במיטבנו

על הפוליטיקה המגדרית-כלכלית-חברתית של תיוג נשים בגיל המעבר כפגומות

נולדתי בספטמבר 1961, כך שלא צריך לימודי ליבה כדי לחשב ולמצוא שאני צועדת את צעדי הראשונים אל תוך גיל המעבר. אמנם בקלילות פיזית ומנטלית ובכייף גדול, אבל צועדת. נכנסתי השבוע לכמה אתרים רפואיים לבדוק מה צופן לי העתיד, ולמדתי עוד שעור חשוב על האלימות התרבותית המופנית כלפי נשים ע"י ממסד רפואי גברי במהותו ובמסורת הטיפולית, המחקרית והשירותית שלו. האלימות הזו, היא מקטגוריית ה"פאסיב אגרסיב": עטופה בלהג מקצועי כאילו רציונלי, מוגשת במשפטים לקוניים עתירי מונחים לועזיים ושכוללים תמיד חצי אמת (החצי הרע) ופרוגנוזות קיצוניות. במקום מידע ומענה לשאלות של נשים, יש שם בעיקר הפניות לרופאים, מתוך גישה פטרונית הסוברת שאם נשים לא מקצועיות תקבלנה מידע רפואי הן עלולות להזיק לעצמן. למשל, באחד האתרים המציגים מצג שווא של "דיאלוג", שואלת אשה בחשש גדול ובטקסט מפורט על דימומים כלשהם. משהו כמו 100 מילים. עונה לה מומחה הגניקולוגיה מביה"ח: "תפני לגניקולוג".

מהמון האתרים אליהם גלשתי, עולה מסר אחד ברור:

עברת את גיל 50? הלך עלייך! תעברי דירה בבקשה להוספיס הקרוב לביתך, אבל סעי דרכינו כדי שנגזור עליך קופון בדרך. למה? ככה. אני הרופא, את רק המטופלת, תני לנו לעבוד בשקט ואל תבלבלי לנו במח עם שאלות. יש לך דימום? זה בטוח סרטן רירית הרחם. הנה תור לניתוח לכריתת כל אבריך הפנימיים. אה – וקחי בבקשה הורמונים מחברת התרופות שמשלמת לי את הנסיעה לכנס הקרוב…

גיל המעבר הוא גיל התבונה. בעבר, זכו לו נשים מועטות בלבד. תוחלת החיים הייתה קצרה, והמעטות שצלחו את גיל הפסקת הוסת (meno – מחזור חודשי, pausis – הפסקה) נחשבו לחכמות השבט. האימג' הסטריאוטיפי של פוריות ומיניות לא נפגע, כל עוד היו רק מעטות שחרגו ממנו. בעשרות השנים האחרונות, השתנו כללי המשחק – צמחו דורות של נשים שכבר אינן פוריות, אינן חוששות מהריון, משמרות את מיניותן ואת האנרגיות שלהן מעבר לגיל בו מתמקדים שני תפקידיהן החברתיים העיקריים, מנוסות דיין כדי לא לעשות חשבון לתכתיבים חברתיים.

טור גיל המעבר

הטור השבועי – העיר צומת השרון, 19.4.2013

תגובת החברה, התרבות והרפואה, היא תגובה מתגוננת, אותו פאסיב אגרסיב שזיהיתי גם באתרים הרפואיים: גיל הבלות, התייבשות, שבריריות, חולניות, תלות, חוסר תועלת, השלכה משוק העבודה. אלימות, אמרנו? באמצעות השפה, החוקים, האוריינטציה המובהקת של המחקרים הרפואיים, השליטה הגברית ברפואת גיל המעבר (אם תמצאו נשים באגודה הישראלית לגיל המעבר – ספרו לי, נפתח שמפנייה ונצא לחגוג), הניסיונות לגזל כלכלי והתשה פיזית ומנטלית של נשים באמצעות שינוי גיל הפנסיה, תוך התעלמות מוחלטת מכך ששני שליש משעות העבודה המשולמות והלא משולמות בעולם המערבי, כולל ישראל, מבוצעות ע"י נשים ששכרן ביחס הפוך בדיוק לשעות עבודתן לעומת גברים.

ובכן, לא יעזור להם. נשים מעל גיל 50 הן נשים במימושן הנשי, המנטלי, האינטלקטואלי, הפיזיולוגי והמיני המיטבי. בספרה "גופה של אשה תבונתה של אשה" של ד"ר כריסטיאן נורת'ופ (מומלץ, לצד מיזם ישראלי מקביל שנקרא "נשים לגופן"), מצביעה נורת'ופ על כך שתפיסת הרפואה והממסד את גיל המעבר היא של חסר, בעוד שמדובר בשינוי מאזן הורמונלי ולא בחסר. אצל חלק מאתנו, מביא עמו השינוי, ככל שינוי, גם מצוקות פיזיולוגיות ומנטליות, שקשה לנו לדעת עד הסוף מה מהן פיזיולוגיה ומה מהן מוכתב ע"י לחץ חברתי ומסרים המתעלים אותנו לתחושה כאילו אנחנו "פגומות". שווה לקחת את הזמן ולעשות את הברור המקיף הזה, כל אחת בקצב שלה, בלי ליפול למלכודת ה"תחליטי מיד כי אפשר לקחת הורמונים רק על ההתחלה". יצירת תחושת דחיפות היא כלי העבודה העיקרי של הנבל.

בנימה אישית אני יכולה רק לומר שלצד למידת הגוף מחדש וההבנה שאני מצויה בתהליך של שינוי, אני לגמרי במיטבי, ומשנה לשנה מתפתחים ארבעת ממדי הצמיחה שלי – השכלי, הפיזי, הרגשי והרוחני – לגבהים שבגיל 20 אפילו לא שיערתי את קיומם. וזו לא בפעם הראשונה שאני עוברת שינויים, הרי: תחשבו גיל ההתבגרות, תחשבו הריונות ולידות. ההבדל העיקרי בין שינויים קודמים לבין עכשיו, הוא הגינוי החברתי הסמוי-גלוי לו זוכה גיל המעבר של נשים, שחלק מהמכניזם שלו הוא השתקת השיח על גיל המעבר אצל גברים (הידעתן שמגיל 40 מתחילה נסיגה משמעותית אצל גברים ביכולת להגיע לזקפה, וכמחצית מבני גילי הגברים לא יכולים יותר?).

כדי למקד את עצמנו בחופש המופלא שאנו עומדות בפתחו, אני ממליצה לכל אשה לקרוא גם את "סקס והאשה הבשלה" של גייל שיהי ואת "פחד החמישים" של אריקה ג'ונג. ולא רק לכל אשה – אלא גם לבני הזוג שלה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה נשים, פמיניזם, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על במיטבנו

  1. תמר המר הגיב:

    פוסט במיטבו, חנה. מעולה.

    אהבתי

  2. זאב פלדינגר הגיב:

    אני יודע שזה לא העיקר של הפוסט, אבל כמחצית מהגברים שמגיעים לגיל 50???
    אז כנראה שאין לי הרבה למה לצפות…

    אהבתי

  3. יעקב הגיב:

    עם כל התמיכה במה שכתבת, ואהדה בלתי מסוייגת למין הנשי (המין האהוב עלי), והתקווה שהדברים ישתנו ויהיו הרבה יותר דומים למה שהיית רוצה שיקרה, יש כאן כמה דברים שלא מתקבלים על דעתי.
    "השתקת השיח על גיל המעבר אצל גברים (הידעתן שמגיל 40 מתחילה נסיגה משמעותית אצל גברים ביכולת להגיע לזקפה, וכמחצית מבני גילי הגברים לא יכולים יותר?)."
    הדרך האחרונה לפרש את המצב המתואר כאן היא לטעון שמצבן של הנשים, בהקשר הזה, נחות. בין גנוי ובין השתקה של תופעה – השתקה כואבת יותר.
    וגם, אני מוחה על השימוש במונח "אלימות" בהקשר של הדברים המתוארים בטור הזה. כמו בהרבה תחומים אחרים – זהו זילות של המושג "אלימות" וריקונו ממשמעות.

    אהבתי

  4. אלמואדיב הגיב:

    אויש, תנוחי.
     
    ובפעם הבאה שאת רוצה יחס רפואי הולם, לכי לרופאת המשפחה שלך במקום לגלוש באתרי אינטרנט.
     
    ההצלחה מובטחת.
     

    אהבתי

  5. תהליך הזדקנות האישה נתפס כבר בימי הביניים כדבר מה מפחיד, כמעט מיסטי, תהליך קמילה ששימש כחומר בערה לפולחנים כגון ציד מכשפות וכדומה.
    המעבר מיופי לכיעור, מבריאות לחולי, מגוף מוצק ואיתן לשק עור רופס, מפסגת מאוויהם של גברים למחולל גועל, הפך את האישה הזקנה למושא לחשש ולפחד. 
    חנה, הפוסט כתוב היטב אך לצערי נידף ממנו ריח מריר של ייאוש, של ניסיון נואל לעצור את השעון שלא חדל לתקתק. 
    דורין
     

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s