הוועדה לזכויות הילד, 7.2.2012

ב

ח״כ מולה ולוי-אבקסיס אתנו. מולה: לאור כל מה ששמענו צריך לדחות את מסקנות ועדת שניט על הסף ולא לעשות שום שינוי חקיקה. (מצביע אל הגברים) אם היו נותנים לכם לא לשלם מזונות הייתם שמחים ולא היינו שומעים מכם על חזקת הגיל הרך. זה משחק של כיפופי ידיים שאתם עושים דרך הילדים כדי לפגוע באשה. הכנסת לא יכולה לתת לזה יד. אורלי לוי-אבקסיס (בתקיפות)- אתם אלימים, מטרידים, אתם מאיימים על כל מי שלא חושב כמוכם, נשים מפחדים מכם, אני לא מפחדת מכן. עשיתי עליכם תחקיר באינטרנט ובמקומות אחרים, אני יודעת בדיוק מה אתם עושים ואני יודעת מה הסיפור של כל אחד מכם רק לא רוצה לומר אישית מה מצאתי כדי לא לפגוע בכם.

השופטת סביונה רוטלוי, שכיהנה כיו"ר ועדה קודמת על זכויות הילד/ה במשפט, אתנו: כשופטת ניסיתי במשך שנים לשכנע גברים לקחת יותר אחריות על גידול הילדים ונתקלתי בקיר אטום. גברים לא רוצים את זה. כמו כן הזכות להורות פעילה נתפסה כזכות הורית ולא זכות הילד. מה עם הילד? שינוי החוק יצריך גם תוספת עשרות שופטים ומאות עובדים סוציאלים ואנשי מקצוע, כדאי שהאוצר ידע את זה. מה שמסוכן הוא שכבר עכשיו נוצר שינוי אווירה בבתי המשפט. חלוקה פיזית של חזקת הילד בין ימות השבוע אינה לטובת הילד.

ח"כ מרינה סולודקין אתנו: ביטול חזקת הגיל הרך יביא למה? לתוספת מתווכים על טובת הילד? להעברת ילדים לידי המדינה?

ח"כ חוטובלי (אתנו) ל״ארגוני״ הגברים: בקשר להתאבדויות - הגישה לי כעת הממונה על המחקר בכנסת דוח שמראה שהנתונים שלכם מופרכים לגמרי. ח"כ אורלב, יו"ר הוועדה לזכויות הילד (אתנו): לא הייתי עושה מהפך של 180 מעלות, כל שינוי דראסטי הוא בעייתי. עדיין האמהות הן שמגדלות בעיקר את הילדים. אני חושב שצריך כמו שהציעה השופטת רוטלוי, לעשות תהליך. הכל מחשבה - אולי להוריד לגיל 4, וכם זה לא בבת אחת. צריך לקחת את ההבט המימוני בחשבון. לא מהפכים ולא שינויים קיצוניים. אולי להוריד שנה, אחרי שלוש שנים עוד שנה ואחר כך לעצור לחמישים שנה. שלושה גברים קבלו קריאות לסדר, אחד הוצא מהאולם

שניט מספר על הקריטריון המדעי שלו לקביעה שהחלטת הועדה מאוזנת: ״אם אלה לא מרוצים ואלה לא מרוצים, סימן שהחלטת הוועדה מאוזנת״. מה ששניט לא סיפר זה שהוא הגיע לוועדה עם החלטה סגורה מראש (כתובה במאמר שלו מ- 94), ובלבולי המח שלו על כך ש"שמע את כולם" הם שקר גס - אני הייתי שם, ביום היחידי בו נתן פתחון פה לארגוני הנשים אולם קטע והתנהל בגסות ועויינות ללא טיפה הקשבה לאורך הדיון, ואח"כ סרב לתת לנו את פרוטוקול הדיון.

ח"כ (לעת עתה) שמאלוב ברקוביץ': "מרגישה יום חג". התנבזה בגסות לאורך הדיון, לא פחות מהגברים. הזויה לגמרי: "נשים לא מבינות שילדים הם לא נכס מניב", "המון אנשים מאחורי", "את (לחוטובלי) היחידה שמדברת בוועדות שלך עכשיו תני לי לדבר", הקריאה מכתב מלודרמטי מילדה, ״אני חָבָה על בְּסִיִסי״ (במקום ,חווה על בשרי,), ,אני חוגגת את הרגע" (לכאורה משום שהתגבשה המלצת שניט), "טוב שיש כאן גבר" (לאורלב), "עומדים מאחורי גברים נורמטיבים" (האולם פרץ בצחוק).

ועדה מבוקשת (הכניסה לאולם נגב בכנסת, בו התקיים הדיון)

ארגוני הגברים תפסו מקומות לא להם סביב שולחן הוועדה וסרבו לפנות מקום שאמור היה להיות עבור עו"ד גלי עציון מנעמת, החתומה על דעת המיעוט בוועדת שניט, בסוף הצליחה גלי לדחוק כסא מתקפל ולשבת בצפיפות. דוגמא קטנה ומנומסת לאלימות החבורה הזו. מזכירת הוועדה בקשה מהם מס' פעמים לפנות חלק מהמושבים, הם סרבו, היא התקפלה. ככה זה עבד להם לא רע עד עכשיו, כל דאלים גבר.

פרופ' רות הלפרין קדרי. הסבירה בבהירות מדוע אין לבטל את חוק חזקת הגיל הרך. אשתדל להביא את דבריה בהמשך. אנקדוטה מדבריה: הנתונים המופרכים שהציגו הגברים בנושא ההתאבדויות נובעים מטעות מביכה בהבנת הנקרא, שכל ילד בכתה ה׳ לא היה עושה אותה - לקיחת שיעורים כמספרים מוחלטים.

ובונוס: תחקיר של ליאת שלזינגר במעריב, מוסף סוף שבוע 10.2.12, על אלימות ארגוני הגברים וכיצד הושפעה החלטת הוועדה מהלחצים האלימים שהופעלו ע"י האבות הללו על חברי הוועדה.

בסרטון – חלק מדברי ח"כ אורלי לוי אבקסיס (עד שהאייפון הודיע full memory)

הערה: אציין שאני אישית וכמה מחברותי חשופות לאלימות הזו כבר שנים, כולל כאן בבלוג בשבוע שעבר: התבטאויות קשות ואלימות, שקרים, איומים, השמצות, התחזות לאסתר הרצוג כדי להתנגח בי, קללות- ומה לא, כל זה לצד יבבות הצבוע על כך שמגבילים את חופש הביטוי (אופס, צ"ל חופש הביזוי) שלהם.
ובכן, בדומה לח"כ אורלי לוי אבקסיס המדהימה, גם אני לא נבהלת מכם. המגיבים היותר חלאתיים נחסמו. למרות הניק הבדוי, ה- IP שלהם השאיר סימון – זהות חלקם ידועה לי. השאר – עדיף שלא תכנסו לכאן בכלל, והיה עם נכנסתם – כדאי שתתנהגו כאן יפה, בנימוס.

הערה 2, 12.2.12: קבוצות הגברים שנכחו באולם הוועדה העלו ליוטיוב סרטונים בתקריב ועיוות של הדוברות/דוברים השונים נגד ביטול החוק, עם "סופרלטיבים", סרטונים ערוכים כך שנימתם מגמתית ומאיימת. השיטה שקופה עד גיחוך, כאישוש להנחת המוצא שאלימות ואיתגור גוקניטיבי – חברים. להלן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה חוק, שוויון, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על הוועדה לזכויות הילד, 7.2.2012

  1. אסתר הרצוג הגיב:

    צילומים וכותרות וסרטון וידיאו מעולים. עבודה נפלאה של חנה. תודה גדולה.

    אהבתי

  2. מרים הגיב:

    כל הכבוד ותודה על השיתוף. כבר לנוכח האלימות הפראית של חבורת הגברים הזו הייתי מרחיקה אותם קילומטרים מכל ילד/ה שהיא. אם אינם מסוגלים לנהל דיון תרבותי עם מבוגרות בנות גילם החולקות עליהם, מה יעשו לילד/ה קטנ/ה שלא ת/יסכים עמם? קחו את עצמכם בידיים, אח"כ נדבר על חזקת ילדים חסרי ישע בגיל הרך.

    אהבתי

  3. ponetium הגיב:

    טוב לחשוף את הדברים האלו, כי למרות שעבור רבים ורבות מאיתנו הם בגדר "אז מה חדש?", בני אדם רבים חיים באי מודעות לכך שמתחת לאפם מתרחשים דברים אלו.

    אהבתי

  4. פינגבאק: לעבוד בפמיניזם « האחות הגדולה

  5. הועברו אוטומטית לזבל עוד תגובות שטנה ואיום המתחזות לאסתר הרצוג, מ- IP 84.228.221.22 
    שהוא גם IP של גולש מחוק (מאותן סיבות) בשם "אמיר", בעל המייל elninyos@gmail.com המוביל אותנו בחיפוש בגוגל לזהותו.  

    אהבתי

  6. יורם הגיב:

    חנה, אני המום מעוצמת השנאה, ההכללה וההחלטיות של הרשומה שלך. לא, אל תמחקי ואל תאימי עליי דרך כתובת ה – IP שלי… גלי פלורליזם ופרסמי את התגובה הזו. מגוחך בעיני לראות רק תגוובת חיוביות לרשומה הזו… קים-איל הלחמי.
    אינני מאיים, אינני שונא, קראתי עד הסוף את הכל וגם עיינתי בכמה מחקרים (למשל זה שמראה שעובדות סוציאליות מוטות א-פריורית לטובת האשה. אמנם עבודת מאסטר ולא דוקטורט, אבל רציני למדי. חפשי בגוגל), גם קראתי את נוסחי המלצות ועדת שניט.
    מה אני אגיד?…
    ברור שלא כל הגברים אלימים. למעשה, מיעוטם אלימים. רובנו אבות טובים. מה את חושבת, שהשינוי החברתי של שוויון הנשים לא הגיע אלינו? ואיכשהו, קומץ אלימים מצליח לצבוע את כולנו באור שחור.
    ואפילו אם יש הרבה אלימים, האם לא כדיא לבחון כל מקרה לגופו? האם עלות העובדים הסוציאליים לבידקות כאלה היא טיעון לביטול מסקנות ועדת שניט? אני מצטער, צדק וטובת הילד עולים כסף, שלא לדבר על כך שעם מעט ייעול, אפשר להסתדר עם המערכת הקיימת.
    אייני יודע אם אני אבא טוב, אבל אני יכול להעיד שאני אוהב מאוד את הילדים שלי והם מאוד קשורים אלי. אני רוצה לראות אותם עוד ועוד. אני חי בעוני מוחלט בגלל מזונות גבוהים. אבל אין לי סיכוי מול המערכת המשפטית. אינני רוצה לנצל את אמא שלהם, אבל אני מרגיש שאני נענש על לא עוול בכפי, רק בגלל שהבעתי רצון להיפרד (לא שאם זה היה ההפך, המצב היה שונה). ויש סיכוי שאני דובר אמת…
    יתר על כן, אני חי בפחד תמידי מפני האשמות מופרכות באלימות כלפי בת זוגי לשעבר או חמור מזה, האשמות על פגיעה בילדים. מתעד את מעשי וצעדיי באובססיביות, מכין תחמושת ליום הדין של הגשת התלונה הקנטרנית למשטרה. האווירה הציבורית כיום כלפי גברים מרשיעה אותם מראש. הודי על האמת: אם הייתי קוראת שנעצרתי, לא היית כותבת פוסט נזעם נגדי, עוד בטרם הוכחה אשמתי?
    ויש סיכוי שאני דובר אמת.
    תגידי, באמת לא פגשת מעולם אשה משקרת? באמת לא פגשת מעולם גבר הגון? – מאיפה החד צדדיות הזאת? – הרי יש ויש. העולם מורכב מעט יותר משלושה סימני קריאה.
    אולי כי את מאלה שנוח להם לסדר את העולם בשחור ולבן. כך יש פחות רעש. אינך שונה מהמתנחלים הקיצוניים, שאני משוכנע שאת שוטמת, מבלי לדעת כמה את קרובה אליהם.
    יורם
     

    אהבתי

  7. יורם הגיב:

    ראשית, מצטער על טעויות ההקלדה, שגיליתי אותן כרגיל אחרי השליחה…
    עיון נוסף ברשומה העלה שאפילו בניסוח, העולם חולק לשחור ולבן, מעט ילדותי אם יורשה לי: "איתנו" או "נגדנו" בתיאורי התמונות. ח"כ שמאלוב היא "כרגע" חברת כנסת. לאלה ש"איתנו" לא חילקת את הסופרלטיב הזה, למרות שאני די בספק לגבי הישרדותם הפוליטית של מולה ואורלי לוי.

    במפא"י ההיסטורית היו מחלקים לאנשים נבחרים פתק עליו היה כתוב "הוא מאנ"ש" – כלומר אנשי שלומנו. כבר אמרנו – איתנו או נגדנו.
    מי בא לשחק שני דגלים?

    ועוד אגב קטן: פרסמת את המייל של אמיר, שכנראה חירף וגידף (ואני רק יכול להגיד לך, מבלי להצדיק אותו, שהיאוש מדבר מגרונו. בגלל מזונות אנשים לא מתפוצצים כך).
    פרסמת גם את כתובת ה – IP שלו למרות שאין הרבה מה לעשות איתה ללא צו בימ"ש, שיאלץ את ספקית האינטרנט לחשוף למי היא ניתנה ביום ובשעה בה הוא כתב את התגובה (שכן מדובר בכתובת מדלגת ורק קובץ לוג יכול לחשוף למי הוקצתה בשעת המשלוח, כל זאת בהנחה שלא שלח מבית קפה:) ).

    ומצאתי את הציטוט הנחמד הבא בהקשר כתובת הדוא"ל של אמיר:
    לפי פס"ד בעניין בורוכוב נ' פורן  שכתב השופט רמי אמיר:
    סעיף 2(11) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי "פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם" הוא פגיעה בפרטיות. הגנת הסעיף רחבה מבחינה זו, שאינה דורשת שהפגיעה בפרטיות תעשה אגב הפרת חובת סודיות או נאמנות.

    בדקתי, לאתר הזה גם אין מדיניות פרטיות וזה חמור כפלים.

    טוב, כיליתי יותר מדי זמן בלנסות ולשכנע אותך. מניח שהענין ממילא אבוד.

    אהבתי

  8. אלמואדיבּ הגיב:

    בשביל פרוטוקולים של וועדות הכנסת, לא צריך טובות מאף אחד – הם מתפרסמים.
     
    כאן ניתן לקרוא את הפרוטוקול הרלבנטי:
    http://www.knesset.gov.il/protocols/data/rtf/yeled/2012-02-07.rtf

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s