – ויש אינספור מקרים והתרחשויות קשות במועצה, ודוקא כאן על עניין שאפילו בג"צ מצא בו חשיבות רבה – הוא מגלה שוביניזם שלא יתואר.

ברקת עלה לראשות העיר רק משום שהדור הצעיר מאס בטרור החרדי – וכעת הוא נוקט כלפיה באותו טרור בדיוק. כל הציבור הנאור בירושלים מאוד מאוכזב ממנו".

לגבי עמדת קולך, אמרה:

"אנחנו משמשות פה להרבה נשים חרדיות שאין להן ערוץ אחר לפנות אליו. המחוייבות שלנו היא כלפיהן. ברקת, למרבה הצער, לא מייצג אותן אלא נכנע לגרועים שבטרוריסטים החרדים. אנו עומדות להוציא קול קורא לכל הארגונים הפמינסיטים ונשקול משם את צעדינו. בהחלט נגיב על פיטוריה של רחל עזריה."

אני מניחה, מניסיוני הרב מול מנהיגות מסוג זה, ששנשמע את המנטרות הרגילות של סדר היום הפטריארכלי, לפיהן עובד/ת לא יוצא/ת נגד החברה המעסיקה אותו/ה – אולם אותנו (מבחן האדם הסביר/ה) זה באמת לא משכנע. חברי מועצות ערים מגיעים לעיסוק נטול התמורה הזה מתוך ערכים ותפיסות חיים שהם מעוניינים להטמיע בסביבתם, ושיתופה של סיעת הירושלמים על ערכיהם הפלורליסטים של קיום משותף בשכנות טובה בעיר ההטרוגנית ביותר במדינת ישראל (ומההטרוגניות בעולם) – מצביעה על כך שערכיהם לא היו זרים לברקת באותה העת. מה קרה בדרך? או שמא מלכתחילה הוא לא התכוון? כאדם פרטי, אין לי ספק שהוא לא מצטייר בעיני עצמו וסביבתו כמי שפועל נגד זכויות האדם של נשים. מה קרה במעבר מהאישי להשפעתו כאדם פוליטי? אני מניחה שעל השאלות הללו רק הוא יכול להשיב, אם ירצה.

כששאלתי את רחל עזריה האם, בעקבות הפיטורין, היא מצטערת שהגישה את העתירה, ענתה:

"גם בידיעה שזו התוצאה, לא הייתי מסירה את הבג"צ כי הוא היה חשוב מדי וכן קצוב בזמן. לא היתה בכלל אופציה כזו. גם התוצאות מדברות בעד עצמן – אנחנו נאבקות מ- 2007 נגד ההפרדה וזו הפעם הראשונה בה התבטאה דורית בייניש באופן כל כך מפורש כלפי המשיבות. בתור אשה דתיה – כל הקצנה בציבור החרדי מגיעה מהר מאוד אלינו, ומי שמחזיקים בתפיסה ש"לא צריך להתערב להם" שידע שמהר מאוד זה יגיע גם אליו. הסגרגציה מאיימת על כל החברה הישראלית, שהיא חברה מגוונת ומעניינת, ומפרקת אותה מבפנים.

לכן אני דורשת (ודרשתי בעתירה) מהמשטרה להגן עלי כאשה וכאדם.

עד להחלטתו של ניר ברקת לפעול אישית נגדי בנושא שאמור היה על פי אפיון קהל בוחריו להיות נושא "שלו", אף אחד לא התייחס לעמדתו השנויה במחלוקת בנושא ההפרדה. כעת כולם דנים בה. אני חושבת שמי שיעץ לו לפעול נגדי כפי שפעל – סיבך אותו מול קהל בוחריו.

לציבור החרדי סט ערכים מובנה וקשיח ואנחנו מתבלבלים מולו, שלא לצורך. "חוק כבוד האדם וחירותו" הוא ביטוי ברור לסט הערכים שלנו. אפשר לדון על הכל, אולם אני מצפה מניר ברקת – שנבחר כראש עיר לא חרדי – לנהוג ככזה. הוא אמור היה להגן על הערכים הפלורליסטים של קהילות מגוונות בירושלים – והוא לא עושה את זה.

הרבה מאוד חרדים פנו אלי ואל נשות קולך לאורך התהליך, ומחזקים את ידי. ביניהם אמא ששלחה ילד עם אחותו הפעוטה באוטובוס והילד השאיר את הפעוטה במצוות רבניו לבד מאחור. זוהי הפרת החוק, הפרת זכויות אדם ואכזריות שלא תשוער כלפי נשים, בחסות רשויות המדינה. אני נוטה לקוות שגם ברקת יתעשת  מגישתו של "לתת לחרדים לנהל את עצמם", יכנס ביחד עם המשטרה למאה שערים ויצא למלחמת חורמה חד משמעית בתופעה ומחולליה.

אישית – אני מחוייבת למנדט שנתנו לי בוחרי ובוחרות הסיעה ולסט הערכים שלי, ואמשיך לפעול באותם תחומים בהם פעלתי קודם – למען משפחות צעירות, נשים, נגד ההפרדה במרחב הציבורי, ולמען פלורליזם בירושלים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמצנו שנהיה – בארץ ובירושלים – תתי קבוצות שלא מדברות אחת עם השניה. כנבחרת ציבור, יש לי תחושת אחריות כלפי כלל הציבור, גם הם הם לא מצביעי המסורתיים, ואמשיך לפעול בשמה של השליחות הזו".

ירושלמים

ירושלמים זו לא רק שם של סיעה אלא כינויים הכולל של כ- 800,000 איש, אשה וטף המתגוררים בעיר, במספר רב של קהילות המבטאות מספר רב של השקפות עולם ואמונות. כששוחחתי עם שלום בוגוסלבסקי, שהוא בלוגר ירושלמי, על הסיפור הזה, הוא הצביע על מאפיינים שונים בהתנהלותו של ניר ברקת שלתפיסתו, הופכים את הסיפור למאוד לא מפתיע: איפשור הפוגרומים בבתי ורשה, האיומים האישיים עליהם דיווחה לקהל רב אחת ממנהיגות מאהל גן העיר (לדבריה – היא אוימה ששרותי הרווחה לא יטפלו בענייניה וכיו"ב), ההתנהלות של ברקת במזרח העיר והבניות הפרובוקטיביות בתזמונן, שמטרפדות שוב ושוב איזונים דקים המושגים באיזור, נאום ברקת בארוע לכבודו של גלן בק, שברקת התעקש להקרין על מסכי ענק בככר העירייה…בקיצור – בעיני בוגוסלבסקי, ברקת הוא לא בדיוק הבחור הכי סימפטי בשכונה.

שאלתי לא מזמן אחת מבנות משפחתי הצעירות, מדוע היא עדיין בירושלים. תשובתה: "בינתיים יש לנו כאן מרחב צר וקצר שאנחנו עוד מסוגלים לחיות בו. כשהוא ימחק לגמרי, נעבור".  ועל פי מצב העניינים הנוכחי – אין לה ספק שהמרחב ימחק והיא תאלץ לעבור למרכז הארץ, בבוא העת. כן, היא חושבת על פתרונות תעסוקתיים כבר מעתה.

ירושלמים שמכירים היטב את שכניהם החרדים, תוהים מדוע תומך ברקת בשורה של צעדים במרחב הציבורי, שגם החרדים עצמם (ברובם המכריע) לא תומכים בהם.

רחל עזריה בקשה להודות אישית בדבריה לד"ר חנה קהת, לבמבי שלג ולענת צרויה שליוו אותה בתהליך. קטע הוידאו בראש הפוסט הוא מסרטה של צרויה – סוררת.

מאחר ואינני ירושלמית – אשמח ואודה לכל הערה והארה הנוגעת למרקם החיים הירושלמים, ושנוגע לנושאים עליהם כתבתי בפוסט. ניתן לשלוח לי למייל hannabh@gmail.com ולציין האם לומר דברים בשם אומרם, או בעילום שם.

הקול הקורא כבר יצא אל הארגונים הפמיניסטים והחלה התארגנות למחאה משותפת במספר ערוצי מחאה ומאבק שונים. ההתארגנות הראשונה (דרך פייסבוק) היא לצעדה –
נשים וגברים הולכים יחדיו במאה שערים- הזמנה להליכה

לרשת כבר עלתה כרזה ראשונה (יצר: ערן בן ימיני):

21/10/11 – כתבה של ניר חסון בהארץ – הנשים הנעלמות של ירושלים

עבודה של קרנית ידיד ברוח הפוסט הזה

הערה ביחס לכותרת הפוסט

ללא קשר לתכני הפוסט הזה, למען אותם אטקטיביסטים אידיאולוגים שעלולים להתייחס ל"יהודיות" בלבד (כלומר – הערה לחברי בשמאל):

מדובר בפרפראזה על הביטוי היהודי הגלותי ששימש לאורך דורות כאבן בוחן לטיבו של שלטון – טוב ליהודים, או רע ליהודים.

סליחה לאלו מביניכם שכן מצליחים לגייס מעט הומור עצמי ויכולת להכיל מטאפורות ופרפראזות, ועלולים להיפגע מהערתי זו. תבינו, אני פשוט מקדימה תרופה למכה, אחרי שכבר הותקפתי מספר פעמים (לא משהו שמחמיא קוגניטיבית לתוקפים) ע"י כל מי שלא מצליחים לצאת מהאחוריים של הסיפור הקטן של עצמם. למשל –  על כך שסיפור על אפלייה שחוויתי בהריון משמעותה "שנאת טראנסג'נדרים שלא יכולים ללדת" ו"דה לגיטימציה לנשים שבוחרות לא ללדת", מחאה על הטרדה מינית בהפגנות השמאל היא "משת"פיות עם הימין" וביקורת על מוזיקה ים תיכונית משמעותה "שנאת מזרחים".

במגבלות תפיסת המציאות הצרה של חלק ספציפי זה מקהל קוראי, אין לי אלא להסביר כל מטאפורה, פרפראזה או בדיחה מעתה ועד עולם. ואמרו אמן. 

פוסט זה פורסם בקטגוריה חברה ופוליטיקה, שוויון, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

64 תגובות על ברקת רע ליהודיות

  1. דודו פלמה הגיב:

    יופי של פוסט מצער.

    אהבתי

  2. עידית נעמן הגיב:

    יופי של פוסט – מקומם, מרגיז, מפחיד, מטריד, מציק, מקומם כבר כתבתי? אז שוב, כי זה ממש ממש מקומם! והכי מקומם? שאף אחד לא קם! ולא יקום! ואין תקומה! יש קומה! ונמיכות קומה! קום התנערה עם חלכה… הלך עליך!

    אהבתי

  3. אסף הגיב:

    מאוד מקומם. אם הבנתי נכון האיסור של בג"ץ הוא משנה שעברה ובג"ץ הודיע השנה שאכיפתו תידחה לשנה הבאה. מאוד לא ברור כל העניין הזה. תודה על הקישור לאירוע. הגיע הזמן לשחרר את ירושלים. 

    אהבתי

  4. עדו הגיב:

    אני אכתוב כאן קטע שכתבתי בעבר. 
    הייתי ירושלמי עד גיל שלושים. אז עברתי לתל אביב בעקבות הפרנסה וגרתי לי בדירה שכורה ליד דיזניגוף.
    מכיוון שנשארה לי הדירה הישנה שירשתי בעיר, הייתי מבקר בה לא פעם. אני נולדתי חילוני אבל יש לי משפחה חרדית שאני שומר איתה על קשר , זה היה לפני כ14 שנים והחלטתי לבוא לבקר.
    אני זוכר שישבתי שם אצל האנשים האלו שהייתי רגיל להתייחס אליהם כאל אנשים נפלאים, טובים וצדיקים (ראיתי במו עיני) והקשבתי לשיחה סביב השולחן. בית המשפט זיכה את המתנחל קורמן מרצח ילד פלשתינאי והפרקליטות הגישה עירעור – מה הם משוגעים שם בפרקליטות? כבר הוציאו להם את הערמונים מהאש והם מתעקשים?
    נכנס מישהו וסיפר שהיה באיזה אירוע ועמי פופר בא לבקר ואיך הרב בירך אותו שבקרוב יצא מהכלא. הם גם הסבירו לי בשכנוע עצמי מוחלט שמוטה גור  לא באמת התאבד אלא נרצח בהוראת שמעון פרס שגם אחראי כמובן לרצח רבין. 
    יצאתי משם, נכנסתי למכונית השכורה ונסעתי לתל אביב. אני זוכר שמצאתי חנייה ליד הדירה שלי, דבר נדיר מאד, יצאתי מהאוטו ונשמתי את הערפיח התל אביבי הכבד והרגשתי כאילו פרץ של חמצן טרי ממלא את ריאותי.  

    אהבתי

  5. דני כהן הגיב:

    ניר ברקת הוא הגירסא הגברית של ציפי לבני, בן לשבט הלבן שיש לו דימוי נאור, ומתברר: כעשיר שחצן, נצלן, דורסני, גזעני ושובניסט.

    אהבתי

  6. אין לי מה לומר למגיבים מעבר למה שאמרתי בפוסט עצמו. מעתיקה לכאן את תגובתה של ד"ר אסתר הרצוג בדף הפייסבוק שלי, שלטעמי מוסיפה לדיון:
    אני מבקשת להזכיר שמי שהובילו את המאבק נגד הגזענות כלפי שחורים היו השחורים עצמם (שאליהם הצטרפו לבנים). נדמה לי שאם הנשים החרדיות עצמן לא יובילו באומץ את המאבק נגד הדיכוי אנחנו, ביחד איתן, נשקע במציאות הולכת וגוברת של דיכוי חשוך של נשים, חרדיות כחילוניות. 

    אהבתי

  7.  הפוסט כמה שהוא מעצבן מתעסק בסימפטומים של השגעון ולא בסיבותיו. הבעיה אינה בכך שמרשים לסיקרקים להפריד את הרחוב במאה שערים אלא בכך שנתנו למשי זהב להדליק משואה על הקמת זק"א שזאת מליציה שפעם היא מפריעה למגן דוד ופעם שומרת על צניעות. הבעיה היא שאנחנו ממנים אין סוף מוסדות שמיצרים בטלני רחוב שאין להם מה לעשות ואינם צריכים לדאוג לפרנסתם ועל כן הם יכולים לשמור על צניעות ברחוב, הבעיה היא שהרשנו לטרוף הזה להיכנס לצהל אם בצורה של כללי שילוב נאות ואו הויכוח ההזוי על שירת נשים, הבעיה היא שקיבלנו את יד שרה כמוסד לגיטמי במקום להבין שמדובר בהפרטת חלק מחובות המדינה לאזרח ויצירת מוקדים של תעסוקה וכוח פוליטי שאחר כך משמשים לצרכים אחרים. ובוודאי שהסכמנו למוסדות חינוך מקבילים וזאת בכדי שנוכל אנחנו לחנך את ילדינו במקביל למערכת הציבורי.

    אימא שלי מעסיקה אותי רבות בימים האחרונים מבמחלתה הקשה  נזכרתי שבשבת הראשונה לאחר ששת הימים נסענו כל המשפחה לראות את הנכס הלאומי החדש.  הצטיידנו באישור מהמשל הצבאי ונסענו ביקרנו בחברון ובית לחם שתינו תמרהינדי בשער שכם קנינו עט מטריה סיני וגמל מעץ זיית  ואז הגענו לקודש הקודשים הכותל! הגענו עמד שם איזה שהוא סמל דת ואמר נשים שמאלה גברים ימינה. האימא שלי אמרה "זה הסוף שלנו מה פתאום נתנו להם את הכותל? אם מופרד אני לא נגשת" ולא נגשנו. מאז? רגלי לא דרכה שם. רק בגלל הפרדה . באמת אפשר לשאול איך זה יהודים ויהודיות התפללו בצוותא בכותל במשך 2000 שנים? ואך ורק מאז 67 הופרדו שם הענינים? 

    לפני מה ימים הקרינו  בערוץ אחד סרט שצולם ב1973כנראה בטירת צבי בעמק הירדן על הקיבוץ הדתי  ושם שומו שמיים? פריצאס! נשים וגברים רוקדים ושרים יחדיו. לא תאמיני נשים דתיות בטישרט לבן! אפשר לראות שומו שמיים שהן נולדו עם שדיים! ורוקדים ורוקדות יחדיו! שרות! חשבתי לעצמי מה עברו הקיבוץ הדתי והציונות הדתית מאז ש"הפרוצות" הללו חוללו ושרו  בטירת צבי ועד שהנכדים שלהן יצאו בזעם מהופעה עם זמרת. שם הבעיה לא במאה שערים .
    גם המאבק הזה? דינו להכשל כי לו שום סיכוי בצורתו הנוכחתי  הזאת .והוא צפוי לכשלון מוחלט שיזיק הרבה משיועיל. ויקבע את דפוסי ההתנהגות הללו בכל מיני הסדרים שיכשירו את השרץ.

     

    אהבתי

    • למרבה העצב, אתה צודק בכל מילה (וגם אני לא נכנסת לאזור הכותל כל עוד יש שם הפרדה, תלחש לאמא שלך – ככל שאולי היא יכולה עדיין לשמוע – שהיא לא לבד). 
      אני חושבת שצריך לפעול הן במישור העקרוני והן להכחדת הסימפטומים.
       

      אהבתי

    • הראשון לציןו הגיב:

      יש הרבה מה להגיב – רוב הדברים גיבוב מקושקש של שטויות

      בכל אופן

      הפרדה בכותל היתה בערך משנת 1920 – גם בזמן השלטון הבריטי

      קיבוץ טירת צבי ממש לא מאושר מהגדרתך – רוב נכדים שלהם אינם דתיים ואין להם שום בעיה עם הופעה של זמרת.

      בקיבוץ הדתי  נושאים כאלה ממש לא חשובים – לא צריך להגיע לריקודים מעורבים, גם הבריכה שם מעורבת ובקיצור לא בדיוק הדוגמא 

      אהבתי

      • לגבי הכותל – אתה יכול לספר את זה למי שלא היו בכותל אחרי 67. היתה הפרדה לתפילות והיה שטח מעורב, חלוקת השטחים המופרדים היתה שווה ומרכזית, הרחבה לא היתה מופרדת מעולם עד לשנים האחרונות. 

        אהבתי

        • יש סרט משנות העשרים שבו ניראים נשים וגברים מתפללים יחידיו. אבל נניח שזה נכון וגם אצל הבריטים הופרדו , אז מה זה אומר? עד תאריך כל שהוא במאה ה20 במשך כ2000 שנה התפללו ביחד.

          אהבתי

          • ש.ב הגיב:

            יש תצלומים מתחילת המאה העשרים בהם רואים בבירור שאין הפרדה. ממליץ לקפוץ לחנות הצילום של אליה ברובע הנוצרי בעיר העתיקה ולהעיף מבט.
            אבל באותו הזמן בערך התחילה ההפרדה ולא אחרי 67. למעשה, הצבת מחיצה בין נשים לגברים בכותל הייתה העילה למאורעות תרפ"ט, שכן זה נתפס כהפרת הסטטוס קוו. כמובן שרק אחרי 67 המקום הופקר לידי הממסד הדתי של המדינה וההפרדה הפכה לרשמית ומחייבת – ומעמיקה משנה לשנה.
            בכותל, אגב, לא התפללו 2000 שנה, לא מעורב ולא מופרד. הכותל הפך, כנראה, למקום קדוש מרכזי רק במהלך המאה ה-16.
             
             

            אהבתי

  8. אפרת הגיב:

    חנה, תודה על פוסט חשוב וריכוז הנתונים. איכשהו ההפרה היא תמיד לרעתנו, עוד לא ראיתי את הקריאה לאסור על נשים לשלם ארנונה. את כספינו המשוקץ ניתן לקחת. ובעיר כמו ירושלים לא ברור מי עדיין משלם מיסים. 

    אהבתי

  9. טליה הגיב:

    חנה, תודה על פוסט מרתק.

    עדי וחנה (וכל השאר)- אתם אומרים שהמאבק בצורתו הנוכחית (לא חרדיות או חרדים שמובילים את העניין) דינו להכשל. האם תוכל להציע אלטרנטיבה? מה כדאי לעשות אם כן? פרוייקטים של הדברות? חלוקת פלאירים באוטובוסים כמו הרב בסרט סוררת? מה?

    אהבתי

    • טליה, ראשית תודה על התודה. אני לא חושבת שדינו להיכשל – יש איזו אנרציה, בטיפול סימפטומטי, שמגייסת פעמים רבות את בעלות העניין מתוך הקהילה וגורמים נוספים, לפעול לשינוי. 
      ציינתי כאן באחת התגובות, שלטעמי יש כאן פעולות מקבילות – הן במיגור סיפטומטי של הבעייה והן בשינוי תודעתי ושינוי מנגנונים. השני ארוך טווח ומורכב יותר, אולם הרבה פעמים הוא נוצר בקלות יתרה כשמטפלים כמו שצריך בסימפטומים. בבחינת – אחרי המעשים נמשכים הלבבות.
      הפמיניזם הרדיקלי (=שורשי) בעיקרו,  מטפל לעומק בסימפטומים (מן אוקיסמורון רעיוני שכזה) ובתעכלס – יצר כך לא מעט שינויים. 

      אהבתי

  10. עידן לנדו הגיב:

    תודה, עבודה חשובה.

    אהבתי

  11. עמית הגיב:

    חנה, יש לי הערכה רבה לרחל ולפעילותה, אני מכיר מקרוב גם את עמדותיו של ניר ברקת. גילוי נאות עלי תמצאי בבלוג המקושר. הכתיבה שלך סובלת מהרבה מאוד אי דיוקים וזו לא הפעם הראשונה. קראי את תשובת העירייה לבג"צ ואמרי לי בבקשה האם יש בה השלמה / הבנה להדרת נשים מהמרחב הציבורי בירושלים: כאן

    אהבתי

  12. אוקיי, עמית, קראתי. לא מינה ולא מיקצתה. 
    1. הסרת אחריות: א) העותרת לא מיצתה את ההליכים לסגירת העניין בשקט בבית, ב) העניין באחריות משטרת ישראל.
    לגבי התשובה הראשונה – אני רוצה לשמוע את גרסתה, שכן האמירה הזו נראית לי תמוהה ביחס לכך שעניין ההפרדה הוא אחד הנושאים החמים ביותר עוד מהעתירה הראשונה ולפניה ומצופה מראש העיר (כל ראש עיר) שידע מה קורה באיזורים החמים בעיר שלו. 
    2.  מו"מ עם מנהיגי העדה החרדית: בעתירה מצויין מפורשות שהיה כזה, היו הסכמות ולא קויימו כהלכתן. גם סעיף 6 לכן אינו מדוייק – יש שיפור בדיאלוג, לא בתוצאותיו, ובאשר לבטחונן של נשים – כאשה אני מצפה לאכיפה ולא למו"מ. 
    3.  גדר הפרדה באורך 20 מ': המשיבות הראשונות דברו על 15 (מישהו ביקר שם ומדד, או שזה נעשה ממשרדי העירייה הממוזגים?) ובכל מקרה, המעטת הבעיה העקרונית, הרחבה והעמוקה, למטראז' של גדר באחד (?) מביקורי המשיבה היא סוג של היתממות, שאני מצפה מקברניטי הבירה של כולנו להימנע ממנה. 
    4. סעיף 9 מעורר תקווה שאחרי סעיפי הוצאת הקיטור על פגיעת העותרת באגו של המשיבה (לכאורה ולמיטב קריאתי הסובייקטיבית, כמובן), סו"ס ייעשה מעשה שם.
    5.סעיף 10 – יש שיטור עירוני בירושלים, כמו בכל עיר מתוקנת ובמיוחד עיר מרובת בעיות שכזו? אם לא,  אולי כדאי. היעדר סמכויות זה אפילו לא תירוץ. לכל שוטר מתנדב יש סמכויות. 

    עמית, אני לא ירושלמית, אבל אם אני רוצה לבקר את מקורותי בירושלים – חיי בסכנה. אין שום מריחה פוליטית שתעלה כאן בתגובות לפוסט, או התפלפלות של עורכי דין במסמך משפטי (אני לא מומחית – אבל כקוראת הדיוטה, התשובה לא גרמה לי להאמין לכתוב בה), שתשנה את זה. בעיר (כל עיר) יש אחראי אחד – ראש העיר. מאחר וזוהי הבירה – הוא מייצג את ראשות העיר מול כולנו, לא רק מול תושביה. וככזה, יש לו שתי דרכים בהן הוא יכול לבחור – להמשיך להפקיר את נשות עירו ובכך את נשות הארץ כולה ע"י איפשור מה שקורה במאה שערים והשכונות החרדיות, שמחלחל לחיי כולנו, או לעשות מעשה. גם ג'וליאני עמד בפני דילמה דומה (אך אחרת) – והוכיח שאפשר. 

    אהבתי

  13. עמית הגיב:

    עזבי רגע את ניר ברקת או רחל עזריה- אם תמשיכי (וקוראייך) להדיר רגלייך מהעיר ולהקפיד לברוח ממנה אז ההפרדה בדרך אליכם לאזור המרכז. יש בירושלים ציבור ענק, שרחל עזריה וגם ניר ברקת וגם מרצ וגם התעוררות מייצגים במועצת העיר. הציבור הזה רוצה ירושלים חופשית והוא נאבק עליה. במקום לברוח מהעיר- תישארי לכוס קפה, להצגה בתיאטרון או לסרט בסינמטק. 

    אהבתי

    • עמית – אל תגלגל את זה אלי או אלינו. אני מכירה היטב את ירושלים והיסטורית-משפחתית – יש לי "זכויות" בה. ובכל זאת, העיר הזאת הופכת מיום ליום לפחות ופחות נסבלת לאנשים שחוק, כבוד האדם, זכויות אדם והומאניזם אינם עבורם רק מילים במילון. ככל שאני יכולה להבין את הרצון שלך להגן על שמה הטוב של העיר הזו – בעיני רוב העם (שמפוצל בין כמיהתו ההיסטורית לעיר ונופיה המדהימים לבין מה שהיא היום) הוא אבד מזמן, והשנים האחרונות בהם ניטעה תקווה כי נבחר ראש עיר שאמור לייצג משהו אחר – הן המאכזבות ביותר. אני גם מציעה לא להגן על שמה הטוב של העיר על חשבון ה- Well being של נשותיה ונשות ישראל בכלל. אם צריך 2 עתירות והמוני נפגעות ונפגעים כדי שהעירייה תפעיל את סעיף 63 לחוק העזר – מצב השלטון בעיר בכי רע (ודי מסביר את הדחיה שהיא מעוררת בכל כך הרבה אנשים בארץ, ולא רק פעילות פמיניסטיות אלא רבים ורבות שעוברים די בקלות את מבחן "האדם הסביר"). 
      אתה חי בעיר שרעה לתושביה. אבל זו לא העיר, אלא העירייה והמשטרה, שמשמרות מנגנוני דיכוי חברתיים העוברים על החוק וסותרים ערכי אנוש בסיסיים. אותם גופים יכולים לשנות ממנהגם ולעשות טוב לירושלים. הם בוחרים לא לעשות את זה. לולא צדקתי בכל מילה, לא היו קוראים לבלוג שלך "ירושלים אחרת". אז אני מציעה לעבור מאפולוגטיקה למעשים.  

      אהבתי

  14. חנה קהת הגיב:

    חנה כל הכבוד.
    פוסט נכון וחשוב ביותר.
    אנחנו מכירים את התופעה הזו של ה"ליברלים" שממהרים להקריב את הנשים, על מזבח השיקולים הפוליטיים ובשם הרב-תרבותיות יוצרים ברית גברית תוך רמיסה של זכויות הנשים והסגתן האחורה.
    לגבי החרדיות, ההבניה החברתית יצרה מציאות מדכאת וטרוריסטית שלא באמת מאפשרת את יציאתן למאבק.
    את רוזה פארקס גיבו גברים, כאן הן לא יכולות לעמוד מול הטרור הגברי מבית.

    אהבתי

  15. אלה קנר הגיב:

    בס"ד

    כרגיל חנה בית הלחמי בין האמיצות היחידות שקוראות די להפרדה!

    כמי שחקרה את יחסי הכוח בין נשים במעונות היום של ש"ס. אני יכולה להעיד כי נשים יכולות לפעול בתוך מסגרת דכאנית פטריאכלית ולהשמיע קול יחודי. הקול הזה הוא קטן ולא מרכזי ואינו נתון לכל הנשים.
    אני חושבת בדומה לחנה קהת כי נשים חרדיות נולדות וחיות במסגרת שכמעט אינה מאפשרת יציאה למאבק.
    אני מאמינה בחינוך,ובניית המכללה החרדית ע"י הרבנית עדינה בר שלום בתו של המרן עובדיה יוסף ובתמיכתו היא צעד חשוב כיון שידע הוא כח.

    אהבתי

    • אני כותבת (שזה חשוב – את מכירה את עמדתי על כך שמאמר ממוצע חשוף ליותר אנשים מהפגנה ממוצעת), האמיצות הן הנאבקות בשטח ומשלמות מחירים אישיים (ע"ע רחל עזריה) על מאבקן. 

      אהבתי

  16. עמית הגיב:

    חנה, אל תבלבלי את המוח עם תיאוריות מגדריות על מנגנוני דיכוי, האמת פשוטה הרבה יותר: מי שמדיר רגליו מירושלים גרוע בדיוק כמו מדירי הנשים. המשך הסתגרות בבועה לא יועיל. אל תקראי לנשים הירושלמיות לצאת לרחוב- צאי את בעצמך. 

    אהבתי

    • שרית הגיב:

      עמית, יש הרבה אדנות בתגובה שלך. הבסיס לאי הדרה עצמית ממקום מסוים הוא בטחון אישי. הביטחון כי לא יפגעו בי פיזית אם סתם אלך ברחוב. כל עוד לא נעשה כל מה שניתן כדי להבטיח את שלומי, לא אגיע. הבטחת (ואבטחת) שלומי היא באחריות המשטרה ובאחריות העירייה.

      כמי שעזבה את ירושלים זה עתה – יצא לך לחוות קללות של חרדים ברחוב בגלל הלבוש שלך? מבט שוטם באוטובוס (לא קו מהדרין) כי אתה סתם רוצה להגיע מנקודה א' לנקודה ב'? הסטות מבטים סיטוניות ברחוב כאילו אתה מצורע? יש לך מושג בכלל איך זה לחיות בעיר הזו בתור אשה? אותי קיללו, על חברות שלי ירקו וכולנו חווינו על בשרנו את הפסיכוזה החרדית אשר אובססיבית לצניעותה של אישה. אני בכלל גרתי בשכונה מאוד חילונית. מקור החוויות שלי הוא בעיקר שוטטות פה ושם במרכז העיר – מרכז המסחר והבילוי שלה. אפילו לא מתוכן של השכונות החרדיות.

      מי שחי בבועה זה אתה. מאוד קל להתנהל בירושלים בגטו החילוני שלה ובמעט השכונות שהן עדיין חילוניות למהדרין. אם החילוניות הזו מצומדת לסטטוס סטודנטיאלי על אחת כמה וכמה. אבל החילוניות בירושלים, לפי חווייתי, היא הבועה. ברגע שיוצאים מקו הגבול הגאוגרפי שתוחם אותה הכל משתנה.

      אתה טוען שאני גרועה בדיוק כמו מדירי הנשים משום שעזבתי את העיר ולא ממש מתחשק לי לחזור אליה? 

      יש כמה תנאי יסוד שצריכים להתקיים לפני שארצה לחזור – כמו התנגדות חסרת פשרות להדרת נשים לא מוצדקת ברחובות העיר, בלוחות המודעות שלה (החרדים משחיתים? שהמשטרה תתפקד). המשטרה חייבת לאכוף את החוק ולהתנגד לאלימות החרדית כלפי נשים ברחובות העיר. העירייה חייבת ללחוץ עליה לעשות זאת. זה הבסיס. ההדרה העצמית לא תלויה בהתנהגות החרדים, אלא בתגובת הממסד. עד שהתנאים הללו יתקיימו – שלא תעז להשוות אותי לאותם קיצונים. מלחמות לא מנהלים על הגב שלי ועל חשבון פגיעה פיזית בי.
       

      אהבתי

  17. עמית הגיב:

    ואכן, מצבן של הנשים בתל אביב, במיוחד בדרומה של העיר, הרבה יותר ממצבן של נשות מאה שערים. תתהדרו בחופש שאתן נהנות ממנו אבל לא זכור לי ביקור אחד בעיר הלבנה בלי הזמנות לעיסויים כאלו או אחרים שהמתינו על חלון המכונית, בלי הרבה מקום לדמיון. דברי איתן על מקום מסוכן לנשים ומנגנוני דיכוי. מה עם ראש העיר שם? הוא טוב ליהודיות ורע לאוקראיניות ולרומניות? 

    אהבתי

    • טליה הגיב:

      עמית הדובר, אתה זה שמבלבל את המוח כאן לכולם. חנה כתבה פוסט רהוט, משכנע, מקיף, אפשר לקרוא לו דו"ח, על מצב העניינים הקרוב לפלילי שמתרחש במאה שערים. מי שלא גרה בירושלים לא תעבור עכשיו דירה, עם כל הכבוד, ומי שכן גרה בירושלים הצביעה לברקת כדי שעיצור את הטירוף של ההקצנה הדתית. ככל הנראה ברקת עושה יד אחת עם הפלגים הקיצוניים יותר של החרדים כדי שיקנו לו את קולות העדר- עדר הבחורים בישיבות שיעשו מה שהרב יגיד להם. זה בסדר גמור ואולי אף לגיטימי במשחק הפוליטי, אבל אתה לא תגיד לנו שזה לא מסריח. שורה תחתונה- הצבענו למועמד חילוני כדי שישמור על האינטרסים החילוניים שלנו ובפועל ההקצנה ממשיכה מיום ליום! רק חסר לנו שיהיה קרון מופרד ברכבת הקלה כי אז באמת תפרוץ כאן מלחמת עולם.

      ומה שחנה אומרת, זה שלא רק שזה תרגיל פוליטי, זה גם שגוי מוסרית, כי רוב החרדים סובלים תחת העול של הקיצוניים הללו. אני לא אומרת שהוא צריך לפתור מגמות של שנים שקשורות למגמות גלובליות של הקצנה דתית במשמרת שלו- אבל פיטורים של חברת מועצה שהגישה בג"צ נגד הפעולה הבלתי חוקית בעליל הזו- זו ממש לא הדרך להתחיל.  

      אז במקום ללהג שטויות על תל אביב- ברור שגם שם יש דיכוי נשים, בכל מקום יש דיכוי נשים, אבל עניין פוסט זה הוא ירושלים- תחזור לבוס שלך ותגיד לו שהחילונים שהצביעו לו לא מרוצים מההפרדה.

      אה, ותפתח הארץ עמוד ראשון. בוקר טוב.

      אהבתי

    • שרית הגיב:

      אתה מודע לזה שיש עוד ערים בארץ מלבד ירושלים ותל אביב? התגובה שלך ילדותית.

      אהבתי

  18. עמית, אתה הולך ומדרדר את טיעוניך. זה שירות דב למטרה שאתה מקדם, אם יש כזו. גסות רוח יהירה ואלימות הן הרי מה שמופנה לנשים בירושלים, פרקטיקה שנחשפת מהר מאוד בפניה שלך אלי כשאתה רואה שאני לא קונה את הסיפור שאתה מספר. קוראים לזה מיזוגניה, ודי ברור לי שזה מה שיושב גם מתחת למוסר הכפול (אחד בפה ואחד בלב, כמו התחושה שעולה ממכתבה של המשיבה) המאפיין את ההתנהלות המוניציפלית והמשטרתית במאה שערים. 
    חצי מדינת ישראל מתגעגעת לירושלים של פעם וסולדת מזו של היום. אם אתה רוצה לשנות את זה – הסגנון שאתה נוקט פה אינו הדרך הנכונה. ושיעור הזנות וסחר בנשים בירושלים אינו פחות מבמקומות אחרים. האם זה מתרץ לטעמך את הפגיעה בנשות ירושלים ואת ההפרדה? 
    לפני שאתה שולח אותי לעשות משהו, אני מציעה שתלמד עם מי אתה מדבר. טקטיקות דמגוגיות, פאסיב אגרסיב ושפה השלכתית לא מצליחות כאן בבלוג. להיפך – אתה מחזק בכל הודעה שלך יותר ויותר את טיעוני על היחס לנשים בירושלים, במיוחד בהיותך מנהל פרויקט התחדשות עירונית ודיור בר השגה בירושלים, תפקיד שלדעתי הקטנה והלא חשובה מצריך קצת יותר לקיחת אחריות אישית, חיוביות ומענה ממלכתי בתגובותיך. אתה נשמע כמו מלחמת בני ארבע של "אתם התחלתם". תתעשת ותצטרף לטובות ולטובים, כי מבוגרים אחראים לא מגיעים רחוק בדרך שבחרת להגיב לי. קוראים לזה "מיומנויות רכות".  

    אהבתי

  19. אפרת הגיב:

    עמית, אתה מקבל משכורת מהעירייה או ממנגנון ציבורי אחר כלשהו? המחשבה שאתה ממומן על ידי מעוררת בי חלחלה.
     

    אהבתי

  20. רון הגיב:

    אם אני הייתי מקים גדר ברחוב שלי וקובע שדתיים ילכו בצד ימין ולא דתיים בצד שמאל היש ספק בכלל שבתוך חצי שעה, גג, הוא לא היה שם? 
    לעירייה אין סמכות לפעול כנגד סדרנים, ולמשטרה?
    נדמה כי כשמדובר בחרדים כל אחד מגלגל את פח האשפה הלוהט הזה לגדר סמכויותיו של האחר, על חשבון כולנו.
    "ביליתי" בירושלים ארבע שנים מחיי ולא אחזור לשם אלא כשאני חייב. לא סובל את העיר הזו בעיקר מפני שנותנים לכל הדתיים הפנאטים בעיקר בני הדת היהודית להשתולל ולכבוש אותה בכוח הזרוע.
    וראש עיר שנבחר על מפני שהוא ייצג את זכויות החילונים ונוהג בצורה הפוכה לחלוטין אינו ראוי לשבת על כיסאו והיה צריך להתפטר כבר כדי לחסוך מכולנו את הבושה הזו.
    וכן, למרות שאני לא סובל את העיר הזו, היא עדיין גם עיר הבירה שלי והגיע הזמן שמישהו יעשה שם סדר ויחזיר את עיר הבירה לעם.

    לא יכול להבין איך יכולה להיות הידברות עם אלו הרומסים, ללא כל הידברות את זכויותיהם של אחרים (אחרות בעיקר). 
    לא יכול להבין איך יכולה להיות התחשבות ברגשותיהם של אלו שלא מגלים קמצוץ של התחשבות ברגשותיהם של אחרים.
    וגם על זה נאמר – "אין חופש לאויבי החופש".

     

    אהבתי

  21. עמית הגיב:

    בואו נבהיר איפה אני עומד ומהן עמדותי: אין מקום להדרת נשים מהמרחב הציבורי בירושלים, יש מקום לאכיפת חוק ויישום החלטות בג"צ בכל חלקי העיר, התחשבות ברגשות (ביטוי מגונה בעיני) אינה יכולה להגן על אלימות כנגד נשים או קבוצות חלשות אחרות.
    אני לא דובר של ניר ברקת על אף עבודתי הקרובה אליו. אני גם פועל בשיתוף פעולה צמוד עם רחל ומעריך אותה מאוד. אין טעם להיכנס לעימות הפוליטי והפרסונלי ביניהם. 
    חנה- אני מסכים לנקודת אחת שכתבת- יש לך ולקוראים כאן זכויות בירושלים, גם אם אינכם גרים פה. ירושלים בשני העשורים האחרונים הפכה לעיר שחלקים רבים בחברה הישראלית אינם מצליחים להתחבר אליה והמשימה העיקרית היא להפוך את המגמה הזו על פניה. זה לא יקרה מעצמו אלא בזכות עבודה של ארגונים ופעילים רבים שמוכנים להילחם על הבית שלהם ומבינים היטב שהמגמות הדמוגרפיות בירושלים הן פרומו למה שצפוי בישראל כולה בתוך 10-15 שנה. טמינת הראש בחול לא תעזור במקרה הזה. אכן, ירושלים שייכת לכולם, תיאורי הגועל ותחושות הקבס שתוארו פה לא יועילו- זה בדיוק מה שהחרדים רוצים שתרגישו בעיר. 
    מזלנו שמארגני מצעד הגאווה לא שעו לפני 6 שנים לקריאות של תל אביבים ואחרים להפסיק להתעקש על קיומו בירושלים בגלל שהיא אינה "הבירה האמיתית" של ישראל ואינה מייצגת את ערכי הנאורות והחופש. 
    צר לי שהשפה לא נוחה לך אבל אני לא מתחבר לזריקת בוץ על ירושלים ותיאור שלה כעיר גמורה, מתה, חשוכה, פנאטית וקודרת. 

    אהבתי

    • עמית, הדיוק וההיצמדות לדברים כהווייתם אינם נר לרגליך. 
      ואם קודם חשבתי שיש צ'אנס לירושלים, הרי שלמקרא דבריך וסגנונך כשאתה בא כמייצג רשמי (גם אם לא מונית – משם בא תלוש השכר שלך) לייצג את העיר – כישראלית, אני מודאגת יותר.

      האמת היא שנתת לי רעיון יצירתי/פרסומי נהדר – אולי הדרך לגרום לברקת לפעול בדרכו של ג'וליאני למיגור הפשע ההמוני והשיטתי נגד נשים ע"י פלגים חרדיים שונים, היא להתחיל קמפיין הקורא לישראלים לא להגיע לירושלים 🙂 תודה, אתה קופירייטר אדיר 

      אהבתי

    • וחשוב לי גם להבהיא נקודה חשובה ועקרונית בסיפור הזה: סיפור ההפרדה אינו צריך להיות סיפור של "מאבק לירושלים חופשית". מדובר בחוקי מדינת ישראל ובעירייה ומשטרה שאינם פועלים על פיהם, לרעת נשות ירושלים ונשות המדינה כולה. המאבק לירושלים חופשית הוא מאבק חברתי. הוא אמור לעסוק בספחים שהחוק לא מטפל בהם ושהרשויות לא מטפלות בהם במסגרת המנדט שהחוק ומשרד הפנים נותנים להן. 
      פעולה של ראש העיר, עיריית ירושלים והמשטרה באופן שאינו עומד בגדרות החוק – אמור להדאיג אותך ואת כל הירושלמים הרבה מעבר לשמה הטוב של ירושלים. כנראה שחוסר הפוקוס הזה של רוב הנאבקים על "ירושלים חופשית" הוא הבסיס לאי ההצלחה.
      לא ברור לי למה, אם אכן אתה נאבק על ירושלים חופשית, אתה מנסה לטייח את הסלידה העממית מהעיר ולהציע "אקמול" של "תישארי לקפה". אתה אמור היפוטטית להצטרף למלחמה הזו על עצם חיינו במדינת ישראל. רק שכשאתה מקבל שכר מהמקום האחראי לכשלים שאתה נאבק בהם, יש ניגוד עניינים מובנה. לא?
       

      אהבתי

  22. שי הגיב:

    אני סקרן מה דעתן של הפמניסטיות החסודות לגבי הדרת נשים בבתי הכנסת. מזמן לא הייתי שם, אבל זכור לי שנשים נדחקות שם ל"עזרה" מיוחדת, שלא לומר מכלאה, המרחיקה אותן הן מעיניהם של האברכים והן מארון הקודש. וזה, לא רק במאה שערים או בבני ברק. ההשפלה הזאת היא מנת חלקן של נשים בבתי הכנסת (אף אלו הממומנים בכספי הציבור) אפילו בצפון-תל-אביב, רחמנא לצילן. 

    מדוע אין איש/ה עותר לבג"צ על העוולה הנוראה והרווחת הזאת?

    זה מזכיר לי: קראתי פעם על יהודי שתבע (בארה"ב) את הכנסייה הקתולית על הפרת "שוויון זכויות בתעסוקה", משום שפרנסי הכנסייה סרבו לבחון את מועמדותו למשרת כומר קתולי, רק בגלל שהיה יהודי. כנראה שאין גבול לאפליה … ולהתחסדות.  
     

    אהבתי

    • בגצ אינו הכלי לטפל בבעיה הזאת. אבל אם אתה מעוניין לדעת אני הצעתי לפוליטקאי מסוים לכלול במצע שלו איסור תמיכה כספית בכל מוסד שבו מתקיימת הפרדה מגדרית. ואני מקווה שהדבר יעמוד למבחן חקיקה בכנסת הבאה. 

      אני לא מכיר אף עתירה נגד הכניסה הקתולית בהקשר של העסקת יהודים בארה"ב אם אתה מכיר אחת אשמח אם תפנה אותי אליה. אגב אין שום בעיה ליהודי לעבוד בתור כומר הוא צריך להיות מוסמך לכמורה בסמינר קאתולי . אשתי למשל עבדה בכנסיה הקתולית בניו יורק בתור עובדת סוציאלית ופסיכולוגית במשך 8 שנים היתה לה מנהלת יהודיה ועשרות יהודים עבדו בכנסיה בכל מיני משרות ומוסדות בתפקידים שונים אם מנהלים ואם מקצועיים. 

      אהבתי

      • שי הגיב:

        למעשה, מה שהצעת לפוליטיקאי הוא שהמדינה תפסיק לתמוך במוסדות הדת היהודית (ורוב האחרות גם), כי הרי אי אפשר לתמוך בדת היהודית האורתודוקסית ובאותה עת לתבוע שוויון בין המינים. על כל פנים, זו לא הצעה חדשה – הפרדת הדת מהמדינה – ואני מקווה שהיא תתקבל ביום מן הימים.

        דה עקה, שהפרדת הדת מהמדינה (או הפסקת התמיכה) לא תרצה את אחיותינו הפמינסטיות הלוחמניות. הן – לפי ההיגיון למעלה  – היו דורשות לא רק שהמדינה תפסיק לתמוך במוסדות הדת, אלא שתשלח משטרה ותסגור את בתי הכנסת האורתודוקסים שבהם,  ללא יוצא מן הכלל וללא ספק, מתבצעת אפליה יומיומית של נשים (חשוב על חזנית, עם "קול באישה…"). וכזאת אפליה תימשך גם אם בתי הכנסת ימומנו מתרומות פרטיות.

        אפליית הנשים הזאת דוחה בעיני. וזו אחת הסיבות שבגינן אני מדיר את רגלי מבתי הכנסת כבר עשרות שנים.  אבל הרעיון של סגירת בתי כנסת, בגלל שהם לא לרוחי, מגעיל אפילו יותר. 

        די קרוב לזה הוא הרעיון שלא להרשות לקהילות מסוימות "מרחב ציבורי" מוגבל ומתאים. תקנות הציבור בכפרים ערביים שונות מאלו שבשיכון בבלי, אז אני לא מצליח למצוא סיבה מדוע לא להתיר לתושבי מאה שערים ובני ברק לנהל את חייהם – גם בשכונה שלהם – בדרכם.

        אהבתי

        • אפרת הגיב:

          אני לא חייבת להכנס לבית כנסת, למרות שכספי המיסים שלי מממנים רק את אלו שבהם מניין לא שוויוני. רחוב להביל הוא מקום ציבורי, גם אם הוא בבני ברק, אום אל פאחם או דרום תל אביב. 
          אתה מתווכח עם משהו שהמצאת, במקום לעזור לנו להגן על המרחב הציבורי. 

          אהבתי

    • ומעניין אותי בהקשר זה כמה ערבים או יהודים שאינם מקימיים מצוות עובדים במוסדות של החינוך העצמאי למשל.

      אהבתי

    • עדו הגיב:

      סליחה אבל עם כל הכבוד מה קשור מחט לתחת?
      יכולה להיות לך ביקורת על הדת היהודית (לפי היהדות אסור להציל גוי ממוות בשבת למשל) וזה בסדר גמור.
      במסגרת אותה דת קיים מוסד שנקרא 'בית כנסת' ויש בו כללים מסוימים. גם במסגד יש וגם במנזר בודהיסטי. אתה לא תיכנס עם נעליים למסגד למרות שבמקומות אחרים אתה בהחלט הולך עם נעליים, אתה תחבוש כיסוי ראש בבית כנסת ותוריד את הכובע בכנסייה ובמקדש בודהיסטי אסור לשבת כשהרגליים מצביעות לכיוון פסל בודהה.
      בהגדרה כל המקומות האלו קיימים עבור אנשים ששייכים לדת מסויימת ובדת הזאת אלו הם העקרונות. זה בסדר להסתייג מהדת אבל כל עוד לא הוציאו את הדת הזאת מחוץ לחוק גם בתי הכנסת שלה על כל המנהגים הקיימים בהם רשאים להתקיים.
      לעומת זאת, מקום ציבורי כמו אוטובוס, רחוב, גן ציבורי, ספסל בגינה וכן הלאה כולם כשמם כן הם 'ציבוריים' ולכן לא כפופים לכלליה של שום דת. יחד עם זה הם כפופים לנורמות הציבוריות. בחוף הים זה נחשב נורמלי ללכת עם בגד ים אבל לא נהוג ללכת כך ברחוב ומי שהולך כך במאה שערים סתם מנסה להתגרות ולעורר פרובוקציות.
      אני מקווה שההבדל ברור.  

      אהבתי

      • בתחת שלי….
        גם את  העבדות בארה"ב וההפרדה (סגרדישן) ניסו להנצחי בעזרת ציטטאות מתנך ונימוקים דתיים מלא החופן.  ובכן מסורת או דת שכוללת ניצול האחר גזענות וא כל נבלה דומה יש לאסור עליה ולהלחם בה ולא משנה מקורתיה הדתיים מסורתיים או בלבול ביצים אחר שכולם נסיונות לשמר את העליונות של הזכר בחברה על הנקבה שהיא על פי הדת אינה בעלת זכויות משל עצמה אלא רכוש של איזהש הוא גבר.
        אנחנו למשל אוסרים נישואים מרובים למרות שדתות מקדשות אותם, מילת נשים ונישואין של ילדות לזקנים. אגב אין שום בסיס הילכתי להפרדה בבתי כנסת ובארץ קימים לדעתי יותר ממאה אם לא יותר של בתי כנסת אורתודוקסים שבהם אין הפרדה שכזאת. אבל גם אם היתה הלכה כזאת במדינה שאני רוצה לחיות בה תהא אסורה כל הפליה מגדרית  בדיוק כפי שאנחנו אוסרים על בעלי ברים ומועדונים להפלות כניסה העל רקע של דת צבא עור ומין..  
        כך או כך אני רואה בחומרה רבה את העובדה שהמדינה מממנת מוסדות דת בכלל בכל צורה שהיא וחושב שמימון הפולחן הדתי צריך להעשות על ידי המאמינים ולא על ידי משלם המיסים. אגב אני לא לבד הרמבם כבר קבע עוד לפני כ800 שנים "אל תעשה תורתך קרדום לחפור בה" .
        אבל עד חזון אחרית הימים הזה בהחלט אני יכול לדרוש שמוסדות שבהם מפלים נשים בצורה של איסור כניסה ואו הגבלה על מקום ישיבה ואו עמדיה אך ורק בגין היותם נשים? לא יקבלו כסף ואו תמיכה ואו הנחה מהמדינה בשום צורה שהיא. אם זה בית כנסת אם זה מסגד ואם זה קורס טייס.
        והתנגדותך? מעניינת את התחת שלי , מיזוגנים גזענים מסוגך יש לנו אלפים ואף אחד ואחת לא סומך על עזרתך בנושא. ולו אני בכנסת החוק הראשון שאני מנסה להעביר? הוא איסור הפרדה על רקע מין בכותך המערבי והפיכתו לנגיש לגברים ונשים בצידה שווה. ואתה מומזן כאמור להריח לי באחוריים אם זה לא מוצא חן בעינייך. 

        אהבתי

        • עדו הגיב:

          לא עדי, אם אתה באמת רוצה לצאת גבר תתחיל בהוצאת ברית המילה אל מחוץ לחוק במדינה. הפרדה בין נשים לגברים בכותל לא אבל תקיפה בסכין של קטין חסר ישע וחיתוך חלק מגופו כן? 
          נו ? נראה אותך.  

          אהבתי

    • חסודה זה שמי השני. השמלה ארוכה דיה כדי להסתיר את השיערות הפמיניסטיות שצומחות לי על הרגליים. 

      אהבתי

    • שני פ הגיב:

      יש קצת הבדל. בתי כנסת אמנם ממומנים על ידי הציבור בחלקם אך כל בית כנסת משקף את השקפות העולם של הקהילה המתכנסת בו, וכל איש ואשה יכולים לבחור האם להכנס ולהתפלל בבית כנסת כזה או אחר או בכלל לא. קיימות כיום יותר ויותר קהילות שבהן הנשים אינן מושפלות, כולל כמה וכמה גם בירושלים שמקומות התכנסותן הם בתמיכת העירייה. ואני לא מדברת רק על קהילות רפורמיות, אלא גם על קהילות אורתודוכסיות (לא חרדיות, יש הבדל) שבהן אמנם יש הפרדה מתוך בחירה אך לא השפלה או אפליה. 

      לעומת זאת, זכור לי מקרה מקיץ אחד בשנות השמונים, בו השתתפתי בחפירות בעיר דוד בראשות יגאל שילה ז"ל בתור צעד מחאה נגד הנסיון של החרדים למנוע את החפירות בשטח G. הדרך היחידה שלי להגיע לשם וחזרה היתה בקו 1 שנסע דרך השכונות החרדיות. אמנם לא היתה אז הפרדה בין נשים לגברים בתחבורה הציבורית, אך אני זוכרת דווקא אשה חרדית זקנה שהסתכלה על הלבוש הבלתי-צנוע שלי ואמרה "את לא מתביישת?". עניתי לה באנגלית שאני לא מדברת את השפה שלה. אני לא יודעת מה היא הבינה, אני התכוונתי למובן המטאפורי. 
      מה שאני מנסה להגיד בזה, הוא שהכניסה לבית כנסת כזה או אחר היא בחירה חופשית, לעומת נסיעה באוטובוס ציבורי שבה לדברים כאלה אין מקום. אני, למשל, נמנעת לרוב מכניסה לבתי כנסת שבהן יש עזרת נשים למעלה, ומעדיפה בית כנסת שבו גם אני יכולה להיות שותפה מלאה.

      וכן, יש צדק בדבריה של עינת רמון, לגבי השפלת נשים שאינה נחלתה הבלעדית של  החברה החרדית. 

      אהבתי

  23. עמית הגיב:

    אם זו הרמה- את מוזמנת. 

    אהבתי

    • עמית, אני לא מחכה שתזמין אותי. אם לא שמת לב עד כה – אני עושה מה שבא לי ושאני חושבת שנכון. אם החרם על תנובה הצליח – החרם על ירושלים יצליח. חצי מדינה נגעלת פיזית מהאווירה בעיר וכל פרוור עלוב בהרי ירושלים הפך למקום טיול וחופשה עדיף על העיר עצמה. הז'רגון במרכז הוא "נוסעים לאזור ירושלים". כבר לא נוסעים לירושלים – וזה הלך והקצין מאז שהתברר לרוב אזרחי המדינה שברקת גרוע מבחינה זו מכל ראש עיר חרדי. אם ברקת לא יפסיק את ההפרדה המגדרית והטרור של החרדים נגד נשים ובכלל באופן גורף וחד משמעי – העיר תיפגע, דמוגרפית וכלכלית, מאוד. עבור צעירים – זו לא עיר לגור בה. אגב, אני מקווה שבאותה הזדמנות הוא יוריד את רף המיזוגניה בקרב עובדיו. ויש לך עוד דרך ארוכה עד שתגרד מלמטה את הרמה של הנשים המוחות נגד הפשיעה המגדרית הזו המאפיינת את ירושלים והופכת אותה לעיר משוקצת. אני קוראת אותן ואותך ואין מה להשוות.

      אהבתי

  24. פינגבאק: גדרות ההפרדה « האחות הגדולה

  25. כתבה של ניר חסון בהארץ הבוקר (21/10), על "הצנזורה העצמית" והדרת נשים פעילה מפרסומי העירייה (העירייה של ברקת – הטרנד הקצין בחודשים האחרונים):
    הנשים הנעלמות של ירושלים 

    אהבתי

  26. שחר אילן הגיב:

    ככל שעובר הזמן הולכים ומשתלטים שופיו החרדים של ניר בקת על העירייה. ואנחנו בין הפטיש לסדן: ברקת על הפנים אבל האלטרנטיבה עוד יותר. והוא כמובן יודע את זה.
     

    אהבתי

  27. מירי דוידוביץ הגיב:

    המאה שערים מפחיד ,לצערי, לעבור כבר מזמן .
    הפוסט שלך חשוב !
    זה לא מספיק "לנצח " בבחירות ,צריך גם לעשות את המעשים שחלקם לא נעימים.
    ההתנהלות בסילוואן מזעזעת גם.
    אבל אני לא מדירה את רגלי מירושלים , להפך.

    אהבתי

    • אני לא יכולה להדיר את רגלי כי עובדת לא מעט בעיר, אבל מגיעה-עובדת-הולכת (לרוב). 
      היא כבר מזמן לא יפה בעיני. אני מתקשה להפריד בין התוכן למראה.
      לפי התגובות בפייס – אני לא לבד. וזה אכן כל כך חבל. 
       

      אהבתי

  28. עלמה -כינויבדוי הגיב:

    לגביי עיר הבירה
    הייתי לפני כשבועיים בכותל . לבשתי סתם חולצת T עד ה מרפק אבל ראו בה טיפה מהכתפייה של החזייה .
    נתפלו עלי לפחות 4 נשים  ממשמרת הצניעות בכותל  להתכסות.

    פשוט ברחתי..

    חבל שהדתיים לקחו בעלות על הרחבה  אבל אין מה לעשות נגד זה.
    זה ילך ויחמיר לצערי כי אין מי שישים "להם" מעצורים
    😦

    אהבתי

  29. שני פ הגיב:

    נקודה שחשוב להדגיש: ירושלים זה לא רק הכותל ומאה שערים!!!
    רוב ילדותי ונעורי גדלתי בירושלים, אמא שלי גרה בה עד היום. היא לא אוהבת את מה שקורה (מילא הדרת הנשים, למאה שערים ולכותל במילא לא מתקרבת, אבל מה עם הבניה החדשה שהיא לעשירים בלבד?).
    כיום אני גרה בצפון, הילדים שלי פעילים בנוער תל"ם (התנועה ליהדות מתקדמת – רפורמית) שרוב החניכים שלה ירושלמים כך שבשביל הילדים שלי לבוא לירושלים זה לא להגיע למקומות הנ"ל אלא לבקר את סבתא ולבלות עם החברים.
    יתרה מכך, הבת שלי בחרה לחגוג את בת המצווה שלה בעליה לתורה בקהילה של סבתא, שם אין מחיצה ויש שוויון מוחלט. אני מקווה שהדודה שאמרה שלא תגיע כי היא לא נוסעת לירושלים תשנה את דעתה עד אז.

    בל נשכח את הפן הזה. ירושלים זה לא רק חרדים וערבים, או יהודים חילוניים שנשארים שם בלית ברירה. 
    בנוסף, ירושלים היא עיר הבירה של כולנו ויש בה קסם שאני לא מתכוונת לתת לשום ראש עיר ושום חוליגנים לקלקל לי.

    אהבתי

  30. פינגבאק: חומת ההפרדה | העוקץ

  31. פינגבאק: מאחורי הרעלה ההלכתית | חנה בית הלחמי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s